חיים למות, מה מר זכרך, לאיש שוקט על מכונתו.
(א) איש שליו ומצליח בכל, ועוד בו חיל לקבל תענוג.
האח למות, כי טוב חקיך, לאיש אונים וחסר עצמה.
(ב) איש כושל ינקש בכל, סורב ואובד תקוה.
אל תפחד ממות חקיך, זכור כי ראשנים ואחרנים עמך.
זה חלק כל בזר מאל, ומה תמאס בתורת עליון.
(ד) לאלף שנים מאה ועשר, איש תוכחות בשאול חיים.
נין נמאס דבר רעים, ונכד אויל במגור רשע.
מבן עול ממשלת רע, וריש עם זרעו תמיד.
אב רשע יקוב ילד, כי בגללו לחרפה.
אוי לכם אנשי רשע, אשר עזבתם תורת עליון.
אם תפרו על ידי אסון, ואם תולידו לאנחה.
(ט) אם תכשלו לשמחת עולם, ואם תמותו לקללה.
כל מאפס אל אפס ישוב, כן חנף מתהו אל תהו.
הבל אדם בגויתו, אך שם חסד לא יכרת.
פחד על שם כי הוא ילוך, מאלפי אוצרות חכמה.
טובת חי ימי מספר, וטובת שם ימי אין מספר.
חכמה טמונה ואוצר מוסתר, מה תועלה בשתיהם.
טוב איש מצפין אולתו, מאיש מצפין חכמתו מוסר בשת.
מוסר בשת שמעו בנים, והכלמו על משפטי.
(טז) לא כל בשת נאה לשמור, ולא כל הכלם נבחר.
בוש מאב ואם, אל זנות, מנשיא יושב אל כחש.
מאדון וגברת על שקר, מעדה ועם על פשע.
(יח) מחבר ורע על מעל, וממקום תגור על זר.
מהפר אלה וברית, ממטה אציל אל לחם.
ממנוע מתת שאלה, מהשב אפי רעך.
מהשבית מחלקת ומנה, משואל שלום מהחריש.
(כא) מהביט אל פני זרה, ומהתקרב אל שפחתה.
מאוהב על דברי חרפה, ומאחרי מתת אח מנאץ.
משנות דבר תשמע, ומחסוף כל סוד עצה.
והיית בוש באמת, ומצא חן בעיני כל חי.]