ויכל אלהים ביום השביעי. כלו' ביום השביעי נודע ונראה שכילה מיום הששי, ביום הו' לא נודע שכילה דמי יודע אם יעשה למחר כלום אבל כשלא עשה בשבת כלום אז נודע שכילה מעשיו ולכך או' ויכל ביום השביעי כך הבנתי מפי הר' עובדיה. ולי נראה ויכל אלקים ביום הז' כלו' בריאת יום הז' כילה מעשיו שהרי כל זמן שלא נעשה יום הז' לא כילה סדר בראשית שהימים סידר הק' על סדר ז' ככבים והם שצ"ם חנכ"ל וכל אחד בא על משמרת תחילת יום ותחילת לילה כדאמר במסכ' שבת כצנ"ש חל"ם בלילו' חל"ם כצנ"ש בימים ומסמינן על זה כי היא היתה אם כל חי כלו' כוכב תחלת הלילות וחמה תחלת הימים ועל זה מודים כל החכמים וכל האומות וכל אחד עשה משמרתו בתחילת היום ובתחילת הלילה כשנגמרו ז' הימים, כוכב בתחלת ליל א' ובראש יום ד', צדק בתחלת ליל ב' ובתחלת יום ה', נוגה בתחלת ליל ג' ובתחלת יום ו', שבתאי בראש ליל ד' ובתחילת יום ז', חמה בראש ליל ה' ובראש יום א', לבנה בראש ליל ו' ובראש יום ב', מאדים בראש ליל ז' וברש יום ג', נמצא בסוף ז' הימים עשו כלם משמרתם פעם אחת בראש לילה ופעם אחת ביום. ואח"כ חוזרין לראש וכוכב בראש הלילה וחמה לראש היום וחוזרין לעולם חלילה ולפיכך ז' הימים הם השבוע שאז כילו משמרתם וחוזרין לעולם לראש וכל זמן שלא כילו משמרתם פעם אחת ביום ופעם אחת בלילה לא כילה סדר בראשית אלא כשנעשה יום השביעי אז כילה סדר בראשית וכילו המשמרות ולכך נאמר ויכל ביום השביעי כלו' בביאת יום הז' אז כילו סדר המשמרות ואין זו מלאכה כי זה ממילא בא כמו שגדלים האילנות והעשבים דרך הילוכם ואין זה מלאכה. משל לאדם שבונה ביתו ונוטע אילן לסתום אחד מן הכתלים ובשעת הנטיעה האילן קטון ודק ואינו סותם וכל זמן שלא גדל האילן אין הבית נגמר וגידול האילן גומר הבית בלא מעשה ובלא מלאכה:
וישבות ביום השביעי. לומר שלא תאמר שזו מלאכה לפי שאמר ויכל ביום השביעי לכך אמר לך וישבות:
אשר ברא אלקים לעשות. כלו' מכל מלאכתו אשר ברא לעשות ולתקן ממנו בנינו כמו שפירשתי שבתחלה ברא ואח"כ עשה ותיקן לכך לא נאמר ויהי ערב ויהי בקר יום השביעי לפי שבשאר הימים לא נאמר כן אלא לחלק המלאכות דבר יום ביומו ואומר לאחר מלאכה זה פסק אותו יום אבל בשבת שלא עשה בו מלאכה לא הוצרך לומר כן: