"ותשא כל העדה ויתנו את קולם". נש"א הוא פועל יוצא וּמוּשָּׂאוֹ הוא "את קולם", ראה ראב"ע על אתר. קושי אחר הוא המעבר מלשון היחיד - "ותשא", ללשון רבים "ויתנו". והקושי מובלט יותר על ידי המושא המשותף. (פ' שלח תשנ"ו) וראה "אזנים לתורה" על אתר שכתב: "ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם" - מי היא העדה ומי הוא העם? העדה היא "העדה הרעה", עשרת המרגלים, שראו שבני ישראל מאמינים ולא מאמינים לדבריהם, שהרי יהושע וכלב מכחישים אותם. מה עשו? התחילו להשפיע על בני ישראל על ידי הרגש על ידי בכי ומספד על מצב העם, שכל אחד מהמרגלים "עשה בכיה גדולה" בתוך ביתו בלילה ההוא ואמר, אוי לכם בני ובנותי וכלותי, האיך האמוריים עתידים לתעתע בכם, האיך הם עתידים לשלוט בכם. מיד היו כולם גועים בבכיה בניהם בנותיהם וכלותיהם עד שהיו השכנות שומעות את הדבר אף הן היו בוכות, ומשפחה משמעת למשפחה עד שהיה כל השבט בוכה. וכן עשה חברו ומבכה שבטו וכן כל אחד ואחד מהם עד שנעשו שישים רבוא חבורה אחת גועה בבכי, ונתנו קולם במרום. וזה שנאמר: "ותשא כל העדה (המרגלים) ויתנו (הם ומשפחותיהם) את קולם ויבכו העם" - כל עם ישראל.