הפגם לשני. שהרי אין אחריות מע"ש עליו, ונפדה לפי שוויו של עכשיו.
דיים שיפדם וכו'. שהרי היה יכול לפדות את החטים לפני כן, ולקנות בדמיהם כל מה שירצה.
שמחשבין את הוצאה וכו'. כלומר, שהאופה מחשב את הוצאות טרחתו, הדין הוא שאם רצה לפדות חטין פודה, שהרי אינו חייב לאכול פת דווקא, ויכול למוכרן, ולקנות בדמיהן בשר או יין.
את הככרות. כלומר, אם כבר עשה ככרות מן החטים, אינו יכול לפדותן כשער החטים, שהרי גלה דעתו שרוצה לאכול פת, ואם רצה לפני כן לאכול את החטים חיות היה אסור. עיין בבה"א.
שאין מחשבין וכו'. כלומר, שהאופה אינו מחשב שכר טרחתו, אלא מסתפק בקיבר, בסובין ובמורסן שהוא מוציא, פודה את הככרות כשער החטים, ולוקח את הפסולת לעצמו כחולין, שאין קדושת מע"ש חלה עליה, כדין קלפות שאינו אוכל כנגדן.
במדה וכו'. לדברי ר' יוסי אין השבח לפי חשבון אלא דווקא אם הותיר במדה ושבחו ניכר, אבל אם לא הותיר במדה, אעפ"י ששבחו ניכר השבח לשני גרידא.