ומ"ש רבינו או נתארסה אפילו בקטנותה זה אינו מפורש בגמרא אבל הרמב"ם כתב כן בפי"ט ונראה ודאי דמיירי בסתם יתומה קטנה דתקנו רבנן לה אירוסין ונישואין על ידי אמה ואחיה כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר. ומיהו קשיא ליה להרמ"ה כיון דנתארסה מדעת היורשים היאך קס"ד דתפסיד מזוני אם לא יתן לה הארוס כגון דלא איכפת ליה דתשאל על הפתחים ולפיכך כתב דמיירי שלא נתארסה מדעת היורשין ואין להקשות הלא לא תקנו לה אירוסין ונישואין אלא מדעת אמה ואחיה וכדלעיל סי' ל"ז ולקמן בסימן קנ"ה די"ל דהא ודאי דהרמ"ה ה"ק שלא נתארסה מדעת היורשין אלא מדעת אמה בלבד אבל שלא מדעתן כלל אלא מדעת עצמה בלחוד אינו כלום ואפי' מיאון אינה צריכה אבל מדברי הרמב"ם משמע אפי' נתארסה מדעת שניהם נמי אין לה מזונות שכתב וז"ל המארס בת הניזונית מן האחין חייב במזונותיה משעת האירוסין וכו' מבואר מדבריו דמפרש הא דקאמר תלמודא דכיון דאירסה לא ניחא ליה דתיתזל הכי קאמר ומש"ה חייב הארוס במזונותיה ולא מצי אמר לא איכפת לי אם תשאל על הפתחים דהשתא ל"ק דלאו כל כמינייהו דיורשים דתפסיד מזוני כמו שהקשה הרמ"ה כיון דהארוס חייב במזונותיה לא תפסיד מזוני ולפעד"נ דהכי עיקר וכן דעת הש"ע אבל בהגה' ש"ע כתב דיעות אחרות הביאן ב"י ע"ש:
Loading...
We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור
