וישא וגו' וירא את ישראל שוכן לשבטיו וגו'. פירוש שישראל שוכן לשבטיו של אלהים כי מחנה ישראל היה דוגמה מחנה אלהים כנאמר דגלים מול דגלים מחנות מול מחנות וכו' כי שם עלו שבטים שבטי י"ה כנודע מכוונות מרן הרב, שי"ב שבטי י"ה הם נגד שנים עשר גבולי אלכסון שבמדת המלכות והוא מכונה על שם אלהים וממנה מתברכין ישראל בכל הברכות. כי תיפח רוח של בלק שלא ראה יפה. שאף שראה שעתידין ללקות במקום הזה הוא בעת חטאם. אבל אז קודם החטא לא היו ראוין לקללה אף משם אלהים. ועל כן ותהי עליו רוח אלהים. כאן זכו ישראל להתברך גם משם אלהים. כי על שהם רצו לעורר בחינת אלהים עליהם לקללה. נתעורר שם אלהים עליהם לברכם ולא לקללה. וזה מאמר הכתוב (דברים כ"ג, ו') ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה. כי גם אלהיך בחינת אלהים ברכך בברכה, והוא בחינה גדולה ומעלה נפלאה לאין קץ כשישראל מתברכין גם מסטרא דשמאלא בבחינת משמאל ומימין על ישראל שלום שהוא ברכה מקוימת ועומדת לעד ולעולמי עולמים כאשר הארכנו בזה בחיבורנו סידורו של שבת. ואמנם בלעם לעצמו הרע מאוד כי על שבקש לעורר בחינת אלהים להרע לישראל ח"ו נתעורר בחינת אלהים בבחינת הדין עליו. ועל כן תיכף אחר נבואה זו אמר ועתה הנני הולך לעמי שנעשה כשאר עמו שנסתלק הקב"ה מעליו כמאמר חז"ל (הובא ברש"י). וגם הרע לבבו לתת עצה לבלק ונהרג על ידי זה בהולכו ליטול שכרו. וגם לזה יכוון הכתוב באומרו ותהי עליו רוח אלהים. שנעשה לו כאשר זמם לעשות לבני ישראל ונהפך עליו בחינת אלהים בבחינת הדין לסילוק השכינה מאתו ולדונו בחרב. וזה מדת שמו יתברך כשמבהיק אורו הנכבד והנורא רשעים נדונין בה וצדיקים מתרפאים בה כאמור.