דין רוב דתלי במעשה לא אזלינן בתר רוב לקולא:
גרסינן בבכורות י"ט הלוקח בהמה מן הנכרי וא"י אם בכרה רי"א עז בת שנתה ודאי לכהן מכאן ואילך ספק כו' ופריך ואמאי מכאן ואילך ס' הלך אחר רוב בהמות ורוב בהמות מתעברו' ויולדות ומתרץ רבא ר"י ס"ל כר"מ דחושש למיעוטא רבינא אמר אפי' תימא רבנן כי אזלי רבנן בתר רובא רובא דלא תלי במעשה רובא דתלי במעשה לא אזלינן בתר רובא וכ' הרא"ש שם וק"ל בהא כר"י דלא אשכחן לרבנן דפליגי עלי' בהא עכ"ל פרש"י ותוס' כגון הרבעה דבהמה דצריך לפעמים להרביעה אותה ואיכא למיחש שמא לא עלה עלי' זכר וכ"כ הרמב"ן במלחמות בקדושין בשמעתין דסבלונות דף ר"ל וז"ל ועוד דהאי רובא דאמרי' דילמא קדיש רובא גריע הוא דהא תלי במעשה ולא אזלי' בתר רובא דתלי במעשה כדמסיק רבינא בבכורות וכ"כ הרשב"א ור"ן בחולין בתר דמסקינן דאזלי' בתר רובא וז"ל ומיהו הנ"מ כשהרוב והמיעוט שניהם תלוין במעשה או שניהם הם ממילא אבל אם הרוב הוא ע"י מעשה והמיעוט ממילא לא אזלי' בתר רובא דלא עדיף רובא דע"י מעשה ממיעוט דהוי ממילא כדמסיק רבינ' בבכורות עכ"ל והנה מלשונם משמע דאפי' מדאורייתא לא נחשב לרוב וכן מוכח קצת מרמב"ן שהבאתי שהרי כ' זאת דלכן ס"ד דאפי' באתרא דרובא מקדשי והדר מסבלי לא ניחוש לקדושין משום דהוי רובא דתלי במעש' ודילמא לא קדיש וא"כ הרי דאפי' לקולא לאפקועי קדושין אמרי' כיון דהוי רובא דתלי במעשה לא אזלי בתריה ואף לפי המסקנא דקאמר קמ"ל דחיישי' לרובא ודאי משמע דלחומרא מדרבנן אזלי' בתר האי רובא ואפשר רק משום חומרא דא"א כמש"כ שם הרמב"ן לשיטת רי"ף דאפי' למיעוט חיישי' משום חומרא דא"א וצ"ע שהרי דמאי לכ"ע אינו אלא מדרבנן כמ"ש תוס' בבכורות והיינו משום דאמרינן רוב ע"ה מעשרין הן והרי זה תלי במעשה שמא לא עישר וע"כ צ"ל דאינו אלא מדרבנן וכן משמע בחי' רשב"א גבי לא בדק בסימנים כתב וז"ל כיון דע"י שחיטת מומחה מסתמא שפיר שחט דרוב פעמים רובן של סימנים נשחטין בשחיטת מומחה אבל באיסור דרובא דתלי במעשה ומיעוטה דאינו תלוי במעשה הוא ובכי הא לא אזלינן בתר רובא מש"ה אוקמוה רבנן בחזקת איסורא קמא כו' עכ"ל משמע קצת דאינו אלא מדרבנן ומדברי רמב"ן שהבאתי ג"כ אין ראיה כ"כ כמש"כ שם שאין אנו חוששין לסבלונות עצמן שיהיו קדושין שהרי לשם סבלונות נשתלחו וכיון שאין כאן אלא חשש שמא קידש כו' שהרי הסבלונות לפנינו ולא קדושין כו' ע"ש וא"כ כיון שאין שם אלא חשש בעלמא מש"ה לא אזלינן בתר רובא דתלי במעשה ואף דלכאורה משמע הא דאר"י מכאן ואילך ספק היינו ס' דאורייתא אינו מוכרא שהרי לתירוצו של רבא דמשני ר"י כר"מ ס"ל דחייש למיעוט וכבר כתבו תוס' בכמה דוכתין דאין זה אלא מדרבנן ואם כן הכי נמי יש לומר לרבינא דאינו אלא ס' דרבנן אבל מדאוריית' יש להוכיח שפיר מאחרי רבים בין רוב שיש בו מעשה או ממילא וצ"ע: ועכ"פ יצא לנו דרובא דתלי במעשה והמיעוט הוא ממילא עכ"פ מדרבנן לא אזלינן אחר הרוב לקולא כדמוכח מלא בדק בסימנים ובבכורות ואמנם יש לומר דוקא במקום שיש חזקת איסור. ומ"מ באיסור מיתה מוכח מדברי רמב"ן הנ"ל דאזלינן אחר המיעוט דממילא כמש"כ שם בהדיא דבמקום איסור א"א החמירו וכ"כ תוס' בקדושין נ' ע"ב והיינו כמש"כ התי"ט בדמאי דבאיסור מיתה החמירו ואזלינן בתר המיעוט אמנם מדמאי לא מוכח אלא במקום דיש ג"כ חזקת טבל אבל מתוס' ומרמב"ן מוכח דאפילו במקום שיש רוב וחזקה להתיר חיישינן למיעוט ומיהו דוקא ברבר דתלי במנהג ומעשה אבל אם הרוב והמיעוט הוא בטבע בודאי לא משגחינן במיעוט: