סְתָמָא מַאי? רָבִינָא אָמַר: לָא חָיְישִׁינַן, רַב אָשֵׁי אָמַר: חָיְישִׁינַן. וְהִלְכְתָא: חָיְישִׁינַן:
מַתְנִי׳ כׇּל חֲזָקָה שֶׁאֵין עִמָּהּ טַעֲנָה, אֵינָהּ חֲזָקָה. כֵּיצַד? אָמַר לוֹ: ״מָה אַתָּה עוֹשֶׂה בְּתוֹךְ שֶׁלִּי?״ וְהוּא אָמַר לוֹ: ״שֶׁלֹּא אָמַר לִי אָדָם דָּבָר מֵעוֹלָם״ – אֵינָהּ חֲזָקָה.
״שֶׁמָּכַרְתָּ לִי״; ״שֶׁנָּתַתָּ לִי בְּמַתָּנָה״; ״אָבִיךָ מְכָרָה לִי״; ״אָבִיךָ נְתָנָהּ לִי בְּמַתָּנָה״ – הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה. וְהַבָּא מִשּׁוּם יְרוּשָּׁה – אֵינוֹ צָרִיךְ טַעֲנָה.
גְּמָ׳ פְּשִׁיטָא!
מַהוּ דְּתֵימָא: הַאי גַּבְרָא – מִיזְבָּן זְבִנָה לֵיהּ הַאי אַרְעָא, וּשְׁטָרָא הֲוָה לֵיהּ וְאִירְכַס; וְהַאי דְּקָאָמַר הָכִי – סָבַר: אִי אָמֵינָא מִיזְבָּן זְבִנָה לִי הַאי אַרְעָא, אָמְרִי לִי: אַחְוִי שְׁטָרָךְ; הִלְכָּךְ לֵימָא לֵיהּ אֲנַן: דִּלְמָא שְׁטָרָא הֲוָה לָךְ וְאִירְכַס, כְּגוֹן זֶה – ״פְּתַח פִּיךָ לָאִלֵּם״ הוּא; קָא מַשְׁמַע לַן.
(עֵנָב סִימָן)
רַב עָנָן שְׁקַל בִּידְקָא בְּאַרְעֵיהּ. אֲזַל הַדַּר גּוּדָא בְּאַרְעֵיהּ דְּחַבְרֵיהּ. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן, אֲמַר לֵיהּ: זִיל הַדַּר.
וְהָא אַחְזֵיקִי לִי! אֲמַר לֵיהּ: כְּמַאן – כְּרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, דְּאָמְרִי: כֹּל בְּפָנָיו – לְאַלְתַּר הָוֵי חֲזָקָה? לֵית הִלְכְתָא כְּווֹתַיְיהוּ.
אֲמַר לֵיהּ: וְהָא אַחֵיל – דַּאֲתָא וְסַיַּיע בְּגוּדָא בַּהֲדַאי! אֲמַר לֵיהּ: מְחִילָה בְּטָעוּת הִיא. אַתְּ גּוּפָךְ – אִי הֲוָה יָדְעַתְּ לָא עֲבַדְתְּ; כִּי הֵיכִי דְּאַתְּ לָא הֲוָה יָדְעַתְּ, הוּא נָמֵי לָא הֲוָה יָדַע.