Akeidat Yitzchak 48:1

פרשת ויקחו לי תורמה "They will take a gift for Me."

^*תוכן דברי הרב ז"ל הוא, כי התור' הקדושה הרחיק' בכל עוז כל רעיון גופני וגשמי מעצמות הי"ת, כמאה"כ ונשמרתם וכו' כי לא ראיתם כל תמונה, ואחרי שאינו גוף לא יצטרך גם למקום אשר ישכון בו, אשר ע"כ השכילו גם חז"ל לקרוא את הי"ת בשם מקום, להורות שהוא אינו מצטרך לשום מקום, כי אם הוא מקומו של עולם, והוראת שם "מקום" זה על הי"ת אינו להוראת שם מקום בכלל להורות על גבול ידוע אשר בתוכו ישכון דבר מה, כי גם בזה הלוא יוגשם ויוגבל חלילה הי"ת כי אם שם מקום זה הנאמר על הי"ת יורה רק על היותו ית' הסיבה אשר המציאה הכל מאין, והמקיימת גם תמיד את העולם כולו משורש קום ובהפעל הקים המורה בלה"ק על העמדת והתמדת דבר על מכונו, ובעבור זה משבחים אותו המלאכים גם במאמר ברוך כבוד ד' ממקומו, ר"ל בעבור היותו מעמיד ומקיים כל הנמצאים זולתי (כי המ"ם פה מורה על הסיבה) ובעבור זה כתב ג"כ התורה ח"א פע"ב שאף שנדמ' העולם בכללו לאיש מבני אדם שהוא עולם קטן, בכל זאת לא נוכל לאמר שהי"ת הוא לב העולם, ר"ל שיחסו אל העולם כולו כיחס הלב אל גוף האדם כלו, וזה מג' סיבות הא' שהלב מקור החיים ומושב הדם שהיא הנפש אף שהוא משפיע חיים לכל האיברים, בכל זאת הלא גם הוא יקבל תועלת מהם, כי הם מוליכים המזון אל הגוף וממנו יתהוו הליחות ומיץ הדם אשר יורק מהכבד והריאה אל הלב, תחת כי הי"ת אינו מקבל שום תועלת מברואיו, כי הוא שלם לבלי תכלית ואינו מצטרך להם, כמאה"כ "אם צדקת מה תתן לו", הב' שהלב שוכן באמצע מוקף משאר איברים פחותי ערך ממנו, ובעולם הכללי מלבד שהגלגל היותר נכבד מקיף את הפחות ממנו במדרג' וגבוה מעל גבוה שומר, והארץ הפחות' מכולם בתוך הנה הי"ת אינו גוף עד שיכילהו שום מקום והג' כי השכל האנושי ההיולאני, (הנקרא לדעת הרב בשם נפש ואינו עוד שכל נבדל עד שיתחבר אליו ענין אלקי, על ידי מעשיו הטובים עלי ארץ, עיין ביאורי למעל' דף מ"ו ע"א) אשר מושבו בלב הוא כח בגוף ובלתי נפרד ממנו, תחת כ הי"ת אינו כח בגוף העולם, כ"א עצמותו ית' נפרדת מכל הנמצאים זולתו, ועל ב' אלה יורה גם מאה"כ הן השמים ושמי השמים לא יכלכלוך וכו' ואחרי כל הדברים האלה הלא יקשה לנו להבין מצות התורה, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" הנראית כמתנגדת אל כל מה שאמרנו עד הנה, ונבאר זה ואמר הרב ז"ל, כי תכלית תורתינו הקדוש' היתה בכל זאת רק, למלט בני ישראל מהלכד בפח הטעות אשר יוקשים בהם בני אדם הנמשכים יותר מהראוי אחרי חקירות הפילוסופים המכחישים בידיעת והשגחת הי"ת הפרטית בכל מעשינו ומשלח ידינו ולהביאם אל ההצלחה האמיתית ע"י האמינה בכל אלה העיקרים הנכבדים ובעבור שההמון יחשוב כי מי שאין לו חושים כבני אדם אינו יכול לראות ולשמוע ולדעת ולהשיג דבר שהוא חוצה לי ויחשוב ג"כ שהמלך או השר שאינו שוכן בתוך עמו אינו יכול להשגיח עליהם ולהנהיגם, ואם אינו מקבל שום תועלת מהם לא ישים עינו עליהם לטובה, ע"כ כמו שינהג הרופא החכם עם החולה בתתו לו רפואות תעלה ושמי מרקחתו אשר יקחם ורפא לו. מבלי אשר יבאר לו תחילה מהות וטבעי הדברים ההם אחרי שאין צורך לידיעתו זאת להשגת רפואתו מלבד שרוב החולים מהמון העם נבערים מדעת להבין חקי וכללי הרפוא', כן נהג הי"ת עם ישראל בתתו להם תורתו, כי דבר עמהם בלשון בני אדם, ולמען השריש בקרבם ידיעת הי"ת הדברים הפרטיים, ופעולתו התמידית בעולם השפל יחס בתורתו לעצמו ית' עין רואה ואוזן שומעת, ושאר איברי הגוף אשר בהם יעשה האדם מעשהו, כמו עיני ה', באזני ה'. ויתעצב אל לבו, ימינך ד' וכו' אף כי באמת אינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף, ולמען השריש בלבם האמונה בהשגחתו ית' עליהם כהשגחת המלך על עמו אשר הוא יושב בקרבו, נאמר ושכנתי בתוכם, אף כי באמת אינו כח בגוף ונעלה הוא מכל גבול ומקום גשמי, וצוה אותם לעשות במשכן מנורה להאיר, ושולחן אשר יושם עליו לחם הפנים, ומזבח הקטורת המסב ריח נעים, ומזבח העולה אשר עליו יקטירו בשר העולה וחלבי השלמים ושאר הקרבנות, אשר מענין כולם יראה שיוסב לו ית' מהם טובה והנאה, כמו שיושב לאדם כאשר יהל נרו, ובאכלו לחם ובשר, והריחו ריח נעים, אף כי באמת לא יצטרך הי"ת להשלמתו שום דבר חוצה לו, אך בזה העיר הרב ז"ל ואמר שאף כי להוספת שלימותו ית' לא יצטרך למעשה ברואיו, בכל זאת להראות כוחו וגבורתו עלי ארץ, אם בפעולות טבעיות המצטרכות להנהגת העולם, או בפעולות נסיות היוצאות מגדר הטבע הנהוג, יצטרך כביכול למעשי ברואיו, כי רק על ידם יעשו ברואיו אלה ראוים, שיעשה הי"ת בעבורם הפעולות הטבעיות והנפלאות ההם, ד"מ רק אחרי אשר יפתח וישדד האכר אדמתו ויזרע אותה יצמיח הי"ת בפעולתו הטבעית אוכל למכביר, ורק בעשות ישראל המעשים הטובים הנרצים בעיניו יעשו ראוים, שיעשה עמם טוב וחסד באופן נסיי, כמאחז"ל "כ"ז שישראל עושים רצונו של מקום מוסיפין כח בגבורה של מעלה", ר"ל שבזה נותנים יד ומקום לה"ית להראות בם כח גבורתו והשגחתו הנשיית, ואחרי שפעולת כל נמצא היא חיותו, כי רק על ידה נראה שהוא חי[וכעין זה פירש רבינו נסים בס' המפתח ריש פ"ד ממס' ברכות מחז"ל על הכ' "ואולם חי אני א"ל הקב"ה למשה משה החייתני בדבריך" כי יען שהתפלל לפניו בעד ישראל ונענה לו לסלוח להם, ולהוסיף עוד לעשות בעבורם נסים ונפלאות למען הנחיל בניהם אחריהם את הארץ אשר נשבע להם, ולהראות בזה לעיני כל העמים גם מדת טובו וחסדו עם בריותיו, גם יכלתו העצומה לבלי תכלית עד שיראה לכל כי חי הוא ע"כ נקרא משה אשר סבב זאת ד"מ בשם "מחיה אותו כביכול".] (והרשעים שאינם עושים פעולות טובות כאשר היא תעודת כל אדם עלו ארץ אחז"ל בעבור זה לדעתי, שקרוים מתים בחייהם, עיין ביאורי למעלה שער כ"ב בד"ה כי רק בהיות החומר וכו') א"כ גם חיות הי"ת כביכול מתראה לנו רק בפעולותיו, וזשא"הכ "ואולם חי אנוכי וימלא כבוד ה'" וכו' רק בעבור שמלוא כל הארץ כבודי ופעולותי יוכר לכל כי חי אני, וכן "חי אנוכי לעולם וכו' אם שנותי וכו'" ר"ל שע"י הראות פעולת נקמתי בעושי עולתה בכל העתים והמקומות, יודע לכל כי חי אנוכי לעולם, וכי יש אלקים שופטים בארץ, ונמשך מכל זה, כי חיותו ית' מצטרכת כביכול בבחינ' מה גם לפעולות ברואיו. וע"כ נצטוו ישראל לעבוד עבודתם באוהל מועד, ולעשות שאר המעשים המצווים מאתו ית' ונרצים בעיניו, למען יתקרבו עי"ז אל הי"ת ויהי' יחסם אליו כיחס האש' אל בעלה אשר מחובתו להשתדל בעבורה בכל עוז, ולהמציא לה שלש ראשי צרכיה שהם המזון הכסות והדירה, כמא"הכ "שארה כסות' ועונת' לא יגרע", ואותן לא יגרע ה' לא לבד מיחידי הסגול' השרידים אשר הוא קורא, ומהשלימים הדבקים בו, כמא"הכ "ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבוש ושבתי בשלום אל בית אבי", כ"א גם מכל אומתנו הישראלית אם ילכו בדרכיו, ולא לבד בדרך טבעיי, כ"א גם באופן נסיי, כי גם במדבר המטיר להם שאר, ולחם אבירים אצל איש, ושמלתם לא בלתה מעליהם ובסוכות הושיבם לתת להם מחסה מזרם וממטר:
ועל כל זה רומז המדרש שהחזל בו הרב ז"ל שאפי' יתקבצו כל אומות העולם (וחכמיהם אשר בחקירותיהם הפילוסופיות יכחישו ידיעת הי"ת והשגחתו הפרטיית, ובעבור זה ירצו) לבטל את האהב' אשר בין ישראל לאביהם שבשמים, לא יוכלו וכו' ונהרות לא ישטפוה אלו המלכיות (ר"ל אף שעברו עלינו כבר צרות רבות ורעות בהיותנו בארץ אויב תחת יד בבל ומלך אשור, נשארת אמונת ההשגח' הפרטית בכל זאת תמיד מושרשת בלבנו) אם יתן וכו', ר"ל שאף שאין מדרך בני אדם שיתן איש כל הון ביתו למען קיות בו אהבת זולתו, ואם יעשה זאת יבוזו לו ויחרפוהו, אבל הייית ויתר כביכול בעבור אהבתו אותנו את כל תאריו הנשגבים, והכתיב לעצמו בתור', "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", וקבל שם כל מיני עבודתם אף שכל אלה נראים כמתנגדים אל יקרת כבודיו ומעלת עצמותו ית' כי חפץ בזה להשריש אמונתנו בקרבנו, ולהיישרנו ללכת בדרך הטובה והישרה הנרצית בעיניו. הקושי והזרות הנופלים בדברים היוצאים מפי שלמי הדעת הערה גדולה המה לגדול ערכ' ועוצם תועלתם. ומה גם עתה כי מאת י"י צבאות יצאה הפליא עצה מה קשה מסלע ומה עז מחלמיש צור אצל השכל האנושי כדבר על אלהי העולמים יתברך שמו כעל מלך ממלכי האדמ' או עשיר עשירי' להכתיב לעצמו ענייני האכסנאי הנכבד אשר יצטרך להעתק ממקומו ולהתגור' אצל בני המדינ' ומבקש מהם עליית קיר קטנה או גדולה במטה ושלחן וכסא ומנורה ויתר הכלים אשר ישרתו בם לכל עבודתו ומעש' שלחנו ומעמד משרתיו ומלבושיהם כמו שיאמר ויקחו לי תרומ' מאת כל איש וגו' ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וגו' ועשו ארון וגו' כל הפרשה הזאת וכל אשר ממינה כי רב הוא כי חלילה לו יתב' שיתקומם במקדש או בשום מקום מכל המקומות אשר נתפרסמו בשכינתו יתברך כי המתקומם הוא בעל שיעור ותמונה מוגבלת ומוקפת במקום ההיא. יתעלה שמו והדרו מכל זה עילוי רב. והנה משה להרחיק האומה החכמה מסכלות זה תכלית ההרחק אמר (דברים ד') ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר י"י אליכם בחורב מתוך האש פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל והפליג לזכור להם כל מיני הצורות והתמונות אשר הניחום הוברי שמים בככבים ובמזלות וכסיליהם כמו שתראה משם במעט שתקדם לך מהידיעה בדבריהם וכמו שאמר בסוף ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש וגו' אשר חלק י"י אלהיך לכל העמים וגו' ואתכם לקח י"י וגו'. ירצה כי הבדיל ה' אותם מכל העמים להרחיקם מעל השבושים ההם אשר נכנסו בלב הסכלים אשר לא ישערו שום מציאות כי אם אל גשם בעל שיעור ותמונה. והנה להרחיק זה השבוש בדעת המונינו התחילו חז"ל לכנות שמו יתברך במקום כמו שאמר (בעל הגדה) ברוך המקום שנתן תורה לישראל. (שבת י"ב.) המקום ירחם עליך וזולתם. והכוונ' להודיעו שאינו מתקומם במקום כמו שיראה מהכתובים המשכינים אותו באהל ובמשכן אדרבא שהוא יתעלה מקומו של עולם. אמנם עדין צריכן אנו להתבונן בטוב כוונתם כי הנה אחר שאחד מתנאי המקום הוא להיותו שוה למתקומם מה לי מקיף ומה לי מוקף מכל מקום שניהם חוייבו להיות בעלי שיעור ותמונ'. אלא שכוונתם ז"ל כפי שאחשוב היא לצדדים מה שאותן תשעה פנים שזכר החוקר בספר השמע שיאמר בהם שהדבר בדבר. והוא שיאמר שהחלק בכל. או שהדבר במניע כמו שנאמר שהיושר באדון כי המה ראו כי האדון המישר הדרך והמסדר הצדק אשר בו יעמדו העם כאלו הוא המקום הנאמן אשר הם עומדין בו ונסמכין עליו. וכמו שאמרו (אבות פ"א) על שלשה דברים העולם עומד כי הדברים ההם הם באמת מקומו של עולם והוא עומד בהם. ואפשר שהחכם שלמה הסכים אל מאמר החוקר באומרו (קהלת ג') מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע כי לא על המקום מהשוק או שער העיר הוא מדבר רק שהשר או השופט הוא מקום היושר והצדק או הפכם וזה יתבאר עוד בפרשת עגלה ערופ' שער צ"ה ב"ה. והנה לפי זה כוונת חז"ל באומרם המקום ברוך הוא לומר שנמוס היושר הכולל אשר כל הנמצאים צריכין אליו הוא באדון הכל יתעלה ובו מתקיימים. ומטעם השתופים הללו מקלסין אותו במרום בלשון הזה ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו (יחזקאל ג') ירצו מחכמתו והישרתו אשר בהן תלוין ועומדין כל נמצאי מעלה ומטה ובו יתעלה הם מתקיימים ולא בזולתו עם היות שלא יכון לשום מקום ומתקומם כלל במערכותם לעשות ממנו משל או דמיון. ובמדרש (ב"ר פ' ס"ה) ואשמע אחרי קול רעש גדול ברוך כבוד ה' ממקומו. מהו אחרי אמר יחזקאל משקלסתיהו אני שמעתי שמלאכי השרת מקלסין אותו ברוך כבוד י"י ממקומו ביארו שזה הקילוס בעצם וראשונה יאמר מפי הנביא מצד שהוא אדם ובו יתכן המשל ההוא. ואחריו ובשנייה יאמר מפי המלאכים עם שלא יתכן בהם כלל והוא מה שאמרנו. והנה זאת הכוונה היא נאותה לכל מקום שיבא זה הכנוי בכתובים בין שיאמר שהוא יתעלה המקום או המתקומם: לפי שאלו הענינים גם מה שכתב הרב המורה מענין המדרגה הם מקומות שכליים ימצאם השכל בנמצאים המושכלים כמו שימצא החוש המקום המורגש בנמצאים המורגשים. ועל כל פנים תתבאר הכוונה מבלתי התקוממותו בתוך מחיצות יקיפוהו וכמו שאמר (ד"ה ב' ב') כי השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו. וגם ההעתק המחוייב לנוסע ובא ממקום למקום כמו שיאמר (שמות כ') בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך. (במדבר י"א) וירדתי ודברתי אתך וגו' הוא שקר מבואר שכבר נתבאר שכל מתנועע הוא גשם מתחלק. וחלילה ליחס לו יתעלה שום גשמות ולא שום פרוק ולא חבור. הכתוב צווח ואומר (דברים ו') שמע ישראל י"י אלהינו י"י אחד. ושקר גם כן. מהיות הנעתק ממקום למקום אמנם בהכרח להשלים לו שום דבר יחסר לו במקומו הראשון אשר בעבורו הוא נוסע ובא אל זולתו. והנה יתעלה האל מכל זה עלוי בב"ת אמר המשורר (תהלים כ"ד) לה' הארץ ומלואה וגו' (איוב ל"ה) אם צדקת מה תתן לו והתורה מכרזת בכל מצותיה ועבודותיה שאין דבר מהם לצרכו רק לצרכנו כמו שאמר בכל מקום (דברים כ"ב) למען ייטב לך (שם ו') לטוב לנו כל הימים וגו': והנה כשנתבונן באלו השלשה ענינים נמצא שאלו הן עצמן השלשה חלופין שכתב המורה חלק ב' פרק ע"ב שאמר שנמצאו לדמוי העולם בכללו לענייני העולם הקטן שהוא איש מאישי האדם. הראשון שלא יוסב תועלת ושום הטבה בעולם הכללי משום מושפע למשפיע כמו שיוסב בעולם הקטן מהאברים המושפעים אל המשפיעים עד שהלב עם שהוא התחל' לכלם הוא חי בעדם וכ"ש אליו יתעלה שהוא החונן והמטיב לכל. והשני שהלב הוא מוקף מהאברים לישמר בתוכם ובעולם הכללי היותר נכבד מקיף לכל אשר תחתיו במדרגה וכ"ש האל יתעלה שאינו בתוך העולם ולא חוצה לו עם המצאו בכללו וחלקיו שהוא מקום הכל ואין הכל מקומו כמו שאמרנו. והשלישי שהוא יתעלה אינו כח בגוף העולם ולא בחלק מחלקיו כמו שהשכל האנושי ההיולאנו הוא כח בגוף ובלתי נפרד ממנו והנה דברים אלו כלם הם דברים אמיתיים פלוסופי' א"א להכחישם ולא שום אחד מהם בשום פנים. והנה התורה האלהית תכחישם באלו הספורים ותבטל אותם כלם יחד כמו שהוא מבואר מעצמו והוא דבר זר מאד בתחלת המחשבה. אמנם בטוב ההתבוננות הנה היו כל אלה הענינים חכמה עצומה והערה נפלאה להמלט מהפח והפחת אשר בהם יוקשים אלו האנשים בחקירותיהם. וכל הנסמכים בהם והנמשכים אחריהם. ולהביא בני התורה בדעותיה ואמינותיה אל ההצלחה האלהית אשר א"א זולתם. וזה כי אלו הפילוסופים בדברם באלו הענינים הנה הם לא דברו בידיעת האל יתעלה אלו הדברים האפשרים ולא בהתבוננותו בעניני כחותינו והשגחתו במעשינו ועצבון ידינו אדרבא הם סלקו ממנו כל אלו הדברי' מכח עיוניהם כמו שכתבנו בשערים כ"א ול"ט. ולזה היו כל דבריהם אלו לפוקה ולמכשול באזני עם הארץ לומר כי אחר שאין לו חושים כחושינו וכחות ככחותינו שאינו משיג ויודע דבר לפי שלא צוייר אצלם הרגש דבר באופן אחר וגם יאמרו כי מי שאינו יושב ושוכן בקרב העם המונהגים ממנו אי אפשר שיוכל להשגיח ולכוון היטב בעניני הנהגתם ופרטיהם ועוד כי המלך והשר אשר אינו צריך לעמו ולא יוסב לו מהם שום עבוד' והנאה אי אפשר שיקפיד עליהם ויתן אל לבו הנהגתם ותועלתם כמנהג המלכים אשר בארץ המה. והנה לפי שעל דרך האמת לא יבצר ממנו יתברך שום ידיעה והשגה והתבוננות בכל אלו הדברי' מהשלשה סוגים שזכרנו עם שלא ימצאו בו עם המקרים והחסרונות אשר ימצאו באנשים כמו שיחשבו ההמון. וכאשר כתבנו בשער ל"ט הנז'. לזה היה מחסדו ואמתו עם עמו ושומרי בריתו לנהוג עמהם כדרך הרופא החכם שמשקיף אל הגעת הבריאות אל החולה מבלי שישכילהו מהות התרופות וטבעיהם וסגולותיהם אבל יעלימם לפעמים ממנו כשידע שאין דעתו סובלתן ולזה נסתלק האל יתברך אצלם מכל אלו הענינים הנוראים האמתיים וויתר השגתם להם כדי שלא יקבלו את הרע מהם לפרוק מעליהם עול מלכות שמים ולהתיש כחם בעבודה ויראה ואת הטוב לא יקבלו כי הם דברים דקים לא יצויירו אצלם לפי אמתתם ולא יבאו עד תכונתם ולזה בטל אמת אלו הענינים והשליכו ארצה והכתיב לעצמו עניינים המורים היותו יתברך אצלם כמלך החכם והחסיד הרחמן היושב בתוך עמו באהל ובמשכן ושמח עמהם ואוהב אותם ומטיב להם בשמעם בקולו ומוכיח ומיסר אותם בעברם רצונו וכמו שאמר הנביא (מיכה ו') מה י"י דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך. ירצה שלא יבקש ממנו שיטריד שכלו בעיונים הדקים ההם רק שיישיר דרכו בעשות משפט ואהבת חסד וזה עם הצנע לכת ביראה וענוה עם אלהיהם. ירצה מבלי העז פנים בחקירה עליו לאמר אם יודע ואיך יודע ומה יודע כדרך אלו הפלוסופים לפי שזה יתד שכל יושר מעשיהם תלוי בו. ולזה דברה התורה האלהית בכל דבריה וספוריה כנגד אלו השלשה חלופים שאמרנו: והנה כנגד השלישי מהם נשתמשה תמיד בתארים אנושיים וכחות גופיות ולא נמנע עצמו מהם אמר (ברא' ח') ויאמר י"י אל לבו. (שם ו') ויתעצב אל לבו. (שמות ט"ו) ימינך ה' נאדרי וגו' וברוח אפך וגו' אשר אלה וכאלה עצמו מספר. וכנגד הענין השני אמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ושכנתי בתוך בני ישראל.(שם כ"ט) והתהלכתי בתוככם. (ויקרא כ"ו) השוכן אתם בתוך טומאותם. (שם ט"ז) תארו בלב הנטוע בתוך הגוף והמלך בתוך עמו ובאמצעיתם והם עוטרים אותו מזה מזה והוא נותן אל לבו ומשגיח עליהם מכל צדדיו: וכנגד הענין הראשון והוא מה שנתברר בהשקפה שכלית שלא יוסב אליו שום טובה ותועלת מנבראיו ולא מהמושפעים ממנו בא בתורה סדור השלחן והמנורה ומזבח הקטורת גם מזבח הקטורת אשר כולם יראה מענינים שיוסב אליו יתברך מהם שום טובה והנאה כמו שיראה מפשוטי כתוביה' וזה הענין עם היותו היותר זר והיותר רחוק מכל'. הנה הוא היותר אמתי שבשלשתן וביאור זה כי החיות אשר יאמר בו ית' דומה לחיות אשר בלב הגוף הוא שיורגשו ממנו יתברך פעולות מסודרות יוצאות בעולם בחכמה ובתבונה ובדעת. אם מהטבעיות אשר עשאם להנהיג בהם העולם כמנהגו. ואם אשר הם כנגד הטבע בכל הגדולות והנוראות אשר נעשו על ידי הנביאים תמיד. כי בכל אלו הענינים יודע חיות חי העולמים. וכמ"ש (במדבר י"ד) ואולם חי אני וימלא כבוד ה' וגו' (דברים ל"ב) ואמרתי חי אנכי לעולם אם שנותי ברק חרבי. יורה שהחיות האלהי הוא הוראת אלו הפעולות הנכבדות בעולם. והנה אין ספק שאין מבא להגעת רוב הפעולות הטבעיות כ"א ע"י מעשה האנשים כי אם לא יחריש החורש ולא יזרע הזורע הן לא יאסוף את תבואתו. כמו שכתב החכם באלהיות משל כל זורע וכו' והקש על זה בכל הענינים וכמו שאמרו (שוח"ט תהלים כ"ג) יכול אפילו יושב ובטל ת"ל (דברים י"ד) בכל משלח ידיך וגו' וזה מבואר מאד. אמנם יותר מזה הוא מבואר בחיות אשר מצד המעשים הנפלאים כי גם הם לא יעשו ולא נתנו ליעשות כי אם ע"י סיוע האנשים השלמים אשר יקבלום. כמו שאמר דניאל (ו') כל קבל די קדמוהי זכו השתכחת לי. וכן בחבריו (שם ג') עבדוהי דהתרחיצו עלוהי. כי על זה אמרו ז"ל (שבת פ"ט.) מכל מקום היה לך לסייעני ועוד אמרו מבואר (איכה רבתי פ"א) כל זמן שישראל עושין רצונו של מקום מוסיפין כח בגבורה של מעלה שנאמר (במדבר י"ד) ועתה יגדל נא כח י"י וכשאין עושין רצונו של מקום מתישין כח וכו' שנאמר (דברים ל"ב) צור ילדך תשי. ועוד אמרו הדרך עלן והדרן עלך כמו שיתבאר ענין זה בשלמות בתחלת משנה תורה שער פ"ז ב"ה. והנה הוא מבואר כי לפרסם החיות האלדי בפעולותיו המיוחדות יועילו מאד המעשי' האנושיים משני המינים. ולזה מה שהוצרכו בתורה אלו הענינים הנעשים במשכן ובבית עולמים ממנורות ושלחנות ומזבחות ויתר העבודות כלם אשר הם מהשלשה סוגים אשר זכרנו. כי לא להפליג והרחיק עניניו ונוראותיו בא האלדים כי להקריבם כמו שכתבנו בשער עשר' הדברים עד שכבר תצוייר שכוונתו עמהם בתפארת אדם מעולה לשבת בית עם האשה והבנים והוא רוצה בעבודתם ושירותם. וכמו שאמרו ז"ל (ש"ר פ' ל"ו) בארבעה דברים נכסף הב"ה למעשה ידיו. כי הוא מאמר נפלא מאד כמו שיבא ביאורו בסוף שער הבא בסמוך ב"ה. והוא דבר מה שנתחזק דמיונו בכל דברי התורה והנביאים באופן נמרץ נאמר (הושע ב') וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בחסד ובמשפט וגומר ואמרו ז"ל בכל ברכותיהן אשר קדשנו במצותיו קדושין ממש כמו שיתבאר בע"ה בפרשת כי תוליד בנים שער פ"ח. ואפילו בשעת הכעס אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה (ישעיה נ'). והויה זאת היתה התחלתם מימי האבות שנאמר בהם (בראשית י"ז) להיות לך לאלהים והייתי להם לאלהים הויה ממש כמה דאת אמר (במדבר ל') ואם היו תהי' לאיש. אמנם נתבאר ליעקב בפי' במרא' הסולם המופלא באומרו (בראשית כ"ח) והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק הארץ וגו' והיה זרעך וגו' והנה אנכי עמך וגו'. כי שם פרט לו כל עניני הזווג ותנאים כי באמרו הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך הנה כתב לה כתובה וייחד לה קרקע למזונות ופרנסה ולאפותיקי כתובתה. וכמה נתבאר זה בפרשת (דברים ח') כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טוב' וגו' כמו שיתבאר שם ב"ה ובאומרו והיה זרעך כעפר הארץ הבטיח על הייחוד לבא עליה לפרות ולרבות ממנה זרע שלא יסופר. וכמו שאמר אחרי כן (שם י"ד) בנים אתם לי"י אלהיכם (שם ל"ב) בנים לא אמון בם. והושע אמר (הושע ב') ריבו באמכם ריבו: ובאומרו והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך קבל עליו ההגנה והשמירה בכל הדברים הצריכים למחסה ולמסתור. והנה שלשה ענינים אלו הם הנהוגים לקבל כל אחד מהאנשים אצל אשתו בהישרת התורה שאמרה (שמות כ"א) שארה כסותה ועונתה לא יגרע. גם קבל עליו התנאי הנהוג בזיווגין שלא לגרש ולא לפטור אותה בגט. ולזה אמר כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך. ומ"ש ירמיהו על אודות אשר נאפה משובה ישראל שלחתיה ואתן את ספר כריתותיה אליה (ירמיה ג'). הנה הוא לשון מגזים לבד לא שלוח ממש שהרי הקדים השלוח אל הגט הפך מה שאמר הכתוב (דברים כ"ד) וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה. והוא מה שאמר ישעיהו אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה בו שתהיה מגורשת שהרי כששלחתיה לא היה שם גט. וכשנתתי לה הגט לא שלחתיה והוא דקדוק נכון להנצל על דרך שאמרו ז"ל (יבמות ק"ב:) על חלץ מהם (הושע ה'). וכבר אמרו בזה (איכה רבתי פ"א) משל למי שנתן גט לאשתו וחתפו ממנה. באת לינשא לאחר אומר אי זה גטיך. תבעה מזונות אומר לה שהיא גרושה. ואיך שיהיה מזה כבר הובטחנו ע"י ירמיהו שלא יספיק שום גט ואפילו זנות של אחריו לשתעזב ממנו ית' לעד באומרו הן ישלח איש את אשתו והלכה והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד הלא חנוף תחנוף הארץ ההיא ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאם ה' (ירמיה ג') וכל זה היה לו לזכות נפלא כמו שנתבאר שם במקומו. ולקיים כל דבר נדר לאלהי יעקב על הכלל בשם הפרט (בראשית י"ז) אם יהיה אלהים עמדי וגו' וסיים ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ושבתי בשלום אל בית אבי וגו'. והנה כלל כל השלשה דברים כי לחם לאכול הוא כולל כל צרכי המזונות והפרנסה אשר עליהם יחיה האדם. ובגד ללבוש הוא הדר הכסות והלבוש המגין על המתכסה בו בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הגשמים ובכלל כל מיני השמירה הנזכר באומרו ושמרתיך בכל אשר תלך והרי כאן שאר כסות. אמנם על העונה והוא ההתיחד שמו עליו כעין שמתיחד אדם עם אשתו בשעת חופה אמר ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלהים כי לא יתכן הייחוד ההוא כי אם לזמנו ומקומו המיוחד שהוא בארץ הקדושה. וכמו שאמרו (כתובות ק"י.) כל הדר בחוצה לארץ דומה כמו שאין לו אלוה ולזה ייעד לו זמן הנשואין לכשישוב בשלום אל בית אמו ואל חדר הורתו כי שם יהיה לו לאלהים. כמה דאת אמר גם הייתי הלילה לאיש (רות א') ימים רבים תשבי לי (הושע ג'). והנך רואה כי למועד אשר דבר אותו מיד נגמר הזווג שנא' (בראשית ל"ה) וירא אלהים אל יעקב בבאו מפדן ארם ויברך אותו ויאמר לו אלהים שמך יעקב לא יקרא עוד שמך וגו' ויאמר לו אלהים אני אל שדי פרה ורבה וגו'. יורה כי שם נזדווג אליו וברכו ברכת נשואין ונשא את שמו למעלה וכבוד כראוי לאשה בשעת הנשואין לכבוד הבעל. ואמר פרה ורבה כי הוא הענין הנמשך מהעונה והמיוחד אליה וענין הפריה ורביה לשם הוא שיפרה וירבה הוד ההצלחה יתברך הוא וזרעו אחריו לכבוד ולתפארת כי לענין הבנים כבר היו לו אחד עשר ורחל היתה מעוברת מבנימן. והוא סוד ויעל מעליו אלהים במקום אשר דבר אתו הכתוב שם וכמו שאמר מכאן (ב"ר פ' פ"ב) האבות הן הן המרכבה והוא פלא. וגם אתה רואה כי בשלשתן קיים בריתו לבנים בצאתם ממצרים. כי מיד נאמר (שמות ט"ז) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ונאמר (שם) בערב תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם והוציא להם נוזלים מסלע והם הדברים הנכללים בשאר כמו שאמר (תהלים ע"ח) וימטר עליהם כעפר שאר. והנה במלחמת עמלק וקודם לזה על הים הגינם וכסה עליהם מזרם ושטף התלאות. אמנם ענין התורה הוא עצמו ענין הזווג השלם כי שם נתייחדו להיות לו לעם כמ"ש (שמות י"ט) והייתם לי סגולה וגו' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. ולזה היה שם הקדושה והטהרה וההזמנה הנהוגים לכלות כדת משה וישראל. וזה הענין תמצאהו בכל מקום שתרצה מציאותו בתורה ובנביאים עד שמכל זה תתבאר הכוונה האלהית בכל אלו הענינים ואשר להצליח האומה הזאת אשר לקחה לו לחלתו הנה הוא יתעלה לו הפליג עמהם באלו הדברים הפילוסיפיים האמתיים להרחיק השבושים והכפירות הכרוכים בעקביהם ויוצאים לצדם כמו שאמרנו אבל ויתר אותם ובטלם אצלם כדי שיוכלו כללותם להשתתף בהצלחה ההיא מבלי שום מונע כמו שכוונו לזה חז"ל באומרם (ב"ר פ"ח) נטל את האמת והשליכה לארץ. כאשר בשער מ"ג עיין עליו. והוא מה שכוונהו חז"ל במאמר ההוא אשר זכרנו ראשונה הדא הוא דכתיב מים רבים וגו'. ואמרו מים רבים אלו אומות העולם כי א"ה אשר לא עמדו על הר סיני להפסיק זוהמת הכפירה מהם וחכמיהם ופילוסופיהם הם אשר השתדלו ברוב כחם וכהמות ימים ברוב מופתיהם יהמיון להפר האחוה ולבטל האהבה מבינו יתעלה לשום אחד מהנמצאים השפלים ולהתבונן במעשיהם ובענינם כלל רק שיחיייב מסדור המערכות ומנהג הטבעי המחוייב מאתו בזולת רצונו המיוחדת ואמרו שאפילו התפלספו בזה תכלית התפלספות הנה הם לא יוכלו לבטל מה שנתפרסם בעולם מזאת האהבה וחבה היתרה הנודעת לאומה הזאת מכל זולתה מהאומות בתכלית ההשקפה וההשגחה בכל עניניהם ופרטיהם לעיני כל העולם. עד שכבר היתה האומה הישראלית עם שאר האומות הפילוסופיות כשתי מטרונות. האחת בעלה עמה בבית מפתו תאכל ומכוסו תשתה ובחיקו תשכב ובכבודו תתימר. והשנית לא הכירה בעל מעולם אמנם אמרו לה חכמיה ואוהביה ובעלי עצתה התחזקי בלבך ואל תרפינה ידיך כי תדעי נאמנה כי גם יש לך איש נכבד ומעולה מאד אין ערוך אליו בהדרו ואין דומה לו ביופיו ואם בעיניך הרואות ובאזניך השומעות ויתר חושיך הבשריות אינך מרגיש אותו הלא יש לך לדעת ולהכירו בעיני שכלך ובבחינת מחשבתך אשר היא הכרה מדעית יותר מעולה מאד ואמרו לה הלא ידעת בתי ^*כי איש ואשה וכו', מאמר המצטרף, ד"מ אין לחשוב ולצייר ברעיוננו מושג אדון בלא עבד, או מושג אשה נשואה בלי בעל ור"ל פה כי היותר מאמינים שבכת הפילוסופים, אף שחושבים שכמו שלא תתכן להיות אשה בלי בעל, כן לא יצויר העולם כלו בלי מנהל ומנהיג, אשר ע"כ מודים במציאות הי"ת, בכל זאת חושבים רק שהכל נוהג עפ"י חקי הטבע ואם גם יגיע אדם בהיישרת נפשו אל החכמה והשלמות, הוא רק שפע טבעיי אשר השפיע עליו הי"ת עפ"י חקי הטבע בהשתלשלות, הסיבות והמסובבים, אבל אין ביכלתו לשנות דבר מחקי הטבע ולעשות דבר גדול או קטן לטובת בחיריו ואהוביו עפ"י אופן ודרך נסיי, ורק אנו בני ישראל האמונים על ברכי האמונה האמיתית, מאמינים כי אלקינו זה כל יכול להנהיג עולמו לטובת בחיריו ואהוביו גם בהנהגה נסיית, (עיין ביאורי למעלה דף ק"ט ע"א וע"ב). כי איש ואשה ממאמר המצטרף ושלא יתכן להמצא זה בלא זה וכיון שנתברר לך שאת אשה א"כ יש לך איש בהכרח ואם אינו מורגש הוא מושכל ומכחו אשר הוא נצב עליך תמשל כל הנהגת ביתך ועניני פרנסתו וגם הוא חכם כי מהפעולות יודעו הכחות ואת רואה כי כל עניני ביתך ומאכל שלחנך ומושב עבדיך ומשרתך כלם על נכון. ואם היה דבר מדעתיך הוא הנותן לך עצה ותושיה לעשות. והנה הם מחזיקים בידה כאלה וכאלה מהטענות אשר יוכל האדם למצוא לקיים בדעתה כי היא בעולת בעל. אמנם בעת צרכה באמרה הבעל ענני אין קול ואין עונה וכן הוא באמת כי כל חכמי האומות הפלוסופים והיותר מאמינים מהם הם מאמתים מציאות השם יתעלה מהכרח הצירוף כי לכל מתנועע יש מניע או לכל עלול עלה עד שיכלה הענין אל המניע הראשון או העלה הראשונה אשר הוא האלוה יתעלה גם חכמתו וידיעתו ויכלתו נכרים ונודעים מעוצם פעולותיו המתחייבות ממנו בעולם. גם שמוהו אצל העולם כשכל הנקנה אצל גוף המדבר כי אמרו שאי אפשר לגוף זה בלא נפש נבדלת שתניעהו. ואמרו שכל מה שיתישר האדם אל החכמה ואל השלמות הוא יתעלה אשר השפיע עליו הרצון ההוא ע"י הסבות הטבעיות המשתלשלות ממציאותו ובזה האופן מיחסים כל הפעולות אליו ואומרים שיש להם אלוה אבל לא יצא מכל עיונם שיש כח בזה האלהות לעשות קטנה או גדולה בתורת אהבה ונדבה לשטת דבר מכל מה שנתחייב מהסדר הטבעי כלל שעולם כמנהגו נוהג אלא שאותו המנהג נתחייב מאתו ואם כן מה יועיל אלהותם. אמנם זה אלהינו אשר נתפרסם אלהותו עלינו בכללו העניינים ושהוא השוכן אתנו וכביכול מתגורר בינותינו הוא המנהיגנו בכל צרכינו מדי צאתינו ובואנו על דרך רצון והאהבה השלמה כמו שאמר (משלי ח') אני אוהבי אהב וגו'. והוא שאמר משה אדוננו ע"ה כי מי גוי גדול אשר לו אלדים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראינו (דברים ד'). ויפה אמרו שמים רבים והמות ימים מכל טענותיהם לא יוכלו לכבות את האהבה והשתוף אשר בין ישראל לאביהם שבשמים. עוד אמרו ונהרות לא ישטפוה אלו המלכיות וזה כי ארכו לנו הימים בשעבוד המלכיות וכבר הסתיר השם יתעלה פניו ממנו זה כמה והוא סבה עצומה להתיאש מישועתו ומפעולת אהבתו. הנה באמת הפרסום הזה מהאהבה הקודמת על האופן הנזכר יספיק לשלא ישטפוה לעולם וזה כי ידעו כי כן דרך האישות כי בעוד שהאשה עושה המלאכות הראויות לה בבית בעלה תיזון ותתפרנס בביתו ותשב עמו במחיצתו ותהנה ממנו וממיטב נכסיו. אמנם במרדה עליו ולא תשרת אותו ובכל מעשה ידיה כן תכעיסנו הנה הוא מן הדין יכול לומר לה טלי מעשה ידיך תחת מזונותיך ותסולק השגחתו ושמירתו ממנה ואין עליו תרעומת. וכמ"ש הנביא כמתנצל מהם על זה ואותי יום יום ידרושון ודעת דרכי יחפצון כגוי אשר צדקה עשה וגו' (ישעיה נ"ח). ירצה שידרשו אותי בכל יום בב"ד לתבוע ממני מזונות ופרנסה ואם אמנע מתת להם יאמרו שאינן יודעין דרכי כלומר שדרכי לא יתכנו. והתימה כי כגוי אשר צדקה עשה ומשפט אלהיו לא עזב ישאלוני משפטי צדק ויחפצי להקריבני אל האלהים לחייבני בדין. והכונה בכל זה לומר שהכל תלוי בה כי בשובה לעבודתו ובהתרצות' לשוב אליו מיד תשוב אהבתו למקומה. וכמו שאמר בסוף הלא זה צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו הלכוף כאגמון ראשו ושק ואפר יציע הלזה תקרא צום ויום רצון לי"י וגו' אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני (שם). וכתיב (הושע ב') והיה ביום ההוא נאם ה' תקראי אישי ולא תקראי עוד בעלי. שהכוונה שתחזור לאהבתו ותהיה אז דבקה ומיוחדת לו בביתו עד שתקרא אישי. ואע"פ שהוא שם משותף לבעלי הכבוד כמו שאומרין (יומא י"ח.) אישי כהן גדול וכיוצא לא יובן בצאתו מפיה כ"א על בעלה השוכן אתה בבית. ולא תקרא עוד בעלי שהוא שם מיוחד לבעל כמו שתצטרך לזכור זה השם האשה היושבת בבית בעלה כי אם תאמר אישי יובן על זולתו מאנשי הכבוד אשר היא מתגוררת עמהם והוא אומרם ז"ל (פסחים פ"ב.) תקראי אישי ולא תקראי עוד בעלי ככלה בבית חמיה ולא ככלה בבית אביה. כי בית חמיה הוא בית בעלה תקרא אישי ולא תצטרך לפרש עוד כי הכל יודעים כי על בעלה היא אומרת. אמנם בבית אביה צריכה לפרש בעלי כדי שלא יובן על זולתו מהיושבים אצלה שם. וסוף דבר כי האהבה הקדומה המפורסמת תספיק לשלא תשטף מהם ברוב ימים ושנים רק שתחזור לקדמותה ואיתנה: והנה אחר שאמר אלו שני הענינים נתן הסבה וביאר החסד והוותרנות הנזכרים שעשה עמהם אשר ממנו נמשכו על זה האופן ואמר אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו אבל בני יעשו וגו'. ירצה וזה שאם יתן איש כל הון ביתו לאהבת זולתו ודאי יבוזו לו ויחרפוהו. אמנם הוא יתעלה לא חשש אל הלעג הזה ונתן כל הון ביתו לאהבת ישראל וזה כי כל הון ביתו ואוצרות סגולתו אשר בהם נבדל מכל הנמצאות היו השלשה הנבדלים שחבר הרב המורה שנבדל דמיונו עם עולמו בכלל בהם מדרכי שאר האישים בהרכבת גופותיהם והם סגולותיו המיוחדות כמו שזכרנום אחת לאחת וכמה ויתר אותם במה שאמר להם שיעשו מקדש של יריעות וירדתי ושכנתי בתוכם כי בצמצם שכינתי בתוך יריעותיהם ובשכני בתוך מחניהם ובקבלתי שם מהם כל מיני עבודתם נתוותרו אצלם כל שלש הענינים בעינם וכל שאר הדברים הנמשכים מהם והנלוים אליהם כי האל יתעלה חפץ בצדקתם יותר מפלפולם וחריפותם. וראה נפלאות מאומרם הדא הוא דכתיב ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וגו'. כי בכתוב ההוא נזכרו השלשה דברים ההם עצמם כצורתם. כי באומרו ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד ויתר להם הרחקת הגשמות למה שיורה שהיה שם דבר ממשיי המעכבו לבא לשם. וזה לפי שלא יראה להמון דבר של מציאות זולת זה. ובאומרו כי שכן עליו הענן ויתר אצלם ענין ההעתק ממקום למקום לקבל מהם שירות ועבודה כי בזה יסמוך לבם על השגחתו עליהם. ובאומרו וכבוד י"י מלא את המשכן לא נשמר מהתקוממות במקום והיותו כמלך הקובע ישיבתו באמצע המלכות. הנה זאת תראה כוונת זה המאמר הנכבד בהורות תכלית אלו הענינים הנפלאים המפורסמים אשר בכללותם נמצאו שלשה תועלות הכרחיות. האחד הישרה והדרכ' לכללות העם לקרבם אל האלהים ולא להרחיקם. והשני מה שיגיע מזה תוכחת מגולה וגערה במתפלספים בעם המרחיקים ידיעתו והשגחתו בכמו אלה הענינים. והשלישי זירוז והערה נפלאה בלב המשכילים לדעת ולהכיר מתוך אלו המעשים האלהיים כי יש אלהים שופטים בארץ יודע בינינו מה טוב. ואת היותר מכל אשר יורה על צד הגשמה או תנועה או שום חסרון בו יתעלה אשר לא יסבלהו טבע האלהות ירחיקוהו הרחק מאד ויהי להם למשל לבד. כאמרם ז"ל (ברכות ל"א.) על זאת הכוונה עצמה דברה כלשון בני אדם. ירצו בזה ששמה התורה השגותיו יתעלה תלויות ומיוחסות אל כלים ואופנים גשמיים כמו שהם נמצאים בבני אדם לשכך את אזנם עם היות שהשגותיו נמצאות בו יתעלה במציאות יותר משובח לאין ערך ודמיון ולא בכלים ההם חלילה. ואולם כאשר ישימו לב הנה ימצאו ענין ההרחקות האלו וההשמר מחטוא בהנה מכוונות יפה במלאכת המשכן לכל כליו ועבודותיו כמו שיבא והרי אלו תכליות עצומות הכרחיות לחיי האדם ולהוציאו ממבוכתו ולקרבו אל הצלחתו. עוד זאת תהיה הערה עצומה ולמוד נפלא להשכיל ולהכיר מתוך מעשה המשכן תבניתו ותכונתו תכונת העול' בכללו והשתלשלותו והתקשרות חלקיו ואיך הוא ית' סבת הסבות כלן והמניע הראשון לכל תנועותיו על אותו הדמיון שאמרו חכמים שהעולם הוא כאיש אחד אשר דעת זה הוא השתדלות כל החכמות וסוף תכליתן. אלא שהעיון הזה הוא אלהי אמתי מאד מורה על היות זה העול' מחודש מאתו ית' ברצונו המוחלט והמנהיג אותו בהשגח' פרטית עצומ' בחפץ ורצון על פי התור' האלהית וסדור מעשיה כי היא הנהגת מרכבת המשנה אשר כתבנו בשער הקודם ובזולתו. כי הוא ההבדל המיוחד אשר בינינו לבין חכמי האומות הפילוסופים אשר זכרו חז"ל במאמר אשר ביארנו אשר כל המעשים האלהיים האלו לדעתי לא נעשו אלא להכזיבם ולבטל דעותיהם והרחיק נזקם בזה הענין המיוחד אשר הוא יתד שהכל תלוי בו. ולהראות לעין כל כי גבהו דרכיו ית' מדרכיהם ומחשבותיו וידיעתו כל הענינים הפרטים ממה שיחייבוהו הם בעיוניהם. וכמה נתאמת זה בהיות יום הקמתו באחד לחדש הראשון (שמות מ') שהוא ראש השנה להנהגה השנית המיוחדת למרכבה השנית ההיא כמו שכתבנו בפ' החדש שער ל"ח וכמו שיבא במקומו בעזרת האל: ובמדרש (תנחומא פ' פקודי) אמר רבי יעקב ברבי יוסי מאי דכתיב (תהלים כ"ו) ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך שהוא שקול כנגד בריאת העולם. במשכן ועשית יריעות בבריאת העולם כתיב (שם ק"ד) נוטה שמים כיריעה וגו' כמו שיבא במקומו בפרשת פקודי בע"ה. ובמדרש חזית (סוף שיר ג') אמר הקב"ה למשה וראה ועשה אמר לפניו רבש"ע אלוה אני שאעשה כמותו אמר ליה כתבניתם. רבי ברכיה בשם רבי אומר משל למלך שנגלה לבן ביתו בלבוש נאה של מרגליטון ואמר ליה עשה לי כמוהו. אמר ליה אדוני המלך וכי יכול אני לעשות כמוהו. כך אמר ליה הק"בה למשה עשה משכן אמר ליה וכי יכול אני לעשות כזה אמר ליה וראה ועשה כשם שאתה רואה למעל' כך עשה אותו למטה. והרי הוא מבואר שהלבוש האלהי שהוא יתעלה מתראה בו לנביאיו הוא תמונת העולם במדרגותיו כלם והוא נצב עליהם רוכב ומנהיג. כמו שנראה ליעקב אבינו במראה הסולם ואל הנביא ישעיה באומרו (ישעי' ו') ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל שרפים עומדים ממעל לו וגו' ועל הלבוש הזה אמר ושוליו מלאים את ההיכל שאם אין שם מעיל שולים מנין והוא נכון מאד וכן במרכבת יחזקאל וזולתו, וכמו שנאמר שם (יחזקאל א') ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעל'. ועל זה הלבוש ההדור אמר המשורר (תהלים צ"ג) ה' מלך גאות לבש לבש ה' עוז התאזר אף תכון תבל בל תמוט נכון כסאך מאז וגו'. ואומר (שם ק"ד) הוד והדר לבשת עוטה אור כשלמה מטה שמים כיריע' המקר' שמים עליותיו השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח. והוא עצמו אשר כוונו בכאן כשבקש להראות לבושו בין האומה הזאת והוא שתרא' אליהם תכונת העול' בכללו ואופן הנהגתו אותו והוא מעשה המשכן אשר כל איש שלם אשר ידבנו לבו יכול לעשותו בשכלו ורעיוני לבו אע"פ שלא יכול להוציא בפועל בחמרי'. כי על שני אלו מיני המעשים אמרו ז"ל (ש"ר פ' ל"ג) שכשאמר לו הקב"ה למשה על עסקי המשכן אמר לו רבש"ע וכי יכולין ישראל לעשותו אמר ליה והלא אחד מהם יכול לעשותו שנאמר מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי כי דברי השם יתעל' הם דברים תמוהין אלא כשיבנו על זה האופן. ועוד נדבר בזה בכלל השער הבא ב"ה. ועל ההישר' הזאת אמר ישעיה הנביא (ס"ו) השמים כסאי והארץ הדום רגלי אי זה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי ואת כל אלה ידי עשתה ויהיו כל אלה נאם ה' ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי. כי ודאי זה האיש אשר תארו בכאן איש אשר ידבנו לבו כמו שכתבנו בפרשת ויצא שער כ"ה. וראה כמה הפליגו במשלם זה הנפלא שאמרו שנגלה לבן ביתו בלבוש נאה של מרגליטון ואמר לו עשה לי כמוהו שהוא ענין נאה כמו שכתבנו. ועתה אם שכבר קדם הדבור אל הראשונים בתת זה הסדר והדמיון מלאכת המשכן עם מלאכת העולם בכללו הנה זכור אזכרנו עוד עם מה שנזדמן לידי מתוספות הדיוק בעניניו ותת טוב טעם לקצת פרטיו ובהוראת זה הענין הנפלא אשר נבדל בו זה הלמוד מהלמוד הפלוסופי כאשר אמרנו. כי זה מה שיתכן ויועיל מאד לפי כוונתנו ומה שיאמר בכל זה יהיה על סדר הפרש' ולפי דרכה. ולא אזכור בזה מספר ספקות כמנהג כי הכל יכנס בכלל שאל' אחד והיא צורך זה המעשה וכל תבניתו ומדת ארכו ורחבו וקומת יריעותיו וקרשיו וכל כליו. ואם יהיו בם קצת שאלות חלקיות יבא זכרונם לפי דרכינו בעזרת האל: Since the Torah has gone to some considerable length to underline that the Jewish people never saw an image at the revelation, meaning that G-d is completely abstract, the idea of building a tabernacle for such an abstract entity, seems completely baffling. The Rabbis moreover have made a point of referring to G-d as makom, place, on occasion. They wanted to drive home the point that G-d is not bound by space "place," but that He is the Maker of everything spatial, everything connected with "space" or "place." When we recite in the kedushah, emulating the angels in Ezekiel 3, 12, "blessed the majesty of G-d mi-mekomo," this may be understood as "because He is the foundation, basis of all." The word does not mean "from His place" as we commonly translate it in other contexts. It follows that the sanctuary we build here on earth is purely symbolic, though governed by the strictest halachot, rules of conduct. If the concept of the sanctuary is one that embodies ideas expressed symbolically, then details of the construction and everything else connected with it are also full of symbolism. The author treats the subject in detail. We summarise only some of the highlights.

^*ויקחו, פה יחל הרב לבאר בפרטות איך ירמוז מעשה המשכן וכל כליו על בנין המולם כולו, כי כמו שנעש' המשכן וכל כליו רק ממה שהרימו ישראל תרומה בנדבת לבם, כן נברא העולם רק בתורת תסד ונדבת הי"ת מבלי הכרח, ולא כאשר יחשבו הפילוסופים, שכל המציאות נמשכה בהכרח מהי"ת ככל מסובב הנמשך בטבע בהכרח מסיבתו הראויה שקדמה לו, וכמו שנעשה המשכן וכל כליו משלש' עשר דברים זהב וכסף וכו' (הנה הכ' מנה ט"ו דברים זהב וכסף וכו' ואפשר שהרב ז"ל חושב תכלת וארגמן ותולעת שני, אשר שלשתם מורים על צמר צבוע, באחת מג' מראות אלה, רק לעצם אחד, ואבני שוהם ואבני מילואים יחשוב לב' דברים, כי אז מספר י"ג דברים בלשון הרב על נכון). כן הוסד העולם ומלואו מט' גלגלים וארבעה יסודות (עיין מבוא לשער ל"א) וכמו שהארון מקום משכן לחות העדות היה הראשון למעשי המשכן, כן הית' התור' והחכמה האלקית קדם מפעלי ה', כי רק בעבורן, (ר"ל למען הודיע אמיתתן לבני אדם) ועל פיהן כונן ארץ ושמים, כמאה"כ "ה' בחכמה יסד ארץ" ומאח"זל "התורה אמרה בי נסתכל הקב"ה וברא עולמו" והכפורת עם הכרובים שהיו מעשה מקשה מגוף אחד רומז לעולם המלאכים והשכלים הנבדלים, שהם עצמים פשוטים ובלתי מורכבים כגופי העולם התחתון, והיותם שנים ולדחז"ל בדמות זכר ונקבה, מודה שהשכלים הנבדלים הרבים האל' נפרדים במדרגתם זה למעל' מזה עד שאחד העלה, והב' העלול, ר"ל שאחד מאציל מזיו כבודו על מי שתחתיו, והוא במעלתו גבוה ונכבד בעבור זה ממנו, כמו שמעלת האיש, נכבדת ממעלת האשה, וע"ז יורה גם מאה"כ נעשה אדם בצלמנו וכו' זכר ונקבה ברא אותם, ר"ל כי גם במלאכי מעלה יש הבדל מיניי כזה, בין מין השכל המשפיע והשכל המושפע ממנו (עיין רמב"ם הל' יסודי התור' פ"ב) ועל שינוי מדרגת המלאכים מהות ואיכות השכלתם הרוחנית, הנבדלים זה מזה כהבדל מיני החיות היותר יקרים במהותם ואיכותם הטבעית, נאמר גם ד"מ שהיו במרכבה "פני אריה, פני שור" וכו' כי שם פנים, המורה על צורת הגוף הושאל פה על הצורה והמעלה הרוחנית, והכרובים הסוככים בכנפיהם אל הכפורת ואליה לא יגשו רומזים, כי גם המלאכים קרובים אל הי"ת, אך בכל זאת לא וכמי שכגוד ה"ית נועד לדבר מבין שני הכרובים עם הנביא שהוא המליץ בינו ובין ישראל, כן המלאכים ג"כ מליצים בינו ובין בני אדם. וכמו שהקודש הקדשים רומז עם כל אשר בו על העולם הרוחני, רומז ההיכל עם כל כליו על עולם הגלגלים, כי השלחן שהיה בלי בית קיבול רק לוח שטחיי, ועליו נתון לחם הפנים, רומז על הגלגל היומיי אשר הוא רק גוף שטחיי, אשר הולך וסובב בכל יום ומסבב עמו כל הגלגלים שתחתיו, ועל ידו ימציא הי"ת פרנסת כל איש ואיש בדרך המנהג הטבעיי, והכלים הרבים אשר הוכני אל השולחן, קערותיו וכפותיו וכו' מורים, כי ברצות האדם להתפרנס, אין די לו להיות יושב ובטל, ולהשען רק על ברכת שמים מעל, כי אם צריך להשתדל ועשות כל אשר ביכלתו האנושית להמציא טרף לביתו ביגיע כפיו, ורק אז תהיה ברכת ה' בכל משלח ידיו, ומזבח הקטורת רומז על גלגל הכוכבים הקימים והמזלות, ויען כי תעו אחריהם העמים הקדמונים לחשוב אותם כאלקות ולקטר להם והסך להם נסכים. נעשה המזבח הזה אחר עשיית כל המלאכות ומזבח העולה לרצון לפני ה', ולמען הרחק אותנו מהבלי נכר אשר תעו לעבוד המזלות האלה נאמר במזבח הקטורת הזה "לא תעלו עליו קטורת זרה, ונסך לא תסכו עליו", והמנורה עם שבעה נרותה רומזת על שבעה כוכבי לכת.
ויען כי בארבעה דברים יבדלו השכלים הנבדלים אשר עליהם רומז הדביר, מהגלגלים אשר עליהם רומז ההיכל, הא' כי הגלגלים הם בעלי גשם, והשכלים רוחניים לבד, הב' שהגלגלים בעבור היותם גשמים, יבדלו לפי מספר אישיהם ככל אישי וגופי מין אחד; אבל השכלים שאינם רק צורות רוחניות יבדלו רק זה מזה, כהבדל המינים והסוגים הנבדלים זה מזה רק בצורתם הכללית הרוחנית, והג' שהגלגלים הם בעל תמונה כדורית, והנבדלים אינם בעלי תמונה כלל, והד' שהגלגלים בעלי תנועה והעתק ממקום למקום באויר הרקיע משא"כ השכלים, ע"כ להורות ע"ז היתה הפרכת המבדלת בין הקודש ובין הקדש הקדשים, נתונה על ארבע' עמודי שטים, ובעבור היות עולם הגלגלים נבדל מהעולם השפל בה' בחינות, שהם היולאנים, ר"ל שחומר שלהם הוא נבדל וגרוע מחומר הגלגלים, שהם גשם שמימי לדעת הקדמונים, והם מורכבים מד' יסודות, ומשתנים תמיד ואישיהם הווים ונפסדים זה אח"ז ע"י ההתכה, וכל זה אינו בגלגלים, כי הם עצמים ובלתי מורכבים, ואינם נופלים תחת גדר השינוי ההויה וההפסד, ע"כ היה המסך לפתח האוהל אשר הבדיל בין ההיכל הרומז על עולם הגלגלים ובין העזר' הרומזת על העולם התחתון, מתוח על חמשה עמודי עצי שטים, ובעזר' הרומזת על העולם השפל היה עומד מזבח העולה, ונעשו בו סירותיו לדשנו וכו' להורות על הפסד הברואים התחתונים אשר בעפר יסודם ולעפר ישובו, והכיור וכנו לרחצה ידי ורגלי הכהנים יורו על הזוהמא הדבק בגופי העולם התחתון הזה, ואורך החצר מאה אמה יורה על חיי האדם אשר אם גם ירבו למעלה יהיו רק מאה שנים, ורחבו חמישים אמה יורה על עיקר חיי האדם, כי משנת החמישים והלאה ירדו חיי האדם תמיד מטה מטה וכחות גופו יוחלשו לאט לאט, והיות אדני החצר נחושת, וחשוקיהם, כסף (משרש חשק, המורה על הדיבוק אשר בין שני אוהבים) יורה כי גם חיי האדם הארציים אף שתולדתם היא שפלה ופחיתת הערך, בכל זאת צריכים להיות תמיד חשקם ותשוקתם להשיג, השלמות המוסרית שהיא דבר נכבד ויקר הערך, ויחסה אל ההנאות הגופניות כיחס הכסף אל הנחושת, ולהדבק בה. ויקחו לי תרומה כבר גלו חז"ל אזנינו (תנחומא פ' פקודי) שהמשכן נעשה על תמונת העולם הכללי באשר הוא נחלק לשלש' דיורין כמו שהעולם נחלק לתחתיים שניים ושלישיים. אמנם מה שיעיד על זה בדרך הכלליות אומרו בתחלתו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו ושיראה ככל אשר הוא מראה אותו בהר בתמונת העולם בכללו תבנית המשכן וכל כליו וכן תעשו כל הענינים על זה הדמיון כמו שאמרנו. ותהיה וא"ו וכן דוקא. אמנם אמר שיעשה המשכן בכליו ממה שירימו מאתם תרומה איש איש אשר ידבנו לבו בתורת חפץ ורצון מבלי שום הכרח כמו שהיה העולם נברא מאתו יתעלה על זה האופן מהחפץ ובתורת נדבה לא ע"ד החיוב כמ"ש הפילוסופים. ויחוייב מזה שנתחדש אחר שלא היה כמו שהיה זה במלאכת המשכן וכבר עשה מזה עקר גדול בשעת המעש' כמו שיבא ב"ה. והנה זכר י"ג דברים הבאים בנדבה ההיא שבהם הושלמה המלאכ' לגמרי כמו שאמר (שמות ל״ו:ה׳) מרבים העם להביא מדי העבוד' למלאכה וגו'. כמו שנמצא במציאות העולם בנדבה הארב' יסודות והתשעה גלגלי' שמהם ובהם הושתת העולם ונעשו כל המורכבים אשר ראתה החכמה האלהית לברוא אותם. ושלא יתפשטו עוד כמו שאמרו רז"ל (חגיגה י"ב.) והיו נמתחים והולכים עד שגער בהם הקב"ה שנא' (איוב כ״ו:י״א) ויתמהו מגערתו דוגמת מה שאמר בכאן ויעבירו קול במחנה איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה וגו' כי די באלה לעשות והותר: והנה אחר שנזכר זה הענין בכלל התחיל בהראות סדר המלאכ' על פי סדר המציאות ועל מערכותיו ובגדול החל ואמר. ועשו ארון עצי שטים אמר שיעשו ארון כמדת הלוחות שהיה במדה אמה על אמה וכשתהיינה שתיהן בארון ימצא שיהיה רביע אמה סביבם מופנ' כדי שיהיו שם מרווחות ואמר בסוף ונתת אל הארון את העדות אשר אתן אליך כי זהו תכלית הכלי הזה המשובח ויהיה זה תחלת המעש' על דרך שאמר' החכמ' על התור' (משלי ח׳:כ״ב) ה' קנני ראשית דרכו וגו' והיא היתה תחלת המחשבה וכמו שאמרו ז"ל (ב"ר פ"ח) ואהיה אצלו אמון (משלי שם) אמרה התורה בי נסתכל הק"בה וברא העולם כמו שכתבנו בשער הראשון: ועשית כפורת זהב טהור ועשית שנים כרובים זהב וגו' ועשה כרוב אחד וגו' והיו הכרובים פורשי כנפים וגו'. הנה בזה יורה הוראה אמיתית על עולם השכל ששם מחנה מלאכים ואראלים מתפשטים מזיו חכמתו והמה הנמצאים הרוחניים הקרובים אליו אשר על ידם משפיע אור הנבואה על שלמי האנשים הנגשים אל י"י אשר א"א להניע נר מצוה ותורה זולתם כמו שכתב הרב המורה פרק מ"ה חלק ג'. אך אמנה אני מצאתיהו מבואר בכתוב באומרו ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' (ד"הי ב' ל"ו). יורה כי הדרך להכחיש התורה הנתונה בארון ובמציאות הנבואה המגיע' אלינו הוא לכפור במציאות המלאכים אשר על ידם ובאמצעותם תהיה הגעתה. ויהיה מלאכי אלהים מלאכים ממש. ואלו הן הכרובים שהיו על הכפורת לרמוז ולאמת הנמצאים האלה היושבים ראשונה במלכות להיותם אמצעיים להגיע שלמות התורה לתחתונים. ואולם היו אלו הצורות מורות על המלאכים לפי מה שנתפרסם להמון שמלאכי עליון הם על זאת התמונה האנושית שהיא היותר נכבדת שבתמונות. וכמ"ש (בראשית א׳:כ״ו) נעשה אדם בצלמנו. ונוסף עליהם שלמות הכנפים אשר הוא דבר נכסף מאד לאנשים לרוב התועלות אשר בהם וכמו שאמר המשורר (תהילים נ״ה:ז׳) מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה. וזה מה שביארו ישעיהו באומרו (ישעיהו ו׳:ב׳) שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד וגו' והכוונה לו תתבאר בפרשת כהנים שער ס"ו ב"ה לא שעל דרך האמת המלאכים הם נמצאים על זאת התמונ' ולא על זולתה מהתמונות ולזה לא יהיה מעשיהם כנגד (שמות כ׳:ד׳) לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל כמו שכתבנו שם: והיו מקשה זהב להורות על העדר הרבוי האישיי בהם כי הם נפשטים מהחומר וממשיגיו לגמרי אשר ממנו יפרד הרבוי האישיי. אמנם היו שנים למה שיחוייב היותם רבים במין כמבואר בסוף המאמר הד' באלדיות וזה כדי שלא יחשב שאלו הנמצאים יהיו על טבע האחדות הפשוטה מכל הצדדים כי לא יצויר אמות זה כ"א אל מחוייב המציאות ברוך הוא. ולזה הענין הנפלא אמרו חז"ל מקבלי האמתות שהיו על צורות זכר ונקבה ביומא (נ"ד.) אמר רב קטינא בשעה שעולין ישראל לרגל מגלין להם את הפרכת ומראין להם את הכרובים שהיו מעורין זה בזה ואומרים להם ראו חבתם לפני הקב"ה כחבת איש ואשה. עוד שם אמר ריש לקיש בשעה שנכנסו עכ"ום להיכל מצאו הכרובים מעורין זה בזה הוציאם לשוק ואמרו וכו'. ובמדרש הנעלם פרשת אחרי מות א"ר יצחק מהכא אוליפנא דכל אתר דלא אשתכח דכר ונוקבא לא כדאי למחמי אפי שכינה שנאמר (תהילים ק״מ:י״ד) ישבו ישרים את פניך. ותנן כתיב (דברים ל"ב) צדיק הוא דכר ונוקבא אף הכא כרובים דכר ונוקבא ועליהם כתיב (תהלים צ"ב) כוננת מישרים דבגין כך ופניהם איש אל אחיו. עוד שם פתח רבי פנחס. הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד (שם קל"ג) כד"א ופניהם איש אל אחיו דחד בחד משגחין אפין באפין וכד מהדר דכורא אפיה מנוקבא וואי לעלמא כגוונא דא כתיב (משלי י״ג:כ״ג) ויש נספה בלא משפט דהא צדק ומשפט מכון כסאך (תהלים פ"ט). ועם שענינים אלו הם גופי קבלה וסודותיה מ"מ הורו הוראה גדולה על ענין רבויים שהוא להיותם עלות ועלולים ושמדרגת כל אחד מהם נכבדת מהשגת זולתו ונבדלת ממנו כעין התחלפות הזכריות והנקביות. ואע"פ שזה ממה שלא יתן חלוף בצורה כמו שנתבאר במאמר הט' ממה שאחר הטבע כיון שהחלוף וההקבלה הסוגיית ששמו להם שם א"א לשומם בנמצאים המופשטים מחומר. הנה חוייב ירמוז בזה אל צד החלוף אשר מצד הצורה והיותם עלות ועלולי' כמו שאמרנו ומהיותם על זה האופן תמצא המשכת השפע והטוב אל העולם הזה התחתון כי משפיעים אלו על אלו ומקבלים אלו מאלו עד הורידו אל שפל מצבנו. ולזה כשהם בהסכמה ומסבירים פנים זה לזה ירבה השפע בעולם ובהפרדם יפרד ויפסק. ובמעט התבוננות יגיעך תועלות רב ממאמריהם. אמנם עקר כוונתנו הנה היא מה שרצינו מענין הרבוי המיניין הלקוח מהיותם על חלוף הצורות כנזכר: When G-d said to Moses (25, 9) "in accordance with all I have shown you," Moses had some difficulty in comprehending. G-d therefore said to him that the tabernacle should reflect the structural peculiarities of the universe itself. This means that the sanctuary on earth is to be a microcosm of the universe at large. Expressed differently, we are to do on earth that which corresponds to what He did when He revealed Himself to the prophets, draped in "garments" such as perceived in the visions of Ezekiel, Isaiah, Jacob and others. It is this that the Psalmist refers to when he says (Psalm 93 or 104) "G-d has begun His reign, He has robed Himself in Majesty." When the time had arrived for G-d to reveal part of His glory to His entire people, He commanded the tabernacle to be constructed as the means to reveal that part of Himself. The answer given to Moses can be understood thus. In theory, any thinking Jew can build a tabernacle, even though he may lack the proper materials to carry out the actual construction. This then is the allegorical meaning of "from any person who is of generous disposition" (25,2) Isaiah 66, 1, discussing "the house" G-d allows to be built for Him, suggests that the person deserving of the presence of the shechinah should possess three character traits. They are "ani, - necheh ru-ach, -chared el de-varee, “he should be of contrite heart, humbling himself before Me, he should be of a spirit that reveres Me and he should tremble at My word."

ואחשוב שאל זה הענין עצמו נאמר (יחזקאל א׳:י׳) במרכבה העליונה שהיו שם פני איש פני שור פני אריה פני נשר להורות כי הרבוי אשר יאמר בצורת השמים ומניעיה' הוא רבוי מיניי כמו שאלו המינים מתחלפים. והשואל להם מהב"ח הבלתי מדברים היותר נכבדים הפנים לבד כי הם המורים על עצם המהות. והיא השאלה שתורה על השלמות יותר מענין העופפות שכתב הרב המור' פרק מ"ט חלק א' כלומר שנבדלים במהותם זה מזה הבדל מיניי אשר עליו יפול בהם הרבוי כנזכר והוא עצמו טעם רבוי התנועות והתחלפותם אצל הגרמים השמימיים כמוזכר שם בטענה ז'. ויתכן שזה עצמו כיון במאמר (בראשית א׳:כ״ו) נעשה אדם בצלמנו כדמותנו ויברא אלדים את האדם בצלמו וגומר זכר ונקבה ברא אותם לומר שכבר ימצא בבריאות האדם מזווגו דמות פמליא של מעלה אשר עמם ידבר במה שיהיו שניהם על חלוף וההקבלה הסוגיית לא על אמתת הרבוי אשר לאישים לגמרי כמו שלמעלה היה הרבוי מצד מיני העילות והעלולים לא רבוי אישי כלל. ואמר והיו הכרובי' פורשי כנפים למעלה וגו' להורות על אמתת הסבה הראשונה יתעל' שמו שהוא גבוה על כל גבוהים שאליו הם נושאים לבם ותשוקותיהם. להגביה עוף להפיק ממנו שפע שבע רצון אשר הם חיים וקיימים עליו. אמנם היו סוככים בכנפיהם על הכפרת להורות כי עם שתשוקתם להדמות לעליון מכל מקום כבר נשארו כנפיהם שפלות ונמוכות כי ילאו להשיג התשוקה ההיא והנה הם נשארים תמיד במדרגת העלולים אצל העלה. והנה לדעתי הוא עצמו יראה ענין הגלגלים בתנועתם הסביבית המתמדת כי מצד מה שהם בתנועה תורה על שאין עמם השלמות העצום הזה הנכסף להם ורודפים אחריו כמו שנודע מדרכה. אמנם היותה סבובית מדובקת יורה שאין זה הדבר החסר מהם איפשר להמצא להם ברוב השתדלות כי מה שיתנועעו אליו יתנועעו והם נשארים תמיד על ענין אחד. והמובן מענינם הוא לומר שעם שמניעהם הם היותר שלמים שבנמצאים כלם עדין לא הגיעו למעלת יוצרם הנכספת להם תמיד ונמצא שאין הילולים אצל השכלים הנבדלים שהם מניעיהם רק ככלי הזמר אשר ביד המשורר כענין שנאמר (תהילים צ״ב:ג׳) להגיד בבקר חסדך וגו'. ותנועותיהם כעין הנגון עצמו. וחבור שני הענינים אשר אמרנו שהם בתנועה הם הם דברי השיר והשבח שבו משבחים ליוצרם ומודים לפניו תמיד בלי הפסק לומר שאפילו היותר שלמים שבנמצאים מרגישים חסרונם בערכו והם משתוקקים אל שלמותו כוסף תמידי ונמרץ אשר אי אפשר להם להגיע עדיו. והוא באמת תכלית נכבד ונורא להם מלבד מה שכוון ממנו יתעלה להמשיך מהם ע"י חלוף תנועותיהם ומיני כוכביהם הקיימים והנבוכים התועלות ההכרחיות לקיום הנמצאים השפלים והתמדתם כי הכלמעשה ידיו כי על ענין הראשון אמר הכתוב (שם מ"ט) השמים מספרים כבוד אל. ועל השני (שם) ומעשה ידיו מגיד הרקיע. והנה בשער הששי כתבנו ענין נכבד מאד מזה הקילוס נמשך אל איחור התנועות השמימיות ומהירותם תראנו משם וייטב לך. ועכ"פ זה ענין יותר נאות ממה שכתבו הפילוסופים בסבות התנועות האלו שאמרו שהוא חשק הגלגל בעצמו שיהיו כל חלקיו בכל מיני המצב כאשר נתבאר באלדיות בטענה הרביעית מהמאמר הרביעי. וזה כי מלבד מה שהם חטאים ובלתי מתברר להם אם הגלגלים בעצמם הם בעלי נפש ורצון כמו שכתב החכם בספרו בהפלה בשאלת י"ד. הנה לא יודע איפה להם בזה שום מעלה ויתרון שיתקרר בה הדעת אבל יראה אותה וייחסה לשגעון נפלא כמ"ש החכם שם. אמנם מה שאמרנו הוא ענין נכבד בשאלה ומסכים עליו מה שהיינו בו מהיות כנפי הכרובים על שני הענינים האלה. פורשי כנפים למעלה להורות על הענין האחד. סוככים בכנפיהם על הכפרת להורות על הענין השני והכל נכון. וחתם זה הענין המעולה באומרו. ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרובים את כל אשר אני מצוה אותך אל בני ישראל. להורות כי משם תצא ההנהנה ע"י האיש השלם הראוי לשמוע דבר מפי הגבורה אשר בהנהגה אשר על זה האופן יתנהג העולם על צד היותר משובח. וכמו שהמלאכים הם האמצעיים בין האל יתעל' ובין הנביא. כן הנביא הוא אמצעי בינם לבין העם כי הוא המגיע להם את כל אשר יצוה לצורך ההנהגה השלמה ההיא: Meanings of some of the detailed instructions. 1) Since the tabernacle was built mostly from voluntary contributions, this parallels the act of kindness and generosity that the universe was created with by G-d. olam chessed yibaneh, the world is built by kindness. (Psalms 89,3) There were no preconditions which had necessitated that the universe come into existence. 2) Just as the tabernacle contained thirteen materials, so the universe consists of nine planets and four basic elements. (Actually fifteen materials are mentioned, but wool coloured three different ways may be considered the same material.) 3) Just as Moses put a stop to the amount of donations being offered, saying dai! enough, so G-d had exclaimed at the time He completed the sixth day of creation, "dai." Ever since His name has become shaddai the One who had said dai. The first item to have been constructed was the holy ark, repository of the tablets and the Torah. According to our Midrashic literature, the Torah had been created prior to the construction of the universe. Next came the lid of the ark, and the cherubs mounted on that lid. These represented the angels, the spiritual beings who are close to G-d, and by means of whom inspiration is conferred upon man. Scriptural proof for this function of the angels can be found in the very last verse of the Bible, Chronicles II 36, 23, in which Coresh reports about having been inspired to build a temple for the Almighty. That the destruction of the holy temple was due to the refusal to heed the angels, is documented in verse fifteen and sixteen of that same chapter. Third, we have the fact that the material used for construction of the cherubs was pure gold. This teaches that the angels are not composed of a variety of materials like human beings. The wings of the cherubs represent an attribute man desires, but has not been granted. See Psalms 55,7 "I said, O that I had wings like the dove! Then I would fly and have rest." The construction of the cherubs does not contradict the commandment not to make images, since in fact they are not physical. Therefore one does not violate the commandment not to reproduce a likeness when one fashions the cherubs. The reason that there are two cherubs, not one, notwithstanding the fact that they were made out of the same material, is to prevent someone making the error that there is more than one uniqueness in this world, namely G-d Himself. This is the reason that at the time of the pilgrimages, the curtain was opened to reveal to the multitude the holy ark and the cherubs mounted on its lid. (Yuma 54 ) The cherubs were seen embracing each other like man and wife. The people would comment that their love before G-d was like the love between man and his wife. The author quotes other sources illustrating that without the love relationship which exists between man and wife, i.e. families, the Divine Presence on earth cannot be expected to manifest itself. The upward lift of the cherub's wings points towards the source of all life, G-d. Nonetheless, the cherubs' stance in covering the holy ark, is indicative of their function to be the intermediary between G-d Himself the Essence, and earth.

והנה אחר שהשלים מלאכת הכלים אשר במחיצה הפנימית היא קדש קדשים נעתק אל מלאכת הכלים אשר כמחיצה השנית הנקראת ההיכל אשר צוה ליתן שם השלחן והמנורה ומזבח הקטרת אשר כל זה יהיה דוגמת הנמצאים המסודרים בעולם האמצעי עולם הגלגלים. ואולם טרם אדבר הכוונה בזה אומר שיש להפלא מאד למה לא סדר בכאן מלאכת מזבח הקטרת כיון שזהו מקומו אלא שאחר גמר מלאכת המשכן כלו ומלאכת החצר גם מלאכת הבגדים וגם אחר פרשת התמידין נאמר (שמות ל׳:א׳) ועשית מזבח מקטר קטרת וגו' ונתת אותו לפני הפרכת אשר על ארון העדות וגו' והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר בהטיבו את הנרות יקטירנה וגומר. ואחר שמעמדה הוא סמוך למנורה ועבודתה סמוכה להדלקתה למה לא זכר מלאכתו עמה ועם השלחן. ועוד למה הזהיר על המזבח ההיא ביחוד (שם) לא תעלו עליו קטרת זרה וגו' ולא אמר כן על מזבח העולה שלא יקרבו עליו קרבן זר ומגואל וכן על השלחן והמנורה ראוי ומחוייב שלא יעלו עליהם רק מה שיצוה ממנו יתעלה וזולת זה שהיא דבר זר ומתועב. אמנם כשנתבונן בענין נרא' ממנו נפלאות מתורתו יתעלה. וזה כי כמו שאמרנו כמו שהיו הכרובים אשר במחיצה הפנימית דוגמת העולם הרוחני בהחלט הנה ג"כ היו הכלים אשר צוה לעשות אותם במחיצה השנית ציור ורושם לעולם הגלגלים כמות שהם. והנה היה השלחן מצד שלא נעשה בבית קבול ולא שום חלוק אחר רק לוח אחד שטוחה ועומדת. דמיון אל הגלגל החלק הראשון לכל הגלגלים אשר אין בו שום מלאכה רק עומד וסובב בשטחיותו לבד אשר עליו אמר הנביא (יחזקאל א׳:כ״ב"ו) ודמות על ראשי החיות כעין הקרח הנורא כמו שכתבנו אצל כמעשה לבנת הספיר בשער הקודם אמנם צוה שיתנו עליו לחם פנים לפניו תמיד נראה לשתי פאותיו להורות שעל ידו שם האלהי' פרנסת העולם בכלל על המנהג הטבעי וע"י המזלות אשר בגלגל הככבים הקיימים אשר תחתיו אך אמנה לדעת מה שאראהו בזה מהכוונה הנפלאה צריך שתשכיל מה שנמצא בזה אל חכמי התכונה אשר היא מוכרח ידיעתו בכאן. וזה כי אל חגורת הצורות אשר בגלגל המזלות יש שתי בחינות. האחת מצד היות החגורה ההיא חקוקה בגלגל ההוא החלק שזכרנו אשר קראום המזלות הקבועים אשר אליהם יכוונו חכמיהם בכל חשבונותיהם הזמניים אשר יזכירום בהקבלות ובדבוקים ובכל שעורי התנועות המדוייקות ובמדות החדשים והשנים ותקופות הימים. לפי שהם אשר קראום המזלות הקבועים האמתיים. והבחינה השנית היא בהשקפת החגור' אשר בגלגל המזלות עצמן אשר היא למטה מן הגלגל החלק והמזלות ההם הם מתמוגגים הנה והנה על פי תנועת הכבדה פעם לפנים ופעם לאחור ולזה לא יכוונו בהם חשבונותם רק בעלי המשפטים התכוניים ואנשי הצורות והעבודות הנכריות אשר יצטרכו לכוין אל דקדוק המזל עצמו באשר הוא שם כמו שנודע כל זה מהמלאכה ההיא. והחכם בעל ספר יסוד עולם זכר קצת ענינם. והנה עם זה תראה גדולות ובצורות כי הנה הוא ית' שם בכאן ראשונ' השלחן הטהור רמז הגלגל החלק הזה עם המזלות הקבועות בו אשר הם צורך העולם ופרנסתו לפי שינויי הזמנים וחלופי התקופות אשר במציאותם והמשכם בזה אחר זה יושלם סדר ההויות על האופן אשר יאות בו לפי המנהג הטבעי וכמו שאמר (בראשית ח׳:כ״ב) עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה לא ישבותו. הנה ששם עניני שנויי הזמניים מדובקים לזאת התנועה אשר לגלגל החלק היומי הזה אשר היא תעש' היום והלילה ולא זולת' מהתנועות והיא מה שירמזהו יפה בהיות לחם הפנים המושם עליו (ויקרא כ״ד:ו׳) שתים מערכות שש המערכת כי המזלות כן הם דרכם לעולם להיות תמיד נחלקים לשתי מחלקות הששה מהם למעלה מן הארץ והששה למטה והם משרתים תמיד ששה ללילה וששה ליום ועל זה הענין יתפרנס העולם תמיד. אמנם אמר ועשית קערותיו וכפותיו וגו' לזרז אל מה שצריך לחבר ההשתדלות האנושי בכל המלאכות האלו וכמו שאמר החכם (משלי ו׳:ו׳) לך אל נמלה עצל וגומר. וחז"ל אמרו (שוח"ט תהלים כ"ג) בכל משלח ידך אשר תעשה (דברים י״ד:כ״ט) יכול אפי' יושב ובטל וכו'. ואמר ביום השבת יערכנו לרמוז כי הוא המעשה אשר נאמר עליו (בראשית א') כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלדים לעשות. כי אחר שהשלים בנלאכת החדוש המוחלט ושבת ממנה הנהיג המעש' הזה לתועלת העולם והשלמת מעשיו כמו שכתבנו בפרשת ויכולו שער ד': אמנם להיות הבחינה השנית מהמזלות אשר בגלגלם המיוחדת בלתי נדרשת ומבוקשת רק למלאכת הטלסמאות ולענין העבודות הזרות והנכריות מהקיטורין והנסוכים והזבחים כאלו הם האלוהות אשר מאתם יבקשו צרכיהם אשר עליהם אמרו המכעיסים (ירמיהו מ״ד:י״ח) ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים והסך לה נסכים חסרנו כל לזה לא זכר בכאן דבר שירמוז אל הבחינה הזאת כלל. אבל כלל ענין המזלות במעש' השלחן כמו שאמרנו. אמנם אחר כל המלאכות כלם ואחר סדר הקרבנות הנעשות תמיד על מזבח העולה לרצון לפני ה' כמו שאמר (שמות כ׳:כ״א) מזבח אדמה תעשה לי ועשית עליו וגו'. נאמר ועשית מזבח מקטר קטרת וגו' ונתת אותו לפני הפרכת אשר על ארון העדות וגומר והקטיר עליו וגו' לא תעלו עליו וגו' יאמר שיעשו זה הכלי לרמוז אל מעשי עניני המזלות ויניחוהו במחיצתו המיוחדת עם שאר הענינים השמימיים אשר שם. אמנם שתהי' הכוונה בו אזהרה שלא יכוונו מלאכתו רק לשמים ולזה כלפי מה שאמרו המכעיסים לקטר למלכת השמים והסך לה נסכים אמר (שמות ל׳:ט׳-י׳) לא תעלו עליו קטרת זרה ונסך לא תסכו עליו. וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה מדם חטאת הכפורים אחת בשנה יכפר עליו לדורותיכם קדש קדשים הוא לה'. ירצה שלא תעשה בו מלאכת מזבח כמו שהיה הענין (יהושע כ״ב:כ״ו) במזבח בני גד ובני ראובן שהי' לא לעולה ולא לזבח. רק פעם אחת בשנה אשר יזה אהרן עליה מדם חטאת הכפורים אשר בזה יהי' סימן לו שהוא קדש קדשים לה'. וכן אחר אותה בשעת מעש' אחר המנור' לומר שלא תהי' ההקטרת רק לצורך הטבת הנרות כמו שבא הצווי בהטיבו את הנרות יקטירנה כלומר שלא תהי' הכונה כשיהי' להם שום צד בו יהיו ראויין ליעבד כמנהג עכו"ם המקטרים ומזבחים אל המזלות וכסיליהם רק במה שהם כלי שרת ביד בוראם לפרנס עולמו על ידן כענין שאמרנו אצל שאר כוכבי לכת. וזה יראה בעיני ענין נכבד מאד: והנה אחר שנרמזו שני הגלגלים הראשונים על זה האופן רמז שבעת הגלגלים אשר לשבעה כוכבי לכת במעשה המנורה ואמר. ועשית מנורת זהב טהור וגומר וביאר ענינם באומרו וששה קנים יוצאים מצדיה שלשה קני מנורה מצדה האחת ושלשה קני מנורה מצדה השנית והוא סדורם על סדר שצ"מ חנכ"ל. כי הנה השמש שם אהל בהם באמצעיותם ושבתאי צדק מאדים מצדו האחד ונוגה ככב לבנה מצדה השנית. ואמנם שכלה מקשה כגוף אחד נאחזים קניה מהקנה האמצעי מפה ומפה כי הנהגת העולם בכללו מיוחסת אל השמש כמו שאמר החכם האדם יולידהו האדם והשמש גם שלמה בחכמתו בספר קהלת (א') הורגל לומר תחת השמש כאלו אמר תחת השמים לפי שהוא עקרי ההנהגה אלא שנתנו לו הששה המשרתים מימינו ומשמאלו להשלים בהם ענינו בענינים מיוחדים חלקיים מיוחסים לכל אחד מהם כמו שנודע מטבעיהם לפי מה שכתבו החכמים מהם והרי עם זה נשלם מספר הגלגלים אשר בעולם הגרמים השמימיים. אמנם מה שהיו קני המנורה על התמונה ההיא וההמצא בהם שלשה גביעים משוקדים בקנה האחד כפתור ופרח וכפתור תחת שני הקנים ממנה ובמנורה ארבעה גביעים וגו' ויתר הציורים אי אפשר שלא תהיה שם כוונה אחרת מצורפת לראשונה אשר יהיו הענינים ההם מורים עליה אמנם מה שאראהו בזה אבאר אותו בשער בפני עצמו אחרי זה השער שלא יסופק שזאת המלאכה האלהית כלהו איתנהו בה. ואולם לפי שכבר יורה שמוש הכלים האלה על מציאות החמריות בהיות שם ענינים ממשיגי הגופים כמאכל והאור והריח לזה בא האות והמופת במעשיה' כפי מה שיאות בכל אחד מהם לפי ענינו להוציא מלב האנשים שימצא למעלה שום גוף ולא משיג ממשיגיו. אמנם לפי שהריח אשר במזבח הקטרת עם שהוא מוחש בחוש הגופיי הנה כבר יהיה ענינו הנאה נפשיית וכמעט רוחנית כי על כן ישתמשו בה הרבה בדרך הכבוד כמו שהוא מורגל במקום גדולים ובבתי התפלות והכנסיות לפי זה לא חשש שיעשה בו דבר למופת ולאות שלא נהנה ממנו כמו שלא הקפידה תורה ביחס לו הריח בכל מעשה הקרבנו' שנא' בהם (במדבר כ״ח:ו׳) ריח ניחוחי תשמרו וגו' ובכל מקום (שמות כ״ט:י״ח) לריח ניחוח אשה לה' כי הוא ענין גדולה וכבוד ומי הוא מלך הכבוד זולתו. אמנם האור אשר במנורה עם שכבר ישתמשו בו על דרך הכבוד כמו שנאמר (ישעיהו כ״ד:ט״ו) באורים כבדו ה' מ"מ עקר צרכו הוא הכרחי להאיר כל חשך טמון לפני הגופים העלולים הנסתרים מאור השמש וזולתו מהדברי' המאירים. לזה הקפיד וצוה שיהיו נרותיה מאירים אל עבר פניה כמו שאמרו ז"ל (שבת כ"ז:) ללמד דלא לאורה הוא צריך כמו שיבא בשע' הסמוך ב"ה. והנה הלחם אשר על השלחן אשר אין צרכו רק להסעיד הגופים ההוים והנתכים יבא בו ההראות המופלא במה שאינו חסר ממנו כלום מה שיורה שלא הונח לשם לפרנס ממנו שום גוף ניזון שא"כ חוייב שיחסר ממנו החלק הנאכל. אבל שהונח לשם להורות כי משם יצא אוכל לעולם תמיד שלא יפסק כמו שאמרנו. וזה הענין מתפרסם מאד שם בהחלק לכל המשמרו' מדי שבת בשבתו את לחם הפנים המוסרי' מלפני ה' (סוכה נ"ו.) וזה היה הטעם שבזמן החסידי' היה מתברך לפניהם (יומא ל"ט.) כי לפי זכות הדור כן יתפשט השפע משם. והנה בענין הזה לא היה הלחם עד לעצמו לבד כי גם לשנים הראשונים אשר ישוער קובל הנאה מהם מבלתי שיורגש בחסרונם: The menorah, candelabra and altar of incense in the sanctuary symbolise the planetary orbits. The showbreads are presented on the Sabbath, to remind us of the fact that as soon as G-d had stopped creating, He turned His attention to the problem of providing parnassah, a livelihood, for all His creatures. The various tools, appurtenances of the table are reminders that we must not sit with our hands folded waiting to be provided for, but must do our share. We omit much of the commentary at this point, since it revolves around the premise of a universe with seven major planets, an outdated concept. The author also illustrates how different parts of the tabernacle legislation tie in with the seven day creation cycle.