1
הגחלת והשלהבת
הזוהר: "הדעה והדבור" המכסים-מפרידים, קשורים וצמודים כמו "הגחלת והשלהבת". הם כ"נר תמיד אשר לא יכבה". ה"דעה" היא הגחלת ו"הדיבור" – השלהבת. ב"זוהר" – הגחל הוא הקב"ה והשלהבת – ה"עטרות קדושות שהוא מתעטר בהם ומתלבש בהם". מהקשר ביניהם זורח האור האלוהי ש"אין בו פירוד", "הוא הם והם הוא". ואילו אצל ביאליק התהפכו היוצרות: נר התמיד האנושי של "הדעה והדבור" נמצא בפירוש מ"ים האינסוף של אֹפל העולמים", מאיר בתוך בועת "האור המדומה". בספר הזוהר המלים – "כשלהבת הקשורה בגחלת" – הן ביטוי של אחדות עליונה חובקת-כל, ואילו אצל ביאליק – הפירוד הוא השולט, כיסוי צפוף של מלים "כקשקשי השריון" (ראה 65 בלימה, ספר יצירה מ"ז).