יבאר בו שאין ההכרח שהגלגלים יהיו יקרים מהאדם ולא שיהיו חיים משכילים: The planetary system is not superior to man.
אלה תולדות השמים "Such is the story of heaven"
במדרש (ב"ר פ"ט) וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד. אמר ר' לוי בשם ר' חנינא בר חמא מתחלת הספר ועד כאן כבוד אלהים הסתר דבר מכאן ואילך כבוד מלכים חקור דבר (משלי כ״ה:ב׳): Bereshit Rabbah 9 brings a commentary by Rabbi Levy on the verse "And G-d saw all that He had made, and here it was very good." Solomon in chapter 25,2 of Proverbs says, "The glory of the Lord is a hidden thing, whereas the glory of kings is subject to exploration." Up until the end of the story of creation, we are not to investigate its details and its mechanism; starting with the part dealing with the life of man, we are to research and delve into the deeper meaning of things.
*תוכן דבריו בקוצר הוא, כי מאמיני הקדמות חשבו שכל עוד שיתקרבו הנמצאים אל סבתם הראשונה שהוא הי"ת הם יותר נכבדים מהיותר רחוקים ממנו, ואחרי היות האדם הטבעת האחרונ' בשלשלת הבריא' הוא ג"כ פחות מכל הנמצאים, וא"כ רחוק הוא לחשוב כי הוא התכלית מהנמצאים כלם, ומהגרמים השמימים הנכבדים ממנו, ואחריהם נמשכו גם רבים מחכמי ישראל מאמיני החידוש לחשוב ככה מארבע סיבות, הא' יען כי האדם נוצר באחרונ', והב' מצד פחיתות ערכו ומהותו ממהות הגלגלים וצבא השמים, והג' מצד מצבו בשפל בארץ מתחת, והמה בשמים ממעל, והד' כי הם קימים באיש, ר"ל שאין גם אחד מהם נופל תחת ההעדר וההפסד תחת כי מין האדם רק בכללו קים ונשאר תמיד, אבל אישיו הפרטים מתים והולכים זה אחר זה, והמחבר ס' בחינות עולם המליץ עוד על זה באמרו כי היה זה נגד חכמת הבורא, כי מי זה הפועל החכם אשר יכין עד"מ כלים יקרים משקלם עשרת אלפים ככר כסף למען עשות בהם רק מחט ברזל אחד ? והרב המורה אף שדחה זה באמרו כי כמו שלא תחשב לאולת הכנת כלים כאלה לעשות בהם זמן רב מחטים כאלה לאין מספר כמו כן היינו יכולים לחשוב כי צבא השמים והגלגלים נוצרו לתועלת מין האדם כלו אשר אישיו הפרטים לאין מספר בכל דור ודור, אם היה ההבדל בינו וביניהם רק בבחינת הגודל והקוטן, אבל בהיות הבדלם גם ביקרת המעל' והמדריג' רחוק הוא לחשוב שנוצרו היותר מעולים ונבחרים לתועלת השפל מהם, כמאה"כ מה אנוש וכו' וע"כ באר הכתוב להאיר על הארץ כי אין הכונה להורות בזה על תכלית בריאתם, שנועדו אליו כי אם להודיע טבעם שיועילו גם בזה שיאירו על הארץ דומה למאה"כ ביצירת האדם וירדו בדגת הים, שהכונה רק שזה טבעו ונתן ביכלתו, לא שזה תכליתו שנועד אליו. אך הרב ז"ל דחה דבריהם באמרו, שמקדימת בריאת הנמצאים השמימים אין ראיה ליקרת מעלתם על האדם אחרי ראותנו שבריאת הדומם הצומח והחי הפחותים בערכם בלי ספק ממנו, קדמה ג"כ לבריאתו, גם שאר דבריהם מפחיתות מהות האדם, שפלות מצבו. ואבדן אישי מינו, הם רק בבחינת גופו. ועליו לבד מורים ג"כ הכתובים המדברים מפחיתות האדם. אבל נשמתו יקרה מאוד במהותה להיות' נבראת בצלם אלקים, ומקורה מגבהי שמיו, וקימת ונשארת לעד אחרי מות הגויה, וכן אמר גם החוקר כי רק האדם המעיין רק בדברים האנושיים הוא פחות המעל'. אבל האנשים המתבוננים בדברים אלקיים יקרים עד מאוד, ואמר עוד כי כערך גודל יקרת שכל האלקי משכל האדם, כן גודל יקרת חיי האדם האלקיים בערכם אל חייו האנושיים. ואם האדם בקוטן השיעור הוא בבחינת גופו, הלא בכח ויקר מעלת נפשו מאוד נתעל', ואמר עוד כי האדם הפועל כפי השכל האלקי אשר בו, הוא מוכן נבחר לקבלת המעלות האלקיות וא"כ מדוע לא נוכל לאמר כי הגרמים השמימים נוצרו בעצמותם לתכלית ולתועלת האדם האלקי כזה ואח"כ אמר שאף כי המלאכים נכבדים ויקרים מאדם, הלא נראה בכל זאת, כי נעשו לפעמים שלוחים לעניני בני אדם, והם בבחינתם כבחינת הרועה אל צאנו, שאף שהוא נבחר בעצמותו מהם, בכל זאת בבחינת היותו רועה אותם הוא פחות מהם, אחרי כי שמירתם תכלית יעודו, ומדוע לא נוכל לאמר, כי גם המלאכים ככל צבא השמים נוצרו בעבור האדם להפיק רצון בוראם ית' החפץ בטובת האדם השפל ממדרגתם, ונדמו בזה לשרי המלך ועבדיו אשר ילווהו בלכתו לצור ציד חיה ועוף, כי לא נגרעו בעבור זה מחיתו יער, כי רק לכבוד אדוניהם המלך החפץ בזה, יעזרוהו לצוד ציד. משרש דעת קדמות העולם ומגזע אמונת מציאותו ע"ד החיוב שזכרנו יצאו כמה צפיעים כצפעונים משחיתים אחד מהם צפע וענף עץ עושה פרי רע ומר כל אוכליו יאשמו והוא כי אחר שהם יאמינו שהעולם היה מחוייב על דרך ההשתלשלות וחיוב הסבות הנה חוייב להם להאמין שהסבות כל עוד שיתקרבו אל הסבה הראשונה יהיו במעלה יותר עליונה ובמדרגת הכבוד והחשיבות על האחרונות מהם עד שיחוייב להם מזה שהאדם שהוא הנברא האחרון במדרגות המציאות יהיה היותר פחות במעלה מכל הנמצאות כלם ושצורתו ונפשו אין לה עם הגלגל שום ערך וייחס כלל. ומזה הרחיקו מאד שיהיה האדם חשוב ונכבד עד שיהיה הוא הסבה התכליתית לנמצאים השמיימים. ויחזיקו החושב זה לסכל ופתי מאמין שיהא החשוב הנכבד היקר הערך מסובב מהפחות הנקלה והשפל כמו שנודע זה מספריהם. והחכם זכר זה באלהיות במאמר בגרמים השמיימים טענה שלישית: One of the pillars of the philosophy which assumes that the existence of the universe preceded the Creator is that the closer something is to the original Cause of existence, the greater is its importance. Since man is the most recent creation, and therefore furthest removed from its original Cause, his importance in the overall scheme of things is negligible.
הנה חכמינו הפילוסופום נמשכו אחריהם וקבלו דעתם כמו שתראה לרב המורה פ' י"א חלק ב' ופ' י"ג ופ' י"ד ח"ג. גם הרלב"ג ז"ל בספריו. ומצאו להם סמך מהכתובים מה אנוש כי תזכרנו (תהילים ח׳:ה׳) אדם להבל דמה (שם קמ"ד) אף כי אנוש רמה (איוב כ״ה:ו׳) וכיוצא באלו הכתובים. והשתדלו בקיום זה הדעת וגערו במי שיבין הכתובים האומרים והיו למאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ. גם והיו לאותות ולמועדים ושנים. וכיוצא בהם כמשמעם. עד שהמליץ הידוע בבחינת העולם פ' י"ב כשזכר פלאי מעשי אלו הגרמים ותועלותיהם בהנהגת זה המציאות בכל הדברים הצריכים אליו לפי טבעו ומנהגו נזהר מזה מאד. ואמר לא שלכך נוצרו לעבוד יצורים אובדים שהמה נכבדים מהם וגבוהים עליהם. חלילה ליוצרם להכניע היקר לזולל והעומד לאובד. ולא יחשב פועל חכם להכין כלים משקלם עשרת אלפים ככר כסף לעשות מחט ברזל אחד. אבל יצרם בתכונה ותבונה לא ידעה בלתו. אשר דרך סבובם ולכתם לעשות מלאכתם הוחן להם וכו' יוקח להם מיטב השפע ראשונה וכל המלאכה נמבזה ונמס השליכו ארצה ותבל ובניה תחיה בנותר: הנה שהליץ עליהם בהורות על מדרגתם. אם מצד מהותם שהמה נכבדים מהם. ואם מצד מצב מקומם וגבוהים עליהם: ואם מצד חכמת הפועל חלילה ליוצרם וכו'. גם הליץ מצד שאלו קיימים באיש וזה בלתי קיים. והם אלו הטענות שזכרום הראשונים בספריהם אשר לקטם אחת לאחת. והנה באמת מלבד שהדעת הזה הוא מפיל חומת התורה ומפריז על דבריה. ובסברא זו יתבזה צלם האדם ותתמעט דמותו. אני הנה ראיתי שאינה יכולה להתקיים בעצמה מפני כמה דברים. אחת כי לפי דעתם זה יחוייב שיהיה האדם פחות המדרגה מהב"ח והב"ח פחות מהצמח והצמח מהמחצב והמחצב מהיסוד הפשוט והיסוד הפשוט פחות מהחומר הראשון. ויהיה אחרון אחרון פחות במעלה מאשר לפניו אחר שהם היו ראשונים אליו בסדר הטבעי הפך מה שנראה מהחוש וממ"ש כל הנברא אחר חבירו שליט בחבירו (ב"ר פ' י"ט) וממ"ש הכתוב נעשה אדם בצלמנו וגו' רק אם יאמרו שמעלת הסדר להיות ראשון ראשון יקר וחשוב נמשכה עד גלגל הלבנה לבד ומשם ואילך נתחלפה השיטה להיות אחרון אחרון חביב וזה דבר שאין לו שחר. והב' כי הנה לפי סברתם זאת חיוב להם לבקש כוונה ותכלית לפעולות אלו הנמצאים היקרים ולתנועותיהם התמידות זולת אלו הנראים אלינו. ונלאו בכל צדדי החפוש עד שקצתם אמרו שהתנועה הזאת היא מצד חשק זה הגרם שיהיו כל חלקיו בכל מיני המצב שהוא שגעון נפלא כמו שלעג עליהם בזה החכם בשאלות י"ד וט"ו מספר ההפלה. ומהם שחסמו פיהם ואמרו מה שאמר המליץ אבל יצרם בתכונה ותבונה לא ידעה בלתו וכו'. ובאמת נמצאים גדולים אשר כאלו חוייב שיודע לחכמים עיקר תכלית פעולותיהם. וקשה עוד מזה כי עדין לא נתברר להם שהם חיים משכילים כ"א מצד תמידות תנועותיהם וכבר כתבנו בשער הב' שהעענה ההיא אינה מחייבת הדרוש כלל והרי נשארו בו במבוכה רבה לא יצאו ממנה לעולם: Some of our Jewish philosophers have accepted the premise of the importance of being close to the original Cause. Both Maimonides and Gersonides have adopted this basic point of view. They scoff at those who interpret the verse "They shall be as light bodies in the sky of the heavens, to give light to the earth" as meaning that heavenly bodies have been placed there for the convenience of lowly man. One must seek allegorical meaning in those details of the report of creation of the planetary system. After all, an inventor who would spend millions to create machinery capable of supplying almost worthless trinkets would hardly be regarded as a genius. Similarly, were G-d to have employed all His power to create instruments for the convenience of someone who is merely the last in a chain of creatures preceding him, He would not enhance His reputation amongst His creatures. This line of thought is supported by the fact that all things created more recently than others, are subject to death and oblivion, whereas the things created earlier are either abstract and as such not subject to death, or are made of such durable composition that they appear destined to endure forever. Our objection to the basic argument that creatures created more recently are by definition inferior to those created previously is based on the considerations listed below. To assume that man is inferior to the animals and that the animals are inferior to plants is ridiculous; this would have to be assumed, however, if the only criterion for determining one's relative importance is the "when" of its creation. Bereshit Rabbah in chapter 19 refutes this theory by saying that whosoever was created more recently exercises control over things created previously. The fact that G-d personally involved Himself and all other existing phenomena in the creation of man, i.e. "in Our image and Our form" (Genesis 1,26), indicates that the concept of "whatever is closer to the original source is more important" could be applied at best to the things created up to and including the planetary system (fourth day), and that from then on the system was reversed, an idea for which we cannot find any substantiation. Also, if true, it would require that we discover other functions of the objects created earlier than the ones we know about from our observation in the universe. Also, apart from the motion of the stars and planets, we have no evidence that any of those things possesses intelligence.
אמנם אנחנו עם ה' מאמיני החדוש הנכלל בעשרה המאמרות הבריאה ע"ד אשר הונח בשער הקודם אחר שאמונתנו בה שהיתה זאת הבריאה נעשית ברצון הבורא בהחלט אחר שלא היה לא על צד החיוב. יש לנו להאמין כי ברא הכל כפי מה שגזרה חכמתו ושהקדים המוקדמים ביצירה לא בבחינת מעלתם במדרגת המציאות רק לפי צורך הנמצאים אחריהם כמו שהוכחנו במאמר הח' מהשער הג' במה שנמצא שהקדים מאמר יקוו המים ותדשא הארץ למאמר יהי מאורות. והנה לפי זה יהיה הכל נמשך לצורך האדם ותועלתו כמו שיעידו הכתובים עצמם באמרו בנכבדים מהם והיו למאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ. והיו לאותות וגו'. כמו שאמרנו. כי זה באמת לא יוכלו לכפור בו הנקראים מבני התורה האלהית. והנה הרלב"ג ז"ל במאמר החדוש מספר מלחמותיו אמר שלא נזכר ענין בריאת הככבים מיד אחר הגרם השמימיי כדי שלא יטעה אדם לחשוב שמציאות הככבים היה בעבור עצמם ושהתועלת המגיע מהם לאלו הנמצאות הוא על הכוונה הב' כמו שהוא הענין בגרמים השמימיים לפי שאין הענין כן אלא שבריאת הגרמים נשלמת בזולת ככבים במה שיצטרך אל עצמותם והככבים לא נבראו אלא לתועלות אשר זכר לבד ע"כ. הרי שהודה שגופי הככבים כלם נעשו לתועלת השפלים לפי שראה שהכתובים מעידים על זה וגם שם הוכרח לו להניח שכל תנועות הגרמים עצמם אינם אלא לתועלת אלו הנמצאים השפלים ושלסבה זו לא התנועעו עד שנתלו המאורות כדי שלא יתנועעו לבטלה. והנה באמת אחר שהודה בגופי המאורות והככבים כלם שהם רוב ענין ולא עוד אלא בתנועותיהם אשר מצדם ולא מצד אחר שמום בעלי נפש שכלית ואמר שכל זה נעשה לצורך השפלים ותועלתם לא ידעתי מה המונע שיודה בכל. אמנם הרב המורה כדי שלא יתפס ברשת זו הנראית לעינים אמר בפרק י"ג הנזכר ז"ל. ולא יטעך אומרו בככבים להאיר על הארץ ולמשול ביום ובלילה ותחשוב שענינו כדי לעשות זה כי אינו רק להגיד טבעם אשר רצה שיבראם כן ר"ל מאירים מנהיגים כאומרו באדם וירדו בדגת הים שאין ענינו שנברא לכך רק להגיד טבעו אשר הטביעו השם עליו ע"כ ועוד אמר שם בקרוב ולפי זה הענין צריך שנפרש כל פסוק שנמצא פשוטו מורה על היות דבר נכבד נעשה מפני הפחות ממנו ונאמר שענינו התחייב הדבר ההוא מטבעו ונשקוד להאמין שזה המציאות כלו מכוון ממנו ית' לפי רצונו ולא נבקש לא עלה ולא תכלית כלל וכו'. ראה כמה נדחקו באלו הענינים ובחרו לסבול עוות הכתובים וסכלות התכליות לאלו הנמצאים הנוראים לאהבת דעות הפילוסופיא וקיום שרשיה. וגם במה שנעזר מאומרו וירדו בדגת הים וגו' כבר כתבנו במקומו שהוא מתנאי הצלם והדמות בלי ספק. וכן יתבאר בפסוק (בראשית ט׳:ב׳) ומוראכם וחתכם שער ט"ו בע"ה. ומה שנתקשה להם מהטענות אשר זכרום ממעלות אלו הנמצאים השמימיים על השפלים כבר כתב הרב בפרק י"ד הסמוך בלשון שאלה על הפילוסוף שאלו אמרנו שהיו אלו הגלגלים להנהגת איש מבני אדם או אנשים רבים על דרך משל היה שקר לפי העיון הפילוסופי אבל בהיותנו חושבום שתכליתם הנהגת מין האדם אין המשל בזה רק לאומן שהכין הכלים האלו הנכבדים לעשות מחט אחר מחט ככרים מהמחטים אין תכלית למספרם כי יהיה מעשה הכלים חכמה וכו' ואמר שכבר ימצאו כתובים עוזרים לזה הדמיון ע"כ ענינו. והנה באמת היתה שאלה חזקה אלא שהוא טען בעד הפילוסוף במה שהשיב עליה שאם לא היה בין אלו הכלים הנכבדים ובין השפלים חלוק אלא מצד הגודל והקוטן הנה תהיה השאלה בעומדה. אמנם כשהיה ביניהם מעלת העצם הוא רחוק מאד שיהיה המעולה כלי למציאות הפחות השפל: We who believe in a creation that is the result of the Creator's free will, as mentioned in Avot 5,1 concerning the 10 directives G-d employed to call the universe into being, believe also that whatever was created at an earlier stage was in order to enable it to serve those creatures or things which were created subsequently. The fact that they were at hand already, made the existence and function of the creatures created later more meaningful and satisfactory. It follows that the purpose of the planetary system, to provide light and seasons, navigational aids etc., is clearly spelled out in the report about their creation. The stars are mentioned last to avoid the error of thinking that they served an independent purpose.
והנה באמת אני תמה מאד מהרב איך חשב כזאת על עם ה' ולא ישא איש אלהים נפש מנפשות חסידיו ועבדיו כי מות ימותון וכמים הנגרים וגו' (שמואל ב י״ד:י״ד) ח"ו. כי הנה באמת כל מה שיאמרו מזה הענין בבחינת הגופים הארציים מודים אנחנו להם ולא נכחד מהם דבר כי מי לא ידע בכל אלה. ובבחינה ההיא באו הכתובים כלם המורים על פחיתותם ושפלותם ומיעוט ערכם אצל הנמצאים הקיימים. אבל אנחנו לא נאמר כי אם בבחינת הצורה הנכבדת העליונה אשר עליה נאמר שנברא האדם בצלם ודמות אלהים כי בבחינתה בטלו כל טענותיהם מצד שהצורה הנכבדת הזאת פשוטה רוחנית ומדרגתה מדרגת השכלים הנבדלים או קרובה להם. וחלילה לומר הנקלה לנכבד כי נפש איש נפש יקרה היא. וגם לח הנכבד לנקלה כי כן נאמר לכן שמח לבי ויגל כבודי (תהילים ט״ז:ט׳) בקהלם אל תחד כבודי (בראשית מ״ט:ו׳) וגם לא העומד לאובד כי כן נאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים (שמואל א כ״ה:כ״ט) ומושבה מושב אלהים מרום מראשון שנאמר והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה (קהלת י״ב:ז׳) ואינה גם כן מחט ברזל אחד אבל הם אין חקר כלי יקר אין זהב נחשב לנגדם למאומה שכן כתיב ולי מה יקרו רעך אל וגו'. אספרם מחול ירבון וגו' (תהילים קל״ט:י״ח.) ומהפלא שארסטי קברניטי"ן [פירוש רב החובל] כשדבר על הענין הזה בפ"ה מהמאמר הששי מספר המדות בהבדילו בין התבונה המעיינת בעיונים האנושיים ובין המעלה המעיינת בחכמות הכוללות הנה הוא לא שם שם מדרגת האדם שפלה מהנמצאות הנכבדות ההן אלא בבחינת הענינים האינושיים. אמנם שם זכר אנשים אלהיים אשר מאסו בענינים האלה ובחרו להם העיון לחושבם היותם אלהיים ומעולים כאלהים יודעי טוב. עוד בפרק י"א מהמאמר העשירי כתב על מדרגת האדם ושלמותו דברים נאותים מאד זה לשונו: הנה אלה החיים אמנם הם יותר טובים מהחיים אשר הם כפי אשר הוא אדם כי זה לא יהיה כפי אשר הוא אדם כי אם כפי דבר אלהים אשר הוא בו כי אמנם כמה זה נבדל מהמורכב בזה תבדל פעולתו מהפועל אשר הוא כפי המעלה האחרת כי כפי ערך השכל האלהי אל האדם כן הדברים אשר בפי החיים האלהים אל החיים האנושים וכו' עד אומרו אם הוא קטון בשיעור הנה בכח וביקר יותר מאד יתעלה אמנם יראה כי כאשר הוא זה ר"ל השכל כי הוא היותר מייחד והיותר טוב וכו' כל אלו דבריו ועוד האריך ומזה המשיך המליץ הנזכר מה שכתב בתחלת מליצתו (בחינות עולם פרק א') זה חלק אדם מאל וחלק אלוה מעולמו וכו'. לא ידעתי איך יסכימו דבריהם. גם בפרק י"ג מהמאמר ההוא כתב ז"ל. אמנם הפועל כפי השכל ואל זה מזמותיו הנה הוא מוכן נבחר ויראה שהוא אהוב מאד לאל ית' כי אמנם קצת מחשבות האלהיים הוא על דברת בני האדם כמו שהוא נראה באמת היה ראוי שישמחו הם בדבר הנבחר בם ואשר הוא דומה לאל והנה זהו השכל ע"כ. והאריך עוד בענין ההשגחה: Moreover, the description of the creation of man being "in the image of G-d" clearly supports our view that man is the crowning glory of G-d’s handiwork, is of central significance. The statement in Kohelet 3,21 that the "spirit of man returns to the celestial regions" clearly shows that man is composed at least partially of something at least as close to G-d as the earliest disembodied intelligence He had created.
ועתה ראה כי לא על זה החכם תלונותינו כי לפי דבריו אלה ורבים כיוצא בהם לא נגרע מנהאמין שנבראו השמים לצורך האנשים האלהיים אשר הם בצלם אלהים ודמותו כמו שיורו על זה הכתובים ולא עוד אלא שנרא' בכל מקום המלאכים נעשים שלוחים לבוראם יתברך על דברת בני האדם החשובים. אם להשפעת הנבוא' כמו שנאמר וירא אליו מלאך ה' בלבת אש (שמות ג׳:י״ג) ורבים אשר אתו. ואם לשמיר' והנהגה הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך וגו' (שם כ"ג) כפי הפירוש האמתי אשר הוכיח עליו אומרו כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו (שם) ובמקומו יתבאר בע"ה. ונאמר כי מלאכיו יצוה לך וגו' (תהילים צ״א:י״א) אלהי שלח מלאכי' וגו' (דניאל ו׳:כ״ג). ודבש רותח תחת לשון הראב"ע אשר שלח יד לשונו בגרון על זה ככתוב בפירושיו בפרשת ואלה המשפטים. כי הנה באמת אע"פ שהמלאכים מצד עצמם יהיו נכבדים ומעולים בטבעם מטבע האנשים מכל מקום מצד מה שהם שלוחים אליהם ועושים מלאכתם הנה באמת האנשים הם עקר כמו שהיו הצאן אצל הרוע' מצד מה שהוא רועה כמו שכתב החכם בטענ' הג' מהמאמר הד' מאלהיות ז"ל. ואם נאמר הנה אם היה מה שירצ' לזולתו יותר פחות מאותו הזולת הנה יהיה הרוע' יותר פחות מהצאן והמלמד מהתלמיד והנביא מהאומה כי לא יהי רצון הרועה אלא לצאן והמלמד לתלמיד ולא הנביא אלא להישיר האומ'. נאמר אולם הרוע' הנה הוא פחות מהצאן מצד שהוא רועה ויותר נכבד מצד שהוא אדם ואנשיותו בו בלתי דרושה בעבור הרוע' לבד ואם לא יבחן ממנו אלא תואר היותו רועה הנה הוא בזאת הבחינ' יותר פחות מהצאן ככלב השומר לצאן כי הוא יותר פחות מהצאן בהכרח אם לא יהיה לו תואר זולתי היותו רועה כי היה בא ממנו הציד כי הוא באלה הפנים אפשר שיהיה יותר נכבד מהם וכו' ואמר מהמלמד והנביא וכו'. והרי שיש פנים לדברי הגאון ז"ל ולדומים אליו. ואלמלא דמסתפינא הוה אמינא שהודאתנו במעלת המלאכים על מעלת נשמותיהם של צדיקים וחסידים ונביאים לא תמנע אותנו לומר שכל העולמות לא נבראו אלא בשבילם כי אם נניח שהעולם האמצעי נברא לצורך התחתון כמו שהוכיחו הכתובים והודו בקצתו קצת המתפלספים נוכל לומר שמציאות המלאכים אין צריך לומר אם לא נמצאו להניע הגופים השמימיים כמו שהעירונו עליו בתחלת השער השני אלא אפילו שנודה שתנועתם היא על ידם כמו שרצו הפילוסופים לא מפני זה יאמר שהם פחותים מהתחתונים אבל נאמר שכאשר עלה ברצונו יתברך לברא זה העולם לתועלת השפלים והיה הטוב והנאות לרומם שם כבודו ולגדל כסא מלכותו שאלו הגופים לא יתנועעו מכוחו ית' או שלא יושפעו נביאיו ממנו כי אם ע"י אמצעיים רבים ונכבדים שאין זולת זה כבוד מלכות. הנה באמת ראוי לו ית' שימציאם ויבראם לזה ואם מפני שנבראו בעבור שנברא האדם הנה עקר מה שנבראו לא היה לצרכם כי אם לכבודו לבדו בראם ולתפארתו ורוממותי יצרם אף עשאם. משל למלך היוצא לצוד ציד חיה או עוף ויצאו עמו שריו וגדוליו כי לא להיותם במעל' פחות' מהציד יצאו כמו שהוא הענין בכלבים ובכלי הנשק רק להרבות ביקרו של מלך כי לו יאתה. והנה באמת המעריך מדרגתם לא יערכנ' עם הנשר והפרס גם הארי והדוב הנצודים אבל יערכנ' עם המלך אדוניהם והוא דבר מבואר אצלי בשכל. סוף דבר שאין טענתם טענה להמעיט צורת האדם ולהבזות צלמו כמו שחשבו ראשוני הפילוסופים והנמשכים אחריהם מבני תורתנו ושם אצל הנה אנכי שולח מלאך שער מ"ז יתבאר עוד זה ב"ה. Even angels, though in some ways superior to man, inasmuch as G-d employs them to convey messages to man to protect him or execute retribution on G-d’s behalf, are clearly defined as servants of the Lord whose function it is to assure the well being of man. It is similar to the sheep being more important than the shepherd, since the latter owes his existence or vocation to the existence of the former. This line of reasoning has its limitations, as it would reduce the value of the teacher vis a vis the student and that of the prophet vis a vis the nation. Clearly then the subordinate position of the shepherd stems from his allotted task. The same applies to the position of the teacher or prophet. From the point of view of personal characteristics, the shepherd, being a human being, clearly possesses superior faculties to those of the sheep entrusted to his care. Similarly, the teacher possesses faculties superior to those of his students, and the prophet possesses faculties not shared by the other members of his nation. Angels do possess faculties which man is not privy to, and in that respect they are superior to man. On the other hand, all statements denigrating the worth of man refer only to his inferior physical shell, not to his comprehensive potential. We must also never lose sight of the fact that the entire universe was created primarily for the greater glory of G-d, and in this respect the angels, of course, possess tremendous worth, quite independent of their function in connection with man.
*כוונתו אחרי כי העולם האמיתי החל להיות לדעת חז"ל רק שני אלפים שנה אחר הבריא' כאשר נתנה התורה, כי הזמן הקדום כאשר חיו רוב בני אדם (מלבד איזה יחידי סגולה כאאע"ה ודומיהו) מבלי תורה ומוסר היה העולם כאלו אינו כמאז"ל שיתא אלפא הוה עלמא, ב' אלפים תהו, ע"כ בצדק אחז"ל כי אלפים שנה קדמה התורה לבריאת עולם, יען כי כל תכלית בריאה היה רק האדם המקיים התורה אשר הוא לבדו הנבחר והאהוב להי"ת יותר מכל הברואים, וכן ארז"ל בשביל התורה הנקראת ראשית ברא אלקים וכו', והתכלית העולה תחלה על רוח הפועל החכם יקדם תמיד אל המעש', וא"כ אותן אלפים שנה של תהו קדמה התורה לבריאת העולם האמיתית שנעשה רק ע"י נתינת התורה בפועל וקבלתם מבני ישראל כהתכלית הקודם תמיד למעשה: אך אמנם הדרוש הזה ראיתיו במחלוקת חכמי מדרש ובילמדנו (פ' תזריע) אמר אחור וקדם צרתני (תהלים קל"ט) ריש לקיש אומר אחור למעש' בראשית וקדם למעש' יום ראשון רבי אלעזר בן פדת אומר אחור למעש' יום הששי וקדם למעש' יום הששי. הנה באמת יראה שריש לקיש אומר כי האדם עם שנברא הבריא' הפעליית אחור לכל הנמצאים השפלים שהוא אחור לכל מעשה בראשית קדימת מחשבתו היתה אפילו למעש' יום ראשון כלומר שהכל נברא לו ולצרכו ותחלת המחשב' סוף המעש' וכאלו הוא קדם למעשה יום ראשון וכל ששת ימי הבריא' וע"ד שאז"ל (ב"ר פ"ח) אלפים שנה קדמה תורה לבריאת העולם שנבוכו רבים בכוונתם. ואמנם יראה שירצו שכיון שהעולם לא נברא אלא בשביל התור' כמו שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ וגו' (ירמיהו ל״ג:כ״ה) ואמר (ב"ר פ"א) בראשית בשביל התור' שנקראת ראשית. הנה כל אותו הזיין שנמשך מבריאת עולם עד אברהם אבינו שהוא החל לקיים התורה הזאת ומציותי' כמ"ש הכתוב אשר שמע אברהם בקולי וגו' (בראשית כ״ו:ה׳). כל הזמן ההוא היה העולם כאלו אינו למה שעדין לא הגיע תכליתו וכמ"ש ז"ל תנאי התנה עם מעשה שמים וארץ שאם ישראל יקבלו את התור' מוטב ואם לאו הרי אני מחזיר אתכם לתהו ובהו (ע"ז ג'.) ולסבה זו קראוהו חז"ל לזמן ההוא תהו באומרם שתא אלפי הוי עלמא שני אלפים תהו שני אלפים תורה וכו' (סנהדרין צ"ז.) כי הזמן הזה היה בסך ההוא בקרוב מעט וכאלו התחיל להיות הויה אמתית מסוף האלפים והלא'. והנה ע"ד האמת התור' כל הזמן ההוא כבר קדמה למה שמאז התחיל להכין הדברים הצריכים לפרסומ' ולקבלת'. וכן הענין עצמו באדם כי הוא נמצא במחשב' משעה ראשונ' של בריא' והעולם כלו לא יצא כמעט מכלל תהו עד סוף יום ששי שנברא תכליתו. אמנם רבי אלעזר בן פדת היה אומר שלא היה האדם קודם במחשב' למעשה יום ראשון באשר נמצאו בו הנמצאים העליונים אבל שקדם למעשה יום ששי וזה כי לפי שבששי נבראו הב"ח אשר בארץ שהיא הבריא' היותר נכבדת שבשפלים זולת האדם לזה אמר שקדמ' מחשבתו למעשה יום הששי ואין צריך לומר לכל זולתו מהשפלים אשר נבראי לצורך הב"ח כמ"ש מצמיח חציר לבהמה וגו' (תהילים ק״ד:י״ד) ולא בא למעט אלא תקדימ' ליום ראשון והשני שבהם נבראו הנמצאים העליונים ולא רצה לומר אחור למעשה יום הששי וקדם למעש' יום השלישי כי לא נאה לדרוש כן אלא או אחור וקדם אל יום ראשון או אל כללות הימים. ואולי שלא כוון למעט אלא בריאת יום ראשון לבד בעבור שבו נבראו המלאכים כמו שפירשנו. ואולם נמצאו הרבה מאמרים לרז"ל במה שיחליטו בהם היות דעת ר"ל הוא הנכון מפירש בארוכ' במדרש (שוחר טוב תהלים קל"ט ע"ש) וחותם וכן הוא אומר אחור וקדם צרתני אחור שבו גמר וקדם שבו התחיל ועל כן פירשנו שהגרמים השמימיים נבראו בעבור האדם: Bereshit Rabbah 8 tells that the Torah was created two thousand years prior to the universe. This means that until Abraham began to observe Torah laws, only a few people had walked with G-d, hence the real world did not start until then (approx. two thousand years after Adam was created). The years preceding the birth of Abraham are called tohu, empty. (Sanhedrin 97) Similarly, the statement of Rabbi Shimon ben Lakish concerning Psalms 139,5 "You have created me first and last" means that I was first in Your planning, but last in execution. As the stage was prepared for man during the creation of the universe, so the history of mankind up until the time the Torah was given at Mount Sinai is the setting of the stage for a world in which Torah can reign supreme.
ושהאדם במעל' יתירה עליהם נרא' במדרש ויקרא רבה פרשת אחרי מות (פ"כ) רבי לוי בשם רבי שמעון בן מנסיא אומר *תפוח עקבו וכו' הכוונה כי העקב ר"ל השכר הבא בעקב מעשה האדם הפועל בנפשו המשכלת בבחיר' חפשית גדול משכר מעשה גלגל תמה ושאר הגרמים השמימים אשר פעולתם היא אפשר רק מוטבעת בקרבם כתנועת ד' היסודות בלי רצון חפשי ובלי נפש משכלת אשר ע"כ נמצא כי שמעה השמש בקול יהושע איש האלהים להכנע למצותיו כעבד, השומע בקול אדוניו, וזש"א התנא, אם מעשה האדם יקר ממעשה הגלגלים ומכהה אור מעלתם, אף כי קלסתר פניו ר"ל דו ואור שכלו הנחצב ממקור עליון: תפוח עקבו של אדם הראשון מכהה גלגל חמה קלסתר פניו על אחת כמה וכמה. ואל תתמה בנוהג שבעולם אדם עוש' שתי דסקרין אחת לו ואחת לבן ביתו של מי הוא עושה נאה לא שלו כך אדם הראשון נברא לתשמישו של הקב"ה וגלגל חמה לתשמיש הבריות. הנה שזה החכם בשם רבו הור' בבירור מעלת מין האדם בעצמותו על מעלת הגרמים השמימיים שגלגל חמה הגדול שבהם וזה במה ששמו סבת מציאות האדם גבוהה גבוהה לאין שיעור מסבת מציאות גלגל חמה שהוא המאור הגדול ואין צ"ל לאשר למטה ממנו והוא במה שהיה סבת הגלגל הזה ותכליתו לשמש הבריות שהאדם הוא הראשון ותכליתן וזה השמוש כבר אפשר שיהי' מבלי נפש משכלת ודעת את בוראה רק בהתחלה מה טבעית כתנועות היסודות כאשר כתבנו בשער ההוא. וכבר יספיק בזה לתועלת העולם כמעש' הרחים וכלי השעות ודומיהן. אמנם האדם סבת מציאותו הוא לשמש את בוראו במעשים נכונים מדעיים. וזה א"א מבלי נפש משכלת יודעת את בוראה ומסכמת לדעתו ומשתתפת עמו. ומזה חוייב כי זוהר וזיו פני הנמצא אשר כן תוארו יכהה כל אשר תחתיו ממדרגת הנמצאות כמו שמדרגת היתוש במה שהוא בעל נפש היא גדולה לאין ערך מהצומח והדומם אשר תחתיו ואם יהיו כל עצי עדן וכל אבן יקרה. מזה שתפוח עקבו של כל אדם מאלה שהוא כנוי אל השכר המקווה לו חלף עבודתו על דרך שאמר עקב תשמעון (דברים ז׳:י״ב) עקב אשר שמע וגו' (בראשית כ״ו:ה׳) ואצרנה עקב (תהילים קי״ט:ל״ג) שיכהה גלגל חמה והוא כנוי להכנעה ולהשתעבדות למה שיאות לעשות לשירות זה כענין שמש בגבעון דום (יהושע י׳:י״ב) או חזרת השמש דאחז (ישעי' ל"ח) וכדומ'. ואמרו קלסתר פניו לא כל שכך לומר שאם למעש' עבודתו הוא משועבד ונכהה מפניו לעצמו מצד מעלת שכלו ממש לא כל שכן. הנה זה המאמר נכבד מאד מור' על מדרגות הנמצאות כפי אמתתן ונוטה בו מעל דעות הפילוסופים ומהנמשכים אחריהם האומרים שהגלגלים הם עצמים מדברים משיגים בנפש משכלת כמו שאמרנו. ועוד יש מאמרים רבים לרז"ל פוסקין זה הדין על דעת ר"ל כאותו שזכרנו תנאי התנה הב"ה עם מעש' שמים וארץ וכו' (ב"ר פ' ה') ומ"ש כל העולם כלו לא נברא אלא בשביל חנינא בני וכו' (ברכות ס"א:) מאי כי זה כל האדם כל העולם לא נברא אלא בשביל לצוות לזה (שם י':) וזולתם: Rabbi Levy is quoted in Leviticus Rabbah 20 as saying "if the heel of man outshines the sun, will not his face outshine it even more?" This means that if the reward man receives as a result (eykev, heel) of using his free will for constructive purposes elevates him to a status exceeding that of the planets (which are performing G-d’s will in an involuntary manner), this is proof that man himself, i.e. "his face," the seat of his faculties, outranks the planets. An artist who fashions two plates, one for himself, the other for an outsider, will surely take greater pains with the plate he intends for himself. Similarly, G-d. Man who is to serve Him, was fashioned with more care than the sun which is merely to serve man and G-d’s other creatures. Planets do not require intelligence to carry out their functions. The duties of man however, are such that he requires intelligence as well as other faculties to carry them out, something the planets are not equipped with.
ואולם להתאמתות זה הדרוש וחתימתו אזכור מה שנמצא בפי ראש המלכים וגדול המאמינים דוד אדוננו ע"ה אם מה שאמר ברוח קדשו כדבר המושלם בידו ואם מה שחתכו למשפט גוזר אחר זכרון הטענות החולקות כראוי למלך ושופט בדבר גדול אשר כזה. אמנם מ"ש כבמושלם הוא אומרו אומר אלי אל תעלני בחצי ימי בדור דורים שנותיך לפנים הארץ יסדת ומעש' ידיך שמים המה יאבדו וגו' בני עבדיך וגו' (תהילים ק״ב:כ״ה-כ״ז) כי יש לשאול מה טעמו בשאל' אל תעלני בחצי ימי כי מי יאמר לו שיכרת בחצי ימיו ואף כי ידע כי כן תהי' זאת בקשת נערות ורכות הלבב. כי הנה האדם אשר ימות הוא אשר ימלא את ימיו והן לא הנסה שום אדם ממשרתי המלך ילידי ביתו וחניכיו כאשר יקר' לבא עמו למלחמותיו שימנע עצמו מביא בדמים לסבת נערותו ורכות שניו. לא עשה כן בצאתו אל הפלשתי כשאמר לו שאול לא תוכל להלחם עמו כי נער אתה והוא איש מלחמה מנעוריו (שמואל א י״ז:ל״ג) אבל נסתכן בעצמו כמ"ש יהונתן עליו וישם נפשו בכפו וגו' (שם י"ט) ועוד מה טעם אומרו ובדור דורים שנותיך הלקח מידו מאומה: אלא לפי שהוא ברוח הקדש שעליו היה רוא' לאדם שני זמנים הא' ימי הגוף וזמנו. והב' ימי הנפש וצבאה וזמן הגוף הוא כלה. אמנם זמן הנפש לא יתום לעולם כמו שביאר במקום אחר אנוש כחציר ימיי יגו' כי רוח עברה בו וגו' וחסד יי' וגו' (תהילים ק״ג:ט״ז). יור' כי בכלות זמן גופי הרשעים ברדתם שאולה אז יתחיל הזמן הנפשיי לכל בעלי הנפש יראי יי' וחושבי שמו כאלו הם שני עולמות ממש בזה אחר זה וזהו סוד העולם הזה והעולם הבא המוזכר בכל מקום כמו שיתבאר זה בתוך מזמור צ' פרשת שמיני שער נ"ט בעזרת השם. ועל שני הזמנים האלה אמר במקום אחר הודיעני ה' קצי וגו' (שם ל"ט) קרא הקץ אל הזמן הנפשיי אשר הוא נעלם ממנו מצד מהותו ומדת ימים אל הזמן הגופיי אשר לא נעלם ממנו רק מדתו ואמר שהוא שואל על מדת ימיו כדי שידע כמה הוא חדל ונמנע מהקץ ההוא הנפשיי. כי לא ימנע הטוב הנפשיי אשר הוא בעולם הבא ההוא רק כל זמן שימשך העולם הראשון אשר לגוף ולזה היה מתפלל לפניו ית' שיסלק מלפניו הטרדות והמונעים המרחיקים אותו משלמותו שלא יתנהו בידם באופן שיעלה ויסתלק מהעולם בחצי ימיו לבד והוא הזמן הגופיי שהוא חצי השני זמנים במספר וכמ"ש החכם *ההתחל' היא יותר מחצי הכל, ר"ל יען כי התחלת הדבר היא הקשה מכל, בעבור רוב המונעים אשר יעמדו נגד כל מתחיל לעשות דבר מה כמאחז"ל (ילקוט יתרו) כל התחלות קשות, וע"כ מי שהסיר המונעים האלה, והחל לעשות דבר מה יחשב כאלו כבר עשאו לתצאין, כי בסור המונעים יקל מעשהו מעתה, וכמו כן יקראו חיי האדם עלי ארץ, בערכם לחייו הנצחיים בשם חצי ימיו, אף כי באמת מעטים המה בבחינת אורך חייו הנצחיים, יען כי הם כהתחלה להם. ובזה יוכרח להסיר כל המונעים אותו משלימותו, למען הקנות לעצמו ע"י מעשיו הטובים פה בארץ את חייו הנצחיים כמחז"ל (אבות פ"ד מט"ז) התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין. וזה שהתפלל דע"ה אל תעלני בחצי ימי, ר"ל הסר ממני המונעים למען אזכה להקנות לי ע"י מעשי פה חיי עוה"ב ולא יהיו לי רק חיי עלי ארץ אשר הם רק חצי ימי, לבד למנה, אחרי שנבראתי בצלמך וראוי לי להדמות כפי האפשרות אליך, אשר בדור דורים שנותיך, ואם גם הארץ והשמים, ר"ל הטבע כולה אשר לפנים יסדת, ר"ל לפני יצירת האדם, כלבוש תחליפם, ויאבדו, בני עבדיך ר"ל הצדיקים, אשר לחיי עד לוצרו לעולם ישכונו, כי להם מעלת הנצחיות יותר משאר נמצאי הטבע כולם. ההתחלה היא יותר מחצי הכל כי לפי שההתחלה ומה שאחר ההתחלה יחשבו לשני חלקים כבר יקרא כל חלק מהם החצי מבלי השקפת היותו החצי המשובח או הפחות. והיתה בקשתו זאת לפי שאינו נכסף אלא אל הזמן הנצחי אשר הוא חיי הנפש והדבקה באלהיה בעולם ההוא ולא תפרד לעולם. ולזה אמר בדור דורים שנותיך כלומר שהמות לא יפריד ביניהם: ולבאר גודל המעלה אשר היה מתפלל עליה אמר לפנים הארץ יסדת. אמר שהדברים הנצחיים אצלנו שהם שמים וארץ הם אצלו ית' כדברים הנפסדים אצלנו כענין המלבושים שאנו מבלים אותם כי הם יאבדו והוא יתברך יעמוד לעולמי עולמים והוא פירוש בדור דורים שנותיך. ולכן היה מתפלל בני עבדיך ישכונו כי לעבדיו ולבניהם ולזרעם אחריהם יש להם יחס עמו יתברך לזכות ולחיות לפניו חיים אלהיים נצחיים שלא יאבדו לעולם ולא ישוער בהם האפיסה כמו השמים והארץ שזכר: הנה שפירש היטב כי לנפשות החסידים יש להה מעלה ונצחיות טבעי על הנמצאות כלם עליות ותחתיות רצוני שמים וארץ כמ"ש ומזה שרוח קדשו אומרת שהשמים אינם בעלי נפש אבל הם יסוד חמישי מבלי נפש כשאר היסודות ואם בעלי נפש הם עבדיו השלמים הנם יקרים מהם:
אמנם מה שגזר דינו אחר זכרון הטענות הוא מה שיראה מבואר ממזמור ה' אדוננו (שם ח'). אמר כמה אדיר שמך וזכרך במה שאתה חכם ויודע ומחשבותיך משוטטות בכל הארץ עם היות שנראין הודך והדרך על השמים בייחוד. וזה הדעת האמתי נתפרסם בעולם מצד עדות ה' נאמנה הבאה בתורתינו הקדושה שהיא מחכמת הפתאים העוללים והתינוקות של בית רבן ההוגים בה. ומהבל פיהם יסדת עוז ותעצומות למען כחש צורריך המכחישים השגחתך ויכלתך בעולם. להשבית ולבטל טענות האויב הזה אשר הוא אויב לעצמו ומתנקם מנפשו אשר לא יוכל אויבו עשוהו. כמה שהוא גוזר על עצמו בטענותיו אשר יטעון הבילוי וההפסד המוחלט. והתחיל לזכור הטענות ההם הקרובות אל הטענות אשר זכרנו בשם הפילוסופים או המורם מהם. ואמר כי אראה שמיך וגו' מה אנוש וגו'. יאמר אתה הוא אדוננו הנה הוצרכת להאיר עינינו בתורתך צורך נפלא. כי בזה חשכת לי גם אנכי מחטא לי ומנפול אל פתח הטענות ההם וכיוצא בו. וזה כי כשאראה שמיך מצד חומרם הזך והנפלא וכי גבהו שמים מארץ תכלית הגובה. ושהם מעשה אצבעותיך שיורה על עוצם גדולת עצמותם מצד מהותם ועל הפלגת דקות אומנות מלאכתם. וגם ירח וכוכבים שהוא כולל המצב אשר לירח וגם כל צבא השמים מאורות [נ"א מאפודת בל"א גירטעל. והוא האזור אשר יושבים הככבים הקיימים בו, פיקסשטערנע בל"א] הככבים הקיימים אשר במזלות. או עם הככבים הנבוכים אשר השמש היותר מפורסם מהם. אשר כוננת אותם להתמיד פעולותיהם תמיד בסדר נפלא וקיים אשר לא ישתנה ולא יתחלף לעולם. ואחר תעוף עיני בהשקפת הנבראים השפלים אשר האדם הוא הנכבד שבהם. וראיתי שכל אלו הענינים נמצאו בו בהפך ממה שנמצאו בעליונים. אם מצד חומרו וגסות הרכבתו ואם מפחיתות עצמותו ואם משפל מצבו ואם מבלבול מעשיו ושנוי עניניו המופלגים. הנה באמת נתמעט' מדרגתו בעיני עד שאמרתי מה אנוש כי תזכרנו. אפילו שיהיה לזכרון לפניך לבד, כל שכן שתפקדנו בפקודת השגחה ממעונך. וקל וחומר שיעלה על הדעת שיהיו אלו הנמצאים הנוראים שזכרנו נזכרים ונעשים לעבודתו. כי הוא דבר שלא יסבלהו הדעת וכמ"ש (המליץ ב"ע י"ב) חלילה ליוצרם להכניע היקר לזולל וכו'. אמנם כשאתבונן בתורתך וראיתי אשר בה גדלתו וכבדתו ועשיתו ראש היצורים כלם ותכליתם ותחסרהו מעט מאלהים וזה שכבר ידעת מ"ש הרב המורה פרק ס"ט חלק א' שהטעם אשר בעבורו קבעו הראשונים לכנות שמו ית' עלה או סבה ולא פועל כמו שרצו קצתם. היה מפני שמלת עלה כוללת יותר ממלת פועל. כי פועל לא יכלול רק שהוא הסבה הפועלת. אמנם עלה כוללת *היותו הסבה הפועלת והצוריית והתכליתית, והטעם בזה יען כי הוא ית' פעל ועשה החומר הוציאי מן האין אל היש, ונתן לכל נמצא גם הצורתו המיוחדת, וכל זה רק לכבודו עשה להראות גדלו טובו ורחמיו על כל מעשיו, אפס האדם חסר רק מעט מאלהים בעבור היותו בעולם רק סבה צוריית ותכליתית לא הפועלת, כי אין ביכלתו להוציא אף גרגיר חול אחד מן האפס אל היש, אבל בכל זאת הוא יכול לשנות צורת הנמצאים, בכשרון תכמתו ומלאכת מחשבחו, והוא גם הוא תכלית כלם, כי לתועלתו נבראו, וזש"א דע"ה שבתחלת עיונו חשב כי נתינת הוד ה' היא רק על השמים אשר הם הברואי' היותר נבחרים, ורק אח"כ ע"י הוספת עיונו בתורת ה', והסתכלותו בחכמת הבריא' הכיר כי אדיר שמו בכל הארץ, ע"י האדם מבחר היצורים כלם. היותו הסבה הפועלת והצוריית והתכליתית. והוא ית' הוא הסבה והעלה לכל המציאות בשלש מיני הסבות האלו כמוזכר שם. ויראה שעל שלשה אלה כוון הנביא כשאמר כל הנקרא בשמי וגו' (ישעיהו מ״ג:ז׳). על התכליתית אמר ולכבודי בראתיו. ועל הצוריית יצרתיו. ועל הפועלת אף עשיתיו. והנה מבואר כאשר יעויין באדם במה שסופר מיצירתי בתורה האלהית באומר' נעשה אדם בצלמנו. ושהוא נעשה אחרית הכל. גם כי השמים והירח והככבים שזכר הביא תחת עול עבודתו. כמו שנאמר בפירוש והיו למאורות ברקיע השמים וגו'. והיו לאותות וגו'. ונאמר את המאור הגדול וגו'. ולהבדיל בין האור ובין החשך (בראשית א׳:י״ח). הנה נראה שהאדם הוא סבה תכליתית לאלו הנמצאים העליונים וכ"ש לתחתונים. ומזה יחוייב שהוא יהיה הסבה הצוריית. כי בדברים הטבעיים הצורה והתכלית הם ענין א' בנושא עם שהם שנים במאמר. ועל זה אמר יפה ותחסרהו מעט מאלהים כי כבר יהיה האדם בלתי חסר רק היותי הוא הסבה הפועלת בנמצאות וכמה הפליגו חז"ל להורות על זאת הכוונה כשאמרו על מאמר הנחש והייתם כאלהים, יוצרי עולמות (ב"ר פ' י"ט) כי זה לבד אשר חסרו מאלהים. ולפרש מה שנתנו לאדם ממספר אלו הסבות תרי מגו תלתא. אמר תמשילהו במעשה ידך. כי הנה על הצוריית אמר תמשילהו במעשה ידך מלשון ותמשילני ונדמה (ישעיהו מ״ו:ה׳) כלומר עשית אותו דמיון וצורה למעשה ידך. ועל התכליתית אמר כל שתה תחת רגליו. כי הוא סבה להם וכלם נבראים לעבודתו. והם שני הענינים הנכללים במאמר הבריאה. על ענין הצורה אמר בצלמנו כדמותני. ועל התכליית אמר וירדו בדגת הים וגו'. כמו שחתם בכאן צנה ואלפים כלם צפור שמים וגו'. ואם שברדייה לא נכללו רק התחתונים. הנה בענין התכלית הכל בכלל כמו שנתבאר. ולזה חתם דבריו באומרו ה' אדונינו וגו' להורות כי אחר התבוננותו הטוב יראה כי חוזק מעשיו ואדירות שמו הוא באדם על הארץ. מה שלא יחשב כן בתחלת הענין כשגזר אשר תנה הודך על השמים: הנה נראה הדרוש הזה בעינו נדרש מאדון המשוררים ועל פיו אנו חיין:
ומעתה לא היה לנו לזרה להאמין במה שכתוב בתור' בפירוש שהשמים ושמי השמים ותנועותיהם נמצאו לצורך זה העולם ותועלתו אשר האדם הוא ראשו ורובו. וכמו שאמרו המאושרים כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה (ברכות ו':) האמנה שכבר איפשר להסביר להם פנים ולהודות שיהיה להם בתנועותיהם תכלית אחר מצורף לזה. והוא היות אלה הכדורים הגדולים ככלי שיר וזמר ביד המלאכים המניעים אותם. אם היה הדבר כן. להודות ולהכריז בתנועותיהם המפורסמות והתמידייות שאין סוף וקץ לגדולת רוממות הבורא אותם ית' שמו. ושהרודף אחר השגת ההדמות אליו רודף אחר דבר שלא ינוח בו לעולם. ועל דרך שאמר אדון הנביאים אשירה לה' כי גאה גאה (שמות ט״ו:א׳). יאמר כי ענין השיר הוא לומר כי גאה גאה על כל מיני הגאוה והרוממות. וכבר תראה זו כוונת היות הכרובים פורשי כנפים למעלה (שם כ"ה). כאשר יתבאר במקומו שער שמונה וארבעים ב"ה:
והנה על היסוד הקיים והפנה האמתית אשר כן יסדנו תתבאר היטב פרשה קטנה זו. רצוני אלה תולדות השמים והארץ. עד ייפח באפיו נשמת חיים. שיש להתקשות בפירושה כי עז ובכוונת ישוב פשוטה כי קשתה מפני כמה דברים: א אומרו אלה תולדות השמים והארץ בהבראם וגו'. שהוא חבור מאמרים קשה ההתכה כי מה טעם בהבראם. וחכמינו ז"ל הוצרכו לומר בה"א בראם באברהם (פ"ר פי"ב): וגם מה טעם שיהיו התולדות ביום עשות ה' וגו'. ועוד [עיין ב"ר ס"פ א'] למה לא הקדים שמים לארץ בכאן כמו שעשה בפסוק הראשון: ב מאמר אלה תולדות השמים היכי קאי. שאם יחזור למלאכת ששת הימים שהזכיר ראשונה. לומר כי כל מה שהזכיר בספור ההוא הוא תולדות השמים והארץ אשר יולדו בימים ההם על הסדר ההיא. הנה מאמר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים יכחישהו: כי יורה שעל מה שנברא ביום ראשון יספר. ואם יחזיר למה שיספר עכשיו מענין הוית השיח או צמיחת העשב. ולומר כי אלו הם תולדות השמים והארץ אשר ברא ראשונ'. מה טעם קשר הסיפור באותה וא"ו הטוטפת [עיין ב"ר פ' י"ג[. זה לא יתכן בשום צד: ג כי בין כך ובין כך מה טעם שיודיע הכתוב מה שלא היה קודם שהמטיר. ולמה היה לו להמטיר ולהצמיח אם אדם עדין אין לעבוד את האדמה לעתיד. שהרי לצורך שעתו לא הוצרך שכל מה שנברא במעשה בראשית במלואו נברא: ד כי אם לפי שלא היה אדם עדיין לעבוד לא המטיר יי' אלהים. למה יעלה אד מן הארץ להשקית את האדמ'. כל שכן שמדרך המנהג הטבעי המטר ימשך ויתהיה מן האד העולה. כמי שביארנו במאמר יהי רקיע בשער השלישי: ה כי לפי אמתת שמוש מלת טרם בכל המקרא הנה באמת יחסר בכאן עקר משפטה. כי לא סופר מה שהיה טרם יצמח או טרם יהיה בארץ. על דרך טרם ישכבו ואנשי העיר וגו' (בראשית י"ט) טרם כלה לדבר והנה רבקה וגו' (שם כ"ד) טרם אענה אני שוגג (תהילים קי״ט:ס״ז) וזולתם. ורש"י ז"ל התחכם לתקן זה במה שפירש ענינה עדין לא. והוא ודאי אונאת דברים כי חלוף גדול יש מאומרו עד לא או עדין לא. כי עד לא היא תרגום של טרם. כלומר קודם שיהיה כך. אבל עדין לא אם שהוא קרוב אליו באותיות הוא רחוק מאד ממשמעו. שהוא לשון עד עתה לא. והנה ההטעה הא מבוארת אלא שהכרח הרב לומר כן לפרש זה הכתוב גם ידעתי כי טרם תיראון (שמות ט׳:ל׳). ועם שהראב"ע ז"ל והרמב"ן ז"ל חלקי עליו ביתר המקומות. הנה בכאן לא ענו אותו דבר ויראה שהם מודים לו בזה על ידי הדחק: ו כי על כל פנים יראה כי בלעגי לשון ובשפה נכרית ידבר בענין הזה. כי היה לו לומר וכל שיח השדה טרם ימטיר לא היה בארץ. וכל עשב השדה טרם יגשים לא צמח ואדם אין וגו'. ואין אחד מהמפרשים שיסכים עם הרב המורה ז"ל (ח"ב פ' ל') בשיהיו מאמרי טרם יהיה בארץ וטרם יצמח נמשכים אל ואיד יעלה מן הארץ. וללמד על מאמר יהי רקיע שביום השני שעל הויית המטר ידבר כי הוא דרך זר וקשה מכל הטעמים החזקים שכתבנו במקומו: Problems in the text of this chapter: 1) Why does it state in chapter 2,4 "When they were being created" (if one ignores the Midrash on this)? 2) What do the toldot hashamayim, descendants of heaven, mentioned in that verse refer to? If it is a reference to the whole six-day cycle of creation, then the words "on the day G-d made them" is contradictory! If these words are connected with what follows, however, i.e. the state of vegetation prior to rainfall, i.e. that all vegetation is the direct result of rainfall, then the letter vav at the beginning of verse five does not make sense! 3) At any rate, why does the Torah report what went on before there had been any rain? Why was there a need for rain as long as man for whose sake the rain was needed had not yet been created? 4) If it did not rain because there was not yet anyone who needed the rain, i.e. man did not need to till the earth, why bother with the eyd, mist that rose from the ground? This all the more so since rain is the result of vapors that rise from the ground! 5) The customary use of the word terem suggests that something has been omitted, namely whatever went on before "terem.” Examples are Genesis 19,4, "Before they could lie down, the men of Sodom had already arrived," or Genesis 24,15, "Before he had finished talking, Rebeccah arrived." What is the meaning of the word in our verse? 6) The normal syntax would have required a sentence such as "Before there was rainfall no grass could grow on earth." Why does the Torah employ such a cumbersome syntax?
והנה אחר שנתברר אצלנו מה שנתברר מזה העקר יראה בבירור שאין פירוש פרשה זו וישוב פשוטה בלי שום ספק ודוחק זולת זה הדרוש עצמו המועיל מאד אל הישרתנו והצלחת נפשנו. והשתדלה בכל עוז לבנות ולנטוע בדעתנו זה הענין הנכבד אשד מאסו בו הבונים מקצת חכמינו ושמו עליו לנתוץ ולהרוס. אמנם עצת ה' היא תקום ואמונת תורתו השלמה תבנה ותכונן לעולם: ב ויהיה מאמר אלה תולדות השמים והארץ נמשך למה שיקושר סדר דבריו עד אומרו וייצר יי' אלהים את האדם וגו' ויהי האדם לנפש חיה ויטע יי' אלהים גן וגו' עד לא טוב היות האדם לבדו. ואליהם יכוין ויאמר אלה תולדות אשר יזכרו ויפקדו הם עקר תולדות השמים והארץ בהבראם א כלומר אע"פ שנבראו קודם שימצאו התולדות בפועל. והוא עצמו דעת ר"ל שאמר [ילמדנו תזריע וב"ר פ"ה] וקדם למעשה בראשית. וכן אמרו חז"ל בעבור ישראל שנקראו ראשי' (ויקר' ר' פ' ל"ו) והוא מה שפי' יפה באומרו ביום עשות יי' אלהים ארץ ושמים כי בו ביום קדמו התולדות. וזה טעם קדימת ארץ לשמים בכאן כי הקדים בזכרון הבריאה המיוחד לשבת האדם. כמו שהקדים ביצירתו העפר לנשמת החיים. ומזה הטעם עצמו שתף עמו מדת רחמים (ב"ר פ' י"ב) באומרו יי אלהים. כי הוא השם הנזכר על דברת בני האדם (שם) כמו שכתבנו בסוף שער ג': ומה טוב ומה נעים טעם עטיפת מאמר וכל שיח השדה וכל עשב השדה: שיעורו אלה תולדות השמים והארץ אשר היו עקר המחשבה ביום עשות יי' ארץ ושמים. ב וטרם יהיה כל שיח השדה בארץ יטרם יצמח כל ירק עשב. עם היות שכל אלו קדמו בפועל אל התולדות. והראיה על זה כי לא המטיר יי' על הארץ שעם שקדם מציאותם לא נתן להם עדיין שלמות פעולותיהם אם מהצמח ואם מהמטר ג כי למה ימטיר הש"י ואדם אין לעבוד את האדמה שהוא הנמצא החשוב אשר הוא תכלית לכלם. וכן לא אדוני ועבדיך באו וגו' (בראשית מ״ב:י׳) ירצה לא אדוני כדבריך ואיך נהיה מרגלים ועבדיך באו וגו'. והוא שמוש נאה ודבור צח בלי ספק. ואחר שביאר מדרגתו מהנמצאות ביאר מהותו ואיכות בריאתו ואמר ואיד יעלה מן הארץ וגו'. וכמו שכתב בזה רש"ל ז"ל לענין ברייתו של אדם הראשון העלה התהום והשקה את העננים לשרות העפר וכו'. ד הורה הכתיב כי חומר גופו הורכב מכל ארבע היסודות אשר לסבה זו נתהוו בו הארבעה ליחות אשר מהה הוגלם ונבנה. ומזה הצד חוייבו אליו ההתכה וההפסד. ועם כל זה נתן בו כח ואיפשרות להשאר השארות נצחי כאשר יתבאר. והארבעה יסודות נמצאו בבריאה זו בהכרח. כי האיד הוא אויר קטורי לח עולה בכח חום השמש. ובזה יתערבו שלשתם הרוח והאש והמים. וכשהשקה את פני האדמה כבר נתערבו ארבעתם. ולזה אמר וייצר יי' אלהים את האדם עפר מן האדמה. כי בה נתמזגו כל היסודות וממנה נוצר. וכבר כתבנו במלת נעשה אדם כי חבה יתרה נודעת לו במה שייחס יצירתו הראשונה החמריית לו יתברך. כמו שייחס לו צורת כל שאר הבעלי חיים. וזה מה שיחייב היות נפיחת הנשמה בו ענין מעולה ממנו וזולתו. אמנם היה זה היחס למה שראה חכמתו החמר היותר שוה ויותר נאות לקבל הצורה ההיא העליונה. וכמו שאמר המשורר גלמי ראוי עיניך וגו' (תהילים קל״ט:ט״ז) והוא מה שאמר האומר בנשמותיהם של צדיקים נמלך (ב"ר פ' ח') כמו שכתבנו שם. ואל יעמוד כנגדנו אומרו להלן וייצר יי' אלהים מן האדמה כל חית השדה. כי שם לא בענין יצירתם ידבר אלא לענין קריאת השמית. ואין שם מקום הודעת החבה. וגם תראה ההבדל הגדול שיש בין אומרו וייצר יי' אלהים את האדם ובין אומרו וייצר יי' אלהים מן האדמה כל חית השדה וגו' כי באומרו שיצר מן האדמה אלו הנמצאים יורה שצורתם אינה דבר יוצא מחמר האדמה תתהווה בהווייתו ותפסד בפרודו. אבל באמרו שיצר את האדם עפר מן האדמה יורה שיש מציאות לאדם זולת העפר. אלא שעשה חמרו מעפר האדמה והחמר הזה הוא נמשך אחריו ועשוי לצרכו. והוא מה שדקדקו חכמינו ז"ל ממלואה של תיבה ודרשו שתי יצירות (ב"ר פ' י"ד) ועד כאן כלל חמרו. ומכאן ואילך יספר במהות נפשו וענינה שהוא החלק המעולה המשלים יצירתו. אשר הוא כדאי לפתוח שער לעצמו. ובזה נתבארו אלו הכתובים החמורים כפי הראוי והנאות לפי אמונת שרשי התורה ועקריה. ונתבאר כי מכאן ואילך יפרש הכתוב טעם מעשה בראשית אשר סתם אותו מתחלה. ויבא על תוכן ענינו וסוף הכוונה והתכלית: (1) The entire story begun here extends until the second report of the creation of man and his placement in gan eden. In this way, man is indeed the consequence of, i.e. the "descendant" of "heaven and earth." The Torah thus justifies the creation of vegetation-- though in suspended animation-- by the eventual appearance of man on the scene. This also explains why the word "earth" is mentioned at the end of the verse before the word "heaven." "Earth" is mentioned first since it was to serve as the center of man's activities, his home base, so to speak. The whole paragraph then is introduced by the statement "These were the results of heaven and earth, which G-d had planned for since the day He first created earth and heaven." Although vegetation did indeed exist, it did not function normally until the "descendants," i.e. man was around to benefit therefrom. For why would G-d cause rain to fall as long as there was as yet no man to toil the earth?" (2) The Torah then makes the point that man is a creature combining all four basic elements in his composition. On the one hand this makes him mortal, since such combinations cannot endure forever, on the other hand he has been endowed with the essence of immortality via his soul. The mist which rose from the earth served to combine fire, water and wind when it settles on the earth. Thus it combines with the fourth basic element, earth. When man was formed, this fusion with earth from which he had been formed had already been achieved. The personal involvement of G-d expressed by "Let Us make man" is what imbued man with the potential of everlasting life. Our sages have interpreted the use of the letter yud twice in the word vayyitzer, He fashioned, as referring to two creations of man, the finite (mortal) and the potentially infinite (immortal). From this point onwards, the Torah deals with the purpose of creation. (3-6) Because of the centrality of man in G-d’s plans, all the means necessary to achieve the end have been listed prior to the main event of creation, that of the making of Adam.
*כוונתו שאחרי היות האדם האמיתי רצוני לומר המשכיל והמעיין בענינים אלהיים. ומשלים חפץ ה' בכל מעשיו, התכלית הנרצה מכל הבריא' ע"כ ספר הכתוב תחילה בריאת שאר הנמצאים אשר הם רק בבחינת האמצעים, רק בדרך כללי וסתום ורק אחרי בריאת האדם שעליו נאמר כאשר נשלמ' הבריא' עמו, וירא ה' את כל אשר עשה, והנה טוב מאד, בעבור היותו התכלית, שהוא הטוב האמיתי והנרצה בכל פעולה, החל לספר בפרט כל מה שנברא לכבודו ואיך הוא מגיע לתועלת האדם, וזש"א ז"ל מתחילת הספר ועד כאן כבוד אלהים הסתר דבר, מכאן ואילך כבוד מלכים חקור דבר.- והוא מה שרצו אותו באותו המאמר (ב"ר פ' ט') שהנחתיו בפתח השער יושב ראשונה. האומר על מאמר וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. מתחלת הספר ועד כאן כבוד אלהים הסתר וכי' (משלי כ״ה:ב׳.) וזה שאם יובן כחמר פשוטו לומר שעד כאן הוא סוד מעשה בראשית הנתן להסתיר ולעסוק בו בחשאי כדתנן (חגיג' י"ג:) מכאן ואילך נתן לדרוש ולפרסם. שתי תשובות עצומות יש בדבר. האחת כי הסתר דבר וחקור דבר אינם מאמרים מקבילים. כי יתכנו שניהם יחד חקור והסתר. והיה לו לומר עד כאן בל יחקר מכאן ואילך חקור עד כאן הסתר ומכאן ואילך גלות. וזה מבואר. והשנית שהרי כל הפרש' הזאת שהוא מתחיל בה מעניני יצירת האדם ובת זוגו ונטיעת הגן והצמחת אילנותיו והנהר היוצא הנפרד לארבע' נהרות והכנסת האדם בו ומעשה הנחש וחטאו של אדם וגרשו מגן עדן וענין להט החרב והכרובים הכל היה בימי המעש'. והכל הוא עקר מעש' בראשית הנקראים סתרי תורה ובפירוש אמרו חכמינו ז"ל עץ הדעת שאכל ממנו אדם הראשון לא גלה הקב"ה אותו אילן לאדם ולא עתיד לגלותו (ב"ר פרש' ט"ו). ואיך לא. והנה הרב המור' עשה מכל אלו הענינים ומהיותר מפורסמים מהמסופרים אחריהם עקר סוד מעש' בראשית והסתרו כמו שנרא' בו בפרק שלישי חלק ב' המיוחד אליו לזה. ואיך יאמרו מכאן ואילך שלא יוכלל בהסתר דבר. אמנם הכוונ' להם בזה היא כי עד שלא נגמר' מלאכת האדם שעליו נאמר והנה טוב מאד כמו שפירשנו, היה כבוד אלהים ורצונו לספר נפלאות הבריא' בהסתר דבר. כלומר מבלי תת סבה וגלות כוונה למעשיו ולא היה החוקר יכול לדעת מה טיבן של מלאכות אלו ומה תכליתן. אמנם אחר בריאת האדם שהוא היה הטוב מאד במה שהוא התכלית. היה כבוד אלהים ורצונו לספר בהם בחקור דבר. והוא לשומו סבה לכל ותת בו סבה למה ולמי ולמה נעשו כל אלו הבריאות. כי הוא עצמו ענין חקור דבר. כמו שהתחיל מיד באומרו אלה תולדות השמים והארץ בהבראם וכו' וכל שיח וכו'. ואיד יעלה וכו'. וייצר יי' וכו'. ויטע וכו'. כי ודאי כל אלו הבריאות הם אשר נעשו ראשונ' אלא שיפרש טעמם וסבתם כמו שפירשנו. וכמו שתרא' הענין מפורש מבואר בספורים הנמשכים בעזרת האל. כי הכל הוא פירוש וגלוי דעת המעשים הסתומים אשר נעשו ראשונ': ודי בזה למה שרצינו אליו בזה השער: The remarks of the Midrash quoted at the outset, do not refer to what is permissible to investigate and what is not. Proof of that is that "hiding" and "examining" are not opposites. Only "hiding" and "revealing" would be opposites. The sages also say that details of what went on in the garden of Eden, such as the nature of the tree of knowledge, will never be revealed. If so, then the element of "hidden" continues to exist beyond the point of the story chosen by the Midrash as the watershed in the story of creation. It is our view then that the meaning of the Midrash is thus. Until we read about the creation of man, the whole story of creation remains a mystery from the point of view of its purpose. Only when we hear about the creation of man, can we begin to unravel the purpose for which G-d had made all the preceding efforts. From this point on, and with the additions provided, the researcher can penetrate into G-d’s motivation right from the onset of the story.