וירא בלק אמר אלו ב' מלכים וכו' לפיכך ויגר לשון מורא וכו' קשה מה זה שהוצרך רש"י לפרש ממה פחד בלק הרי הכתו' מפרש יראתו ועוד קשה למה הוצרך לפרש ויגר לשון מורא פשיטא וי"ל ולישב דברים הללו בדרך זו הואיל ולא כתב הכתו' וירא בלק מלך מואב הרי שמענו שלא היה בלק עקר בדבר זה ועוד שהרי כתי' אח"כ ויגר מואב ולא כתי' ויגר בלק הרי תלה הראייה בבלק והיראה במואב לכך נראה לפרש שבלק בעצמו לא לקח בחירה לדבר זה אלא מואב הם שעשו התחבולות אבל תלה הראיה בבלק לומ' לך שאפי' בלק בן צפור שהיה גבור חיל ונודע בגבורתו כמו שכתוב (שופטים י"א ועיין בבעל צרור המור פרשת בלק ברישא דאיהו מפרש ואזיל הפסוקים ע"ד שכתב הברנוטרה כאן שא עיניך בו אז אאמר כן דבר וכזאת דבר). הטוב טוב אתה מבלק בן צפור וכמו שפי' הרמב"ן גם הוא שם לבו לראות את כל אשר עשה ישראל לאמרי אבל לא פחד כמו שפחדו מואב מפני שלא היה מלך עליהם עדיו כמו שפי' רש"י בסמוך וכיון שראו מואב שגם בלק ראה ושם בלבו להתבונן בדבר פחדו ויראו מאד וזהו שפי' רש"י לפיכך ויגר מואב כלומ' מפני ראיית בלק פחדו הם כדפרישנא והוצרך רש"י לפרש ויגר לשון מורא לפי שהייתי יכול לפרשו לשון אסיפה כמו אוגר בקיץ וכמו לא תגורו מפני איש שדרשו בו לא תכניס דבריך וכו' והייתי מפרש שבלק צוה לאסוף את מואב ולהכניסם לערי מבצר מפני פחד ישראל לכך פי' ויגר לשון מורא שאי אפשר לפרשו לשון אסיפה שאין נופל בזה מלת מאד שכתו' אחריו ויגר מואב מפני העם מאד אבל בלשון מורא נופל לשון מאד כלומ' פחדו הרבה: