ישוב קו' תוי"ט בפ"י דטהרות משנה ז' והניח בצ"ע:
שאלה מעשה ששאבו בכלי קטן מיורה רותחת שע"ג האש בפסח וממנו שפך לקדירות הרבה העומדים על הכירה ונמצא חטה בקועה בכלי הקטן. מה דינם של הקדירות:
תשובה תנן התם בטהרות פ"י משנה ז' הזולף את הבור והעתיקה הרמב"ם בפ' י"ז הל' ג' מהל' אבות הטומאות וז"ל הרמב"ם הזולף את הבור וממלא ממנו חביות אם הי' משקיע כל חבית בבור וממלא אותם ונמצא שרץ בראשונה כלן טמאות נמצא באחרונה היא טמאה וכלן טהורות שאני אומר אחר שמילא את הראשונות נפל שרץ לבור עכ"ל והיא משנה מפורשת בטהרות פ"י משנה ז' והק' התי"ט שם דמ"ש רישא נמי נימ' אחר שמילא הראשונה נפל השרץ בחביות ראשונה והניח בצ"ע. ולפי מה שכתבתי בסימנים הקודמים לק"מ דנמצא בראשונה מחזיקין באותו כלי מזמן לזמן ואמרי' שהי' בו השרץ קודם שהכניסו לבור ונטמא כל מה שבבור (אבל בנמצא בגג המעטן טהור דל"א שהי' השרץ בטהרות רק בגג או בכלי ובנמצא במעטן הגג טמא דזה דומה לנמצא בבור ובודאי בנמצא בבור הכל טמא כמ"שכ רמב"ם שם) אבל נמצא באחרונה באמת מה שבבור טמא ממ"נ אבל החביות כולן טהורים דלא מחזיקינן שהיה השרץ בבור דזה הוי ממקום למקום אחר דטהור לגמרי כמו בנמצא בגג דבמעטן טהור אלא דאמרינן כיון שנמצא בחביות מחזקינן מזמן לזמן שהיה בו קודם שהכניסו לבור ולכן מה שבבור טמא וכמו שכתבו תוס' בנדה ד"ה המדלה וכ"כ הרע"ב שם ומה שכ' הרמב"ם שא"א אחר' שמילא ראשונות נפל שרץ לבור כוונתן ליתן טעם למה הראשונות טהורות וע"ז כ' שא"א אחר שמילא הראשונות נפל השרץ לבור ע"י החבית האחרון ולהורות שעכ"פ מה שבבור טמא ול"א שמא נפל בחבית אחרון לאחר שהוציאו מהבור דנגד החבית הוי מזמן לזמן ואמרינן שהיה בו קודם שהכניסו לבור (ובפי' המשנה לא משמע הכי וצ"ע) ולק"מ קו' התי"ט אבל בסופה היה זולף בכלי ונותן לתוך החבית ונמצא שרץ בא' מהן היא לבדה טמאה וכלן טהורות כאן אפי' מה שבבור טהורה דכיון שלא הכניס החבית לבור הוי ממש ממקום למקום אחר דבזה אפילו לר"י אין מחזיקין כדכתבתי לעיל בסימן ל"ח בשם הראב"ד ולפ"ז מדוקדק מאד לשון המשנה ולשון הרמב"ם היא בלבד טמאה וברישא אמר היא טמאה ולא נקט בלבד והיינו משום דברישא גם הבור טמא אבל בסיפא אפילו הבור טהור וזהו שדקדק הרמב"ם וכתב שאני אומר בזו בלבד נפל השרץ או היה בה עד שלא זלף: