דין דלשיטת תוספ' בכל ס' השקול אוקמינן אחזקה ודוקא היכא דא"א בבדיקה:
ומעכשיו נבאר מה דינו של דבר שיש לו חזקה ועכשיו נולד בו ס' אם נאמר נעמידנה על חזקתו או לא כגון שאירע ס' טרפות בבהמה ולא ידעינן אי היתה מחיים או שנעשה לאחר שחיטה או אף אם היתה בודאי מחיים אבל לא ידעינן אם נגמר הטריפות מחיים או לא אם נאמר העמידנה על חזקתו וא"כ אמרי' דלאחר שחיטה נעשה או נגמר או שנאמר אדרבה כיון דאיתרע חזקתה לא אזלי' בתר חזקה וה"ה בכל איסורין שבתורה מה דינו כבר כתבנו שדעת התוס' דאמרי' אוקי אחזקתה כמו שכ' בדף מ"ג ד"ה קסבר וא"ת נימא נשחטה הותרה והוצרכו לתרץ דדרוסה שכיח וכן בישב קוץ בוושט ולפ"ז כל מקום שנזכר בדיקה בש"ס ובודאי היכא דבעי בדיקה ונאבד אסור כמו שכ' כל הפוסקים צ"ל דהיינו נמי דשכיח וכן מצינו שהיא שיטת התוס' בכל איסורי תורה דאע"ג דנולד איזה ס' מוקמינן אחזקה בכתובות ד' ט' ע"א ובפ' המדיר גבי מומין ובדף כ"ג ד"ה מ"ש רישא ושם ד"ה תרווייהו בפנויה ובנדה י"ט ד"ה רי"א כהה ובריש המפלת שלא הק' שם רק מס' טומאה ברה"י דלא מהני חזקה ולא הק' סתם לבעלה דמוקמי' אחזקת טהרה כמו שכתבו באמת הר"ן והרמב"ן ורשב"א בחי' נדה וביבמות ס"ח ד"ה רישא ובב"ב ס"ו ע"ב ופסחים ט' ע"ב:
וכמו שהוכיחו תוס' סבר' זו ריש נדה ובחולין י"א דילפי' דאזלי' בתר חזקה מויצא הכהן וכ' תוס' וא"ת כשנולד ריעותא מנ"ל ותי' דהא הנכנס בז' ימי הסגר ואא"כ נחסר הנגע מ"מ הוא טמא אע"ג דהשתא איתרע מ"מ מוקמינן הנגע על חזקת' ואמרי' השתא איתרע ע"ש וא"כ ה"ה אם נוכל לומר דעדיין היא בחזקתה מוקמו' ג"כ אחזקתה וכ"כ כל האחרונים שזה הוא שיטת התוס'. ועיין בפ"ח סי' כ"ט שכ' דלשיטת התוס' א"צ לבדוק כלל אפי' במקום דאפשר לבדוק והוכחתו מקו' התוס' שהק' אמאי חוששין לס' דרוסה נימא נשחטה הותרה ומאי קו' הא דרוסה אפשר בבדיקה והיינו חוששין לסד"ר שצריך לבדוק אע"כ דקו' התו' הוא באמת דלמה חוששין כלל להצריך בדיקה ע"ש שהאריך ולפ"ז צ"ל לשיטתם דבכ"מ דנזכר בדיקה בש"ס הוא משום דשכיח לאיסורא ולכאורה יש להביא ראיה לדבריו מפסחים ט' ע"ב ד"ה ט' חניות שכ' תוס' דמיירי בלא ביטול וע"ז הק' דנוקי הבית בחזקת בדוק הרי להדיא דאף דבלא ביטל דהוי הבדיקה דאורייתא ואפ"ה הק' התוס' שלא יצטרך לבדוק מטעם חזקה. ואמנם צ"ע מחולין נ' מקיפין בבני מעיין ומאי שכיח התם לאיסור יותר מהיתר וכי ל"ל לתוס' דאין סומכין על החזקה במקום שיכול לברר והתוס' גופא בפסחים ד' ד"ה לאו כ' דאין סומכין כו' ומכ"ש היכא דאיכא ריעותא לפנינו ועוד צ"ע שהרי הש"ך בסי' צ' כ' דדעת הה"ג כתוס' ואעפ"כ כ' בהדיא דכיון דא"א בקיאין בבדיקה אסור וכן הש"ך שהכריע בהפ"מ לסמוך על התוס' ואפ"ה אם אין אנו בקיאין בבדיקה אסור ולדעת הפ"ח למה אסור כיון שאפי' אם הוא בפנינו א"צ בדיקה כלל ועוד צ"ע שהרי ר' יונה ורשב"א הוכיחו מהאי אימרא דשדרי כרעייהו דפריך הש"ס ודילמא חוט השדרה אפסיק ומזה הוכיחו דבכל ס' השקול לחומרא ואין לנו בתירוצו לשיטת התוס' אלא דהכי פריך ודילמא חוט השדרה איפסיק ועכ"פ נצטרך בדיקה וכמו שכ' הפ"ח בשם פ"מ ולכן נ"ל דדוקא במקום דל"ש בדיקה או שנאבד בלא בדיקה ס"ל לתוס' דסמכי' על החזקה אבל בדבר ששייך בו בדיקה והוא לפנינו חייב לבדוק ואם אין בקי אסור וזה גרע מאין סומכין על החזקה דהתם לא אתיליד ריעותא אבל הכא דאתיליד ריעותא והוא לפנינו ואפשר לבדוק חייב לבדוק ואם אין בקי אסור ועיין בשער בית הנשים בתשו' דס' קטן הוכחתי בראיות ברורו' דאפי' באיסור דרבנן דינא הכי ולפ"ז צ"ל דקו' התוס' בפסחים הוא לשיטת רש"ו דמיירי בביטול והוי רק דרבנן והוכחת הפ"ח יש ליישב דהא בס' דרוסה אי' להדי' בהאי שרקפא דעופא דאייתא לקמי' דשמואל חנקינהו וכ' רש"י הטעם משום שאין האדמימות ניכר דאל"ה למה לא בדק ע"ש הרי מוכח להדיא דבס' דרוסה במקום שא"א בבדיקה אסור אפי' בדיעבד וא"כ הק' תוס' שפיר למה קיי"ל חוששין לס"ד וא"כ אפי' במקום שא"א לבדוק אסור ואמאי לוקי אחזקה. וכן בההיא דישב קוץ בוושט ס"ל לתוס' דר"ל שמא הבריא כפי' ב' ברש"י שמא עלה בו קרום וא"כ לא מהני בדיקה ומקשים תוס' שפיר לוקי אחזקה וגם י"ל דקו' התוס' בחולין ופסחים הוא משום שיש טורח גדול בבדיקת חמץ. וכן בדרוסה ודומה לנאבד כמו שכתבו הפוסקים בטעם דלא בדקי' אחר ח"י טרפות כן נ"ל בשיטת התוס':
יצא לנו לשיטת התוס' במקום דאתיליד ריעותא מוקמי' הדבר על חזקתו ואם ל"ש בו בדיקה או בנאבד מותר אבל אם אפשר לבדוק ואין אנו בקיאין גם לתוס' אסור: