ישוב קו' הכ"מ ותי"ט על הרמב"ם והניחו בצ"ע:
ולפ"ז זיכה ה' אותנו לתרץ כמה קו' עצומות שקשה על הרמב"ם שהניח הכ"מ והתי"ט בצ"ע ובדברינו שהרמב"ם ס"ל כרשב"א יהיה הכל מתורץ איתא בפ"ט דטהרות במתני' נמצא בגג המעטן טהור נמצא במעטן הגג טמא ע"כ ובתוספתא הביאו הר"ש שם מסיים דברי רבי וחכ"א נמצא בגג אינו טמא אלא גג במעטן אינו טמא אלא מעטן ע"כ והרמב"ם בפי"ז מהל' אב"הט כתב וז"ל נמצא בגג זיתים שבמעטן טהור נמצא במעטן המעטן טמא עכ"ל וזה כחכמים דתוספתא ותמהו עליו הכ"מ והתי"ט דקיי"ל סתם מתני' ומחלוקת דברייתא הלכה כסתם והתי"ט בקש לתרץ הרמב"ם בדברים תמוהים שכתב משום דעל מתני' קשה מ"ש נמצא בגג מנמצא במעטן דגם כן יש לומר השתא נפל וכמו שהק' התוי"ט על המשנה קו' זו והניח בצ"ע ומשום דהיה קשה לרמב"ם קו' זו על מתני' לכן לא פסק כסתם משנה ודברים אלו תמוהים וכי בשביל חסרון ידיעתינו שאין אנו מבינים טעם המשנה לא נפסוק כמתני' ובודאי החכמים היו יודעים טעם לחלק ואם רק הוא ממנו ובאמת לק"מ לא על המשנה וגם הרמב"ם פ' כהלכה ונקדים (כלל א') דלכ"ע ממקום למקום אחר לגמרי כההיא דנמצא בגג וכאותה מעשה דמהר"ם לובלין הביאו המ"א בסי' תס"ז בכרוב לכ"ע אפילו בקדשים טהור לגמרי וכמ"שכ הראב"ד בהדיא בפי"ז מהל' אבה"ט הל' א' וז"ל ואע"ג דר"ל ס"ל מחזיקין לתלות ה"מ באותה קופה אבל מכלי לכלי לא (כלל ב') ממקום למקום באיתו כלי כההיא דקופה שנשתמשו בה טהרות בזוית זו וטלטלה לזוית אחרת בזה מחלוקת חזקי' ור"י וקיי"ל כר"י דתולין. (כלל ג') קופה שנשתמשו בה טהרות ולאחר שפינה הטהרות מצא בה שרץ וזה דומה לנמצא במעטן בזה מודים שמאי והלל דהטהרות טמאות כדאי' נדה ג' ובזה פליגי רשב"א ור"ן דלרשב"א טמאות ר"ל תולין ולר"ן שורפין וכבר כתבנו דלרשב"א אפי' באינה בדוק לא שורפין רק תולין דאל"כ לא מק' מידי מנגע בא' בלילה כמו שביארנו ומעכשיו נבא לתרץ אי"ה ומתחל' נתרץ קו' התי"ט שהק' במתני' מ"ש נמצא בגג או במעטן וחיי הכותב שזה שנים הרבה היה אצלי תי' זה וכאשר נדפסו משניות עם תוס' חדשים מצאתי שכן תי' מהר"ש ודחה תי' זה אבל באמת אין כאן שום דחי' שכבר כתבנו דנמצא בגג הוי ממקום למקום לגמרי ובזה לכ"ע אין מחזיקין וכמו שכתב הראב"ד שהבאתי ולכן מה שבמעטן טהור אבל נמצא במעטן זה דומה חמש לקופה דמודים בה שמאי והלל דטמאות דהכי נמי פינה טהרות מן המעטן ומצא במעטן ובזה לכולי עלמא טמאות דהוי מזמן לזמן ממש ולק"מ קו' התוי"ט על המשנה:
וצ"ע על חכמים דתוספתא דס"ל אינו טמא אלא מעטן וכי יחלקו על שמאי והלל דס"ל דמודים דטמאות וצ"ל דס"ל שלא דיברו שמאי והלל מזה או שטעו בדברי רבי שאמר נמצא במעטן הגג טמא וסברי דר"ל טומאה ודאית לשרוף וע"ז פליגי ואמרו אינו טמא אלא מעטן ר"ל טומאה ודאית אבל שבגג רק תולין וס"ל דהא דמודים שמאי והלל דטמאות היינו רק לתלות וכדעת רשב"א ועתה פקח עיניך איך דקדק הרמב"ם ושינה לשון התוספתא מה שאין דרכו לשנות לשון הש"ס דאיתא אין טמא אלא מעטן והרמב"ם העתיק נמצא במעטן המעטן טמא ולא הזכיר מה דינו של זתים שבגג כמו שכתב נמצא בגג זיתים שבמעטן טהור אלא ע"כ דה"פ המעטן טמא ר"ל טומאה ודאית לשרוף אבל שבגג לא הוצרך לזכור דכבר כתב בתחלת הפרק שם בדין קופה שהעתקתי לעיל סימן ל"ז לפי שמחזיקין ממקום למקום לתלות דודאי לא גרע אלו שבגג ממקום למקום והנה כמו שפירש הרשב"א דהא דמודי' הלל ושמאי בקופה דטמאות ר"ל לתלות ה"נ יתפרש מתני' נמצא במעטן הגג טמא ר"ל תולין ואיך שיהיה הפירוש בדברי חכמים דתוספתא עכ"פ הרמב"ם פסק שפיר כסתם מתניתין ומכ"ש אם נימא דגם חכמים דתוספתא ס"ל הכי ושפיר כלל הרמב"ם דין קופה דמודו בהו שמאי והלל ודין קופה שנחלקו בה ר"י וחזקי' בהלכה א' דס"ל כרשב"א בשניהם דתולין ומתורץ היטיב קו' התי"ט והכ"מ על המשנה ועל הרמב"ם:
והעד הנאמן על פירש זה דבהלכה ה' בפ' הנזכר כתב הרמב"ם וז"ל הקורץ מקרצות מן העיסה ונמצא שרץ במקרצו' המקרצת לבדה טמא נמצא בעיסה העיסה לבדה טמאה נמצא בתוך המקרצת אף העיסה טמאה עכ"ל והוא דעת חכמים דתוספתא הביאה הר"ש שם דלרבי נמצא בעיסה המקרצת טמאה. ולכאורה מוכח מכאן סתירה לדברי דכיון דכאן פסק להדיא כחכמים א"כ ע"כ גם במעטן פסק כחכמים דמ"ש מעטן מן עיסה אבל באמת פקח עיניך וראה כי אדרבה מכאן ראיה לדברי שהרי במעטן מעתיק לשון המשנה המעטן טמא ולא העתיק לשון חכמים אין טמא אלא מעטן דלשון זה בודאי משמע דהגג טהור לגמרי (ואף שפירשתי גם בדברי חכמים הכי דר"ל אין טמא ודאי אלא מעטן אבל שבגג תולין היינו דחכמים קאי על רבי דאמר הגג טמא וסברי דר"ל טומאה ודאית וע"ז אמרו דאין טמא ודאי אלא המעטן אבל אם יעתיק לשון זה בודאי הי' משמע דהגג טהור לגמרי) ובמקרצת מעתיק לשון חכמים כהוויתי אין טמא אלא עיסה לבדה אע"כ דבמעטן כיון דסתם מתניתין דלא כחכמים ועכ"פ מוכח מסוגיא דנדה דאף שבגג תולין דהא מודו שמאי והלל לכן פסק כסתם מתני' אבל במקרצת דלא מצינו פלוגתא במתני' רק בבריי' הדרינן לכללא דהלכ' כרבנן וטעמא רבא איכא לחלק בין מעטן למקרצו' דבשלמא במעטן חיישי' שפיר שמא הי' בתחלה במעטן כמ"ש הרא"ש שם דאף אם הי' השרץ במעטן לא הוי חזי לי' אבל בעיסה דמיירי ע"כ שנמצא ע"ג העיסה ולא בתוכה דאי בתוכה אפי' במקרצת גם העיסה טמאה כמ"שכ הכ"מ שם וז"ל דאי במקרצת נפל לא היה בתוכה אלא ע"ג עכ"ל אע"כ במקרצת ר"ל ע"ג מקרצת ודומיא דהכי בעיסה ר"ל ע"ג העיסה וא"כ א"ש דהמקרצת טהור לגמרי דאי אית' דהי' בעיסה מתחלה הוי חזי ליה ולכן בדין דמעטן כתב המעטן טמא דמשמע אבל שבגג תולין כפי הכלל שכתב בריש הפ' דתולין ממקום למקום משא"כ במקרצת פסק כחכמים וכ' אין טמא אלא העיסה לבדה דמשמע דהמקרצת אין בה שום טומאה אפילו לתלות: