ביאור דעת הטור והש"ע הוא כרשב"א:
ומעכשיו נעיין היכן דעת הטור והמחבר נוטה והפ"ח לא מצא ראיה ברורה ונ"ל ראיה גדולה דדעתם כדעת הרשב"א מהא דקיי"ל בסי' קי"א סעיף א' ב' אתי' א' של היתר וא' של איסור וב' קדרות ונפל א' לזה וא' לזה וכן ב' קדרות היתר וחתיכה א' של איסור שם סעיף ז' ובש"ך שם וכן ב' חתיכות וקדרה א' דבכלם קיי"ל דבאיסור תורה אזלינן לחומרא ולשיטת התוספת ע"כ ב' דינים אחרונים אפי' באיסור דאורייתא אזלינן לקולא חוץ מב' קדרות וב' חתיכות ומנא אמינא לה שהרי בפסחים ט' בשמעתין ט' צבורין כו' ומשם יכולין ללמוד דין דקדרות שהרי הש"ס שם מדמה דין דחמץ לדין דתרומה ודינים אלו דסי' קי"א יליף הרשב"א כלם מדין תרומה והנה ט' צבורין של חמץ וא' מצה כשהוא קבוע הוי כמחצה על מחצה כדאיתא שם וא"כ היינו דינא ב' חתי' א' היתר וא' איסור ונפל א' מהן לקדרה ולא ידעינן והנה רש"י מפרש התם דמיירי לענין בדיקה והכריחו תוס' דלפ"ז נ"ל דמיירי בלח בטל דאל"כ לא דמי לט' חניות דהוי ספק דאורייתא. ועל זה הקשה התוס' דעדיין לא דמי דגבי ט' חנויות ליכא חזקת היתר משא"כ הכא לוקי הבית בחזקת בדוק וכבר כתבנו לעיל בסימן י"ח דלרש"י לק"מ דרש"י סבירא ליה כשיטת רשב"א דהיכא דאיכא ריעותא בודאי לא אזלינן בתר חזקה עכ"פ חזינן לתוס' דאפילו נגד איסור דאורייתא מוקמינן אחזקה וא"כ ה"ה ב' חתי' וקדרה א' לשיטתם אוקמינן הקדרה על חזקתה וכן ב' קדרות וחתיכה א' של איסור ולא ידעינן לאיזה נפל זה נלמוד מדין צבור א' של חמץ ולפניהם ב' בתים בדוקין דאמרינן התם היינו ב' שבילין וכתב רש"י דאיירי בביטל דלא הוי רק מדרבנן אבל בלא ביטול לרש"י אף על גב דכל אחד יש לו חזקת בדוק לא אזלי' בתר חזקה דלרש"י גבי שבילין אין הטעם מחמת חזקה דלרש"י ספק טומאה ברה"ר טהור מגז"הכ בסוטה כמו שכתב רש"י בהדיא ריש נדה כי אמרי' אוקי מילתא אחזקה כגון ספק נגע כו' כתב רש"י ל"ג דהוה ספק טמא בר"הר דטהור ע"ש אבל התוס' סבירא ליה דלגבי שבילין הטעם משום חזקה כמ"ש תוס' בהדיא ולשיטתם הך דינא דצבור אחד וב' בתים בדוקין מיירי נמי בלא ביטל כמ"ש מהרש"א שם בהדיא והיינו מטעם חזקה מוקמינן כ"א על חזקתו וא"כ ה"ה בחתיכה א' איסור וב' קדרות מוקמינן כל קדרה אחזקתו בב' בני אדם ובאו לשאול בזה אחר זה (וע"ב ש"ך ס"ק י"ט) וכן בחתיכה א' של איסור וב' קדרות א' של היתר וא' של איסור כתבו התוס' ביבמות פ"ח סוף ד"ה ב' קופות דלר"ל ל"צ אפילו רבייה משום דמוקמינן אחזקה הרי חזינן דלתוס' בכלן מוקמינן אחזקה אפילו באיסור דאורייתא ואנן קיימא לן בסימן קי"א דדוקא באיסור דרבנן מקילינן מטעם שאני אומר היינו דס' דרבנן אבל לא מטעם חזקה. ואפילו בב' חתיכות וב' קדרות שנפלו אלו לתוך אלו דאיתא בהדיא בפסחים דדוקא בביטל מטעם שאני אומר כתבו התוס' שם ביבמות משום דריע חזקתייהו שהרי נפל בודאי איסור לכאן עכ"פ נראה לי דמכאן ראיה גדולה דהטור והש"ע לא סבירא ליה כשיטת התוס' אלא כשיטת רשב"א דכ"מ דאיכא ריעותא בודאי לא אזלי' בתר חזקה ובכל הני איכא ריעותא בודאי ועיין בע"ז ל"ד ע"ב תוס' ד"ה א"א דמשמע דהיכא דאיתרע בודאי ומכ"ש אם אתחזק איסורא גם התוס' מודים וכן מוכח בחולין ט' תוס' ד"ה הלכתא ובנדה ב' ע"א תוס' ד"ה והלל דס"ט בר"הר היכא דאיתרע חזקתה בודאי ילפינן מסוטה דטהור ש"מ דבשאר איסורין היכא דאיתרע בודאי אסור ועיין יבמות קי"ט תוס' ד"ה האשה וכן כתבו תוס' בנדה י"ט ד"ה ר' יהושע:
ומריש ה"א דחתיכה איסור וקדרה היתר ונתעסק בחתיכה של איסור ונאבד וספק אם נפל לקדרה נוכל ללמוד מדין ספק עאל דפסחים דאמרינן התם בפלוגתא דר"א ורבנן וכתב רש"י כיון דבדיקת חמץ דרבנן אפילו רבנן מודו משמע ודאי דבדאורייתא לחומרא כרבנן דמטמאין בספק ביאה והתוס' הניחו שם בתימא דלוקי הב"ת בחזקת בדוק וע"ש במהרש"א דהתוס' ס"ל דמיירי אפילו בלא ביטל ונ"ל הוכחתם דכיון דאמרינן בפלוגתא דר' אלעזר ורבנן ולפירש"י הא כ"ע מודים וכמו שהקשו תוס' שם ד"ה עאל ובדק אע"כ דמיירי באמת בלא ביטל ותליא בפלוגתא דלרבנן ור"א דלרבנן בס"ס נמי טמא ולר"א בס"ס טהור ועל זה הקשה תוס' דבשלמא בטומאה לר"א בעי ס"ס ולחכמים אפילו ס"ס טמא כדין ס"ט בר"הי אבל הכא אפילו רק בספק א' נוקי אחזקה ואמינא דהתוס' הקשה קושיא זו לשיטתם דס"ל דבכ"מ הולכין אחר החזקה אבל לשיטת רשב"א לק"מ ולפ"ז יהיה הוכחה גמורה מן הש"ס דלא כשיטת התוס'. ואחר העיון ראיתי דליתא דקו' זו קשה אפילו לרשב"א דהא כבר כתבנו בסי' י"ג דלכ"ע אם אנו מסופקים אם יש כאן ריעותא מוקמינן אחזקה כמו שהראיתי כמה מקומות בהדיא ברשב"א וא"כ הרי כאן י"ל דלא עאל העכבר כלל ושפיר תמוה למה לא ניזל בתר חזקה ואף דזה גרע מספק עאל דגבי דרוסה דהתם בודאי אין כאן ריעותא כלל דהא עדיין י"ל שלמא עביד וכיוצא בו אבל הכא אם נכנס הרי יש כאן איסור מ"מ כיון שנוכל לומר לא נכנס אם כן אין כאן ריעותא כלל וא"כ צ"ע בחתיכת איסור וקדרה וספק אם נפל לתוכה ולפי מ"ש הט"ז בסימן תל"ט ס"ק ג' ל"ק קו' התוספת דמיירי שהעכבר נטל בחצר והבית לפניו דקרוב הדבר שנכנס וכ"מ שם ברש"י וא"כ בחתיכה של איסור תלי' נמי בהכי אם קרוב הדבר שנפל לתוכו אסור. ויותר י"ל דמה שנתעסק בחתיכה של איסור מקרי ריעותא ולא מוקמינן אחזקה עוד יש להוכיח דשיטת הטור והמחבר כשיטת רשב"א שהרי בא"ע סימן ל"ז סעיף ו' פסקו דהוי ספק קדושין ולא אמרינן השתא דבגרה כדמשמע פשטא דלישנא דגמרא ועיי"ש בח"מ וב"ש. ואמנם י"ל דטעמא משום דעשוי להשתנות: