הא דקיי"ל דאוקי אשה בחזקת טהרה אם זה דוקא בימי טהרתה אבל בימי ליבונה כיון שעדיין היא בטומאתה לית לה חזקת טהרה או ל"ש והנה מיום עמדתי לירד לעומק הלכה מעולם לא נסתפקתי בדבר זה כי לא מצינו בשום פוסק ראשון או אחרון לחלק ביניהם וכדמוכח להדיא ממתני' נדה ס"ח הזב והזבה שבדקו ביום ראשון ושאר הימים לא בדקו דקיי"ל כר"א בחזקת טהרה הן כדאיתא בסי' קצ"ו וכ"כ רשב"א בחי' נדה בריש מכילתא וז"ל דאשה בחזקת טהרה היא ואע"ג דאמרו אשה הואיל ושכיחי דמים כאינה בדוקה משום חומר' דטהרות היא אבל ודאי כיון דהפסיקה בטהרה בחזקה זו קיימא עכ"ל ואמנ' זה ימים ראיתי שכ' אמ"ו בנודע ביהודה שהחליט כמה פעמים דבימי ליבונה כיון שהיא בחזקת טומאה אין להקל אפי' במקום דאיכא ס"ס דה"ל כס"ס שסותר להחזקה בסי' ק"י ואשתומם מאד דל"ד כלל דדוקא ס"ס בשחיטה הוי שפיר ס"ס דסותר לחזקה שהרי ע"י הס"ס אתה רוצה לומר שהבהמה נשחטה ובאמת היא בחזקת שלא נשחטה ובאמת בבדיקה של הפסק טהרה שהיא בחזקת רואה וע"י בדיקה זו אתה ר"ל שכבר פסקה מלראות בודאי א"א להתיר אפי' במקום ס"ס דהוי סותר ממש לחזקה אבללאחר שפסקה בטהרה שכבר היא מוחזקת בטהרה ובין שיהיה הפירוש מוחזקת שלא תראה עד שעת ווסתה או חזקת טהרה בעלמא ואם כן איך הוי סותר לחזקה דמאי שייכות יש לראיה שראתה לראיה זו שתראה עכשיו שנאמר שהיא בחזקת רואה אדרבה בכ"פ היא בחזקת שפסקה לראות ומה אכפת לן במה שהיא בטומאת נדה וכ"כ המל"מ פ"ט מה' א"ב כה"ג ומאד שמחתי שמצאתי שמורי ז"ל חזר בו וכ' דלא מקרי חזקת טומאה אך מה שכ' שם שהוא מחלוקת רש"י ותוס' בזבחים דף כ"ט ע"א דלרש"י מקרי חזקת טהרה ותוס' הק' על רש"י דלא מקרי חזקת טהרה וגם ע"ז אני תמה מאד שהרי בהדיא אי' במשנה דימי הזוב לאחר שפסק בטהרה הן בחזקה זו ומתני' דנדה ל"ט אבל ימי הזוב בחזקת טומאה כר"ע אתי' ואין הלכה ע"ש בפי' המשניות לרמב"ם ועיין שער ר"וח בסי' נ"ד מה שכתבתי שם ועוד ק' לי דלדברי מורי מה השיב ר"ע לר"א הן מצינו בזב וזבה שספרו מקצת ימים והן בחזקת טהרה וכיון שראו סתרו אף אתה אל תתמה ע"ז שאע"פי שהוכשר שיחזור ויפסול. וק' דהא בהדיא סבירא ליה לר"ע בנדה ס"ח דאם לא בדקו כל שבעה הן בחזקת טומאה ואיך אמר שהן בחזקת טהרה ודוחק לומר דלדבריו של ר"א קאמר דס"ל שם בנדה בחזקת טהרה דא"כ הל"ל הן מצינו בזב לדבריך אבל באמת לק"מ דר"ע מיירי באמת מזב וזבה שבדקו בכל יום ולאחר הבדיקה בודאי הוא בחזקת טהרה אליבא דכולי עלמא דע"כ לא פליגי אלא אם לא בדקו בכ"י אבל בבדקו כ"ע מודים דהם בחזקת טהרה ואעפ"כ אם ראו סתרו ובזה נמי ל"ק מה שדקדק מורי ז"ל שם ברש"י שכ' זב שמנה ד' או ה' ימים והק' דהא גם בשני הוא בחזקת טהרה ונכנס בדחוקים ובאמת לק"מ דכיון דמיירי ע"כ בבדק כל יום לר"ע ונקט רש"י איזה סימן וע"ז הקשו תוס' דאעפ"כ לפרש"י לא דמי לאוכל זבחו ביום ג' דהתם היה כשר בלא שום פקפוק משא"כ הכא עדיין לכ"ע שם טומאה ראשונה עליו שעדיין לא טבל ותירצו דמיירי לאחר שטבל אבל לכ"ע בוודאי לאחר פסיקת טהרה בחזקת טהרה עומדת (ואין הכונה חזקת טהרה ממש דהא עדיין היא בחזקת טומאה לטהרות אלא ר"ל חזקה שאינה רואה כדקיי"ל כר"א במשנה דנדה ס"ח ולדעתי אין ספק בזה וסתימת הפוסקים ראשונים ואחרונים יוכיחו שלא הזכירו שום חילוק וז"ל רשב"א בתה"א דף קפ"ב ולפיכך אע"פי שכל הנשים ס' נדות ס' זבות ואפשר שהיא נדה ומעינה פתות אפ"ה כל שהפרישה טהורה ואפילו ביום הראשון הרי זו בחזקת טהרה עכ"ל: