או' להם וכו'. צ"ל; אמ' (כגי' ד וכי"ע) להם וכו'.
וחסרונן. כלומר, חסרון וצורך הנפשות. וזו היא ברכת השבח, כברכת הפירות לפניהם. ואח"כ (בזמן התנאים האחרונים) כשהתחילו לברך ברכה זו לאחר האכילה והשתיה הוסיפו בה ברכת ההודאה; על כל מה וכו', כלומר אנו מודים ל"בורא נפשות וחסרונן" על כל מה וכו', כנוסח כל ברכות ההודאה.
אשאל. כלומר, בקש רשות, דרך ענוה מפני כבוד הרבים. ושמא הכוונה היא; שאלו, כפירש"י (שבת ל' רע"ב). ועיין מ"ש להלן על הקשר של השאלה עם הברכה על המים.
ועטרן. ההלכה (על ברכת המים) מתקשרת כאן עם סוף האגדה; "מפני שקידש שמו של הקב"ה על הים" (להלן שו' 89), כלומר על המים, כפי שמשמע מדב"ר פ"ג, ח'. וסימן מובהק למדרשים מטיפוס ילמדנו ושאילתות הוא הקשר הרופף והמלאכותי בין סוף האגדה וההלכה הפותחת. ובילקוט מעין גנים כת"י (לפי הרמ"מ כשר, וישב, עמ' 1422) פירש שריח טוב לצדיקים אף הוא בכלל "וחסרונן" של הנפשות.
בשעת כעסן וכו'. כלומר, בשעה שכביכול כועס על הצדיקים. והסיגנון הוא דוגמת "רוגזו של יוסף" (ב"ר ריש וישב). ועיין הגי' בספרי שהבאנו בבה"א.