ישוב על קו' הכ"מ על הרמב"ם בפרק י"ז הל' א'
ובזה יתורץ ג"כ קושית הכ"מ שהניחו בצ"ע שם הל' א' וז"ל הרמב"ם וכן הממלא בכלי ונתן ביו"ד כלים ונמצא שרץ בא' מהם הוא טמא והכלים טהורים אע"פ שכולן ס' שמא השרץ בכלי שמילא בו הי' תחלה מפני שהן כלים ואין בהם דעת לשאול ואם הי' לכלי שמלא בו אוגנים הואיל ואפש' שיצאו המים ויתאחר בו השרץ כולן טמאים עכ"ל וכתב הכ"מ דדין זה מפ"ד דטהרות ומה שכתב ואם היה לכלי אוגנים כו' קשה דזו אינה טענה אלא לטומאת הכלי שמלא בו לא לטמא שאר כלים ועוד ק' דברישא מטהר מפני שאין בהם דעת וא"כ למה טימא כשיש בו אוגנים הא אין בהם דעת וצ"ע עכ"ל הכ"מ ויתבאר דבריו בסמוך ול"נ דדין זה הוציא מבריי' דנדה ד' ע"ב דאיתא התם המדלה י' דליים זה אחר זה (פירש"י י' פעמים בדלי א' ומערה בכלי גדול) ונמצא שרץ בא' מהן הוא טמא וכולן טהורין פירש"י דאמרי' השתא נפל דהואיל שלא מצא קודם שעירה הדלי בפעם הזאת לתוך הכלי טהורין) והנה לפרש"י לשון הבריי' אינו מדוקדק כ"כ דמדקתני בבריי' כלן טהורות ולפרש"י דמיירי שמערה הכל לכלי א' ה"ל למתני הוא טמא והכל טהור ולכך פירש הרמב"ם דמיירי באמת שמערה לי' כלים ואף שאין נ"מ דגם במערה לכלי אחד דינו הכי רק דלשון הברייתא מורה כך ולפ"ז דברי הרמב"ם יתבארו היטב שכ' הממלא בכלי ר"ל בכלי אחד ונתן ביו"ד כלים ונמצא שרץ באחד מהן אין כונתו כמו שחשב הכ"מ דר"ל באחד מן היו"ד כלים שעירה לתוכו אלא כונתו באחד מן יו"ד פעמים שמילא בכלי זה וכפרש"י והשרץ נמצא בכלי שממלא בו ולכן כתב הוא טמא ר"ל הכלי שמלא בו והכלים טהורים וכמו שפרש"י וזהו שכתב אע"פי שכלן בפ' שמא היה השרץ בכלי שמלא בו תחלה דקדק לכתוב תחלה וכונתו ואע"ג דמחזיקין מזמן לזמן ואם כן יהיה כלן טמאות ע"ז כתב מפני שהן כלים והוא על פי הכלל שכתב בפ' ט"ז הל' ג' וז"ל בד"א שכל שאין בו דעת ס' טהור בשהיה הדבר שקול ואין שם חזקה אבל אם היה הדבר ידוע שחזקתו שנטמא ה"ז טמא עכ"ל וה"נ כיון שאין לכלים אוגנים א"כ יש הוכחה שלא היה בו תחלה וכפירש"י אבל אם יש לכלי אוגנים הואיל ואפשר שיתאחר השרץ כלן טמאין אע"ג דאין בו דעת כמו שהק' הכ"מ שהבאתי זה לק"מ דכיון דקיי"ל מחזיקין מזמן לזמן הוי כדבר שחזקתו שנטמא ולא מהני מה שאין בו דעת אם לא שיש הוכחה לטהר כגון שאין לו אוגנים וכדפרש"י ולק"מ קו' הכ"מ דדינו של רמב"ם הוא ברייתא מפורשת בנדה וכדפרש"י שם ודע דכל טומאות אלו רק לתלות כמו שכתבתי ודע דלפ"ז צ"ל דמה שכתב הרמב"ם בפ' י"ז הל' ג' העתקתי לעיל סי' ל"ט בדין הזולף את הבור ומסיים שם לשון המשנה דתנן הי' בודק ומכסה ונמצא שרץ בחביות הכל טמא בבור הכל טמא במרחץ הכל טמא ופירשו שם הר"ש ורא"ש והרע"ב דכ"ז קאי על בודק ומכסה ולכן בכל מקום שנמצא הכל טמא אבל מלשון הרמב"ם בפרושו ובחבורו שם כ' וז"ל ואם היה בודק ומכסה ונמצא שרץ בא' מהן כולן טמאות וכן אם נמצא שרץ בבור או בכלי שזולף בה הכל טמא ומשמע דהאי וכן אם נמצא בכלי שזולף אינו קאי על בודק ומכסה רק דלעולם אם נמצא בכלי שזולף בו הכל טמא דמחזיקין מזמן לזמן דומיא דנמצא בבור דודאי לעולם טמא ולפ"ז מדלא חילק בין אם יש לו אוגנים או לא ע"כ דגם דעתו דקאי על הי' בודק או שסמך עצמו בחילוק אוגנים על מה שכתב בהל' א':