דין אם מחזקינן מזמן לזמן
אם נמצא איסור בקדרה שעכשיו היא צוננת והוא עדיין באותו מקום מצינו בזה מקומות שצ"ע שהרי כתבתי לעיל בשם הרשב"א והר"ן ובש"ע סי' פ"א דהיכא דנוכל לומר השתא איתרע מוקמינן אחזקה קמייתא עד השתא והתוס' בחולין ט' ובנדה ב' הוכיחו סברא זו מדאורייתא דאע"ג דנסתר הנגע ביום ז' אעפ"כ הבא לבית בימי ההסגר טמא וחייב קרבן אע"ג דאיתרע אע"כ דמוקמינן הנגע על חזקתו ואמרינן השתא איתרע רק שהתוס' מחלקים בין נגע לבין מקוה דל"א השתא נחסרה וכ' דדוקא במקוה שכן דרך בורות ומעינות לפעמים שיעלה או יחסרו מימיו וכיון דחזינן דהשתא חסר אמרינן דמעיקרא נמי נחסרה שהרי אנו רואים שדרך אותו המקוה בכך משא"כ בנגע שאין בטבעו להשתנות וא"כ מה"ת נימא שנחסר מקודם ולכן אמרי' השתא נחסרה כן נ"ל לפרש דברי התוס' ועוד שכתבו תוס' ריש נדה ב' ג' ופ' המדיר ובעירובין ל"ה דדוקא לקדשים מחזקינן איסור מזמן לזמן והיינו מדרבנן משום חומרא דטהרות משא"כ לחולין וכ"כ הרשב"א ור"ן בחדושיהם ריש נדה והא דכ' הרשב"א והר"ן דהיכא דנשבר או נשמט גף העוף ולא ידעינן אי מחיים אי לאחר מיתה דהוי ס' דאורייתא ולא מוקמינן הגף והרגל בחזקה שהיו שלמים עד עכשיו כבר כתבתי לעיל בסי' ט"ז דדעת רשב"א דכל הטרפות בבהמה שכיח יותר מחיים ובפרט שבירת הגף שכ' הש"ך בהדיא דיותר מצוי מחיים (ועיין לעיל בסי' הנ"ל) ולכן מוקמינן הבהמה אחזקה עד רגע קודם שחיטה וכמו שתפסו לעיקר כל האחרונים בדעת הרשב"א ואמנם מצינו בהרבה מקומות שסותר לכלל זה בא"ח סי' תס"ז סעיף י"ב במליגת תרנגולת ונמצא חטה דפסק המחבר לאיסור וכ' המ"א והפ"ח הטעם דמחזיקין איסור מזמן לזמן וכ"כ המ"א שם בס"ק ט"ו וס"ק כ"א דטעמו של רשב"א במצה שנמצא בו חטה דמחזיקין מזמן לזמן וכן בי"ד סי' ק"ד בעכבר בשומן כ' דאסור ובאמת תמה עליו שם בכו"פ דהא בסי' פ"א קיי"ל דאמרי' השתא אתרע וכמו שכ' התוס' דדוקא בקדשים מדרבנן:
ובקדושין ע"ט דפריך לרב דאמר הרי בוגרת לפנינו פריך אילימא בתוך ו' חדשים השתא היא דבגר' בתוס' שם ד"ה ושמואל משמע דמוקמינן אחזקת נערות עד עכשיו אבל רש"י כ' שם ודלמא השתא דבגרה ועיין בטור ובש"ע בא"ע סי' ל"ז עוד יש להביא ראיה גיטין דף ע"ו כתבו לאחר י"ב חדש אם הגט קודם למיתה ה"ז גט ואם ס' מגורשת ואינו מגורשת ופסקו כן כל הפוסקים וכ' הר"ן הטעם וז"ל דלא מוקמינן לי' בחזקת חי ונימא לאחר יב"ח מת אלא כיון דהשתא מת מקמי הכי מספקינן ליה דלמא בתוך י"ב חדש מת עכ"ל הרי להדיא דמחזיקין מזמן לזמן עוד בגיטין ל"א במניח פירות וכ' הרמב"ם בפ"ז מהל' מעשר מצאן שאבדו אינו מעשר ודאי וחוששין למפרע ועוד ראיה ביבמות ס"ח גבי ס' בן ט' שבא על אשה דפסולה לתרומה והק' תוס' נוקמה אחזקה ותי' כגון שהוא עכשיו בן ט' ואתרע חזקתו הרי להדיא דמחזיקין למפרע ואמנ' משני דינים אלו אין ראיה כ"כ דלענין תרומה לכ"ע מחזיקין למפרע מדרבנן עכ"פ וכן י"ל דמשום חומר דא"א מחזקינן למפרע ועוד מסכין ששחט דקי"ל כר"ה בלא שבר עצמות ואמרינן בעור נפגם ולמה לא נעמיד הסכין בחזקתו ונימא במפרקת איפגם ואמנם תיתי לי שזכיתי לכוון לדעת רבינו הש"ך בנקה"כ סי' שצ"ו דבכ"מ שיש חזקת איסור ל"א עכשיו איתרע דאדרבה העמד הדבר על חזקתו של איסור וכדאיתא להדיא ריש נדה התם תרתי לריעותא וא"כ אין ראיה מכל אלו מסכין וגיטין דאם נאמר עכשיו מת והיתה מגורשת ואינה זקוקה ליבם והרי עד עכשיו היתה בחזקת זקוקה ליבם ואף דלענין להנשא לכהונה אדרבה היא בחזקת דמותרת לכהונה אם לא נחזיק מאיסור לאיסור ז"א שהרי מבואר לעיל בסימן כ"ג דבכה"ג לכ"ע מחזיקין מאיסור לאיסור ועוד כיון דלחד מלתא ע"כ הוי ס' גירושין הוי נמי לכל מילי והנה מה שכ' שם הט"ז בסימן שצ"ו והביא ראי' ממפקח בגל דטמא מתחלתו ומזה הביא ראי' דע"כ כיון שאדם עומד למות ולכן כיון שהוא מת לפנינו אתרע חזקתו הדברי' הם אמתים כמ"ש הר"ן בגיטין שה עתקתי וכ"כ הרשב"א בחי' נדה (עיין בסימן הסמוך אי"ה) אבל אינו מספיק דלשיטתו מוכח דמדאורייתא לא מוקמינן אחזקה זו דהא מביא פסח ב' ואם כן קשה למה בכתבו לאחר י"ב חדש הוי ס' מגורשת אע"כ דבאמת מדאורייתא מוקמינן אחזקה זו ומדרבנן לא הלכו לגמרי אחר חזקה זו ומחזיקין למפרע ולכן מגורשת ואפשר דהוי ס' מגורשת מדאורייתא כיון דהיא בחזקת זקוקה ליבם והיכא דאיכא חזקת איסור הוי חזקה נגד חזקה אבל אי נימא כט"ז דמדאוריית' אמרינן מעיקרא מת והוי מדאורייתא אינה מגורשת וגם החזקה שזקוקה ליבם תסייע לזה ואם כן למה הוי ס' מגורשת וצ"ע בגיטין י"ג ד"ה שמא יחפה בתוס' שם. וראיה לדבר שהרי בנגע בא' בלילה וראוהו חי בערב דלכ"ע טהור בר"הר ולשיטת תוס' בע"ז וסוטה היינו מטעם חזקה כמו שכתבתי בסי' כ"ז דס"ט בר"הר דטהור לא ילפינן מסוטה אע"כ צ"ל כמו שכתב הש"ך שם בנקה"כ דכיון דנפל עליו גל כבר בעלה חזקתו ויש לתת תבלין לזה דודאי יש לאדם חזקת חיות ולא חיישינן למיתה. מחמת עצמו אבל כיון שנפל עליו גל ידוע שהגל יהרג אותו ול"ש לאוקמי אחזקה ובא"ע ססי' י"ג בקטן שנמצא בו שערות דס"ל להרא"ש דמחזקים אותו למפרע לגדול והרשב"א חולק עליו וס"ל דהוי רק ס' אין להביא ראיה דהתם שאני דחזקה דרבא מסייע דכיון שהגיע לשנים חזקה שהביא שערות ועיין לקמן בשער בית הנשים בתשובה דספק קטן מה שנכתוב אי"ה ולא זכינו לידע שום ראיה מן הש"ס להחזיק למפרע והש"ך שכתב בסימן פ"א כדלקמן בסי' ק"ץ גבי כתם יבש בחלוק אגב רהיט' כתב כן דאין ראי' מכתמי' דהוא רק לתרומה ומש"כ לקמן בסי' ק"ץ שם לא נזכר דבר מזה רק כוונתו כמ"ש הרשב"א שהעתקתי לעיל סי' כ"ח דמטמא למפרע עד שעת כיבוס והרשב"א לא כתב ראיה מכתם דבאמת אין ראיה דזה דוקא לתרומה רק שכתב בזה"ל וכענין שאמרו בנדה גבי כתמים והפ"ח שם בסימן תס"ז כת' ראיה מנולדו בה מומין בבית אביה על האב להביא ראיה שמשנתארסה נולדו בה מומין וא"ל אמרינן שמקודם אירוסין היה בה ואע"ג דיש לה חזקת הגוף וקיי"ל כר"נ דעדיף מחזקת ממון אע"כ דמחזיקין מזמן לזמן (וכ"כ הגאון החסיד בש"ע) ואני לא זכיתי להבין כלל דבריהם שהרי העתקתי לעיל סי' כ"ח לשון הרשב"א וז"ל ואע"ג דגבי מומין אמרו העמד על חזקתו ובחזקת הבעל נולדו ואע"פ שמומין הללו שנולדו בה מומין שא"א שנולדו בה עכשיו התם הוא דהוי ממקום למקום הרי להדיא דבמומין א"א שנאמר שנולדו בה עכשיו ברגע זו וכמו שיעיד החוש כי המום שיוולד ברגע זו כגון ע"י מקרה זה ניכר ואם מחמת חולי א"א שיהיה ברגע אחד ובזה באמת לכ"ע מחזיקין למפרע אבל במקום דנוכל לומר השתא איתרע אדרבא קיי"ל בסימן פ"א דאמרינן השתא איתרע ואף הש"ך שם אדרבה כתב דבבהמה אפילו א"א לומר השתא איתרע מוקמינן אחזקה אבל איפכא במקום דנוכל לומר השתא איתרע שנחזיק מזמן לזמן לא מצינו ואין להתעקש דכוונת רשב"א ור"ן שכתבו דמיירי במומין שא"א שיולדו עכשיו היינו משום דמתניתין סתמא קתני ומשמע בכל מומין וברשות הבעל אפילו מומין שא"א שיולדו עכשיו וראיות הפ"ח מבית אביה דמשמע אפילו במומין שאפשר שיולד עכשיו ואפילו הכי מחזיקין למפרע ז"א דאכ"ק מאי קושיא לרשב"א מסיפא אדרבה ליקשי מרישא דל"א כלל השתא דאיתרע אלא ע"כ דכונתו דכל מומין שבעולם א"א לומר שנולדו ברגע זו ולכן מבית אביה ניחא דמחזיקין למפרע ולא קשה להו רק מסיפא מבית בעלה ולכן הוצרכו לתרץ דש"ה דהוי ממקום למקום. עוד כתב הגאון החסיד ראיה ממדלה דליים נדה ג' ע"ב וראיה זו לא זכיתי גם כן להבין שהרי כתבו תוספת ריש נדה דזה מיירי לקדשים ולכן נראה לי דס"ל לראב"ן ולהעומדים בשיטתו כיון דקיי"ל דנגע בא' בלילה ולמחר מצאו מת כחכמים דמטמאים והיינו אפילו לשרוף כמ"ש בהדיא תוס' ורשב"א ור"ן בחי' נדה והרי ס' טומאה בר"הר טהור ואפ"ה שורפין ש"מ דכל מזמן לזמן כודאי משוי להו רבנן ולכן החמירו אלו הגאונים אפילו בחולין דדוקא ממ"למ דאינו אלא לתלות בזה לא החמירו בחולין אבל מזמן לזמן ששורפין אפילו בחולין מדרבנן מחזיקין ואפילו במקום דנוכל לומר השתא איתרע ומה שק' ע"ז מסימן פ"א נתבאר אי"ה בדברינו בסי' הסמוך וחיי הכותב כי כמה שנים אחר שכתבתי זאת מצאתי בתשובת ח"צ סימן ג' שכתב גם כן ראיה זו דמחזיקין מנגע באחד מדשורפין קדשים ע"ש אך ראיתי שם כמה דברים דלענ"ד צ"ע וארשום אותם בתוך דברי: