סלעים לעשות וכו'. צ"ל: נעשות, כגי' ד, כלומר, כל סלע נעשית ששה דינרין. ופירשו בירושלמי: שמין דעתו של איש, רוצה לישא וליתן בהן ולעשותן באחד ומחצה.
וכן השום וכו'. כלומר, אמנם כן הוא השום הרגיל, אבל מקום וכו'.
חמש מאות וכו'. ולפי דין התוספתא כלעיל, שו' 10, היתה לו רשות לפחות רבע, ולעשותן שלש מאות ושבעים וחמשה דינרין, והוא לא עשה כן אלא כתב לה אלף, ונמצא שהוסיף לה מדעתו ומרצונו שש מאות ועשרים וחמשה דינרין על כתובתה.
גורע כנגדן וכו'. שאם לא הכניסה לו כלום, היתה נוטלת שש מאות ועשרים וחמשה דינרין שהוסיף לה מרצונו (עיין מ"ש לעיל), והיה גורע לה שלש מאות ושבעים וחמשה דינרין מן האלף שכתב לה, והיינו שלשה דינרין לכל סלע שלא הכניסה לו, שהרי היא פסקה חמש מאות דינר, שהן מאה ועשרים וחמשה סלעים, ולא הכניסה כלום, ולפיכך גורע שלשה דינרין לכל סלע. וכן הדין אם הכניסה לו מאה דינר (במקום חמש מאות שפסקה), והחסירה מקיצתה מאה סלע, מנכה לה מן האלף שלש מאות דינר, והיא נוטלת שבע מאות. וכן אם החסירה פחות או יותר, הכל לפי החשבון.
כספים וכו'. ומן הדין היה צריך לכתוב לה שבע מאות וחמשים דינר, והוא לא עשה כן אלא כתב לה אלף.
חמשה דינרין וכו'. צ"ל: ששה דינרין. כמו שהוא בירושלמי. ואם לא הכניסה לו כלום אינה נוטלת אלא מה שהוסיף לה מרצונו, והיינו מאתים וחמישים דינר. ואם הכניסה לו שלש מאות דינר, והחסירה מאתים דינר מקיצתה (כלומר, חמשים סלע) הוא גורע לה שלש מאות דינר מכתובתה, ונוטלת שבע מאות, והיינו ארבע מאות וחמישים כננד ג' מאות שהכניסה לו ומאתים וחמישים שהוסיף לה מרצונו.
משנים עשר מנה. כלומר, שגרע לה חומש (שלש מאות דינר) ממה שהיה ראוי לה.
ואם לאו וכו'. כלומר, שלא הכניסה לו כלום, או שהכניסה לו רק מאה דינר, אינו יכול לגרוע ממה שכתב לה חומש יותר ממה שהחסירה מקיצתה, משום שאסור לפחות לבתולה ממאתים דינר. וכן באלמנה שלא הכניסה כלום, או שהכניסה רק שלשים דינר אם יגרע לפי החשבון הנ"ל ישאר לה ממה שכתב לה פחות ממנה.