(א) לכאורה נ"ל דבר חדש שלא ראיתי בשום חבור שידבר בזה מ"מ תורה היא ולענ"ד צ"ע כי נ"ל דהדין מוכרח דלכ"ע זמן הווסת אסור מדאורייתא לכ"ע ולא נחלקו אלא על כל העונה כגון שדרכה לראות בתחלת היום או בסופו ואסור כל העונה בזה י"א שאינו אלא מדרבנן אבל עונת הוסת גופא דהיינו תחלת היום או סופו לא צריך קרא לאסור דבודאי הא דמותר לשמש עם הטהורה למ"ד וסתות דרבנן וליחוש שמא תראה אלא דמוקמינן אחזקת טהרה אבל כשמגיע זמן הוסת גופא נהי דאמרי' דל"א חזקה אורח בזמנו בא וכיון שאין כאן חזקה ולכך אפי' לא בדקה בזמן הוסת ובדקה אח"כ ומצאה טהורה טהורה היינו כיון דס"ל וסתות דרבנן ואין כאן חזקה ולא מחזקינן ריעותא דלא חזינן אבל עכ"פ היאך ישמש בזמן הוסת עכ"פ חזקת טהרה ג"כ אין כאן ואע"ג דפסק בש"ע סי' קפ"ד דאפי' בלא בדיקה טהורה לאחר זמן וסתה היינו משום דלא הרגישה אבל איך יבעול שמא תרגיש ולפ"ז אם אין לה עת קבוע באותו יום אלא פעמים שחרית או באמצע או בסוף אסור מדאורייתא כל אותה העונה שאין לה חזקה כלל כיון שעשוי להשתנות כדאמרינן סוף קדושין ביומא דמשלים שיתא כמש"כ תוס' כיון דרגילות שערות לבא פעמים בשחרית ובהכי ניחא דאמרינן בפסחים ע"ב אשתו נדה בעל חייב ומוקי לה סמוך לוסתה ואי איתא דלמ"ד וסתות דרבנן וא"כ גם הפרישה אינה אלא מדרבנן וא"כ מדאורייתא מותר לבעול לעולם כ"ז שלא הרגישה וא"כ מותר לשמחה בעונה כדמשני התם ואמאי חייב והיאך יתקנו חכמים שיביא חולין בעזרה וע"ש בתוס' כיון דמדאורייתא אפי' ל"צ לשיולי אע"כ דומן וסתה אסור לכ"ע מדאורייתא וא"כ צריך לשאלה אם לא הגיע זמן וסתה וא"ש לכ"ע אפי' אי נימא וסתות דרבנן וצ"ע: