אין כאן לשון מרגלים, ולו פעם אחת. (פ' שלח תשס"ד) וראה מלבי"ם (ריש פרק יג) המבחין בין אנשים הבאים לתור את הארץ לעומת מרגלים, וזו לשונו: העם המבקשים להם מקום לשבת, שולחים תחלה לתור את הארץ, הטובה היא אם רעה. אחר ששבו התרים והודיעו להם שמושב הארץ טוב לפניהם והסכימו לרשת אותה ולכבשה, אז שולחים מרגלים (ראה יהושע פרק ב) לראות את ערות הארץ, היינו שירגלו את המקומות שאין הארץ מבוצרת שם כל כך לכבשה משם. הראשון נקרא תר והשני נקרא מרגל, כי התר מבקש את הטוב והמרגל מחפש את הרע ואת ערות הארץ. עיין שם עוד. ובספר דברים (א, כד) מבאר המלבי"ם מדוע בכל זאת מוזכרת לשון ריגול בפרשת דברים, וזו לשונו: כל ארבעים יום הלכו כפי שליחותם שהיה רק לתור לא לרגל, רק שבחזרתם שעלו ההרה שהוא הר חברון, שם ראו ערים בצורות וענקים, ושם הלכו כל אחד לבדו כמו שכתוב "ויבא עד חברון" (כי בעיר בצורה התיראו ללכת יחד בל יתפשו כמרגלים), ולכן לא באו בעצה אחת עד שבאו לנחל אשכול ששם התקבצו שנית והיו ביחד ואז נתנו דעתם להיות מרגלים ומוציאי דבה. (הראני הרב איתן שנדורפי שי'). הערת הגר"א נבנצל שליט"א: הם תרים לטובת ישראל ומרגלים לרעת הכנענים.