אך יל"ד דמחזקי' מסוגי' דנזיר ס"ו דאי' התם הזב והזבה עד שלא נזקק לזיבה טהור משנזקק טמא ובגמ' אמר רבא ל"ת ס' חזא ס' לא חזא אלא ודאי חזא וס' מחמת ש"ז ע"ש והיינו בימי ספירה כדפרש"י שם והנה התוס' שם וכ"כ הר"ש בנגעים דר"ל דודאי חזא זיבה רק ס' הוא אם הי' מעורב בש"ז ולפי' הר"ש זבים פ"ב בלשון ב' וכ"כ הרע"ב שם דהס' הוא אם הזיבה באה מחמת ש"ז ולכן טמא דרגלים לדבר דגם זה זיבה וא"כ לא דמי לנדה בימי ספירתה דדוקא זיבה שבא מחמת חולשה ורגלים לדבר שעדין לא נתרפא משא"כ נדה וזבה דתיכף כשפסקה בטהרה היא בחזקת מעיינה סתום ועכ"פ לאחר ג' ימים לדעת רמ"א ואם כן מאי רגלים לדבר שנאמר שנפתח המקור מחדש ועוד דהתם זיבה לפנינו ובודאי מגופו אתי' רק דהספק הוא אם הש"ז גרם זה או מחמת חולשת הזיבה ולכן משנזקק לטומאה טמא משא"כ בנדה וזבה אך לפי מה שכ' התי"ט בנזיר פ"ט בשם פי' המשניות לרמב"ם דמפרש ספיקו טמא דמתניתין אפילו בס' חזא ס' לא חזא וא"כ הא דאמרי' שרגלי' לדבר ר"ל כיון שהוא בחזקת טמא והא זב שפס' בטהרה הוא ג"כ בחזקת טהרה כדאית' התם בנדה ס"ח דקיי"ל כר"א ואפ"ה טמא והיינו משום שנזקק לטומאה וא"כ מ"ש נדה בימי ספירתה ולא ידעתי לחלק בין ס' חזא דזב לס' דנדה ואמנם כיון דהר"ש ותוס' והרא"ש בפי' המשניות והרב ושיטה מקו' נזיר כלם כ' בהדיא דלא כהרמב"ם וגם הרמב"ם בחבורו השמיט דין דספיקו כמש"כ התי"ט ומכ"ש שהוא נגד הש"ס דבהדיא אמר רבא ל"ת כו' נראה דבודאי דהכי קיי"ל ודוקא בודאי חזא טמא משום דרגלים לדבר שעדיין לא נתרפא מחולשת הזיבה וזה ל"ש בטרפות ונדה ואין ראיה משם להחמיר בספיקו היכא דנזקק לטומאה:
ועוד נ"ל דגם הרמב"ם ס"ל הכי דדוקא בחזי ודאי ס' טמא אבל ס' חזי טהור אפי' בנזקק כבר לטומאה רק דמפרש למתני' דמתני' מיירי בהכי ובאמת ס"ל דלא קיי"ל כמתני' ומה שהביאני לומר כך כדי להציל הרמב"ם מן ב' קו' עצומות שהק' עליו התי"ט (א) דלמה השמיט בחבורו הרמב"ם דין דספיקו טמא דאית' במתני' (ב) הק' היאך מפרש הרמב"ם למתני' היפך מדברי רבא דאמר בהדיא לא תימ' ס' חזי כו' ולכן נ"ל כי יש כאן דקדוק עצום בגמר' דאמר רבא ל"ת ס' חזי כו' דאין זה מדרך הש"ס אלא הכי הל"ל אמר רבא לא שנו אלא דודאי חזא אבל ס' חזא טהור דכיון דרבא מפרש למתני' ועוד קש' לי דהא סתם מתני' ר"מ ובהדיא ס"ל לר"מ בנדה ל"ט ע"א אבל ימי הזב כו' ה"ז בחזקת טומאה וע"ש בפ' המשניות לרמב"ם שכתב בסוף המשנה ואין הלכ' כר"מ וכן מבואר בעין משפט שמציין ע"ז עיין ברמב"ם פ"ו הלכה כ"א כ"ב ושם מבואר להיפך וא"כ ק' למה באמת ס' חזי טהור בשלמ' לדידן דימי הזוב בחזקת טהרה דקיי"ל כר"א בנדה ס"ח אבל לר"מ למה טהור וע"כ צ"ל דרבא לא בא לפרש המשנה ולכן לא אמר לא שנו אמתני' דבאמת ע"כ הא דספיקו שנטמא במתניתין דאתי' כר"מ אפילו ס' חזי ס' לא חזי נמי טמא כיון שהוא בחזקת טומאה ורבא בא לפרש הדין אליב' דהלכתא דקיי"ל כר"א דבחזקת טהרה עומד ולכן אמר לא תימא דס' חזי טמא כדס"ל למתני' אלא ודאי חזי וזה טמא לדידן אבל ס' חזי לדידן טהור אבל מתני' באמת ס"ל דאפי' ספק חזי טמא ולכן שפיר מפרש הרמב"ם למתני' דספיקו היינו אפילו ס' חזי טמא דמחניתין ר"מ היא ולכן השמיט ג"כ דין דספיקו דטמא דכיון דבודאי חזא בודאי טמא כדין כל ס' איסור ומתני' רבות' קמ"ל דספיקו אפילו ס' חזי טמא ורבא הוצרך לומר דלא קיי"ל כמתני' בס' חזי אבל הרמב"ם לא הוצרך להזכיר דין ספיקו וא"כ גם לרמב"ם לדידן דזבה בימי ספירתה בחזקת טהרה וס' חזי אע"ג שכבר נזקקה לטומאה מ"מ טהורה (ואי"ה בכללי נדה אבאר היטיב דין זה בנולד ס' בימי ספירתה):
והנה אח"ז ראיתי בשו"ת מהרי"ט ח"א סימן פ"ב שכתב דמחזיקין מאיסור לאיסור והביא ראי' א' מהא עד שלא נזקק לזיבה וב"ה כבר סלקתי ראיה זו עוד הביא מהא דבהמה בחייה כו' כבר הבאתי דברי רשב"א בחי' יבמות מה שתי' ע"ז עוד הביא מסוף נזיר ירד לטבול במערה ונמצא מת כו' שחזקת טמא טמא כו' אמת כ"מ בפי' המשנ' לרמב"ם והביאו התי"ט שם וכן משמע שם ברש"י אבל התוס' שם והרע"ב והשיט' מקו' נזיר כלם כתבו שכך הי' הלמ"מ ולדעתי גם לרמב"ם מוכרח כן שהרי שם מיירי ברה"י כדאי' שם בתוס' וכ"כ הרי"ט ובין לשיטת התוס' ורוב דעות דטומאת התהום אפילו בודאי נגע טהור ובין לרמב"ם דמשמע דרק בס' טהור מ"מ צ"ל דהלמ"מ לא הי' רק על טהור שיהי' טהור דבלא הלמ"מ הדין ס' טומא' בר"הי טמא ואתי' הלכת' דכשהוא טהור יהי' טהו' או לדעת הרמב"ם דיהי' נשאר בחזקת טהרה שלו במקום ס' או לתוס' אפי' בודאי נגע ועכ"פ דאם הוא טמא יהי' טמא בזה לא חידש לנו הלמ"מ שום דבר דאפילו בס' טמא ומכ"ש לתוס' בודאי וכיון דלא הי' שום התחדשות דין בטמא שיהי' טמא מנ"ל משום דמחזיקין מאיסור לאיסור שאני התם דלא מהני חזקה ברה"י רק דהלמ"מ דאם הוא טהור יהי' טהור ולא דמינן לי' כס' טומאה ברה"י עוד הביא ראי' מב"ב קל"ה מפי' רשב"ם אם הקלנו בשבוי' נקל בא"א הן אמת שלא זכיתי להבין כלל דברי רשב"ם שכחב דאיכ' איסור חנק דלו יהא כדברי מהרי"ט דמחזיקין מאיסור לאיסור היינו שאנו אומרים כיון שהיתה איסור א"א אע"ג דפקע מ"מ מחזקינן לאיסור יבמה לשוק וא"כ מה איסור חנק איכא וכמו שהק' התוס' בקדושין י"ב ובכתובות והרמב"ן בחי' ב"ב שהרי גם בשבוי' יש איסור מיתה בכהן בשבת ועזד דמ"ש איסור לאו מאיסור כרת כדאי' להדיא ביבמות קי"ט וכן הק' הרמב"ן ורשב"א בחי' קידושין שם והתימא שמהרי"ט גופא באותה תשוב' כתב דע"כ גרסינן שבוי' מנוולא עצמה ולפ"ז אין תלוי כלל בחזקה ועוד גם לפי דברי רשב"ם אין הטעם מחמת דמחזיקין מאיסור לאיסור אלא דוקא התם כיון דאיכא קול שיש עדים ואם כן צריך לברר כדין כל חזקה העשוי לברר וכ"כ מהרי"ט גופא בחי' קדושין בשם תוס' ואין ס' שנעלם ממהרי"ט דברי חי' רשב"א בחולין ויבמות שהבאתי: