ויאמר אל תקרב וגו' של נעליך וגו'. הנה חז"ל אמרו (סנהדרין ל"ט:) בפסוק (שמות י"ד, כ') ולא קרב זה אל זה כל הלילה ביקשו מלאכי השרת לומר שירה אמר להם הקב"ה מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה וכו' והענין הוא כי הלא נודע אשר בכל דבר ודבר שבא לכלל בריאה בכולם יש בהם חיות הקדושה ואור ה' המחיים ומקיימם על קיומם (כי אם לא כן עשיתו רשות בפני עצמו ח"ו) מכל שכן בבחינת המדבר שהוא העליון מכל צבא הארץ ודאי אשר ישרה בו אור חיות אלהים בורא שמים וארץ המחיה ומהוה אותו תמיד מאין ליש כאשר אנו אומרין המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית מחדש ממש כי הוא מחיה ומהוה את כל הבריאה כולה יומם ולילה כאשר בראש הבריאה וכבר הארכנו בדבר הזה בכמה מקומות. ועל כן קשה לו להקב"ה לאבד מעשה ידיו כי אחר ששפע אלהי בו שהוא בראו מתחילתו ועדיין מחייהו באורו הלא נודע (כתובות י'.) שאין אדם טורח בסעודה ומפסידה, ודי בזה. ולזה אמר מעשה ידי טובעין בים וכו' והבן, אם לא כשנתמלא סאתם מכל וכל אז נאמר (משלי י"א, י') באבוד רשעים רנה כי אז ניצוץ הקדוש פורח מאתם ממילא שאין יכול עוד כלל לדור שם בשכונת הרעים שגברו על עצמן הרע עד קצה האחרון, ואז שמחה להניצוץ הקדוש כשיוצא ממנו וכמו שמחלק בזוה"ק בזה (בראשית ס"א:) ומבואר שם שמצרים לא היה עדיין מילוי סאתם בשלימות ועל כן אמר הקב"ה מעשה ידי טובעין וכו'. ועל כן אמרו חז"ל (בילקוט רמז רל"ה) שרצה גבריאל להרוג המצרים בלילה אמר לו הקב"ה המתן להם עד אותו שעה שפעל אביהם עמי שנאמר (בראשית כ"ב, ג') וישכם אברהם בבוקר וכו'. כי לצד שלא נתמלא סאתם עדיין, הוצרכו דוקא לשעה מבוררת שיעמוד להם זכות אביהם אברהם. והנה כאן אמרו חז"ל (שמות רבה ב', ה') למה מתוך הסנה ללמדך שאין מקום פנוי בלא שכינה אפילו סנה וכו' והם דברינו הנזכרים והבן.
ועל כן כשהיה משה סר וזעף למה הסנה איננו אוכל והוא רומז אל המצרים למה אין הקב"ה מכלם כרגע אמר לו של נעליך וגו' כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא כלומר כי על כן נתגליתי בסנה להראות שאין מקום פנוי בלא שכינה ואפילו מקום הארץ הגשמי שאתה עומד עליו אדמת קודש הוא מחיות קדושת שכינתי השוכנת למטה בארץ ומזה תבין למה קשה לי לאבד המצרים לצד שמעשה ידי המה ואין מקום פנוי וכו', ולא במהרה כל כך יאבד אומה בעוד ששעתה קיימת מצד ניצוץ השכינה השוכנת בקרבם, וכבוד אלהים הסתר דבר.
