הקדמת המחבר
הקדמה מאמר כי אינו שבח לאדם שישובח ממעשיו הטובים, כל איש ואיש כפי הכנתו וכחו חייב לעסוק בתורה כו', תחלת דינו של אדם על ביטול תורה. אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו כו'. בנו של ריב"ל ראה עליונים למטה ותחתונים למעלה. כל שחכמתו מרובה ממעשיו כו'. כל אחד מישראל חייב להשתדל בלמוד התורה וקיום מצותיה כו'. הראה הקב"ה לאדה"ר דור דור ודורשיו כו'. גודל שכר המזכה את הרבים והצדיק מזכה גם לאחר פטירתו בלמידת שמועותיו, וצדיקים במיתתן קרויין חיים. מה שמחדש כל חכם בפירוש התורה הוא בכלל תורה שבע"פ. פסוק לב טהור ברא לי וגו', אל תשליכני וגו', השיבה לי וגו', הם רמז לנפש רוח ונשמה. גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת:
שער הראשון והוא שער התפלה
פרק א אין ראוי לאדם שישאל צרכיו מהשמים דרך חיוב והכרח כו'. ופסוק מי הקדימני ואשלם. אל תעש תפלתך קבע כו'. ענין השבלים וגלוסקאות שהראה ר' עקיבא לקיסר. טעם מילה ליום שמיני. עיקר התפלה לישראל ופסוק ואתן צאני וגו'. אין לשאול ולבקש דבר כי אם מהשם ית' לא משרי מעלה ולא ממלאכים כו', ופסוק הנה אנכי שולח וגו'. מי שיש לו מנה יקח לביתו ליטרא ירק ולא בשר כו'. אין ראוי שיתפלל לאל אלא על דבר הכרחי כו'. טעם למה הוצרך יהושע להעמיד שמש וירח:
פרק ב לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל. מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שקראו להקב"ה אדון אלא אברהם כו'. סיימתינהו לכלהו שבחי דמרך, ופסוק לה' אלהים הרחמים וגו'. מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שקראו צבאות עד שבאה חנה כו'. דבר קשה הנראה בענין התפלה, ופ' ואמרו הושיענו וגו':
פרק ג ביאור כי עיקר התפלה היא הכונה וגם הדבור, ופירוש שמע קולנו כו'. ביאור פסוקי שומע תפלה, הנה אנכי וגו', אלהי כל בשר וגו' רצון יראיו יעשה וגו', ותעל שועתם וגו', תאות ענוים וגו':
פרק ד ענין זמני התפלה ערב ובקר וצהרים, ופי' תפלת ערבית רשות. מה שרומז ג' תפלות אלו, ובאור פסוקי וזכור את בוראיך וגו', אמרי האזינה וגו', ה' בקר תשמע קולי וגו', תכון תפלתי וגו':
פרק ה ענין היות התפלה מקום מיוחד ונוכח המקדש ובעשרה, ודברי רז"ל אין דבר שבקדושה בפחות מעשרה ואין תפלתו של אדם נשמעת אלא בב"ה. כל הקובע מקום לתפלתו כו', ופסוק ברוך ה' ממקומו וגו':
מעלת א"י ופסוק כי הארץ אשר אתה בא וגו', ודרז"ל אוירא דא"י מחכים כו' והדר בא"י כו'. טעם היות התפלה פעם לנכח ופעם שלא לנכח. ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן כו'. ענין לשון הברכות אשר קדשנו כו':
פרק ו טעם היות התפלה בלחש, ופ' קולי אל ה' אקרא, אליו פי קראתי וגו', ודברי רז"ל המגביה קולו בתפלתו ה"ז מנביאי השקר כו', ודברי אליהו הנביא ע"ה קראו בקול גדול:
פרק ז ענין תפלה בלשון צעקה עם היות התפלה בלשון לחש. טעם היות התפלה בעמידה, ופ' הנה ברכו את ה' וגו'. שני טעמים בענין כוון הרגלים. המלאך חציו אש וחציו מים, עושה מלאכיו רוחות וגו', נכספה וגם כלתה נפשי וגו':
פרק ח טעם לכריעות והשתחויות של תפלה, ולמקומם ומנינם, ופירוש ב' ברכות ראשונות, וטעם אין קורין אבות אלא לג' וגו'. טעם עלינו לשבח אחר התפלה, וטעם כ"ג שוחה בסוף כל ברכה והמלך כיון שכרע כו':
מקום התפלה שיהיה במקום נמוך ופסוק ממעמקים קראתיך ה':
פרק ט המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה, בב' הקדמות:
פרק י טעם לדברי רז"ל אין דבר שבקדושה בפחות מעשרה:
פרק יא גודל מעלת תפלת הצבור ודברי רז"ל על פסוק ואני תפלתי וגו', הן אל כבוד לא ימאס. שלשה טעמים במעלה תפלת הצבור, ופסוק אשר יחדו נמתיק סוד וגו':
פרק יב מעלת המתפלל על אחרים, וגודל מעלת הקדמת התפלה לצרה, וחיוב גדולי הדור להתפלל על אנשי דורם. ענין שמואל הנביא כשהתפלל על ישראל, וכו' מארז"ל לבש שמואל חלוקן של ישראל כו'. ענין הודוי על החטאים, ופסוק מכסה פשעיו וגו'. טעם היתר לדרוש בצדיקים שיתפללו בעדם ועם היות זה אסור למלאכים כו':
שני טעמים למעלה התפלה קודם לצרה, ופ' קראתי מצרה לי וגו' ומן המצר קראתי וגו':
פרק יג מעלת התפלה ביום התענית, ופ' כי מן היום הראשון אשר נתת אל לבך וגו', ופסוק והיה טרם יקראו וגו'. טעמים במעלת תפלת התענית ופסוק ואני בחלותם לבושי שק וגו' וירא אלהים את מעשיהם. הפרש הדברים שיש בין האדם למלאך, ומה שדומה האדם למלאך, וסבת למוד משה ביום תורה שבכתב ובלילה תורה שבע"פ, ופ' תפלה לעני כי יעטוף וגו':
מאמר רז"ל כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינו תענית, וענין החלבנה, וטעם חלוק התעניות מהם לבד ביום ומהם יום ולילה, ופסוק כה אמר ה' צום החמישי וגו':
פרק יד ספק יקרה בענין התפלה ודברי רז"ל, הקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים, וענין ג' התפלות ערב ובקר וצהרים, וענין תפלת רבי חב"ד, ותנא גדול הנס האחרון מן הראשון כו':
פרק טו התפלה היא מצוה מן התורה, וענין גדולה תפלה יותר ממעשים טובים, ופי' כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יום כו', וטעם היות המזמור באל"ף בי"ת, ופסוק פותח את ידך, וטעם העלם הנו"ן במזמור הזה ופי' נפלה לא תוסיף קום כו'. ועוד טעם עלינו לשבח אחר התפלה כו':
פרק טז מ"ע להתפלל על כל צרה שלא תבא על הצבור, ופסוק וכי תבואו מלחמה בארצכם וגו' והסתרתי פני מהם וגו':
ספקות ופעמים על ענין הדבר ההווה בזמננו זה יותר מהזמנים שעברו ופי' דרז"ל עיר המוציאה אלף ות"ק ומתו ג' כו'. ופ' ויהיו המתים במגפה וגו'. וענין פסידת האויר בזמן הדבר, ותועלת הבורחים גם כי הכל גזור על האדם, ותפלה ומעשים טובים מועילים להנצל וקריאת פטום הקטורת ושאר פסוקים:
פרק יז טעם התפלה שאנו מתפללים על הגאולה ועל הישועה גם כי בעוה"ר עברו אלף וכמה מאות מהשנים ולא נתקבלה תפלתנו, ופירוש דרז"ל כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה כו', ופסוק דרשו ה' בהמצאו וגו'.
פרק יח ענין התפלות שהוזכרו בתורה שנתקבלו.
תפלת אדם הראשון על הגשמים.
תפלת נח על המבול.
תפלת אברהם אבינו על זרעו בכמה מקומות.
תפלת יצחק, ויצא יצחק לשוח בשדה.
תפלת יצחק ורבקה על עקרותה, ויעתר יצחק וגו'.
תפלת יעקב ויפגע במקום וילן שם וגו'. וענין תפלתו זאת היתה על גלותנו זה האחרון, ופי' דרז"ל תפלת ערבית רשות.
תפלת רחל וישמע אליה אלהים וגו'. ופסוק הצילני נא. וטעם יראת יעקב מעשו פן יבא והכני וגו'. אל שדי יתן לכם וגו'.
תפלת ישראל במצרים ויאנחו בני ישראל וגו'.
תפלת משה רבינו ע"ה על מכות מצרים.
תפלת ישראל על הים.
תפלת משה ברפידים ויצעק משה אל ה' וגו'.
תפלת משה על עמלק והיה כאשר ירים משה ידו וגו'.
תפלה למשה על ענין העגל, ופסוק שימו איש חרבו וגו'.
תפלה למשה במתאוננים, ויתפלל משה אל ה' ותשקע האש.
תפלה למשה על אחותו, ויצעק משה אל ה' לאמר.
תפלה למשה במרגלים ועתה יגדל נא כח ה' וגו', ודרז"ל מדה טובה מרובה ממדת פורענות.
תפלה למשה על הנחשים ופ' התפלל אל ה' ויסר מעלינו וגו'. וטעם למה נענשו בשני נחשים.
תפלה למשה על כניסתו לארץ, אתה החלות, וטעם היות עונש משה שלא יכנס לארץ, וטעם היות המים ע"י מרים וענני כבוד ע"י אהרן והמן בזכות משה רבינו ע"ה כו'.
תפלה למשה על אהרן, ובאהרן התאנף ה' וגו'.
תפלת משה על יהודה, וזאת ליהודה וגו':
פרק יט כלל הברכות הם נחלקות לג' מינין, ברכות ההנייה וברכות המצות וברכות ההודאה, ורמז לג' מיני ברכות אלו כנגד ג' נפשות צומחת חיונית ומשכלת, ופסוק ברכי נפשי וגו':
פרק כ ענין הברכות שאנו מברכים לשם ית' איך יתכן לברך שמו בהיות ענין הברכה שפע ורבוי למתברך, ופסוק ואברככה לפני מותי, וענין חול הברכה על המתברך, ודברי רז"ל לא זזה שכינה מכותל מערבי, ופ' ארוממך אלהי המלך וגו'.טעם לברכות היותם מסודרות בלשון נכח ונסתר, ופסוק שבחי ירושלים וגו':
שער השני, והוא שער התשובה.
פרק א היות גדר התשובה קריבה לה' מריחוק החטא, ויפרש מלת תשובה, ופסוק קחו עמכם דברים. ענין קבלת השי"ת התשובה בחסד וברחמים, ופסוק כל אשר ימרה את פיך וגו'. תשובת ישראל ראויה להתקבל מכמה פנים, ודרז"ל אני הוא קודם שיחטא כו'. ודרז"ל ד' כתות אינם מקבלים פני שכינה כו'. גם כי יחטא בשוגג צריך תשובה ורחמים לשיתכפר, ומה ר"ל ירא חטא ומעלתו, ופסוק בתום לבבי וגו', ודרז"ל הוי זהיר בתלמוד כו'.
פרק ב מהות התשובה החרטה לשעבר ועזיבת החטא לעתיד, ופ' יעזוב רשע דרכו וגו'. וכי התשובה צריכה שתהא בגוף ובנפש במחשבה ובמעשה כו', וגו' דרז"ל גדול עוני מנשוא, ודרז"ל המקדש אשה על מנת שאני רשע גמור כו'. עיקר התשובה במחשבה ובהרהור, וענין ד' חלוקי כפרה, והכרח ממשל נאה על מי שהרהר תשובה בלבו, מיד יקרא בעל תשובה. ענין כפרת הקרבנות ואיך מכפרת התשובה בזמן הזה בלי קרבנות, ודרז"ל אע"פ שד' מיתות בטלו דין ד"מ לא בטלו, ופ' ארפא משובתם:
פרק ג ביאור עיקרים אחרים בענין התשובה, ודרז"ל גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות, והיכי דמי בעל תשובה כו'. אל יאמר אדם אי איפשי ללבוש כלאים כו', ומעלת בעל תשובה:
פרק ד בהפרש שיש בין צדיק גמור לבעל תשובה, ומאמר רז"ל כל הנביאים לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה:
פרק ה לתרץ על רשע השב בתשובה בסוף ימיו איך יקנה עולמו בשעה א', ודברי הרב רמב"ן ז"ל בשער הגמול בענין עונש גיהנם ועונג גן עדן והתר לספק הנזכר:
פרק ו לבאר איך תועיל התשובה על העונות הקודמים, ודרז"ל עבירות שהתודה עליהם ביה"כ כו', ודרז"ל אדם שיש בידו עבירה ומתודה ואינו חוזר כו' דומה לטובל ושרץ בידו כו', ופ' הן בעון חוללתי וגו'.
פרק ז כמו שיש חלוק בין עונות לחטאים ולמרדים כן יש חלוק בענין תשובתם, ודברי רז"ל על זה, וג' חלוקים באופן עשיית החטא וכלולים בפ' שובו בנים שובבים וגו', כי ביום הזה יכפר עליכם וגו', ודרז"ל בקש משה שיעשה להם זדונות כשגגות כו':
פרק ח היסורין שהשי"ת מביא על האדם מכמה פנים, ויסורין שהביא הש"י על פרעה ועל אבימלך, וגם בצדיקים הש"י מדקדק עמהם, ומה טעם ב"ד של מעלה מעניש האדם לפעמים בבניו ובני ביתו, ופסוק ואהבת את ה' וגו', וענין היסורין שיקבלם מאהבה ולא יבעוט בהם, ופסוק יסרני ה' אך במשפט וגו':
פרק ט יש ב' מיני יסורין ובכל מין ב' חלקים, ודרז"ל אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש כו', וצריך שיקבל האדם היסורין לכפרת עון כדי שיכופר, ופסוק אולת אדם וגו', וביאור ענין יסורין של אהבה, וג"כ ענין נסיון הצדיקים, ודרז"ל חביבין עליך יסורין כו', וענין יסורי רבי אלעזר בר"ש ויסורי רבינו הקדוש:
פרק י ספק בענין היסורין להיותם לפעמים נמשכים מחטא האב לבן, ולפעמים ימשך עונש החטא לדורות יותר משלשים ורבעים כמו עונש העגל, ופ' כי אנכי ה' אלהיך אל קנא וגו', ועונש עון ע"א הנמשך ענשה לכמה דורות.
פרק יא גדול עונש העושה ג' עבירות מחולפות במזיד מהעושה עבירה אחת ג"פ במזיד, ודרז"ל זכה סם חיים לא זכה כו':
פרק יב התשובה בכל חלק שיעשה יש לו קצת שכר ולפי מה שירבה כן ירבה סליחתו, ודברי הר"ן ז"ל במדרש ועתה ישראל וגו':
פרק יג מעלת תשובת ישראל, ודברי רבותינו ז"ל גדולה תשובה שמגעת כו', וכל הנביאים נתנבאו לתשובת ישראל, וענין תשובת אנשי נינוה ע"י יונה.
פרק יד יפרש כי תשובת ישראל מועילה להם בעוה"ז ובעוה"ב, והזדונות לעשות להם כזכיות, ומועלת גם לאותם שלא שבו, בזכות השבים:
פרק טו תועלת תשובת יה"כ גם כי לא תהיה כל כך שלימה, ודרשת חז"ל בפסוק דרשו ה' בהמצאו וגו', וטעם לדבר:
פרק טז טעם למה יש בתשובה כ"ד דברים המעכבי' אותה כו', כמו שמנה הרמב"ם, וטעם למה שנראה שהש"י מחזק לב הרשעים כפרעה, ומאמר הנביא השמן לב העם וגו', כי אתה הסבות את לבם וגו'.
פרק יז התשובה מצוה כוללת כל התורה כולה וכל המצות כמו ע"א ות"ת, ושלשתן כתובות בסוף כל המצות, ושלשה אברים ראשיים שבאדם מוח לב כליות כנגד הג' מצות הנזכרות, ופסוק בחנני ה' וגו':
פרק יח התשובה היא סבת הגאולה, ודרז"ל גדולה תשובה שמביאה גאולה כו':
שער השלישי הוא שער היסודות
פרק א לבאר כי כל עיקרי תורתנו נרשמים ורמוזים בתורה נביאים וכתובים, ושלשה צדדים להיותנו מחוייבים לחקור על העיקרים והאמונות מדרך השכל והסברא, ומה הם העיקרים שנחקור עליהם ומה הם שנאמין אותם בקבלה, ופסוק דע אלהי אביך ועבדהו וגו', אשגבהו כי ידע שמי וגו', ודרז"ל בהדי כבשי דרחמנא למה לך כו', וכל המסתכל בד' דברים ראוי לו כאלו לא בא לעולם כו', ומהות וידיעת השי"ת אי אפשר לשכל האנושי להשיגם, ולזה אין רתוי לעיין בכיוצא באלו:
פרק ב יבאר באי זה צד תבא החקירה על האמונות, ופסוק טוב טעם ודעת למדני וגו', ופסוק הנה עופלה לא ישרה וגו', וטעם איך נתיר עצמנו לחקור על האמונות בהיותם מקובלים אצלנו:
פרק ג יבאר המופת שהביא הרמב"ם ז"ל בקיום מציאות הש"י, והרב המחבר יביא לכל הג' עקרים ראיות מדרך הסברא ומן המוחש ומן הקבלה מספרי תורה נביאים וכתובים, ויאריך לפרש הג' פנים הנזכרים ודברי הנביא אנכי הגדתי והושעתי והשמעתי וגו':
פרק ד הראיה מן הקבלה למציאות השם יתב', וענין שמות השי"ת, ופסוק כי כה אמר ה' השמים וגו', ודרז"ל מיום שברא הקב"ה את העולם לא היה אדם שקראו אדון כו', וטעם למה לא נברא האדם מהול, ולמה לא ניתנה מילה לאדה"ר כו', וטעם מילה ליום ח', ופירוש שם צבאות, ודרז"ל אהיה אשר אהיה אני עמכם בשעבוד זה כו', כל שמותיו של השי"ת ב' מינים:
פרק ה ביאור שם אלהים ופסוק והתגדלתי וגו', ואלהים וכל השמות לא נתחדשו אחר בריאת העולם ח"ו כי כך היה שמו כו', ההפרש שיש בין אלהים ומלך, ופסוק זה שמי לעולם:
פרק ו יפרש שם אל הנגזר ממנו שם אלהים, וטעם למה לפעמים אומר אל ולפעמים אלהים ואלוה:
פרק ז לקרב אל השכל מציאותו יתברך איך הוא נמצא בכל העולמות, ודברי רז"ל מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא, והיאך הוא נמצא בג' עולמות בהיותו הוא מקומו של עולם:
פרק ח ביחוד השם ית', ויביא עליו ראיות מן הסברא ומן המוחש ומן הקבלה, ופ' מי יתן טהור מטמא, ופסוק וירא אלהים את כל אשר עשה וגו', עוד כל ימי הארץ. וטעם למה לא נזכר אחדותו כי אם בסוף התורה, ודרז"ל מהיכן זכו לק"ש מאבינו יעקב, וטעם למה נאמרה כל פרשת שמע בלשון יחיד, וטעם שנצטוינו בתורה ליחדו פעמים בכל יום, וכנגד שלשה דברים שצריך האדם לאהוב הש"י בכל לבבו נפשו ומאדו נתיחדו ג' מצות גדולות בתורה, מילה תפילין ציצית, ורמז ג' אותיות שבמלת אחד ועל מה מורות:
פרק ט בהרחקת הגשמות, בראיות מן הסברא ומן המוחש ומן הקבלה, ועם הד' יסודות והגשם החמישי, ומה שטעו אנשי דור הפלגה וסבת טעותם, וענין מה שכתוב וירד ה' לראות וגו', וטעם כנוי השם יתברך במקום ולמה הוזכרה מקום בנתינת התורה, ופסוק קול דברים וגו' ותמונה אינכם רואים וגו' ובמשה רבינו ע"ה אומר ותמונת ה' יביט וגו':
פרק י ענין האמונה בקדמותו ית' וענין הקדמות הנאמר עליו הוא שוללי, והראיות מן הסברא ומן המוחש ומן הקבלה:
פרק יא מה שיתואר השי"ת בתארים מתחלפים אינם מחייבים בו רבוי אלא יתואר כפי הפעולות הנמשכות ממנו, ודברי הרמב"ם ז"ל על זה ומשל על ענין אחדות השי"ת ע"ד סברא, וסברת הרב בעל העקרים ז"ל והשגתו עליו, ויבאר יושר אמונת הרמב"ם בעקרי תורתנו הקדושה:
פרק יב כל העיקרים רמוזים בתורה ובפרט הד' רמוזים בד' חומשי תורה חוץ ממשנה תורה, ספר בראשית מורה על מציאותו יתב' וענין ההשגחה כו', ואלה שמות רומז קדמותו יתברך, ויקרא רומז על אחדותו יתברך, ובמדבר רומז על היותו ית' לא גוף ולא כח בגוף כו', ובמשנה תורה נכללו אלו הד' עיקרים בפירוש כי מי גוי גדול וגו' כי לא ראיתם כל תמונה וגו' שמע ישראל וגו' מעונה אלהי קדם וגו', ארבעה עקרים אלו נכללים בשנים, קדמותו בכלל מציאותו, שאינו גוף בכלל אחדותו, ובלוחות רמוזים עקרים אלו, ודברי חז"ל מ"ם וסמ"ך שבלוחות, ומחלוקת חז"ל בענין כתיבת הלוחות וציור צורת כתיבת הלוחות לכל אחד כפי סברתו, טעם למה לא הוזכר זי"ן וסמ"ך בה' דברות, ודברי חז"ל חמדה גנוזה מששת ימי בראשית כו':
פרק יג יקרה לנו עם חכמי האומות הקדמונים באמונתנו במציאותו ית' והנמשך ממנו מה שיקרה לפקח עם הסומא כו', והבדל מעלת אמונתנו, ופ' כה אמר ה' בורא השמים ונוטיהם וגו', עזבו את ה' נאצו וגו':
פרק יד בעיקר הה' שראוי לעבדו ולגדלו כו', ואין מופת על עיקר זה אבל ראוי ומחוייב בכמה צדדין כו' אם כבנים אם כעבדים. ופ' כי עבדי הם וגו', בן יכבד אב וגו', חסדי ה' אזכיר תהלות וגו', ודרז"ל כל מקום שאתה מוצא גדולתו וכו', וישלים לבאר ד' צדדין בחיוב העבודה ולרמזם תקנו האל הגדול הגבור והנורא:
פרק טו בראיות על העיקר הנזכר מן הסברא ומן המוחש ומן הכתובים, ופסוקים ואותנו הוציא משם וגו' וצדקה תהיה לנו וגו', מלוה ה' חונן דל וגו', והיה אם שמע תשמעו וגו':
פרק טז יוסיף עוד להרחיב בראיית הסברא לעיקר העבודה, ופסוק אשרי איש ירא ה' וגו', אהבה ויראה כוללות כל הד' צדדין:
פרק יז כלל העבודה לאלהים היא על הד' צדדין שבארנו באב באדון במטיב הגדול, ויחלק כל מצות התורה לד' חלקים כנגד ד' צדדין הנזכרים.
פרק יח הראיה מן המוחש לעיקר העבודה, אם במה שאנו רואים בעינינו, אם במה שראו אבותינו, ודרז"ל יום שנברא בו אדם הראשון כיון ששקעה עליו חמה אמר אוי לי שבא בשביל שסרחתי כו', וענין קרבן אדה"ר קין והבל כו', וראיה מן התורה לעיקר העבודה כו':
פרק יט בעיקר הששי והיא הנבואה, ויבאר ה' שמות למציאות הנבואה וביאור כל סבה וסבה מחמשתן, וטעם בהיות נפש המשכלת נאצלת מעולם העליון והשיגה בדברים העליונים אך נעלמו ממנה בבואה אל זה העולם, וענין המיתה שגרם לו אדם הראשון ולדורות הבאים אחריו:
פרק כ בראיית עיקר הנבואה מן המוחש ומן הכתובים, ומעלת א"י לענין הנבואה ומה שהשיגו ישראל על הים ונבואת משה רבינו ע"ה ופסוק בטרם אצרך בבטן וגו', וטעם לה' שמות שהנביא נקרא, נביא רואה חוזה צופה מלאך, ומ"ש הרמב"ם כי גם שיהיה ראוי לנבואה ומכין עצמו לה אפשר שלא ינבא כי אם ברצון אלהי:
פרק כא מרע"ה הוא אב ואדון של כל הנביאים שלפניו ושלאחריו, ויבאר בראיות מן הסברא מן המוחש מן הכתובים ומעלת נבואת משה רבינו ע"ה מכמה צדדין, וגודל מעלת הדור שקבלו את התורה, ופ' וילך איש מבית לוי וגו', וספור תולדות יוכבד ובניה רועי ישראל ומנין שמותם ורמזים למנינם ומספרם, ופ' וזה לך האות כי אנכי שלחתיך וגו', וטעם לנתינת התורה באותו זמן, ודברי רז"ל על הענין:
פרק כב ראיה מן המוחש על כי מרע"ה רבן של נביאים ופ' ויצום אל בני ישראל וגו', ומכות מצרים ויציאת מצרים וקריעת ים סוף ומתן תורה וכמה נסים אחרים כולם ראיה מן החוש על מעלת אדוננו משה, ובאור ראיה מן הכתוב מכמה נסים ונפלאות אחרים ע"י משה רבינו ע"ה וע"י שאר הנביאים, ומנין הנסים שנכתבו ונרמזו בתורה קודם לידת מרע"ה חמשים ואחר לידתו שבעים הם ק"כ כשנותיו, וכן כלל כל הנסים שנזכרו בנביאים ובכתובים הם ק"כ ללמד ששקול משה כנגד כל ישראל, ורוב כל הנסים הללו כוללים נסים אחרים ואין מספר לגדודי הנסים הפרטים, וכן לנסים שנעשו מזמן אנשי כנה"ג עד עתה אין מספר לנגלים כ"ש לנסתרים כמ"ש לעושה נפלאות גדולות לבדו וגו', וענין הנסים הנעשים ע"י הצדיקים, וטעם עונש המשתמש בשמות הקדש, ואיך יש לו כח לעשות בלי רשותו יתברך.
פרק כג בביאור ענין המטה ומה תועלתו שנברא בין השמשות, ומה טעם נתיחס פעמים למשה פעמים לאהרן, ודרז"ל על המטה הזה, ומנין הנסים שנעשו ע"י מטה, וענין העשר מכות של המצריים ע"י משה ואהרן איך נעשו ובאיזה אופן נעשו, וכ' מזה בידך, ודברי רז"ל דצ"ך עד"ש באח"ב היו חקוקות במטה, ומה טעם נחקקו אלו לבד ולא נסים אחרים, המטה נתייחס לשם יתב' ולמשה ולאהרן, וטעם למה שנראה ששנו משה ואהרן בעשיית המכות, דצ"ך עד"ש באח"ב עולים במספר קטן מ"ב כמספר שמו, וטעם למה בסימן זה יש ב' אותיות כפולות דלי"ת ובי"ת, ריבוע שמות של ויס"ע ויב"א וי"ט כולה נ"ד כמנין משה, ושמותיו המשולשים הם ע"ב כמנין המכות שהוזכרו בתורה ע"ב פעמים.
פרק כד יוסיף עוד להורות מעלת נבואת מרע"ה ממעלת שאר הנביאים מכמה פנים, מכמותה מאיכותה ומיחוד לשונה, וידבר ויאמר בתורה כמו ק"ע פעמים, ובכולם דבר השי"ת לא ע"י אמצעי, בכל הנביאים לא נאמר בהם ויאמר וידבר כי אם במרע"ה וביהושע, כל הנביאים קיימו תורת משה רבינו ע"ה ורובם הזכירו שמו בספרם במעלה וכבוד.
פרק כה העיקר הח' כי התורה שהיא בידינו היום היא התורה שנתנה למרע"ה, והיא כולה מפי הגבורה, וענין כתיבת התורה איך כתבה מרע"ה, וסברת חז"ל התורה שהיתה לפניו יתברך קודם שנתנה לא היו עדיין האותיות מחוברות לתיבות, ודברי חז"ל התורה היתה כתובה אש שחורה ע"ג אש לבנה כו'.
פרק כו בראיות על התורה מן הסברא מן המוחש מן הקבלה. וענייני המצות התלויות בגופו ובממונו וחלוקם ומניינם, והלשונות שנקראו בהם חקים ומשפטים כו', והפרש שיש בין מצוה לחקים ושאר לשונות ופ' והזהרת אתהם את החקים וגו':
פרק כז יבאר ראית הסברא נוסף על מה שבאר בפרק של מעלה ופ' ושמרתם את חקתי וגו'. המצות שבין אדם לחבירו יש לו לאדם שכר בעוה"ז יותר מהמצות שבינו לבין המקום ששכרם לעוה"ב, ופ' זכור את יום השבת וגו'. וטעם לשביתת השבת ולשביתת המועדים, ויבאר ענין צידוק דיני התורה וענייני האזהרות והעונשין, ויושר תורתנו יתבאר גם כן מהטובות הנמשכות ממנה למקיימי מצותיה וכן להפך, ויביא ראיה מענין הקטרת כשהחל הנגף בעם, וטעם לקטרת, וטעם לכפרת זה הקטרת, ובאור מצות אחרות שיש בהן כח וסגולה לטובות דומות למצות למקיימם, וטעם כי אינו נראה שכר מצות אלו בכל הדורות, ודרז"ל הזהיר בציצית זוכה לטלית נאה.
פרק כח ראיות על צדקות התורה מהיעודים שנכתבו בה לעתיד ונתקיימו, וטעם למה שיעד הש"י לאדם על עץ הדעת כי ביום אכלך ממנו מות וגו' ולא מת באותו יום, ופ' האשה אשר נתת עמדי וגו' אף כי אמר אלהים וגו' ולאדם אמר וגו' כי שמעת וגו', ודברי חז"ל מות תמות מיתה לאדם מיתה לחוה מיתה לדורותיו כו' וישוב הנוסחאות במה שהזכירו חז"ל, ופרקי ר"א ובפסיקתא בעונש אדם הראשון ודורותיו, ויפרש כל היעודים שהוזכרו בתורה ונתקיימו:
פרק כט ביאור כל היעודים הנזכרים בפרק הקודם איזה מהם נתקיים ואיזה עתיד להתקיים, וטעם לאותם שמנו חז"ל שלא שלטה בהם מיתה, ופסוק ויחל משה וגו' זכור וגו' וטעם כי לא תמצא כתוב שם הוי"ה משעה שירדו ישראל למצרים כי אם אלהים, ופסוק הודיעני נא את דרכיך וגו', ויעבור וגו', ודברי חז"ל זכור ושמור בדבור אחד נאמרו. ורמז לי"ג מדות ופירושם.
פרק ל יחזור לבאר עוד היעודים שעתידים להתקיים, וראיה גדולה לתורת מרע"ה שכולה היתה מפי הגבורה, ודרז"ל פני משה כפני חמה כו', ופסוק ונתת מהודך וגו':
פרק לא ראיות עוד לקיים תורתנו מדברים ורמזים הנזכרים בתורה, וטעם לנסים הרבה שהם כתובים בתורה ברמז למה לא הוזכרו בפירוש, וטעם לתורה שבעל פה ולרמזים שבתורה, ודברי חז"ל בי' מאמרות נברא העולם כו', וכן ראיה מהד' נהרות ומהשמות שקרא ומענין עונש אדם על חטאו, וטעם לדברי חז"ל שאמרו שנתן הקב"ה יום א' שלו לאדם הראשון לו תתק"ל שנים ולדורותיו ע', ופ' כי אלף שנים בעיניך וגו' ימי שנותינו וגו', עוד ראיה לתורה מן השמים מלידת נח ומיעקב אבינו ע"ה, ממצות הפסח ומנתינת י' הדברות ומהקולות וענן וקול שופר וגו', ומפסוק דבר אתה עמנו וגו', ומעמוד הענן שהיה יורד פתח האהל, וממהות הי' דברות ומאיכות הי' דברות ופירושם ומיתת מרע"ה, מכולם ראיות ומופתים לתורה מן השמים.
פרק לב טעם כיון שכל התורה כולה מפי הגבורה למה לא סודרה כאילו יתברך מדבר בראשית בראתי כו' וקראתי לרקיע כו', גם טעם על מה שמצינו בתורה שאמר משה לישראל ולא הוזכר בתורה שהאל יתברך דבר לו, וב' טעמים על מה שהוזכרו בתורה המצות פעמים לנכח ופעמים שלא לנכח, וכן על מה שהוזכרו רוב דברי תורה פעמים בלשון יחיד ופעמים בלשון רבים, וטעם על ענין משנה תורה אשר נתייחס למשה איך לא כתב הדברים כולם כאילו הוא המדבר, תרי"ג מצות שבתורה ג' מהם בספר בראשית, קי"ב בספר ואלה שמות, רמ"א בספר ויקרא, נ"ז בספר במדבר סיני, ד' בספר דברים.
ויקרא דברים המ"א סימן להם אמת, בראשית ושמות במדבר קע"ב סימנם עק"ב, וטעם למה נחלקה התורה לה' חומשים, עוד טעם אחר, וביאור זמן נתינת התורה, ודברי חז"ל ב' אלפים תהו ב' אלפים תורה כו', וטעם למה לא ניתנה התורה בא"י כיון שעיקר שלימותה וקיומה הוא בא"י:
פרק לג ביאור אם יש אי זה הפרש של קדושה בין קצת התורה לקצתה, וב' טעמים לזה, כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה אפי' דברים שנראים קלים בעינינו יש בהם יתרון קדושה ומעלה, וחלוק ה' חומשים לפי דרך זה.
פרק לד בעיקר הט' כי כל התורה כולה בין תורה שבכתב בין שבע"פ כולה כתובה מהש"י, ממנה אין לגרוע ועליה אין להוסיף, וראיה מן הסברא שא"א לתורת מרע"ה שתשתנה לא כולה ולא מקצתה מכמה צדדין, ודברי חז"ל י' קבין חכמה ירדו לעולם כו', ופסוק רק עם חכם ונבון הגוי וגו', וטעם לדחז"ל אוירא דארעא דישראל מחכים.
פרק לה טעם לגדרי התורה וסייגים שנראים כתוספת על התורה ומצותיה, וכן טעם לענין הגרעון, מה שאמרו רז"ל בא דוד והעמידן כו', ופסוק עושה אלה לא ימוט לעולם, הוא מרומים ישכון, וביאור ענין אלו המצות שהעמידו דוד ישעיה מיכה חבקוק, וביאור מה שאז"ל ד' גזרות גזר משה על ישראל ובאו ד' זקנים ובטלום כו', עקרי הצווי שלא תוסיף ולא תגרע לא היה כי אם על תורה שבעל פה.
פרק לו ביאור על מה שאמר בפרק הקודם כי עיקר צווי בל תוסיף ובל תגרע הוא על התורה שבע"פ, ודרז"ל משה קבל תורה מסיני כו', הפסק הנבואה עשתה רושם שנולדו ספקות ומחלקות וקצת רושם בתורה שבע"פ:
פרק לז לדרוש ולחקור מזמן נתינת התורה אם קיימו אותה בכל דור ודור בהיותם צדיקים ובלי שעבוד מלכיות, וביאור כל המצות שנהגו מזמן אברהם אבינו ע"ה עד דור המדבר, וענין המצות שנהגו דור המדבר ושלא נהגו, וטעם למה שראינו שהוקבע חג הסוכות רמז לענני כבוד ולא הוקבע שום רמז לנס הבאר והמן, וטעם למה נמשלה התורה ללחם ומים, וביאור עוד ענין המצות שנהגו הדורות הבאים אחר מתן תורה.
פרק לח לבאר אם תקנות והגדרים שאנו נוהגים בעניני המצות בזמנים אלו אם היו נוהגים כן בכל הדורות, ולמה תקנו בדור אחד מה שלא תקנו בעוברים, ודרז"ל הוו מתונים בדין וגו', וטעם לכל הגדרים וסייגים שתקנו חז"ל, וטעם לענין המנהגים החלוקים לפי המקומות, וקודם אנשי כנה"ג מה היו מתפללים, וטעם למה קודם החרבן לא היה להם מקום מיוחד להתפלל:
פרק לט לבאר העיקר הי', והוא כי השי"ת יודע כל מעשה בני אדם ואינו מעלים עינו מהם וידיעתו מקפת בכל מה שנברא ויודע כל שהרי הדברים ידיעה אמתית בכל רגעי הזמנים כו', ודברי חז"ל כל מעשה בראשית בדעתן נבראו בצביונן נבראו בקומתן נבראו.
פרק מ בראיה לעיקר הנזכר מן הקבלה, ויבאר ענין השגת האדם בדברים עליונים עד היכן מגעת, ויחזור עוד לבאר בידיעת השם יתב' בכל העתידות.
פרק מא ביאור על הספק הקדום אם ידיעת הש"י מכרחת לאדם איך יעניש על הרע או איך יש לו שכר על הטוב.
פרק מב בעיקר הי"א והוא שכר ועונש, וביאור איך יש שכר קצת מצות בזה העולם ועונש קצת עבירות, ודחז"ל אלו דברים שאדם עושה אותם אוכל כו', אין שכר ועונש אלא למצווה, ופסוק והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי וגו', ופי' לא איש אל ויכזב ובן אדם וגו', וגודל מעלת עיקר זה על כל הי"ג עקרים וחומר עונש כופר בעיקר זה, ופ' הצור תמים וגו', וייצר ה' אלהים וגו', ודברי חכמינו ז"ל על פסוק כי ערוך מאתמול וגו':
פרק מג בראיה מן החוש על עיקר זה מכל מה שראינו בהורה בנביאים ובכתובים, ובדברי חז"ל ממה שהטיב ה' לטובים וישרים והרשעים כים נגרש, ושכר אדה"ר ששבת ביום הז' וקדושת העשירי, וטעם לקדושת עשיריות ושביעיות, ויבאר ז' מעלות ליום שבת על שאר ימי קדושה, וסבה וענין דבקות הש"י באבות ומעלתם ובטחונם בהש"י יותר מהראשונים, וענינים המסתעפים מזה עיין בפנים.
פרק מד יבאר ראיה לעונש העוברים מעונש אדה"ר, וטעם לענין אומרם ז"ל כי מה שנאמר ביום אכלך ממנו כי יום זה הוא יומו של הקב"ה שהוא אלף שנה, וטעם למה יומו של הקב"ה אלף שנה, וטעם למה שצוה האל יתברך שיענישו למחוייב מיתה ביום שנגמר דינם. ועוד ראיות מן החוש ממה שנענש קין בהריגת הבל אחיו, ועוד ראיה מן החוש מענין דור המבול ודור הפלגה, כי גם במה שחוטא האדם במחשבה בינו לבין בוראו נענש, וחטא דור הפלגה במה היה, וחומר חטא סדום מחטא אנשי דור הפלגה, ופסוק זעקת סדום ועמורה וגו', וטעם לעונש וצער לוט וענין מריבתו עם אברהם אבינו, ופ' אל נא תהי מריבה וגו', וכן ראיה מפרעה ומאבימלך, וטעם למה שנראה שחטאתם שוה ועונשם אינו שוה.
פרק מה לבאר מה שבא בשאר חומשי תורה בשכר הצדיקים ועונש הרשעים, וטעם למה שנראה כי האומה ישראלית היו גרים בארץ לא להם משעת צאתם לאויר העולם עד שעה שנראו לקבל התורה ונחשבו כל אלו השנים כאילו אינם אומה ולשון בעולם, ודחז"ל אין מזל לישראל, מזמן המבול שהציל השי"ת את נח נתייחד זרעו המובחר לחלק השי"ת, ופ' ברוך ה' אלהי שם וגו', וקיום יעוד האבות אימתי נתקיים, ופסוק האלך וקראתי לך אשה מינקת וגו', ורמז למה שאמרו ז"ל בלידת מרע"ה נתמלא הבית כולו אורה, ופ' גם את הגוי אשר יעבודו וגו' ונתתי את חן העם וגו'.
פרק מו להוסיף עוד בראיות מן המוחש ממה שהעניש השי"ת את פרעה ואת מצרים, ופ' ויהי בימים הרבים ההם וימת וגו', ראה ראיתי את עני עמי וגו' ואני ידעתי כי לא יתן אתכם וגו' אין הש"י מעניש את ישראל על מה שחוטאים בדבור בשעת צערם, כי אין אדם נתפש על צערו, אבל נתפש האדם על דבריו שמדבר שלא בצער או אם הצער אינו מוכרח, וכן בדבור טוב נשכר האדם, וטעם לעונש מרע"ה ושלא נכנס לא"י כו'.
פרק מז בראיה מן הקבלה על שכר הצדיקים ועונש הרשעים מאדם הראשון ומנח ומאברהם אבינו ע"ה, וטעם למה לא הוזכר באברהם אבינו ע"ה קודם שהיה צדיק כמו בנח, וענין יצירת קין והבל, ויבאר כל הי' דורות מאדה"ר מאותם הנקובים בשמות כולם היו צדיקים, למך שמש את אדם הראשון ד"ן שנה והוא היה ט' ולא השלים לעשרה, וכל העשרה היו ביחד, וכן בעשרה דורות מנח ועד אברהם ואברהם שמש לנח נ"ח שנה והיו י"א צדיקים מנח ועד אברהם קיימים בדור אחד נ"ח שנה, וחשבון כל הנזכר מהפסוקים, וטעם למה אותם הדורות האריכו כ"כ שנים.
וטעם למה שמזכיר הפסוק ויולד את פלוני ואח"כ בנים ובנות מה נשתנה זה להיות נקוב בשם, וטעם למה צ"ל וימת, וטעם למה שחזר וצרף שנית כל אחד מהם קודמים ללידה ומאוחרים וזה טעם שני למה שהזכיר וימת.
ועוד יפרש שכר הצדיקים מאברהם אבינו ע"ה ויבאר מעלתו מכל הקודמים ובמה נתעלה, וטעם למה ששנה הש"י שמו אברהם ופסוק כי אב המון גוים וגו', וטעם לעשרה נסיונות שנתנסה הוא ולא נח, ועתה להבטחות שהבטיחו הקב"ה לו ולזרעו, וענין השגחת ית' עליו באור כשדים וזכותו שלא נפסקה ממנו שלשלת הצדיקים, וענין מה שנתפרש בתורה זווגי אברהם יצחק ויעקב ושמות האמהות וקורבת ישמעאל ועשו אלינו, ועוד ראיות לשכר הצדיקים מאברהם אבינו מענין הולידו את יצחק בן מאה שנה ומלקיחת שרה אשתו לפרעה ולאבימלך, ופירוש ענין הפסוקים ופסוק ותהר ותלד שרה וגו' ופסוק שוב אשוב אליך וגו', ועוד ראיה לשכר הצדיקים מיצחק אבינו ע"ה, וטעם לכמה הבטחות שהובטח אברהם אבינו מה שלא הובטחו יצחק ויעקב, וביאור הבטחות הללו באורך, וביאור ענין ברכה של כוכבים שאומר ככוכבי השמים לרוב שנראה שיהיו ברבוי שלא יספרו מרוב והנה ביציאתם ממצרים כשש מאות אלף וגו', ואח"כ נמנו כמה פעמים ואיכן א"כ נתקיימה ברכה זו.
וגם דברי מרע"ה והנכם היום ככוכבי השמים לרוב ביאור כל ענין זה באורך עם ביאור הכתובים, ורמז והודאה בשלש ברכות הללו שנתברכו בהם ישראל כוכבים חול עפר, ועוד רמז אחר שהם כנגד שלשה כתרים כו', בזכות שלשה אבות הש"י מעמיד צדיקים בכל דור ודור להגין על ישראל, ודברי חז"ל ג' שריגים אלו ג' שרי גאים היוצאים בכל דור מישראל כו' ומ"ה צדיקים, וטעם למה שהוזכר קבורתן מה שלא הוזכר בעשרים דורות הקודמים:
פרק מח לבאר איכות וכמות זכיות אבות הקדושים במה זכו להם ולזרעם אחריהם לכל הברכות והטובות אשר הובטחו, וגודל מעלת אברהם אבינו ע"ה שחשב מחשבות מעצמו עד שנרחבה דעתו וצייר מציאות הש"י, אבל שאר צדיקים היה ענינם אחר ראות הצדיקים אחרים כו', וטעם למאמר האל לאברהם לך לך מארצך וגו', ויבאר מעלת האבות מכמה צדדין אם מצד הדור אם מצד הזמן אם מצד אריכות ימיהם.
ועוד יבאר מעלתם כמה זכותם גדול שעומדת לנו בכל הדורות, וענין קדוש ה' שקדשו ופרסמו מציאותו בעולם והצווי שצוו לבניהם אחריהם, ויעקב אבינו נתעלה על כולן, וטעם למה שהיתה מטתו שלימה, וענין הולדת הי"ב שבטים ושמותם, וטעם למה שארז"ל וחמשים עלו וגו' אחד מחמשה אחד מחמשים אחד מת"ק, ביאור וחשבון דברי כולם על הפסוקים, ומעלת וזכות הי"ב שבטים מכמה מקומות, וטעם למה נקראו שבטים ומטות, וחשבון כמה פעמים נקראו שבטים וכמה מטות, עוד ראיות לשכר הצדיקים על טוב מעשיהם מכמה פסוקים וענינים.
פרק מט לבאר ענין עונש הרשעים והכריתות הנזכרים בתורה ופסוק על שלשים ועל רבעים וגו' וביאור עונשי התורה כרת קרבן ומלקות וארבע מיתות ב"ד, וטעם אריכות אפים לחוטא בב"ד של מעלה ולפעמים אינו מאריך השם ית' לחוטא, והפרש בין חטא הרבים ליחיד בענין העונש, מנין התוכחות והפרש בין תוכחות ת"כ למשנה תורה וחומר עון ע"א, ופסוק פן יש בכם וגו', ופסוק הנה עבדי יאכלו ואתם וגו', וטעם היתר הבע"ח לנח, ורבוי הבהמות הטהורות:
פרק נ בעיקר השנים עשר והוא ימות המשיח, וביאור עיקר זה, ואין עליו ראיה כי אם באמונת התורה, ויבאר כי עיקר זה יהיה קיום וחיזוק לתורתנו הקדושה מארבעה פנים, ורמז בפסוק והתגדלתי והתקדשתי וגו', ויחפש להביא ראיות על עיקר זה מן הסברא, ופסוק כי אז אהפוך אל כל העמים שפה וגו', כל הנקרא בשמי וגו', והיה ה' למלך וגו', מקדש ה' כוננו וגו':
פרק נא להביא ראיה מן החוש על עיקר זה, ופסוק כימי צאתך ממצרים אראנו וגו', ורבוי הנסים והנפלאות שנעשו במצרים הוצרכו על שני פנים, וטעם לשבח הגרים המתגיירים בכל דור ודור, וענין ארבע מראות דניאל עם פירוש הפסוקים:
פרק נב ראיות מן הקבלה לעיקר ביאת המשיח ודברי חז"ל ששה דברים קדמו לבריאת עולם, ונבואת בלעם על ענין זה אראנו אשורנו וגו', ופסוק ושב ה' את שבותך וגו':
פרק נג ביאור העיקר השלשה עשר והוא התחיה, ויבאר שלש סבות להכרח התחיה, ויביא הראיות מן השכל מן החוש מן הקבלה, ופסוק וייצר ה' אלהים את האדם, וישלים פסוק זה בראית השכל, וטעם לבני עליה מועטים בכל דור ודור:
פרק נד ראיה מן החוש על עיקר זה, ואפשרות התורה וחיובה מכמה פנים, ופירוש ברכת גבורות אתה גבור כו' עד סוף הברכה:
פרק נה ראיה מן הקבלה על עיקר זה ורוב המאמרים הנזכרים על ענין זה בפרק חלק, ופירושם באורך, ואין ראוי לעשות תכריכין מצמר או משי אלא מפשתן או צמר גפן, ופסוק ראו כי אני אני הוא וגו':
פרק נו להביא עוד ראיות מעורבות לעיקר זה ממשה ואהרן ודור המדבר, מאותם שנכנסו לא"י וכבשוה, מאותם שנולדו ומתו בגלות בבל אחר זמן בית שני, מחלום אשר חלם יעקב:
פרק נז לבאר אופן התחיה ואיכותה איך תהיה למתים אשר מתו מקרוב ועדיין בשרם על עצמותם, ולעצמות היבשות ולרקב העצמות, ולאותם שהיה גופם כדומן על פני האדמה ונתפזרו עצמותם, ולנשרפים, ויביא ראיה לקצת אלו הענינים ממתי יחזקאל, ויבאר פסוקי יחזקאל, וטעם למה שאה"כ מד' רוחות בואי הרוח, וגם יביא אופן תחיה אותם שמתו זקנים שלא היה בטבעם לחיות יותר או שמתו מחולי אברים:
פרק נח לבאר היות התחיה בא"י ולא בח"ל, ויביא ע"ז ראיות מן החוש, הסברא, והקבלה, ויבאר מצד השכל, וטעם למה שנברא אדם הראשון מן האדמה ממקום המקדש, ויבאר ראיה מן החוש ג"כ:
פרק נט לחקור על עניני התחיה, והביא דברי רבינו סעדיה בספר האמונות על חקירות בענין התחיה, ולב הרב המחבר לסעדם מן תורה נביאים וכתובים ודברי חז"ל:
פרק ס לבאר השאלה אם יצטרכו לעשות בגדים חדשים, גם אם יצטרכו לאכול, אם יהיה ביניהם צדיקים ורשעים, בעניני התפלות והברכות, אם יזכרו מה שעבר עליהם בעולם הנשמות, גם בענין לימוד וקיום התורה ומצותיה אם יהיה בזה שום שינוי בזמן התחיה, ודרז"ל ז' קפלו את העולם, וענין אליהו ומעלתו, עיין בפנים באריכות:
פרק סא לחקור בזמן התחיה בעניני סדור התפלות אשר נתפלל אז, באיזה אופן יהיה אחר שנהיה בני חורין בא"י איך נתפלל והוא יוליכנו קוממיות כו', וטעם למה שנראה קשה על נוסח הברכות שתקנו אנשי כנסת הגדולה, כי איך תקנו והשב העבודה ותעלינו בשמחה כו' קרבנות חובותינו והם היו בזמן בית שני והיו מקריבים קרבנות ובהמ"ק קיים כו', וביאור ברכת הזן שתקן מרע"ה ויהושע ברכת הארץ, ורמז לאותיות כל אלו הברכות, ועוד ביאור בענין התפלות שנתפלל לימות המשיח והתפלות שהיו מתפללים קודם, ופ' ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו וגו':
פרק סב היות חיות האדם נקרא במקרא שלש שמות נפש רוח נשמה וסדר מעלתם, וכמה פעמים נזכר כל אחד מהם בתורה נביאים וכתובים, וכי עיקר חיות וקיום האדם הוא בנפש, וכן החיים והמות הם דבקים בנפש יותר מברוח ונשמה, והמצות והאזהרות ושכרם ועונשם עיקרם בנפש כו', ומה שארז"ל מנין לתחית המתים מן התורה, ותחית בן הצרפית ע"י אליהו, וארז"ל ה' שמות נקראו לה רוח נפש נשמה חיה יחידה, ותחית מתי יחזקאל וגלגול מחילות לאותם שמתו חוץ לארץ:
פרק סג כמה שאלות בענין הקרבנות תמידים ומוספים הכתובים בפרשת פנחס, וההבדל שיש בין הקרבנות והתפלות ופירוש הפסוק ה' שפתי תפתח וגו', וכי אין אדם רשאי להרבות בהלולי האל יתברך, וטעם לקרבנות הנקרבים בכל השנה פסח שבועות סכות ראש השנה ויה"כ שבת ור"ח ועל מה הם רומזים:
פרק סד מ"ש הרמב"ן כי כל התורה מבראשית עד לעיני כל ישראל מפי הגבורה כו', והספק אשר יש על דבריו, והדברים הכתובים בתורה שנראים דברי חול יש בהם סוד כיון שנאמרו מפי הגבורה למרע"ה, וכי יש בידינו קבלה של אמת שכל התורה שמותיו של הקב"ה, וכי התורה שנבראת קודם שנברא העולם לא היתה אלא עשרת הדברות שמהם נשתלשלה כל התורה כולה, וכונת דהמע"ה באלו הפסוקים שפתח בהם תורת ה' תמימה וגו', עדות ה' נאמנה וגו', פקודי ה' ישרים וגו', מצות ה' ברה וגו', יראת ה' טהורה וגו', משפטי ה' אמת צדקו יחדו:
ביאור לפרק השירה
פרק שירה יבאר ענין אמירת השירה וטעם שירת כ"א, עיין בפנים באריכות וינעם לך.
עלינו לשבח לאדון הכל, הנותן לעיף כח, אשר זכנו ועזרנו להשלים הספר הנורא הזה אשר אין זה כי אם בית אלהים עם פרק שירה, אשר יסד וחבר החכם הכולל והשלם מאור הגולה ריש מתיבתא בעיר צפת תוב"ב, סיני ועוקר הרים, כמהר"ר משה נר"ו, בכה"ר יוסף נ"ע מטראני, עם המפתח מכל המאמרים הנמצאים בספר הנ"ל באיזה פרק, מוכן לחפצי כל איש ואיש למצוא את מבוקשו בנקל:
תם ונשלם ביום ו' עשרים לחדש סיון של"ו לפ"ק, פה וויניציאה. ועתה נגמר בדפוס שנית, ביום א' ו' ניסן תרל"ב לפ"ק, פה ווארשא: