1
שם בן ב' אותיות
אילו רצה להגיד משהו סתמי היה ביאליק כותב: "מלה בת שתי אותיות". בכך שכתב "שֵם" הוא מחבר אותנו לאחד מתוארי האֵל. יתרה מזו: לא "מלה" כתוב, אלא "שֵם", ולא סתם שם אלא "מה" – בתמיה שהופך בניחותא. רוצה לומר: שֵם האל הוא "מה" הנורא – ומאחוריו עומד 'מה' שהוא נורא ממנו: "בלי-מה" (ארה 65).
2
בבלי עירובין: השם המפורש בן ארבע האותיות, שניתן לכהנים בלבד, הוחלף בשם בן שתי אותיות שהוא יה (מאז שחרב ביה"מק). ביאליק, במהלך דרשני, מוביל אותנו מ"יה" של תהלים ומסכת עירובין שהוא שם בן שתי אותיות, אל ה"מה" הקבלי "הנורא" בן שתי האותיות.