או מושכר. פ"ב דמ"ש ובב"מ יו"ד ב':
בד"א כו'. אע"פ כו' כעולא שכן הסוגיא בפ"ק דב"מ ואמר אע"פ כו' דר' אושעיא דפליג שם דוקא בכה"ג כמ"ש ואידך אימא כו' אלא כידה מה ידה משתמרת שם והוא משתמר דוקא כמ"שש ע"ח א' א"ר כו' ישן משמרתו כו' נעור כו' אלמא דלא מהני עומדת בצדו לבד וה"ה במציאה כמ"שש בב"מ י"א א' בצבי רץ וערש"י שם ד"ה אי עומד כו' דעכשיו כו'. ע"תוס דב"מ י"ב א' ד"ה חצר כו' י"א א' ד"ה ה"מ כו':
והוא כו'. גיטין שם אלא כידה כו':
וי"ח. המ"מ פ"ה פ"ב כהרשב"א ז"ל סבירא ליה כו' אם נתן כבר בחצרה שהיא בציפורי וא"ל הא גיטיך בחצירך ואמרה תזכה לי חצירי בזו נראה דמגורשת וכו' והאריך בזה והביא הירושלמי שאמרו פ"ח דגיטין נתן לה את גיטה ואמרה תזכה לי חצרי שבעכו אר"ח נעשה כמו שהיתה ידה ארוכה וכ"כ הר"נ משמו בפר"ח שם:
נתנו כו'. ז"ל המ"מ שם עוד כתב והיכא דנתנו בחצירה שלא מדעתה במקום יבם מסתברא דהוי ספק מגורשת דהא מספקא לן בספט"ו דיבמות המזכה גט לאשתו במקום יבם כו' וכ"כ הר"נ שם ודברי המחבר ל"ע:
אפילו כו'. כמ"שש במתני' בסיפא וה"ה לרישא אלא אורחא דמילתא נקט דבחצר שכיחי מים ואש מ"מ בשם הרמב"ן והרשב"א וערש"י שם ד"ה והא כו' או גשמים כו':
והוא שקדם כו'. גמ' שם:
ויש מי כו' שמפ' מ"ש ל"ש אלא שנמחק דרך כו' ר"ל דוקא בסיפא דמתניתין אבל נמחק כו' ר"ל ברישא במתני' שלא היה כח הבעל דרך הנחתו ומתני' כיון שהגיע כו' מפ' אם קדשה אחר או מת הבעל או בטלו מ"מ אבל כל הפוסקים פי' כפירש"י והר"י פי' דברי הרמב"ם בדרך אחר ול"נ:
וי"א שהיא כו' עתוס' דגיטין שם ד"ה דרך כו' וכ"כ ש"פ:
עד שינוח כו' ואין לה כו'. מ' שהקופות הללו ברשות הבעל עומדת ועל זה הקשו עליו כליו ומשני בקופה כו' שהפנימית א"ל שולים ואין הבעל מקפיד על מקומה הואיל ואינו ראוי לתשמיש ולכן אם נח בה מגורשת וה"ד שנח בה כגון שמוטה על צדה אבל כל הפוסקים פי' כפרש"י ותוס' שם וי"מ שהם בחצירה שהם בסמטא או בחצר שאינה של שניהם עוד יש בזה גי' אחרת כו' מ"מ:
שכלי כו' אא"כ לפ'. ע"ח וכמ"ש בס"י:
ויש מי כו'. הרמב"ם וכפירוש הראשון של המ"מ והסכים שם לפי' זה ועבה"ג:
זרקו לה כו'. בא הוא אבל אם כו' עממ"ש בח"מ ר"ס ק"ז:
וכ"ז כו' אפי' כו'. לחוש לפי' הערוך והביאו תוס' שם ד"ה ואתי כו':
או כו' עבה"ג:
וידע כו'. כמש"ל סי' קל"ח ס"ב.
וכ"ז כו' דרשות הקנוי לאדם פשיטא שיש לו אויר כו'. הר"ן שם וכמש"ש במתני' היתה עומדת כו' הוא כו' וכנ"ל ובב"מ י"ב א' איבעיא להו אויר שאין סופו לנוח דוקא ושם ב'. שתי חצרות כו':
גם יהיו כו'. כמ"ש בפ' המצניע.
נתן כו' עבה"ג דייק הלשון שאמרו והלכתא דהל"ל בכפות או אלא בכפות מאי והלכתא דלא שייך אלא במחלוקת אלא משום דרבא קאמר בישן קאי והלכתא דא"צ ישן אלא כפות ואגב זה נקט בכ"מ:
וי"א כו'. הרא"ש שם וכפרש"י שם וכ"כ תוס' כ"א א' ד"ה והלכתא כו' וכ"כ הרמב"ן והרשב"א וש"פ:
נתנו כו'. הרמב"ם ומפ' מש"ש והא"ר כל כו' לאו לדין תורה פריך אלא דליגזר ישן אטו נעור ומשני בכפות דמלתא דלא שכיחי ל"ג רבנן ורבא כי קאמר ישן מדין תורה קא"ל ולשון ה"ז גט לא מ' מדין תורה ועמ"ש לעיל:
כתב כו'. לשון הרמב"ם וכשיטתו הנ"ל דכפות לבד סגי אבל ש"פ חולקים עליו כנ"ל:
כיון כו'. ע"ז ב' וכנ"ל ססקל"ו: