כתיב (תהילים קמו) אהללה ה' בחיי אזמרה לאלהי בעודי וגו'. זשה"כ (ישעיהו נ״ה:ו׳) דרשו ה' בהמצאו קראהו בהיותו קרוב. ומתרגם יונתן, תבעו דחלת ה' עד דאתון חיין בעו מן קדמוהי עד דאתון קיימין. היינו, בעוד שעדיין מחוברין הד' יסודות. אל תבטחו בנדיבים, היינו שאל תבטחו על קדושת אבות שהם יגעו עצמם בכל כחם בעבורךריגכמבואר לעיל פרשת וישלח אות ז: האבות שנקראים נדיבים בזוה"ק (ויקהל קצז:), ובש"ס (חגיגה ג.) והם נקראים נדיבים, מפני שהיה בהם נדיבות שלא רצו לקבל לעצמם שכר מעשיהם הטובים רק הניחו לזרעם.. אשרי שאל יעקב בעזרו, היינו שעובד השי"ת מצדו ג"כ. שזה היה מדת יעקב אבינו לבל יבטיח על הקדושה שהיה אצלו בקביעות מאברהם ויצחק, אלא שהיה מברר עצמו תמיד בפני עצמו, כדכתיב בזו הפרשה שאמר, האלהים הרועה אותי מעודי, וכמבואר בספר מי השלוח הקדוש (ח"א פרשת ויחי ד"ה ויאמר) שעל כל פרט היה מתפלל שיאיר לו השי"תרידעיין לעיל פרשה זו אות ז ובהערה לה שם.. וכשבירר עצמו בשלמות הגמור נקרא ישראל. כי מדת יעקב היינו בעת שמחבר המדה של חסד מאברהם ומדת גבורה של יצחק וזאת נקרא בשם תפארת, שלוקח השרש מזה והשרש מזה. אכן השם ישראל כולל הכל. ובעוד שאין האדם בשלמות נקרא בשם יעקב, כענין דכתיב (עמוס ז׳:ב׳) מי יקום יעקב כי קטן הוארטועיין לעיל פרשה זו אות ג ובהערה יד שם.. והנה כל עוד שאינו מזוכך יוכל עדיין לקנות מדרגות, מחמת שלפעמים נוטה למדת החסד, ומ"מ מניח אותה לכבוד השי"ת. וכן נוטה לפעמים למדת הגבורה ומניח אותה לכבוד השי"ת. אבל כשהוא מזוכך לגמרי אזי אינו יכול עוד להשפיל עצמו ולירד לחשך לקנות מדרגות. ולכך בעת הסתלקותו כתיב ויקרבו ימי ישראל למות, היינו שנשלם, כדאיתא בזוה"ק (ויחי רכא:) לא כתיב ויקרב יום ישראל אלא ימי ישראל וכי בכמה יומין מית בר נש אלא וכו' זכאה חולקיה דההוא ב"נ דיומי אתקריבו גבי מלכא וכו'. ולזה נמי כתיב כאן ויחנטו הרופאים את ישראל, לא נאמר יעקב אלא ישראל, להורות שעצם הגוף נתעלה ג"כ ונתברר להיות נקרא בשם ישראל. ואיתא בגמ' (תענית ה.) יעקב אבינו לא מת, היינו שנשאר בזה העולם. כלומר שמדת יעקב עדיין יש עמנו בזה העולם. אבל מדת ישראל אינו שייך בזה העולם, כי ישראל מורה על דבר שלם, וזה אינו שייך בעולם הזה: