המשאיל וכו'. כלומר, שהכניס בהם יין שכבר קרא עליו שם מע"ש. אבל אם הכניס לשם יין של טבל וגפם ואח"כ קרא על הקנקן שם מעשר דינו כפרי עם קלפתו, וצריך פדיון אף כנגד הקנקן.
בשל יין. כלומר, דווקא בשל יין, שאינו משתמר אלא אגב קנקנו הסתום, דינו כפרי בקלפתו אם קרא עליו שם מעשר אחרי שגף את הקנקנים.
קנה מעשר. צ"ל: לא קנה מעשר, כמו שמעתיק בפיה"מ ובמלא"ש. עיין בבה"א.
מקדשין וכו'. צ"ל: אין מקדשין וכו'.
הפקיד לתוכה וכו'. דרכם היה להפקיד טבל בקנקן ולשמור אותו בטהרה, והיה מפריש ממנו על מקום אחר, ומלמדת התוספתא שאם נשאר בתוכה רביעית של טבל (מפני שלא היו לו ט' רביעיות אחרות של טבל שיפריש עליהן) ותקנה ממקום אחר, ונמצא שהקנקן שומר אף על קצת חולין, וממילא לא נתפס בקדושה. ועיין בבה"א.
לא נחלקו וכו'. במשנתנו (פ"ג מי"ג) נחלקו ב"ש וב"ה בגף חביות של טבל, ולב"ש צריך לפתוח את כולן ולערות אותן לגת ואח"כ יתרום (משום קנס, עיין בבה"א), ולב"ה מספיק בפתיחה גרידא.
הדורך באמצע חבית וכו'. הנכון בכי"ע: הדורס באצבע בחבית וכו'. ובנידון זה לא היה היין מעולם בגת, שהרי דרס וסחט את הענבים בחבית ואח"כ גפה, וממילא מספיק אם יפתח אותה ויחזירה לתחילתה, ואף ב"ש מודים בזה.