ויאמר אני יוסף אחיכם וגו'. זשה"כ (ישעיהו ס״ד:ב׳) בעשותך נוראות אשר לא נקוה. כי אחי יוסף לא היה להם שום צפוי וקווי לזו הישועה שיוסף יתודע להם, ומצדם היה להם די ישועת ה' אם היה מחזיר להם את בנימין. אכן כן הוא דרכי השי"ת כאשר ירצה להצמיח ישועה לאדם אזי מכניס בו מיחושים אף על מה שהוא בידו, ואח"כ יושיעו השי"ת בתוספת מרובה על העיקר מה שלא עלה על לבו אף צפוי לזו הישועה. וכענין דכתיב (הושע ב׳:א׳) והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי. וע"י יהודה אשר גבר באחיו יצאה זו הישועה, שרק הוא נגש להציל את בנימין שיש לו שייכות עמו, שאף הוא מכניס את עצמו בספיקות, שבחלקו היו הלשכות והעזרות ובית קדש הקדשים ששם הוא מקום הארון שאינו מן המדה, וכדאיתא בש"ס (מגילה כו.), ומשם יונקים כל השבעים שרים ושם הם כל הספיקות. וזהו דאיתא בזוה"ק (וישלח קעה.) שאביו אוחי וקרא ליה בנימין לאכללא ליה בימין. והתקיפות שלו הוא משבט יהודה, שמשפיע בו מעט תקיפות, והוא שופע ומזריח מעט אור בשבטו של יהודה, לזה הם צריכים זה לזה תמידקכטכמבואר כל העניין לעיל פרשה זו אות א.. לכן לא נחלקו מעולם אלו השני שבטים יהודה ובנימין. ואף כשנתחלקה מלכות בית דוד, וישראל הלכו איש לאוהליו, עכ"ז יהודה ובנימין היו לצד אחד. והוא, מפני שמעולם הם צריכים זה לזה. לזה כשרצה יוסף ליקח את בנימין ולהבדילו מיהודה, התחזק יהודה ועמד לימינו והיה בטוח בה' שלא יעזבהו מהושיע לו ובטח תצמח מזה ישועה גדולה, ויגש אליו יהודה. ורצועה של ארץ העמים היתה מפסקת בין גליל ליהודה כדאיתא בש"ס (חגיגה כה.). והוא, שזה הוא כל עבודות האדם ובירוריו לעבור את הרצועה של ארץ העמים, שזה הוא ברזא דיוסף הרומז לעבודה ובירורי האדם, ואחר שהאדם יברר את עצמו מצדו כפי כחו ברזא דעבד, כי כל בירורי עוה"ז הם רק ברזא דעבד, אזי ינשאהו השי"ת באורח דילוג לרזא דבן, מה שאין זה ביד האדם כלל, אכן עי"ז שאדם עושה כפי כחו להתעלות מדרגא לדרגא, לעומת זה יאמר עליו השי"ת בני אתהקלעיין העניין בתפארת יוסף פרשת האזינו ד"ה כי ידין: כי ידין ד' עמו ועל עבדיו יתנחם. אמר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה שהשי"ת ישפוט אותנו שמן הדין ראוין להיות עמו. ועל עבדיו יתנחם, ובאמת מה שיך אצל השי"ת נחמה, הלא כתיב (שמואל א ט״ו:כ״ט) וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם. ורק באמת בזה המקום שהציב השי"ת ברזא דבן, שם אין שייך שום נחמה, כי רזא דבן מורה התקשרות שיש לו להשי"ת עם ישראל למעלה מתפיסתם, במקום שישראל עלה במחשבה תחלה, ושם אין שייך אצל השי"ת שום נחמה, כי שם הוא תמיד מקושר עמם. רק ברזא דעבד, היינו בזה המקום שהשי"ת הציב שישראל יעבוד אותו, ושצריך האדם להכיר החיבור שיש לו עם אור השי"ת. ובזה המקום, עד כמה שאדם עובד, כך מכיר החיבור שלו. וזה ועל עבדיו יתנחם, היינו במקום שהציב השי"ת שישראל יעבדו אותו ברזא דעבדים, שם שייך נחמה.:
וזהו שנאמר (בראשית ב׳:ה׳) וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה' אלהים על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה, ואף שהמלאכים נבראו עוד בשני ולמה לא צמחו מצדם, אמנם מפני שאין להם קפיצין לעלות מדרגא לדרגא, לזה עמדו הדשאים על פתח קרקע ולא יצאו מגבול לגבול, עד שנברא צורת אדם בעולם והתפלל עליהם, כדאיתא בש"ס (חולין ס:) מלמד שעמדו דשאים על פתח קרקע עד שבא אדם והתפלל עליהם וירדו גשמים וצמחו, והוא מפני שלאדם יש לו קפיצין לעלות מגבול לגבולקלאמבואר לעיל פרשת וישב אות טז ד"ה כי כל: כי כל הדוממים והצמחים ובעלי החיים משתוקקים להתכלל זה בזה, ויחפצו להתכלל בהצורת אדם שהוא יחזיר אותם לנכח פני הש"י, ולזה יש להם קפיצין להתעלות על ידם, לבר מצבאי מעלה שאין להם קפיצין, כדאיתא בירושלמי ברכות (פרק א' הלכה א) ובמדרש, כי הקפיצין מרמזין שעל ידם יוכל אדם לדלג להפוך מחושך לאור, לכן נקראים ישראל בשם מהלכים שאין עומדין במצב אחד רק מתעלים מדרגא לדרגא, ובכחם להעלות אף את הדומם כשתתכלל בהצורת אדם, והוא יעבוד בזה הכח את הש"י, אזי יברר איך שבכל הנבראים נמצא דברי תורה. עיי"ש כל העניין.. וזהו דאיתא בש"ס (פסחים נ.) שלעתיד יהיה ה' אחד ושמו אחד, ומקשינן וכי השתא לאו הוא אחד, ומתרצינן לא כהעוה"ז עוה"ב בעוה"ז נכתב שם יקו"ק ונקרא בשם אדני ולעתיד יהיה נכתב בשם יקו"ק ונקרא בשם יקו"ק. והענין בזה הוא, כי העוה"ז שנברא לטובת האדם שיעבוד עבודת ה' כל ימי צבאו, לזה נקרא השי"ת בשם אדון, לא כן בעוה"ב שאז לא יצטרך האדם למעשה ידיו, אך השי"ת יעשה מצדו כל, לזה יהיה נקרא ג"כ בשם יקו"ק, מפני שאז יהיו ישראל ברזא דבן, לזה לא יקרא אז בשם אדני אדון על עבדיוקלבונתבאר הענין במי השלוח ח"א מס' פסחים (נ.) ד"ה ביום ההוא והובאו דבריו גם בח"ב מס' פסחים (נ.) ד"ה היום ההוא יהיה ה' אחד וזה לשונו: ביום ההוא יהיה על מצלות הסוס קודש לה' וכו', לא כעוה"ז עולם הבא, עוה"ז נכתב בי"ה ונקרא בא"ד, אבל לעוה"ב נכתב בי"ה ונקרא בי"ה. כי באמת שם הוי"ה מורה על כי הש"י מהוה הכל והכל בידי שמים אף יראת שמים, אך בעוה"ז נקרא בא"ד שמורה על לשון אדנות ואנחנו עבדים, ולזה אמרו חז"ל (ברכות לג:) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, היינו בעוה"ז כל זמן שלא נתברר הטוב מהרע נקראים המצות ומעשים טובים וכן ההיפך, על שם מעשה אדם, היינו שאי אפשר בלא עבודה, אבל לעוה"ב כשנשלם הבירור אז יהיה ה' אחד ושמו אחד שיהיה הכל בידי שמים ויהיה הקריאה ג"כ בשם י"ה. ועיין תפארת יוסף חג הסוכות ד"ה הנה יום בא.:
וזהו הענין בזו הפרשה, שמתחלה נכנסו מיחושים ביהודה אולי הוא נפרד לגמרי מהשי"ת ח"ו, עכ"ז התחזק אח"כ ועמד על עמדו ונגש אל יוסף להתוכח עמו על שחשד את בנימין שגנב את הגביע, היינו שאמר עליו שהכלים שלו לקח לו בעצמו מרצונו, שזה אינו מבורר, כי מאן מפיס אולי הוא בחוצפא כלפי שמיא זה שמכניס את עצמו בספיקות. ויהודה אמר, שהוא מצדו לא בחר באלה להכניס את עצמו בספיקות, אכן השי"ת אנה לידו זאת, כי אין אדם עומד על ד"ת אלא אם כן נכשל בהם (גיטין מג.), נמצא שזה המכשול הוא לטוב לו, והשי"ת ימלא את הכלים הללו באור להאיר אותם בימין ה'. וזהו דאיתא בזוה"ק שאביו אוחי וקרא ליה בנימין שיתכלל בימין, כי אם יהיה נפרד מעט מהאור אזי יכנס בספיקות עצומות. ולזה בפלגש בגבעה שהיו בהם שבע מאות איש אטר יד ימין, שהימין לא היה מאיר להם, אזי כמעט כלה כל השבט כדכתיב (שופטים כ), ואז הוכרחו לחטוף להם נשים איש לעצמו, שזה מורה שהוכרחו להכין כלים לעצמםקלגכל העניין נתפרש היטב בסוד ישרים עה"ת מכתי"ק פרשת ויגש בתחילת הפרשה.: