האוכלים למעדנים נשמו בחוצות. יובן עפ"י מ"ד בגמ' האוכל בשוק דומה לכלב והתם מבואר אם הוא רעב ביותר מותר לאכול אפי' בשוק. ואמרו לית עניא מכלבא ולכך אינו מתעכל מזונותיו עד ג' ימים מעת לעת. ולכך האוכל בשוק מסתמא הוא רעב ביותר ולכך דומה לכלב דלית עניא מכלבא. וז"ש המקונן האוכלים למעדנים הכוונה שלא היו מתאוים לאכול להיותם רעבים רק שאכלו המעדנים על השובע דרוחא לבסימא שכיח. ועכשיו נשמו בחוצות ר"ל שרעבים ביותר וצריכין לאכול אפי' בשוק ככלב כנ"ל וק"ל:
האמונים עלי תולע חבקו אשפתות. יובן עפ"י מ"ד בגמ' אם פגע בך מנוול זה משכהו לבה"מ אם אזיל מוטב ואם לאו יקרא ק"ש אי אזיל מוטב ואם לאו יזכיר לו יום המיתה יום שיהיה לעפר רמה ותולעה ויסבול יסורים קשים ומרים בגיהנם וקשה למה לו להתגרות במנוול זה היה לו להזכיר מיד בראשונה יום המיתה דודאי יועיל אכן יש לומר דודאי אין לך הצלה גדולה מתורה וק"ש. רק כוונת הגמ' כך הוא שימשכהו לבה"מ ואם לאו שאינו בעל תורה יקרא ק"ש ואם לאו שהוא עם הארץ ואינו יכול לקרות אז יזכיר לו יום המיתה. וידוע דישראל נקראים תולעת יעקב דכמו שהתולעת אין כחה אלא בפה כך ישראל אין כחן אלא בפה לתורה ולק"ש. וז"ש המקונן האמונים עלי תולע ר"ל שנתגדלו בכח הפה ובזה יוכלו להתגבר על היצה"ר ע"י הפה בתורה וק"ש. עכשיו בגלות נשתכח מהם הכל ונעשו ע"ה ואין להם כח לגרש היצה"ר רק ע"י הזכרת יום המיתה וזה שדייק חבקו אשפתות וק"ל: