דין אם אמרינן סמוך מיעוט לחזקה
צדיכין אנו לברר הא דקיימא לן דאזלינן בתר רובא אם הוא אפילו מדרבנן לא חיישינן למיעוט כלל להחמיר: כבר האריכו בזה בתוספת ורא"ש בחולין י"א ובנדה י"ח ובע"ז ל"ד ובבכורות כ' וביבמות קי"ט וע"ש ברשב"א ובתה"א בדף ז' וע"ש בבד"ה ובמשה"ב ובמלחמות בחולין ובקדושין בשמעתא דסבלונות: והנה לפי מה שכתבו הפוסקים לא חיישינן כלל למיעוט ולכן בנאבדה הריאה כתב הש"ך דלכולי עלמא אמרינן דסמכינן ארובא וכן משמע בראב"ן. ואמנם היכא דאיכא חזקה המסייע למיעוט כתבו תוס' שם בשם ר"ת דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע רובא וחיישינן להחמיר ומ"מ משמע דאינה אלא מדרבנן כמו שכתבו תוספת דחיישינן להחמיר וכן משמע עוד בבכורות תוס' דבור המתחיל ואב"א וביבמות שם שהקשו לר"מ אי איתא דסבירא ליה לר' מאיר היכא דחזקה מסייע למיעוט הוי דאורייתא אם כן לדידיה למה אמרינן דדמאי אינו אלא מדרבנן הא התם הוי חזקה דמסייע למיעוט משמע אבל לרבנן א"ש ועוד ראיה מגיטין ב' ע"ב דאמרינן רוב בקיאין הן ורבנן הוא דאצרוך והא התם יש לומר סמוך מיעוטא לחזקת א"א (וצ"ע דאי לר"מ אינו אלא מדרבנן א"כ מ"פ הש"פ בע"ז ל"ד מאי איריא רוב עגלים אפילו מיעוט נמי דר' מאיר חייש למיעוט ולפ"ז לק"מ דאי משום מיעוט אינו אלא מדרבנן וצ"ל דאפילו אי נימא רוב נמי ידע דאינו אלא מדרבנן דאינו אלא מיעוט נגד שאר בהמות ועוד צ"ע גיטין ב' ע"ב דאמרינן דחשיב למיעוט סתם ספרי ול"ל לומר סתם ספרי כיון דבלאו הכי אינו אלא מדרבנן וכ"מ מתוספת שם שכתב סתם ספרי והוי מיעוטא דמיעוטא) ובנדה ל"ב ע"א מוכח דסבירא להו דלרבי מאיר חיישינן למיעוטא מה"ת דאם כן לא הקשו כלום וממה שפסק בי"ד סימן שי"ו דחלב פוטר אין ראיה כלל דיש לומר דסבירא להו כמו שכתבו התוספת דהתם ליכא חזקה לאיסור דאם תאמר אוקי בהמה אחזקתה שלא ילדה יש לומר אוקי ולד אחזקת חולין ועל כל פנים מוכח דאינו אלא מדרבנן דאם לא כן ק' נימא אוקי מיעוט טריפות לחזקת גברא ואיתרע רובא דפרה ואיך יטהר הטמא וכן הקשה מהרש"א בחולין י"א קו' זו וכ' דאינה אלא מדרבנן אך מה שתירץ עוד שם די"ל כיון דטרפות הני מיעוט דל"ש לכן ל"א סמוך אחזקה הוא תמוה שהרי בפרה א"א לבדוק הריאה כמ"ש הרשב"א ור"ן להדיא וטריפות הריאה הוא טרפות דשכיח דלכן הצריך בדיקת ריאה ובזה סרה קושי' המשה"ב על הרא"ה דס"ל דאמרי' סמוך מיעוטא לחזקה דאם כן ק' מפרה ולפ"ז לק"מ דבודאי מדאוריית' ל"א סמוך מיעוטא לחזקה אלא מדרבנן ומה שהאריך להקשות עוד על הרא"ה שם. לפי מה שכתב הרמב"ן במלחמות לק"מ ע"ש והתימא שהרשב"א בחי' יבמות קי"ט כתב כל דברי רמב"ן גם מה שהקשה שם מאן דמייתי ליה מפסח נמי סמוך מיעוט לחזקה לא זכיתי להבין מה חזקה יש שם ואם כוונתו סמוך מיעוטא לחזקת בהמה בחייה באיסור עומדת מאי שייכות זה לזה. דדוקא משחיטה גופה כמו שהקשה הרשב"א מפרה והתוספות שהקשו מרוב מצויין דשפיר שייך סמוך מיעוטא דאין מומחין אי מיעוטא דניקב הוושט לחזקת איסור דבהמה שאינו זבוח וכן בפרה לחזקת טמאה דגברא כיון שהיא בא לטהרו אבל מיעוט דטרפות לחזקת שאינו זבוח מה שייכות יש לזה ואפשר דיש לומר שמא ניקב הוישט ואם כן אין מועיל לו שחיטה או משום דמחזקינן מאיסור לאיסור ויתבאר לקמן בסימן כ"ב אי"ה אך הרשב"א ביבמות ובמשה"ב שם כתב לחלק דאם המעוט הוא נגד הרוב אז אין חוששין כלל למיעוט אבל אם המיעוט הוא מן הרוב אזי אמרינן סמוך מיעוטא הדמיון רוב מצוין אצל שחיטה מומחין והמיעוט אינו מומחין אף על גב דיש כאן חזקת איסור דבהמה לא חיישינן כלל למיעוט כיון שהמיעוט מתנגד לרוב וכן רוב בהמות כשרות ומיעוט טרפות ואס כן המיעוט מתנגד לרוב וכן הדמיון במפלת כמין קליפות ושערות שכתב הרשב"א דרובן בריות נינהו ומיעוטו דם כמו שנאריך בזה בשער בית הנשי' בהלכות נדה ואם כן המיעוט מתנגד לרוב ולא חיישינן למיעוט מה שאין כן אם היינו אומרים רובן בריות והמיעוט מן הבריות גם הם דם אזי בודאי היינו אומרים סמוך מיעוט שהרי המיעוט הזה הוא מן הרוב גופה עיין שם בחי' רשב"א יבמות ובמשה"ב דף ז':
ואמנם באיסור א"א ואיסור מיתה חששו חכמים לכתחלה אף למיעוט שהוא כנגד הרוב לאיסור כגון במים שאין להם סוף דאמרינן סמוך מיעוטא דנמלטין ובמת תוך שלשים יום עיין כ"ז בתוספת ורא"ש שם ואפילו היכא דאיכא חזקת היתר באיסור ערוה מצינו שחששו גם כן למיעוט כגון באתרא דרובא מסבלי והדר מקדשי ומיעוט מקדשי והדר מסבלי ולשיטת רי"ף ור"ח חיישינן למיעוטא ואף על גב דאיכא חזקת פנויה דאשה דמסייע לרוב ואפילו הכי חיישינן אך כבר כתב והרמב"ן במלחמות דאין זה דומה לרוב ומיעוט דפליגי ר"מ ורבנן דהרוב והמיעוט כוא בטבע וחיוב וא"א אלא כן משא"כ בדבר התלוי במנהג חששו שמא עשה כמנהג המיעוט עיין שם ועיין בשער בית הנשים בהלכות נדה שהארכתי עוד בזה:
והריב"ש סימן שע"ה הקשה על תוספת כתובות ט' שכתב דאונס הוי מיעוט והקשה הריב"ש דאכתי נימא סמוך מיעוטא דאונס לפלגא דתחתיו שהרי יש ספק שמא אינה תחתיו ואיתרע לה רובא דרצון ונעמידנה בחזקת היתר לבעלה ותירץ וז"ל דדוקא מחצה זכרים ומחצה נקבות הוא ודאי ובהכרח כי כן יסד מלכו ש"ע לקיום המין וא"כ ע"כ הזכרים הם מיעוט שהרי מיעוט מפילות ואין להמנע מזה משא"כ הכא מנין לנו זה שיהיה דתחתיו מחצה על מחצה ואף אם נאמר סמוך מיעוטא דאונס לאין תחתיו אכתי לא הוי תחתיו ברצון מיעוטא בודאי אבל עדיין אפשר זה כמו זה עכ"ל והקשה בס"ט בסימן קפ"ז שהרי תוספת כתבו בנדה י"ח בשליא דנימא סמוך מיעוטא לפלגא והתם גם כן אינו בטבע שיהיה מחצה דוקא ע"ש. ונ"ל דאין כוונת הריב"ש שכך יסד מלכו ש"ע שיהי' דוקא מחצה זכרים שהרי כתב לקיום המין ואינו בהכרח שיהיה מחצה זכרים או אף אם יהיה רוב זכרים וכי כלם נולדים בשעה א' אלא כוונתו דדוקא בדבר שהוא ממילא ובטבע כמחצה זכרים ושמא אף שאנו אין יודעין אם הם מחצה או פחות או יותר מ"מ כיון שהוא בהכרח כן וממילא יוכל להיות זה כמו זה משא"כ זנות דהוי ע"פי מעשה וכמו שאנו אומרים דרובא דתלי במעשה לא הוי רובא ולא חשוב למיזל אבתרי' ה"נ לענין מחצה לא חשיב ולא חשבינן לי' כפלגא דאינו בהכרח שיהי' תחתיו או לא תחתיו אף שכ' תוספות ביבמות דזיווג אדם חשוב ממילא היינו דוקא איש עם אשתו דהטבע מחייב כן אף ובבכורות משמע דכוונתם דדוקא בבהמה חשוב על ידי מעשה לפי שלפעמים צריך להרביעם מ"מ ביבמות משמע דכן הוא הטבע מחייב כמו דאמרי' רוב תינוקו' מטפחין וכתבתי לעיל סי' ו' דע"כ הוי הטבע כן וה"נ בזיווג איש ואשתו משא"כ בזנות דצריך לזה פתוי והשתדלות הוי ע"י מעשה ולא חשבינן לפלגא:
יצא לנו היכא דליכא חזקה לאיסור לא חיישינן כלל למיעוט. ובמקום דאיכא חזקת איסור ויש לומר סמוך מיעוטא לחזקה על כל פנים אסור מדרבנן ולרשב"א דוקא במקום שהמיעוט אינו מתנגד לרוב אבל אם המיעוט מתנגד לרוב ל"א סמוך מיעוטא. ובאיסור א"א ומיתה אפילו מיעוט מתנגד לרוב חששו למיעוט: