חזקה מזמן לזמן וממקום למקום
כלל גדול מצינו בפוסקים דמחזקינן איסור מזמן לזמן ולא ממקום למקום. ואמנם זה אינו מוסכם לכ"ע וגם מצינו במקומות אחרים שסותר לכלל זה וידוע שהוא כלל גדול בדיני א"וה. ולזאת נברר אי"ה ונחפש ונחקור מכל המקומות בש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים. ונותן התורה יאיר עיני שלא אכשל בדבר הלכה ויעמידני על האמת:
דין זה יתחלק לב' אופנים (א) ממקום למקום (ב) באותו מקום. וגם זה יתחלק לה' אופנים (א) איסור שנמצא בקדרה ועכשיו הוא צונן אם מחזקינן מזמן לזמן ונאמר שהיה בו כבר כשהיה רותח (ב) דשעת המציאה של האיסור הוא בהיתר כגון עצם חלול שנמצא בחלב ולא ידעינן אם היה בו מוח או לא (ג) שלקח מעט מכלי זה בכלי אחר ומצא האיסור בכלי הראשון (ד) או להיפך שנמצא בכלי הזה השני (ה) שתחב כלי בכלי אחר ונמצא בכלי שתחב קודם:
צריכין אנו להקדים הא דקיי"ל ס' טומאה בר"הר דטהור אי הוא הל"מ או דילפינן מסוטה או מטעם דאוקי טהרות על חזקתן התוס' בע"ז ל"ז ע"ב ד"ה הא הלכת' כתב דמטעם חזקה והלכתא ל"ד אלא הלכת' לגמור מסוטה היינו דבר"הי טמא וכ"כ תוס' בסוטה כ"ח ע"ב ועיין בתי"ט פ"ד דטהרות וכ"כ מהרש"א בנדה סי' ע"א ובפסחים ט' דהא דס"ט בר"הר טהור היינו ככל איסורין דאמרינן העמד הדבר על חזקתו אלא שהתוס' בחולין ט' וריש נדה כתב דאפילו במקום דליכא חזקה גמרי' מסוטה לטהר והיינו כמו שכתב שם מהר"ם לובלין דנ"מ במקום דליכא למגמר מסוטה אעפ"כ טהור בר"הר היכא דאיכא חזקה וזהו דהתוס' גרסי כי אמרינן אוקי אחזקה כגון ס' נגע ר"ל ס' נגע בדבר שאינו יכול להיות כגון ב' שבילין וכדומה דלא ילפינן מסוטה כדאי' התם בתוספת ולזה צריכין טעמא דחזקה ואפשר דגם דעת רש"י הכי דכתב התם דל"ג ס' נגע דבלא"ה טהור בר"הר כונתו דס' נגע בלא"ה טהור משא"כ בודאי נגע רק דלא ידעינן אם חי או מת בזה טהור מכח חזקה יצא לנו דנוכל לילף אסור מטומאה בר"הר דהיכא דאיכא חזקה אוקמינן אחזקתו ה"נ באיסורין ולא אמרינן שאני טומאה דמסוטה ילפי' ז"א דלא ילפינן רק דאפילו במקום דליכא חזקה טהור אבל במקום דאיכא חזקה ואמרינן אוקי אחזקתה הכי נמי באיסור ובזה מבואר דברי תוס' נדה ב' ע"ב ד"ה דאיכא וכ' אבל אי לאו האי טעמא הוי מוקמינן אחזקתי' אע"ג דהשתא ודאי טמאה כמו בנגע בא' בלילה דמטהרי רבנן בראהו חי מבערב אע"ג דהשתא מת וליכא חזקת חיות עכ"ל. וק' ממ"נ אי בר"הר אף בלא חזקה טהור ואי בר"הי לא מהני חזקה ולפי הנ"ל א"ש דגם בר"הר דטהור הוא רק מטעם חזקה:
ובאו"ה כלל ל"ד דין כ"ה כתב וז"ל בנמצא קערה חולבת בין של בשר וס' שמא הודחה בכ"ר כתב מהרי"ש כמו דאין מחזיקין טומאה ממקום למקום הכי נמי גבי איסור כו' ואמרינן עתה באתה ומה שנמצא עכשיו ביניהם לא מקרי ריעותא דיש לומר שלא הודחה עמהן ואע"ג דאיסור מטומאה לא ילפינן הנ"מ מאי דילפינן מסוטה כמו בר"הי ודאי טמא ובר"ה מותר וטהור אבל משאר טומאות דלא ילפי' מסוטה אלא דתלי בסברא כגון השתא נפל השרץ וכה"ג ילפי' עכ"ל: