דין באיזה מקום סומכין על החזקה וא"צ לברר ובאיזה צריך לברר:
דבר שהוא בחזקתו ולא ידענו בו שום ריעותא אם צריך לברר כי לא מצינו כלל מונח בזה. דבר מוסכם דבמקום שא"א לברר אף כשיש מיעוט דשכיח לאיסור מ"מ סמכינן אחזקה ורובא להתיר רק באיסור א"א ובס' נפל עיין בתוספות חולין ובכורות וראי' ברורה מחולין עז ע"ב המבכרת שהפילה שליא ישליכנה לכלבים ואמרי' בגמרא טעמא דכל היולדת מחצה זכרים ומחצה נקבות וסמוך מיעוט דנדמה למחצה נקבות והוי רובא וכ"פ הרמב"ם בפ"ד מהל' בכורות והא התם הוי מיעוט דשכיח טובא שהרי אמרי' מחצה זכרים ואפ"ה מותר להשליך לכלבים והאוסרין בנאבדה הריאה היינו מטעם קנס כמש"כ הש"ך בסי' ל"ט. ואמנם במקום שיכולין לברר כ' הפוסקים דלכתחלה אסור עד שיברר כדאמרינן בפסחים דאפי' אי חזקתו בדוק אמרי' לישייליה ומשני דליתא קמן דלישייליה לאטרוחי להאי מהא מוכח דאי איתא קמן לא סמכינן אחזקה ע"ש בתוספות ורא"ש ובמלחמות ורשב"א בתה"א הל' שחיטה דף ו' ז' ובר"ן בחולין ופסחים ובפ"ח סי' תל"ז ואפי' אם אינו לפנינו אלא שהוא בעיר צריך לשואלו כדכתבו תוס' שם להדיא וכן משמע שם ברש"י ד"ה דליתא להאי כו' ודעת הב"י בא"ח סי' תל"ז דדוקא במקום שיש חזקת איסור כחמץ וכיוצא בו אע"ג דאיכא חזקת בדוק. וכן חזקת איסור דבהמה אע"ג שיש חזקה דרוב מצוין מ"מ צריך לברר אבל בדבר שהוא בחזקת היתר א"צ לברר אם אירע בו דבר האוסרו. ולכן אין צריך לבדוק אחר י"ח טרפות כגון דנשחטה בחזקת היתר עומדת ע"ש. ואמנם ריש חולין דף ג' תוס' ד"ה אבל בא שהקשו למה בשחיטת נכרי צריך לחתוך כזית בשר ובמצא בצד הבור מותר בלא בדיקה ולא תירצו דש"ה יש חזקת אסור בבהמה משא"כ שנמצא נכרי בצדו שיש חזקת היתר ליין א"ו משמע דתוס' לא ס"ל חילוק זה אלא דלעולם צריך לברר לכתחלה:
ועם כ"ז עדיין אינו מיושב שהרי מצינו כמה מקומות דאפי' בדבר שיש לו חזקת איסור ואפ"ה א"צ לברר בגיטין דף ל' המניח פירות להיות מפריש עליהן מעשרות מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין עוד שם רי"א בג' פרקים בודקין היין דאז הוא מצוי להחמיץ משמע אבל חוץ לג"פ הללו א"צ לבדוק כלל ומשמע ודאי אפי' א"צ שום טורח כלל ובי"ד סי' ר"א סעי' ה' מקוה שמימיו פעמים עולין ופעמים מתמעט כשר הדבר לבדוק מוכח דמדינא א"צ לבדוק אע"ג שיש כאן חזקת טבל וחזקת טומאה וכ"כ הרשב"א במשה"ב דף ה' ע"א דסתם מקוה א"צ למדוד דמוקמינן אחזקה אע"ג דיש חזקת טומאה:
והב"ח כ' לחלק בין חזקה דממילא כגון חזקת כשרות דבהמה שזה הוא בטבע משא"כ בחזקה שע"י מעשה חיישינן שמא היה איזה סיבה שעי"ז נמנע מלעשות ולכן צריך לברר וגם לזה ק' שהרי הרשב"א בחי' ריש חולין כ' ראי' דמצינו דברים שסומכין בה אחזקה בדיעבד ולכתחלה צריך בדיק' כדקיי"ל חזקה למיאון ר"ל חזקה דרבא דכשהגיע לשנים בידוע שהביא סמנים ואעפ"כ בודקין לחליצה (ועי' לקמן שער בית הנשי' בתשו' דס' קטן מה שכתבתי שם) והרי חזקה דרב' הוא חזקה דממיל' ואעפ"כ צריך בדיקה:
ולכן נ"ל דדברי הב"ח הם אמיתים ויסולק כל מה שהקשה עליו המ"א בסי' ח' כמו שנכתוב אי"ה בסי' י"ב רק נקדים לברר ונאמר שיש ג' מיני חזקות (א) דבר שחזקתו הוא ממילא כגון חזקת טבל ואדם שנטמא ובהמה בחיי' וכיוצא בו (ב) חזקה שע"י מעשה כגון שבדק הסכין והוא יפה ועשה הציצית בהכשר וכיוצא בו דכיון שעשה בו המעשה הרי הוא בחזקתו שלא נפסד ונתקלקל (ג) דבר שהוא בחזקת איסור עד שעושין לו הכשר שיוכשר כגון מצא תרנגולת שחוטה וחבר שמת והניח מגורה פירות בני יומן ובית שהוא בחזקת חמץ אף שהכשר בא ע"י מעשה ושמא לא נעשה המעשה ואמנם קים להו לחכמים שרוב או חזקה שעושין כך כגון רוב מצוין אצל שחיטה וחזקה על חבר שאינו מוציא מת"י דבר שאינו מתוקן והכל חבירים הם אצל בדיקות חמץ וכיון שאנו יודעין שרוב ב"א עושין כך סמכינן ע"ז כאלו ראינו בעינינו שעשה זה כמ"ש לעיל סי' ו':
והנה בודאי היותר טובה ובריאה הוא חזקה ממין ב' ששם אין להסתפק כלל אם נעשה שהרי ראינו בעינינו שהסכין הוא יפה ושהציצית הם בהכשר משא"כ במין ג' אף שידענו וקים לן שנעשה כך מ"מ י"ל שמא נזדמן איזה סבה ולא נעשה כדאמרינן בירושלמי הביאו תוספת בע"ז מ"א ע"ב בחבר שמת דדוקא כשמת בישוב הדעת ע"ש ובודאי כמו כן יש מניעות הרבה ואף שכתבנו לעיל סימן ו' דאדרבה חזקה זו יותר טובה אפילו מרוב היינו לענין דיעבד אבל לענין לכתחלה לסמוך עליה שבודאי כן הוא ודאי דמין חזקה ב' עדיף ומצינו כיוצא בו שכתב בתשובת מהרי"ט וכן כתב הפ"ח בשמו בסימן ק"י דאף דלדעת הרמב"ם כל ספק רחמנא שריא דוקא במקום דאי אפשר לברר אבל אם אפשר לברר מודה דלא מקרי ספק כלל. והנה אחר שראינו בעינינו שהיה הסכין בדוק ויפה והציצית נעשים בהכשר לא חיישינן כלל שמא נפגם או נפסק דקיימא לן דלשמא מת לא חיישינן לכולי עלמא ולישנא דל"ח משמע דאין צריך בדיקה כלל כמו שכתב הפוסקים אהא דלעלופי ל"ח דמדאמר לא חיישינן משמע דאין צריך בדיקה כלל ולא שייך בזה אפילו הטעם שכתב הרשב"א במשה"ב דלכן הצריכו הגאונים בדיקה לכתחלה דהוי כמעלים עין מן האיסור דכיון דידענו שהיה יפה הוי כאלו אנו רואין עכשיו שהוא עדיין כך ול"ח כלל משא"כ בדבר דלא ראינו בעינינו שנעשה כך כחזקת חבר אף שכשיש טורח בזה א"צ לשאול כלל כדמשמע להדיא לישנא דגמרא בפסחים דאמרינן מאי לאטרוחי להאי דמשמע רק שאלה בעלמא מצרכינן לכתחלה אבל לא טירחא מכל מקום אם יוכל בקל לשואלו מחויב כדי שלא להעלים עין מן האיסור כמו שכתב הרשב"א במשה"ב:
ומעכשיו נציע המקומות אשר עלה בזכרוני לפי מיעוט ידיעתי בש"ס ופוסקים מה שצריך בדיקה ושא"צ. המקומות שהצריכו חז"ל בדיקה חזקת בדוק בא"ח סי' תל"ו וחזקת חבר כתבו תוספת בפסחים ד' שאין צריך לשואלו דבודאי הפריש שלא יבא לידי מכשול משמע הא בלא"ה מן הדין צריך לשואלו (ולא זכיתי לידע מנ"ל לתוספת שאין צריך שאלה שהרי מיירי מחבר שמת וא"א לשואלו) רוב מצוין אצל שחיטה בי"ד סימן (א') חזקת בנות ישראל בודקות תלוקיהן בי"ד סימן (ק"ץ) דאם היא בעינינו צריך לשאלה. בודקין לחליצה ולמיאון ולעדות בח"מ סי' (לה) ובא"ע סימן (קס"ז) דוק ותשכח שכ"ז הוא שלא ראינו בעינינו שהוא כך אלא דיש חזקה אי רוב ובדיעבד סמכינן ע"ז אבל לכתחילה צריך בדיקה ודברים שמצינו שא"צ בדיקה כלל אפילו לכתחלה הוא המניח פירות להפריש עליהן בגיטין פ"ג וכ"פ הרמב"ם בהלכות תרומה ומעשר (ועיין תרומות פ"ד מ"ב בתי"ט ור"ש שם) ולא מבעיא דא"צ לבדוק אם נאבדו או נגנבו דלזה בודאי לא חיישינן דהוי חזקה דממילא ומיעוט על ידי מעשה אלא אפילו לחוש שמא החמיץ מצד עצמו אפילו הכי לא חיישינן כדאיתא שם בג' פרקים בודקין היין אבל חוץ לג' פרקים הללו ל"ח תפילין ומזוזות בא"ח וי"ד ופירות שאין דרכן להתליע בי"ד סימן פ"ד עיין שם בט"ז ואשה אחר טבילתה א"צ לבדוק שמא יש עליה דבר חוצץ בסימן קצ"ט ואשה שיש לה ווסתות בסימן קפ"ד ע"ש בט"ז וסכין המיוחד לשחיטה בסימן י"ח שכתב הרשב"א בחי' חולין אהא דאר"י הטבח צריך שיהיה לו ג' סכינים וכתב וז"ל תמיה לי הא צריך לבדוק קודם שחיטה תמיד ומסתברא לי דהיכא שבדק לאחר שחיטה והצניעו שאין צריך בדיקה כשיחזור וישחוט דסמך על בדיקתו שלאחר השחיטה של אמש כו' וכן כתב בתה"א הביאו הב"י בסוף סימן ו' וכן כתב הש"ג והג"א וכן מוכח מרש"י ואף שהרשב"א כתב בתה"א דדינו של גאונים המצריכים בדיקה הוא מדינא אף על פי כן כתב בסכין שאין צריך בדיקה (ותימא על רמ"א שכתב בסימן י"ח דלכתחלה צריך בדיקה וכתב שכן משמע ברשב"א) ודוקא לאחר שחיטה מצריכים בדיקה לדעת מקצת פוסקים כיון דיצא קצת מחזקתו ששחט בו. ומקוה שמימיו לפעמים עולין ויורדין כ' הר"ן דכשר הדבר לבדקה ולא מדינא וכן סתם מקוה א"צ שום בדיקה כמ"שכ במש"הב דף ה' ע"א ואשה שיש לה מכה דא"צ לראות אם דם מכתה משונה בי"ד סי' קפ"ז וע"כ צ"ל היינו משום שכבר ראינו בעינינו שהוא כן אין חוששין כלל שמא נשתנה כדקיי"ל שמא מת לא חיישינן לכ"ע: ולפ"ז מה שאין בודקין אחר ח"י טריפות צ"ל משום טרחא ובבא זאב ונטל הריאה והחזירה נקובה דא"צ אפי' להקיף כמ"שכ הש"ך סי' ל"ו התם שאני שיש לפנינו דבר לתלות בו והא דכ' הר"ן בתשובה הביאו הש"ע בי"ד סי' ר"א במקוה דכשר הדבר לבודקו והביא ראיה מההוא דפסחים ולדברי אין זו ראיה דש"ה דלא ראינו בעינינו צ"ל דכונתו כיון דמצינו דבחזקה שלא ראינו מדינא צריך בדיקה וא"כ ה"ה הכא כיון שלפעמים מימיו מתמעטין עכ"פ כשר הדבר וכן מוכח דאל"כ למה כ' כשר הדבר והא מההיא דפסחים מוכח דמדינא צריך:
יצא לנו דבדבר שראינו בעינינו שהוא כך לעולם הוא בחזקתו ולא חיישינן כלל למקרה שמא נשתנה ולכך לא צריך שום בדיקה אפי' בלא טורח כלל אבל בדבר שאנו סומכין על רוב וחזקה שמסתמא הוא כך צריך בדיקה לכתחלה אם אין בו טורח: