חזקה מאיסור לאיסור
דין בהמה שנולד בודאי ריעותא מחיים אם מוקמינן אחזקה:
הט"ז בסי' נ"ז ס"ק י"ט כתב מה דאוסר' הר"ן בעאל ארי וס' אם הוא שתק ואינהו מקרקרין משום דמחזקינן מאיסור לאיסור דהיינו מאיסור אמ"ה לאיסור טרפה ולהיות שדין זה הוא מכללים הנצרכים מאוד לכל דיני א"וה ולא מצינו מזה בדברי הפוסקים אלא ברמיזה לכן נאריך בזה ומה' אשאלה מענה לשון שלא אכשל בה:
כבר כתבנו שלרשב"א ודעימי' כל ס"ט אפילו אם נוכל לומר שנעשה לאחר שחיטה כגון מחט בכרם וקורקבן ולא ידעינן אם יצא מחיים וא"א לבדוק אחר ק"ד אפ"ה אסור מספק ובארתי הטעם דס"ל דיותר מסתבר דאתרע מחיים ולתוס' לקולא דאוקמינן אחזקה ואמנם אם ברור לנו שנולד הריעותא מחיים כגון מים שבמוח וכיוצא דאף דנימא דמעמידין על חזקת היתר מ"מ יש לומר דאסור מטעם אחר דכיון דבהמה בחייה אסורה או משום אמ"ה או מחמת איסור שאינו זבוח ובאותו זמן נולד גם כן ס' אחר מטריפות ואם כן יש לומר דמחזיקין מאיסור לאיסור והוא הדין באשה בימי ליבונה ונמצא בה ס' כגון שהפילה חתיכה ואינו יודע אם לבנה או אדומה אם נאמר מחזיקין מאיסור לאיסור (ועיין בהלכות נדה סימן ז' כתבנו דבימי ליבונה הוא בחזקת טהרה זולת בג' ימים ראשונים לדעת רמ"א ע"ש היטיב) והנה הש"ך בסימן נ' כתב בשם מהר"ם מלובלין דדעת התוספת ביבמות וחולין דלא מחזקינן מאיסור לאיסור ובאמת אין משמעות אחר בתוס'. ואמנם מצאתי לרשב"א בהדיא שכתב דמחזקינן מאיסור לאיסור וז"ל בחי' חולין דף ט' שהקשה על רש"י שפירש בחזקת איסור אמ"ה והרי שחוטה לפניך וכתב ומיהו אינו קשה כ"כ דיש לומר דמחזקינן מאיסור לאיסור כמו שכתבנו בחי' יבמות עכ"ל הרי בהדיא. עוד כתב הרשב"א בחי' דף נ"ה ע"ב גבי חירותא וז"ל היכא דרדף ארי לפנינו ונמצא שצמקה הרואה צ"ע דכיון דאיכא קמן מידי למתלי תלינן כמו בזאב שנטל ב"מ או דלמא גבי זאב דוקא תלינן משום דר"ה דאמר נשחטה הותרה אבל זו דודאי מחיים צמקה אלא שאין אנו יודעין מחמת מה ה"ל ספק דאורייתא עכ"ל לשון זה משמע גם כן קצת דמחזיקין מאיסור לאיסור ועיין לעיל סימן י"ג דיש לומר מטעם דיצאה מרובו ואמנם עיינתי בחי' יבמות דף ל"א וכתב שם וז"ל והא דאמרינן אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת איכא דקשיא להו והא באיסור א"א קיימ' הילכך כיון דבחזקת איסור הויא קיימא השתא דמת נעמידנה בחזקת איסור ואף על גב דאסורא קמא איסתלק להו דדכוותיה אשכחן בעלמא דמחזקינן מאיסור לאיסור כדאמרינן בהמה בחייה כו' כלומר בחזקת אמ"ה עד שיוודע לך במה נשחטה ואף על גב דמשעה שנשחטה נסתלק איסור אבר מן החי אפילו הכי חוששין לה משום נבלה אלמא דמחזקי' מאיסור לאיסור ומתרצין דל"ד דהתם אפשר שתצא מאיסור לאיסור כגון שנתנבלה אבל הכא א"א שתצא מתחת בעלה שלא תהא מותרת לשוק הלכך בחזקת היתר לשוק עומדת ואין לשון זה מחוור בעיני דודאי אפשר שתצא מתחת בעלה ותאסר לשוק אלו היה הגט קרוב לה ומת הבעל וכיון דאפשר שקרוב לה היה למה לא נעמידנה בחזקת איסור לשוק כו' ולשון אחר נראה לי דהתם גבי בהמה כל שלא מתה או שמתה ממילא או שלא נשחטה כראוי אסורה עד שיתחדש בה ענין המכשירה והלכך כיון שאתה בא להתירה ולומר דנעשה בה מעשה שהכשירה עליך הראיה ודכוותה הכא כיון שזו מתחלתה צרה לערוה הוות ואלו מת בעלה ממילא הותרה לשוק והרי מת וקברו מוכיח עליו כשאתה בא לאוסרה ולומר דנעשה בה מעשה האוסרה עליך הראיה וכן הדין בקדושין בכה"ג זה נ"ל עכ"ל הרשב"א. והנה לפי תי' שכתב הרשב"א אין ס' דבודאי ל"ש להחזיק מאיסור לאיסור רק דוקא מאיסור אבר מן החי לאיסור נבלה דכיון דעל ידי מעשה זה אתה רוצה להוציא מחזקתה אבל בטרפות ל"ש זה דמאי שייכות יש לאבר מן החי עם טריפות ואפילו אם נאמר איסור בחיים היינו שאינו זבוח כפי' התוספת בביצה דף כ"ה עיין בחינוך מצוה תנ"א דמשמע דבטרפה ל"ש איסור שאינו זבוח שהרי גבי אוכל נבלה כתב שעובר בלאו מלבד העשה דוזבחת ובטרפה לא הזכיר העשה והיינו שהרי' בטרפה מהני השחיטה עכ"פ להוציא מידי נבלה והא דבחולין פ"ה ע"ב היינו דלעובר לא מהני השחיטה אבל בדידה ודאי אזיל איסור דוזבחת ועכ"פ בהדיא כתב הרשב"א דל"ש להחזיק מאיסור לאיסור כ"א נגד שחיטה ואם כן ע"כ מה שכתב גבי חרותא כוונתו דיש לומר ודוקא היכא דנוכל לומר שבא הריעותא לאחר שחיטה ויש לפנינו לתלות בזה תלינן אבל אם נולד הריעותא בודאי מחיים ואם כן חזינן שאינה מן הרוב ואין לה חזקה ועיין לעיל ססי' ע"ז. ועוד מוכח דהרשב"א לא ס"ל דמחזיקין מאיסור אבר מן החי לאיסור טרפה כי מצאתי להגאון שאגת ארי' שכתב לתרץ קו' הרשב"א שהק' על הרמב"ם דסבירא ליה דכל ספק מדאורייתא שרי' אם כן היאך ילפינן דאזלינן בתר רובא מפסח ופרה שמא נירפה היא אע"כ דאזלינן בתר רובא ומאי הוכחה לשיטת רמב"ם אף דלא אזלינן בתר רובא מ"מ פסח ופרה אינו אלא ס' שמא טרפה ושריא מדאורייתא וכתב הגאון הנ"ל לתרץ משום דמחזיקין מאיסור לאיסור מאמ"ה לאיסור טרפה והיכא דאיכא חזקה לאיסור אף להרמב"ם אסור מדאורייתא והוכיח שפיר הש"ס דע"כ דאזלינן בתר רובא ע"כ דברי הגאון ואם כן מוכח ע"כ דלרשב"א ס"ל דל"ש להחזיק מאיסור אבר מן החי לאיסור טרפה ולכן הק' שפיר על הרמב"ם וא"ל דאם כן עכ"פ מוכח דלרמב"ם מחזקינן מאיסור לאיסור נ"ל דתירוצו של הגאון ליתא דאם כן למה כתב הרמב"ם כל ס' בשחיטה הוי ספק נבלה נעמידנה בחזקת שאינו זבוח והוי נבלה ממש דע"כ מה שכתב הגאון מאיסור אבר מן החי לאו דוקא אלא כוונתו איסור שאינו זבוח שהרי פסק דבהמה לאו לאיברים עומדת וכמו שכתבתי בסימן ב' אלא דיש לומר דמפסח ופרה ס"ל לרמב"ם דכיון דבהמה זו היא בחזקת חולין וע"י שחיטה זו אתה רוצה לעשותו פסח עליך להביא ראיה שאינה טרפה וכמה שכתב הרשב"א שהבאתי ונראה לי שזהו גם כן כוונת רשב"א במשה"ב שהבאתי לעיל סימן ח' שהק' דנימא בפסח סמוך מיעוטא לחזקה וכתבתי דצ"ע מה חזקה יש בפסח דכוונתו חזקת' חולין דבהמה ודברי רשב"א צ"ע שנראים כסותרים כיון דבמש"הב כתב סמוך מיעוטא ואם כן מאי הק' על הרמב"ם והנה לפי תי' ב' של הרשב"א אין ספק דל"ש להחזיק מאמ"ה לטריפה ונראה לפי תירוץ ראשון שכתב הרשב"א שהם דברי רמב"ן בחידושי יבמות ודבריו צריכין ביאור והם קשים להבין ונראה לי דהכי קאמר דבשלמא בהמה אפשר שתצא מאיסור זה אבר מן החי לאיסור נבלה כגון שתמות ואין לה חזקת היתר שנאמר שבודאי תהיה מותרת דשמא תמות משא"כ לאשה זו שהיתה לה חזקה שבודאי כשימות בעלה תהיה מותרת לשוק הרי היא צרת ערוה לשוק וקודם שגרש הערוה היה לה חזקה זו שכשימות הבעל בודאי תהיה מותרת לשוק וע"ז כתב הרשב"א דאינו מחוור דגם לאשה אין לה חזקת היתר דשמא יגרש הבעל להערוה בגט גמור ותהיה יוצאת גם כן מאיסור א"א לאיסור יבמה לשוק ולפ"ז אפשר דה"ה דנוכל לומר דאפשר שתצא מאיסור אבר מן החי לאיסור טרפה ואמנם ז"א שהרי ע"כ נגד איסור טרפות יש לבהמה חזקת היתר שהרי אנו אוכלין בחיים החלב והביצים וגם מותר לאכול ממנה לאחר שחיטה קודם בדיקה מדינא כדאי' בביצה כ"ה והיינו ע"כ דאמרינן שיש לה חזקת היתר' ודומה לאשה: