עודינו תכלינה עינינו וכו'. ידוע דאף בעת הגלות היה יצה"ר דע"ז תקוע בלבותם וחשבו שע"י עבודתם לע"ז ישיגו לכל טוב כמאמר הנשים לירמיה ומעת חדלנו לקטר למלכת השמים חסרנו כל. וז"ש עודינו אף בעת הגלות תכלינה עינינו אל עזרתינו הבל אל העצבים וכוכבי שמים להתעשר והוא באמת הבל. ולכך לקו מכ"מ בצפייתנו צפינו אל גוי לא יושיע וק"ל:
או יאמר כי ישראל בטחו על השבעת השרים שלמעלה שיושיעו אותם ובאמת לא היה נעלם מהם דביכולת הקב"ה לשדד מערכתם. רק שסברו שכולי האי לא יעשה להם הקב"ה שיושיע להאויבים הנלחמים עמהם כי די לו לסלק השגחתו מהם לבלתי יושיעם ולמסרם תחת מקרי המזלות כמ"ש אף אני אלך עמכם בקרי. ובכוונה זו סברו שיהא ידם למעלה בהשבעת השרים וז"ש עודינו תכלינה עינינו אל עזרתינו הבל להשביע השרים. והטעם כי בצפייתנו צפינו אל גוי לא יושיע ר"ל דודאי לא יושיע להאויב רק יניחם למקרים והם יכולים להשביע להשרים וק"ל: