חקק הגט בחותם וכו' שם קמיבעיא ליה אי ה"ל הא ג"כ חק תוכות ופסול או דילמא ע"י מכת הקורנס הצורה עצמו נמתחת לתוך הרושם והרי כתבה בידים וכשר ופשטינן דפסול והשתא רבי' לא זו אף זו נקט ל"מ בחקק על הטבלא תוכו ממש דפסול אלא אפילו הכה בקורנס על הטס וכו' נמי ה"ל חק תוכות ופסול והביא לשון הרמב"ם מפני שאמר וכן אם חקק היריכות מאחורי הטס דאעפ"י שהכתב בולט כשר כמו אילו חקק יריכות והכתב שוקע דאעפ"י דכך צריך לפרש בגמרא גבי כתב של ציץ מ"מ רש"י ז"ל לא כתב לשון חקק אלא כך כתב שהיה הציץ דק כעין טס וצר האותיות מעבר האחד ודוחק ירכותיהון והן בולטות מעבר השני וכו' ורמב"ם כתב לשון חקק נראה שהיא אומנות אחרת מאומנות דפירש"י וגם הביא לשון הרמב"ם לפי שהכשיר בשניהם בין במקרע על העור בין ברשם על העור ובירושלמי מכשיר במקרע ופוסל ברושם ובתוספתא מכשיר ברושם ופוסל במקרע וצריך לומר דהרמב"ם סובר דט"ס הוא וצריך להגיה כשר בשניהם: