סלע וכו'. כלומר, שיש כאן שתים קודש (אחת הקדש ואחת מע"ש) ואחת חול, ולפיכך מחלל מתחילה את המע"ש, כדי שתשאר אחת גרידא של קודש.
בכל מקום וכו'. ונמצא שנשארו לו שתי סלעים של חולין, וסלע אחת של מעות נחושת למע"ש.
וכסף על הזהב וכו'. ותנא זה סובר שזהב הוא כמטבע לגבי כסף שנחשב כפרי לגבי זהב.
כסף על נחשת וכו'. כלומר, אעפ"י שכסף חשוב טפי, מ"מ מחללין אותו מדוחק על גבי נחושת, מפני שמעות של נחושת חריפות יותר (מצויות יותר בשימוש), ומשום כך מחללין זהב על כסף, משום שכסף חריף יותר.
כסף על הזהב. והרי בזה אף אתה מודה, כפי שמוכח ממשנתנו (פ"ב מ"ז). ור"א ב"ר שמעון משיב לו על שתיהן להלן.
בשל דמיי וכו'. הכל הוא מדברי ר"א בר' שמעון, והוא סובר שלא התירו ב"ה (במשנתנו הנ"ל) לחלל כסף על זהב אלא בדמאי, אבל לא בוודאי.
אף בדמיי וכו'. כנראה שצ"ל: א"ל בדמיי וכו'. כלומר, רבי השיב שבדמאי מחללין אף אכלין על אכלין ומכ"ש שמחללין זהב על כסף, ובזה אף ב"ש מודים, וממילא אי אפשר להעמיד את משנתנו בדמאי, כדבריך.
אין לו פדיון. מפני שיש כאן פנים חדשות, ודינו כאילו אבד הכסף מן העולם. עיין בבה"א.
מותר. ברייתא זו היא כר' ישמעאל וכר' דוסא שסוברים שמחללין על אסימון ועל נסכא של כסף, וממילא לא יצא הכסף מידי חילול מעולם, ואף עכשיו יכול לחזור ולהתיכן, מה שאין כן זהב שאין מחללין על נסכא של זהב לכ"ע. עיין בבה"א.