דין מי שמת לו מת וא"י אם הוא תוך ל'
על פי הדברים שבררנו ועיין לעיל סימן ל' דמדאורייתא בודאי מעמידין האדם על חזקתו ואמרינן השתא מת מדרבנן אזלינן בתר שעת מציאתן וגם במחט שבורה וחלודה כתבו תוספת דהטעם דמוקמינן הטהרות על חזקתן ובארתי במ"א דכונתם דאמרינן השתא נפל יצא לנו דמי ששמע שמת לו מת וא"י אם הוא תוך ל' או לא דחייב להתאבל כמו שכתב מהר"מ מינץ הביאו הט"ז בסימן שצ"ו ואין להאריך עוד בזה אם לא לדעת הסוברים בסי' ק"י דס' דרבנן אפילו במידי דאתחזק איסורא אמרינן ס' דרבנן לקולא אם כן יש להקל והח"צ בתשו' סי' ג' מסיק להלכה דהוי ס' דרבנן ולקולא ולכאורה יש ראיה ברורה לט"ז דמחזקינן למפרע מדאורייתא וסתירה לכל מה שכתבתי מהא דאי' בב"ב קנ"ג ההוא מתנתא דהוי כתב בי' כד הוה קציר ורמי בערסי' ולא כתב בה ומגו מרעיה אפטר אמר רבה הרי מת וקברו מוכיח עליו ופרשב"ם ובתר השתא אזלינן ואמרינן עוד שם כמאן כר"נ דתני' מי מוציא מיד מי פרשב"ם מתנה שאין כתב בה לא לשון מתנת בריא ולא לשון ש"מ זה אומר ש"מ הייתי ועמד וחזר והם אומרים בריא היית הוא מוציא מידן בלא ראיה כו' דברי ר' יעקב ר' נתן אומר אם בריא הוא עליו להביא ראיה ואם ש"מ הוא עליהן להביא ראיה ופירש"י ורשב"ם דר"י אזיל בת' חזקה והוא מוחזק בממון ור"נ סבר בתר השתא אזלינן ופסקו שם ראב"ן ורשב"ם כרבה דס"ל כר"נ הרי להדיא כשיטת הט"ז ואפשר דראב"ן בא"ח סימן תס"ז סעיף י"ב אזיל לשיטתו דהכא והוציא דין זה דמחזיקין למפרע מסוגיא זו וקשי' להש"ע שהרי בח"מ סימן רנ"א פסק כר"י דלא מחזקינן למפרע ואמנם באמת ז"א שהרי אמרינן שם דר' מאיר כר' נתן ואם כן קשה שהרי ר"מ ס"ל בנדה בא' שנגע בלילה ולמחר מצאו מת ר"מ מטהר דס"ל השתא מת ואפילו את"ל דמשום דאוקמינן גברא בחזקת טהרה הא הכא ס"ל לר"נ דאם בריא הוא עליו להביא ראיה אע"ג דהוא מוחזק דאזיל לגמרי בתר השתא וע"ש בתוס' ד"ה ר"נ ולכן ע"כ צ"ל דבאמת צריכין להבין סברת הש"ס בב"ב דמאי ראיה מר"נ כמ"שכ תוס' לא מבריא דשם רוצה להוציא עצמו מחזקת בריא ולא מש"מ דהתם איכא חזקת ממונא גבי' ולכן נראה לי דבודאי לכ"ע היכא דאיכא למימר השתא אתרע מוקמינן על חזקה הראשונה ואמרינן השתא מת והשתא נפל אבל כבר כתבנו בשם הרשב"א דבדבר דאתרע ולא ידעינן אימתי ולא נוכל לומר השתא ברגע זו מחזקינן למפרע וכבר כתבנו בסימן ל' דדעת התוס' בנדה לחלק בין מקוה דאמרינן חסר ואתאי לנגע דבנגע כיון דמצד הטבע אינו מתחייב שנאמר חסר ואתאי שהרי א"א לומר איזה סבה שיהיה יותר מסתבר שחסר ואתאי משנאמר שנחסר בפ"א ולכן אמרינן השתא נחסר משא"כ במקוה שיש סברא לומר חסר ואתאי דכיון שחסר לפנינו איגלאי מלתא שמקורו רע וממשכינן ריעותא זו למפרע וכן פירש"י בנדה על חסר ואתאי וסברא זו מוסכם לכ"ע וס"ל לרבה כיון דידעינן שהיה ש"מ ועכשיו הוא מת לפנינו ואין דרך בני אדם שימותו פתאום מסתמא היה לו איזה חולי וכיון שידעינן שהיה חולה ועכשיו מת לפנינו ל"א שעמד ביני וביני אלא ממשכינן חליו למפרע כמו גבי מקוה דאמרינן חסר ואתאי וס"ל לרבה דסמכינן על חזקה זו שנאמר כמו שהוא עכשיו כן היה למפרע אפילו נגד חזקה אפילו להוציא ממון מיורשין וע"ז אמר הש"ס כמאן כר"נ דהא לר' יעקב אפילו הוא בריא עכשיו ואין כאן שום ריעותא ואדרבה כ"ע בחזקת בריאים הם אעפ"כ ס"ל דלא סמכינן ע"ז להמשיך חזקתו למפרע דס"ל דלאדם אין לו חזקה כלל אם יהיה בריא או חול' דהחולי מצוי וכן מצוי שיחזור להתרפאות והוי כחזקה העשוי להשתנות דלא מקרי חזקה כלל ולכן אזיל בתר חזקת ממון אבל ר"נ מדס"ל דגבי בריא ממשכינן חזקתו למפרע ואמרינן דאף מקודם בריא היה ואפילו להוציא ממון וא"כ ה"ה נמי במאי דס"ל אם ש"מ הוא עליהן להביא ראיה אין הטעם משום דאוקמינן ממון בחזקתו אלא מטעם דממשיכין חזקתו למפרע דאי איתא דטעמא משום דאוקי ממון אחזקתו אם כן למה אם בריא הוא עליו להביא ראיה וא"ל משום שכולי עלמא בריאים הא לר' יעקב לא חשבינן לחזקה זו כלל דעשוי להשתנות דהחולי הוא מצוי וס"ל לש"ס דבזה לא פליגי ר"י ור"נ אע"כ דס"ל לר"נ דלעולם בדבר שדרך שנמשך דבר זה אמרינן שנמשך למפרע וסמכינן ע"ז אפילו להוציא וכן ר"מ ס"ל לסברא זו אבל ודאי בדבר שנוכל לומר השתא אתרע ואינו בטבע לומר חסר ואתאי כמו השתא מת והשתא נפל והשתא נטרף אמרינן השתא דאתרע ולפ"ז במעשה דט"ז הנ"ל בודאי אמרינן השתא מת דמה סברא לומר מעיקרא מת ואדרבה מוקמינן לאדם אחזקת חיות דחזקה זו יש לו לאדם אבל בחזקת בריאות בזה פליגי ר"י ור"נ דלר"י אין לאדם שום חזקת בריאות דהחולי מצוי ולר"נ ור"מ ס"ל ג"כ דלא אזלינן בתר חזקה זו לגמרי אלא דתלוי במה שהוא עכשיו אם עכשיו בריא ממשיכין לחזקה זו למפרע וכן אם עכשיו שכיב מרע אבל חזקת חיות בודאי לכ"ע יש לו וכמו שהוכיחו התוספות בחולין מנגע דאמרינן השתא אתרע: