דין עכבר שנפל בשומן
אך דברי רמ"א בת"ח צ"ע הביאו הש"ך בסי' ק"ד ס"ק ז' בעכבר בשומן דאם בא לפנינו רך אסור שמא נכבש בתוכו יום שלם וכ"כ הרמ"א בסי' ק"ה דס' כבוש אסור וכתב הט"ז דמיירי בס' אם נכבש מע"ל וק' דנימא עכשיו נפל שהרי כתבנו דבמקום שיש חזקה ברורה לכ"ע אין מחזיקין מזמן לזמן והכא היה חזקה ברורה שלא היה העכבר בשומן בשעה שהתיך אותו ובסי' ק"ה י"ל בענין שלא היה לו חזקה ברורה ורמ"א לשיטתו דפסק בא"ח סי' תס"ז דמחזיקין מזמן לזמן ובזה מסולק קו' כו"פ בסי' ק"ה אבל מעכבר קשה ובשלמא כשבא לפנינו קשה וידוע שהיה רך יום שלם וכן כשידעינן בודאי שנפל לתוכו כשהיה רך כגון שנמצא בשולי הקערה כמש"כ באו"ה א"ש דכיון דע"כ לא נפל ברגע זו שעכשיו הוא קשה וע"כ נפל מקודם וכיון דלא ידעינן אימתי מחזיקין למפרע כמו שכתבנו לעיל סי' כ"ח בשם רשב"א ומה שהק' הכו"פ דנימא רגע קודם שנקרש נפל נ"ל דזה לא נקרא גבול דדוקא בטריפות אמרינן ברגע שקודם שחיטה שהוא עכשיו או ברגע שקודם ג' ימים נטרפה משא"כ הקדישה שאין אנו יודעין כלל אימת נקרש אבל בבא רך דיש לומר עכשיו ברגע זו נפל צ"ע וצ"ל כיון דהני עכברי רשיעי תיכף כשמריחים מאכל קופצים לתוכו הוי כמקוה שמוחזק לן שדרכו להתחסר שכתבנו בסי' י"א וא"כ א"א להעמיד השומן כלל על חזקתו וחילוק זה מוכרח ג"כ באו"ה שכתב בכלל ל' סי' ז' בבא לפנינו קשה דמותר דאמרינן תיכף אחר נפילתו נקרש ואם כן קשה למה אוסר ברך נימא ג"כ עכשיו נפל אע"כ דס"ל דהוי ספק הרגיל וס"ל ג"כ כיון דהקרישה הוא ספק הרגיל ואזלינן אחר המצוי בין לקולא ובין לחומרא אך קשה על הרמ"א באמת למה אוסר נימא שנקרש מקודם ונ"ל דבאמת אם השומן עומד במקום קר דיותר מצוי שיקרש קודם מע"ל אזלינן אחר המצוי אלא דמיירי שעומד במקום חם שראוי להסתפק בו שמא היה רך כל מע"ל ואם כן אדרבה כיון שהיה השומן חם ורך מעמידין על חזקתו הראשונה כמו בנגע אע"ג שעכשיו חסר והכי נמי אע"פ שעכשיו בא קשה ונקרש שהרי חזקה זו שהיה רך הוא חזקה ברורה ובזה לכ"ע אמרינן עכשיו אתרע ולפ"ז י"ל דאין כאן מחלוקת ובחנם השיב רמ"א על א"וה:
ודברי א"וה שם לא זכיתי להבין שכתב בכלל ל' דין זה דכל פעם אנו חוששין לחומרא בין בדאורייתא ובין בדרבנן והא קי"ל ס' דרבנן לקולא וכמו שכתב שם סימן ב' בס' כבוש בב"וח דאינו אלא מדרבנן דמותר ועוד צ"ע שסותר דבריו שכתב בכלל כ"ז סי' ג' בזבוב שנמצא בקערה וז"ל ואפילו היה כלי שני מבשל דלמא לאחר שנתקרר בתבשיל נפלה וזה סותר למש"כ בכלל ל' וצ"ע:
ועיין בסימן ל"ו שכתבתי דלרשב"א דוקא אם ידעינן שנכבש בתוכו זמן רק אנו מסופקים בזמן אם הוא מע"ל בזה אמרינן ס' כבוש אסור אבל אם אנו מסופקים אימת נפל לתוכו דבקדשים תולין לשיטתו אם כן בחולין מותר לגמרי וזה דלא כנקה"כ בסי' ק"ה בספק כבוש: