1
מצרים נתנו יד אשור לשבוע לחם. דאי' אם רעב שונאך האכילהו לחם כי גחלים אתה חותה על ראשו וידוע דלא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' והיינו הרוחני שבתוכו ויתוקן ע"י הברכה שמברכין עליה. וז"ש אוכלי לחם אבל הרשעים אין טועמין טעם לחם והיינו משום ה' לא קראו שלא ברכו עליה ושם פחדו פחד לא היה פחד כי גחלים אתה חותה על ראשו. וז"ש מצרים נתנו יד אשור לשבוע לחם להיות כגחלים אתה חותה על ראשו אמנם לא כן היה דהם גברו חיל על ישראל ולא ראינו נקמה מהם וק"ל: