ומ"ש ואפילו העמידו כבר בדין וכו' כ"כ התוס' ריש פרק מי שמת בשם ר"י ריש (דף ק"מ) דלא כפירש"י וכפרשב"ם דאין מכירתם מכירה אלא כשקדמו ומכרו קודם שעמדו בדין ומשמע מדברי התוספות דבמועטין ונתרבו נמי פליגי דלפירש"י ורשב"ם דוקא קודם שעמדו בדין והגבו לבנות יש להן דין מרובין אבל לר"י אפילו הגבו לגבות בב"ד אם נתרבו אח"כ קודם שמכרו הבנות חזרו לדין מרובים וכ"כ הרב המגיד בפי"ט להדיא ולפיכך תמה ב"י על דברי רבינו דבסוף סימן זה בדין מכרו בנכסים מועטין כתב מחלוקת זה ושהרא"ש הסכים לפירש"י דוקא שמכרום קודם שהעמידום בדין וכאן בדין מועטין ונתרבו כתב בסתם אפי' העמידום כבר בדין היפך דעת הרא"ש ושארי ליה מאריה דהא בדברי הרא"ש ריש (דף רי"א) מפורש במסקנת דבריו דמחלק בין קדמו ומכרו ובין מועטין ונתרבו דבקדמו ומכרו בנכסים מועטים כיון דאיכא הפסד לבנות אין מכירתן מכירה אא"כ קדמו ומכרו קודם שעמדו בדין וכפירש"י ורשב"ם אבל במועטין שנתרבו יש להן דין מרובין אף בדלא נתרבו אלא לאחר שעמדו בדין והגבו לבנות בנכסים מועטין דכיון שאין הפסד לבנות במזונותיהן כשיש לבנים דין מרובין ושיזונו לבנות מתחת ידיהם מידי יום ויום וכן בפרק אלמנה לכ"ג לר' ישמעאל אפי' לאחר שהגבו לבת בנכסים מועטים יש לבנים תפיסת יד בנכסים לענין אכילת תרומה כיון שאין הפסד בזה לבנות במזונותיהם ותלמודא דפשטוה לבעיין דמועטין ונתרבו לאחר שעמדו בדין מהך דרב אסי דאיירי במכרו הנכסים מועטין קודם שעמדו בדין סברה דשקולין הן דמועטין ונתרבו לאחר שעמדו בדין דליכא הפסד לבנות במזונותיהם שקול הוא כמו מכרו בנכסים מועטין קודם שעמדו בדין דאיכא הפסד לבנות במזונותיהם ולפי זה ס"ל להרא"ש דלא פירשב"ם ורש"י בהך דמכרו בנכסים מועטין קודם שעמדו בדין אלא דוקא במכרו דאיכא הפסד לבנות אבל במועטין ונתרבו דליכא הפסד יש להן דין מרובין אף לאחר שעמדו בדין כל זה מבואר בדברי הרא"ש למעיין שם ודלא כהרב המגיד וחידושי הרמב"ן דלא חילקו בין זה לזה ורבינו תופס כהרא"ש אביו ולכן חולק דכאן כתב במועטין ונתרבו אפי' העמידו כבר בדין ובמועטין שמכרו כתב הסכמת הרא"ש דוקא קודם שהעמידו בדין וא"ת דהכא אמרינן דבמועטין ונתרבו יש להן דין מרובין וגבי כתובת בנין דכרין במועטין ונתרבו יש להן דין מועטין כמ"ש לעיל בסימן קי"א ומאי שנא ותירצו התוס' בפרק מי שמת (בבא בתרא דף ק"מ) בד"ה מה שמכרו וז"ל ול"ק מידי דהכא יד הבנים על העליונה כדי להעמיד נחלה דאורייתא ועוד דהכא לא פקע כח היתומים מעולם כדקאמר מה שמכרו מכרו עכ"ל ומיהו לשינוייא קמא קשה דגבי כב"ד במרובין ונתמעטו נמי נימא כל זמן שלא הגבו הבית דין לבני הכתובה הגדולה דלוקמא בחזקת יורשי הקטנה כדי להעמיד נחלה דאורייתא וי"ל דדוקא במועטין שנתרבו שייך לומר הנכסים שהן בחזק' יורשים נתרבו בחזקת נחלה דאורייתא אבל במרובים ונתמעטו מי יגיד לנו דנתמעט לבני כתובה הגדולה ונשאר נחלה דאורייתא לבני כתובה הקטנה אימא איפכא דלא נשאר אלא מה שמגיע לבני כתובה הגדולה ועי"ל דלגבי כב"ד לא מיעקר נחלה דאורייתא לגמרי דהדר מ"מ כולן יורשין אע"פ שאין נוטלין בשוה אבל הכא מיעקרא נחלה דאורייתא ותירוץ זה כתבו התוס' לפי פי' ר"י דתופס שיטה אחרת בכב"ד ע"ש בד"ה מה שמכרו ועוד כתב הרא"ש בפרק מי שמת דאף לאחר שעמד בדין וגבו ב"ד לבנות במועטין ונתרבו אכתי הנכסים ברשות הבנים קיימי ויש בהן תפיסת יד דאם ינשאו הבנות קודם בגרות חזר המותר לבנים והך טעמא לא שייך גבי כב"ד: