ויזכור אלהים וגו'. ולכאורה היה לו להזכיר בזה שם הוי"ה שהוא שם הרחמים מאחר שזכרו לטובה וכבר עוררו חז"ל בזה (בראשית רבה ל"ג, ג'). ואמנם לצד שהיה התגברות הדינים למאוד מאוד והמים גברו עד למעלה ועל זמן רב ק"ן יום, ואפשר שאם היו מתגברים עוד יותר היה מזיק גם להתיבה מרוב תוקף הדינים, ועל כן ויזכור אלהים את נח פירוש על ידי זה שהיה התגברות אלהים בעולם במאוד, זכר הקב"ה את נח שלא יתן מוט לצדיק ולא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים (תהלים קכ"ה, ג') לעורר חסדיו הנגנזים בכח הדין והעביר אלהים רוח על הארץ וישוכו המים.
או יאמר ויזכור אלהים את נח וגו'. על דרך מאמר הכתוב (שפ קל"ו, כ"ג) שבשפלנו זכר לנו, ונודע פירושו שעל ידי השפלות שהקב"ה משפיל עמו ישראל הוא זוכר אותם להעלותם למעלה מעלה וכמאמר חז"ל (שמות רבה א', ט') בפסוק ועלה מן הארץ כל זמן שישראל בירידה התחתונה הם עולים אמר דוד (שם מ"ד, כ"ו) כי שחה לעפר נפשנו וגו' אותה שעה קומה עזרתה לנו והם עולים למעלה, וירידה זו צורך עליה היא, ואף בשעת הירידה לעולים נחשבים ולא כיורדים, כמאמר הכתוב (משלי כ"ד, ט"ז) כי שבע יפול צדיק וקם כלומר כל השבע נפילות הכל יחשב לקימה, כי לא יפלו כי אם כדי שיעלו על ידי זה, והוא כדמיון אדם הרוצה לזרוק דבר למעלה למעלה משפיל עצמו למטה ומשיב אחור ימינו מלמטה בכדי שעל ידי זה יהיה הזריקה ביותר כח ותהא עולה ליותר גבוה או ליותר רחוק, כן הדבר הזה כשהן נופלין, נופלין עד לעפר ועל ידי זה כשהן עולין עולין עד לרקיע.
וזה ויזכור אלהים את נח, כי זה שהתנהג עם עולמו במדת הדין הקשה הזה, דבר זה בעצמו הוא הזכירה להיות נתחדש העולם על ידי נח להיות מהיום תכון תבל בל תמוט עולם ועד, לחדש אורו בברית חדשה להתקיים עד עולמי עד, כי ויפרקנו מצרינו שעל ידי הצרה והצער בא הפדות והפאר ועל כן ויעבר אלהים הזה רוח על הארץ וגו' כי מצרה יצאו לרווחה או לפי שגם נח בעצמו היה בצרה כאשר כתבנו למעלה וכמאמר חז"ל (תנחומא נ"ח, ט') שהיה גונח וכוהה דם, ובזה ויזכור אלהים כנ"ל שכיון שהיה בצרה ושפלות ממילא זכרונו בא לפני ה' אלהינו להרבות זרעו כעפרות תבל, ולזה אמר הכתוב ויעבר אלהים ולכאורה הם שני הפכים כי ויעבר הוא ארבע פעמים שם ע"ב שהם שורש החסדים ואלהים הוא מדת הדין והיאך יכתבם בדיבור אחד, ואמנם הוא דברינו כי בשפלנו זכר לנו ויפרקנו מצרינו ועל ידי זה מתוקף דין אלהים נעשה ויעבר בחינת החסדים להעלות למעלה אחרי ירידת מטה כי הביט בצער העולם שאין שיעור לצער הזה שנשאר גלמוד מיושביה, ובצער נח שהיה גונח וכהה דם, ובצער כל אשר בתיבה כי כולם השיגו צער בתיבה שהיו נתונים בתוכה כבבית הכלא סגורים ומסוגרים וכמאמר חז"ל (בראשית רבה ל"ב, ח') ר' יוחנן אמר דרשו מעל ספר ה' וקראו (ישעיה ל"ד, ט"ז), ומה אם להסגר בתיבה י"ב חודש היו באין מאליהן, להפטם מבשר גבורים על אחת כמה וכמה וכו' עד כאן, הרי שסגירת התיבה היה נחשב להם לצער, וזה שחלקן כאן הכתוב ויזכור אלהים את נח ואת כל החיה וגו' כי זכר לעולם צערו וצער נח הצדיק ועל ידי זה ויזכור אותו אלהים, ועוד ואת כל החיה וגו' שגם צערם עלתה לפני המקום צער פשוט לצד שנסגרו בתיבה, ואז וישוכו המים רצה לומר כי שככה חמתם לצד המתקת דיני אלהים והתגלות אורות החסדים כנאמר.