בבא מציעא כ״ט א

אֶלָּא כְּשֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן. אֲבָל לֹא נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, אִם אָבְדוּ – פָּטוּר.

לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתָּא דְּרַב יוֹסֵף? דְּאִתְּמַר: שׁוֹמֵר אֲבֵידָה, רַבָּה אָמַר: כְּשׁוֹמֵר חִנָּם, רַב יוֹסֵף אָמַר: כְּשׁוֹמֵר שָׂכָר.

אָמַר לְךָ רַב יוֹסֵף: בִּגְנֵיבָה וַאֲבֵידָה – דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּחַיָּיב, כִּי פְּלִיגִי בְּאוּנְסִין דְּשׁוֹאֵל, רַבִּי טַרְפוֹן סָבַר: שָׁרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לְאִשְׁתַּמּוֹשֵׁי בְּגַוַּיְיהוּ, וְהָוֵה לֵיהּ שׁוֹאֵל עֲלַיְיהוּ. וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: לָא שָׁרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לְאִשְׁתַּמּוֹשֵׁי בְּגַוַּיְיהוּ, הִלְכָּךְ לָא הָוֵי שׁוֹאֵל עֲלַיְיהוּ.

אִי הָכִי, ״לְפִיכָךְ״ דְּאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, לְמָה לִי? אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא בִּגְנֵיבָה וַאֲבֵידָה הוּא דִּפְלִיגִי, הַיְינוּ דְּקָתָנֵי ״רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, לְפִיכָךְ אִם אָבְדוּ – אֵינוֹ חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָן״. סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא שׁוֹמֵר שָׂכָר הָוֵי כִּדְרַב יוֹסֵף, וּבִגְנֵיבָה וַאֲבֵידָה מְחַיֵּיב, קָא מַשְׁמַע לַן ״לְפִיכָךְ״. הַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, שׁוֹמֵר שָׂכָר לָא הָוֵי וְלָא מְחַיֵּיב בִּגְנֵיבָה וַאֲבֵידָה.

אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ בִּגְנֵיבָה וַאֲבֵידָה דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּחַיָּיב, כִּי פְּלִיגִי בְּאוּנְסִין דְּשׁוֹאֵל, מַאי ״לְפִיכָךְ״ דְּרַבִּי עֲקִיבָא? הָכִי מִבְּעֵי לֵיהּ לְמִתְנֵא: ״רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן״, וַאֲנָא יָדַעְנָא דְּכֵיוָן דְּלֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן – לָאו שׁוֹאֵל הָוֵי וְאֵינוֹ חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָן, ״לְפִיכָךְ״ דְּרַבִּי עֲקִיבָא לְמָה לִי?

מִשּׁוּם ״לְפִיכָךְ״ דְּרַבִּי טַרְפוֹן.

וּלְפִיכָךְ דְּרַבִּי טַרְפוֹן לְמָה לִי? הָכִי קָאָמַר: כֵּיוָן דְּשָׁרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לְאִשְׁתַּמּוֹשֵׁי בְּגַוַּיְיהוּ כְּמַאן דְּאִישְׁתַּמַּשׁ בְּגַוַּיְיהוּ דָּמֵי וְחַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָן.

וְהָא ״אָבְדוּ״ קָתָנֵי!