לא האמינו מלכי ארץ וכו' מחטאת כהניה וכו' השופכים בקרבה וכו'. יובן כוונת המקונן דהנה כבר הקשינו לשאול מה צריך הקב"ה לגלותם אם חטאו ישראל הלא באמת יכול לכלותם בדבר ובמגפה בארציהם. רק י"ל דאם עשה ה' ככה לא היה ח"ו שריד ופליט בצדיקים כיון שניתן רשות למשחית וכו'. אבל בגלות נמלטו הצדיקים כידוע דבבית ראשון נמלט ירמיה וחביריו ובבית שני ר"י בן זכאי וחביריו. רק היא גופא קשיא הלא יש לצדיקים חטא משפט מות הואיל ולא מיחו כידוע בגמ' דשבת שנהפך מדת הרחמים למדת הדין. רק י"ל דאותן שמיחו להם הרגו כידוע. וז"ש לא האמינו מלכו ארץ וכו' כי יבא צר ואויב דהם סברו דיהרוג ויכלה אותם בארצותם ואף לצדיקים על שלא מיחו. לזה אמר שהוצרכו לגלות כדי שימלטו הצדיקים. וא"ת מה נשיאות פנים יש בדבר לזה אמר השופכים בקרבה דם צדיקים אותם שמיחו להם וא"כ אין לצדיקים אשמה בזה לכך גלה אותם כנ"ל וק"ל:
או יאמר דהנה מיתת צדיקים מכפר על עון הדור רק התינח אם הדור מצטערים במיתתם אבל כשאינם מצטערים אינה מכפרת. וז"ש לא האמינו כי יבא צר ואויב וכו' דמיתת צדיקים מכפר' לזה אמר מחטאת כהניה וכו' השופכים בקרבה דם צדיקים וא"כ אין מצטערים ולכך אינו מכפר ג"כ והוצרכו לגלות וק"ל: