Akeidat Yitzchak, Mavo Shearim

בזה השער יבאר שהתכלית כל עוד שיתעלה יתעלו הפעולות המביאות אליו ויהיה בטוח בהגעתו:

^*תוכן כוונת הרב ז"ל, כי התכלית הנרצה מכל פעולה מיותם ונערך אליה כיחס הצורה אל החומר, כי כמו שהצורה תכין תחלה את החומר להיות ראוי לה, כן יכין התכלית העולה תחלה בלב הפועל את הפעולות הנצרכות להשיג התכלית על ידם, וכמו שרק החומר הראוי והנכון יכול לקבל גם צורה נאותה וראויה, תחת כי לחומר עכור ונבזה לא תתחבר לעולם צורה נאותה, כן יושג תכלית יקר וטוב רק ע"י פעולות יקרות וטובות, ופעולות פחותות תביאנה לרוב רק תכלית שפל ונבזה, על כן אמרו חז"ל וכל מעשיך יהיו לשם שמים, כי מזאת ימשכו לך שתי תועליות, הא' כי בהיות תמיד התכלית היקר הזה לנגד עיניך יהיו גם מעשיך תמיד טובים ויקרים, והב' כי בהיות מגמתך תמיד לטובה ולהרצות פני עליון, יעזרך הוא יתב' אשר אין חקר ליכלתו להשיג חפצך, ובזה באר כמה פסוקים. ובהקדמה זאת באר גם מאחז"ל לעולם יסדר אדם שבחו ואח"כ יתפלל, ר"ל כי לפני התפלה יציג המתפלל לנגד עיניו גדל מעלת הי"ת, למען יבין גדל יקרת התכלית בתפלתו אשר יתפלל אל הי"ת הנשגב והנפלא על כל הנמצאים, כמאה"כ (בראשית ח) היפלא מה' דבר, ר"ל היש דבר נפלא יותר מהי"ת, הלא הוא לבדו נשגב ונפלא על כל, ובהעלותו על לבו באופן זה יקרת תכלית תפלתו, תהיה גם תפלתו בעצמה פעולה יקרה ונכונה מבלי תערובות מחשבות פגול. למה שהיה [תוכן כוונת הרב ז"ל, כי התכלית הנרצה מכל פעולה מיוחס ונערך אליה כיחס הצורה אל החומר. כי כמו שהצורה תכין תחלה את החומר להיות ראוי לה. כן יכין התכלית העולה תחלה בלב הפועל את הפעולות הנצרכות להשיג התכלית על ידם. וכמו שרק החומר הראוי והנכון יכול לקבל גם צורה נאותה וראויה, תחת כי לחומר עכור ונבזה לא תתחבר לעולם צורה נאותה. כן יושג תכלית יקר וטוב רק ע"י פעולות יקרות וטובות, ופעולות פחותות תביאנה לרוב רק תכלית שפל ונבזה, על כן אמרו חז"ל וכל מעשיך יהיו לשם שמים, כי מזאת ימשכו לך שתי תועליות. הא' כי בהיות תמיד התכלית היקר הזה לנגד עיניך יהיו גם מעשיך תמיד טובים ויקרים, והב' כי בהיות מגמתך תמיד לטובה ולהְרֵצָות פני עליון, יעזרך הוא יתב' אשר אין חקר ליכלתו להשיג חפצך, ובזה באר כמה פסוקים. ובהקדמה זאת באר גם מאחז"ל לעולם יסדר אדם שבחו ואח"כ יתפלל. ר"ל כי לפני התפלה יציג המתפלל לנגד עיניו גדל מעלת הי"ת, למען יבין גדל יקרת התכלית בתפלתו אשר יתפלל אל הי"ת הנשגב והנפלא על כל הנמצאים, כמאה"כ (בראשית ח) היפלא מה' דבר, ר"ל היש דבר נפלא יותר מהי"ת, הלא הוא לבדו נשגב ונפלא על כל, ובהעלותו על לבו באופן זה יקרת תכלית תפלתו, תהיה גם תפלתו בעצמה פעולה יקרה ונכונה מבלי תערובות מחשבות פגול.] שכל מלאכה וכל למוד וכל מעשה וכל בחירה אמנם יפנו אל הטוב הנכסף מפאת עושיהם. וגם אמנם לא כל איזה תכלית שיוכסף יתחדש ויתהוה מפעולות (נ"א מאי אלו פעולות) שיוקדמו אליו. אבל בחינת התכלית עם מה שקודם לו בחינת הצורה עם מה שהוא היולי לה. כי על כן שמו צורך ידיעתו להשגתו כמטרה לחץ. וזה כי כאשר הצורה המושכלת תמציא ותכין הדברים הנאותים לקבלת'. ומציאותם הפעליי יוציא הצורה ההיא אל הפועל. כן ציור התכלית בלב הפועל יזמין ויכין כל המעשים המתיחסים להגעתו. ומציאותם יוציאוהו אל הפועל. כי אל התכלית סגולה נפלאה להמשיך ולהישיר אליו את אשר יכספהו. ואם יראה בתחלתו מפליג או נוטה בהישרתו ימין או שמאל. כאשר יקרה למי שיקשור ראש החבל במקום החפץ וראש השני יחזיק. עד שאם ימשכהו מצד הראש התקוע או אם יבא בעצמו דרך החבל אשר בידו תהיה אצלו ההגעה לשם נקלה מאד. אמנם אם יסכלהו איך יתיישר נגדו. חויב מזה שבהתחלף מדרגת התכליות. תתחלף לפיהן מדרגת הפעולות הקודמות אליהן. כי בהיות התכליות בשפל המדרגות הם ירדו לרגלם. ובהנשאם ינשאו לעומתם. על כן הטיבו אשר דברו (אבות פ"ב) כל מעשיך יהיו לשם שמים. בהמשך מזה שתי תועלות גדולות. הראשון כי בהיות התכלית נורא ונשגב על כל התכליות. הפעולות המביאות אליו גם המה יעלו עמו. והשני כי כאשר הוא ית' תכלית המעשה הוא בטוח ההגעה אליו על כל פניו. מה שאין כן לשאר התכליות. כי אם יישירו אל המעשים היותר נאותים אל הגעתם לא יחייבו הגעתם. שכבר יקרה שלא יושגו לסבות, וזהו מבואר. זה שאמר הכתוב (ישעיהו מ׳:ל״א) וקוי יי' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצי ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו. אמר כי השמים מגמת פניהם אל התכלית העליון ית' ישיגום שתי תועלות האלה. ועל הראשונ' והוא הבטחון על השגת התכלית על כל פנים אמר יחליפו כח. כי לא ימנע מהם ללאות ועמל ישיגום בשום צד. ועל השנית שהוא יקר תפארת מדרגת הפעולות אמר כי ברוב התשוקה ההיא יעלו אבר כנשרים. יעופו וישכונו על גפי מרומי הענינים העליונים ההם מעלה מעלה. ולזה סמך אמרו ירוצו ולא ייגעו. כי אע"פ שהם פונים בזה משפל מצבם אל רום המעלה הנשקף על פני הדרושים העליונים מהם במדרגה בלתי בעל תכלית. והיה מהראוי שישיגם היגיעה שתשיג למי שעולה מהשפלה אל רום ההר. עכ"ז ירוצו ולא ייגעו. ועל הבטחון על השגת תכליתם אמר ילכו ולא ייעפו. כי אף על פי שתתארך השגתו לא ישיגם הלאות המשיג למי שירבה לו הדרך. אבל ילכו עד השיג תכליתם ולא ייעפו: והענין עצמו הוא מה שכוון המשורר באמרו (תהלים קי"ח):

ברוך הבא בשם ה' וכו'. כי השם מגמת כל פעולותיו לשם ה' כמו שאמרנו ישיגוהו שתי התועלות אשר זכרנו. ועל הראשון והוא מדרגת פעולתו על שאר הפעולות. אמר שהוא ברוך ומבורך בין הבאים מבית יי'. כי זה יורה על מעלת התכלית ההוא מיתר הפעולות הנפעלות על ידי זולתו. ועל הבטחון בהשיג המבוקש אליו על כל פנים אמר, אל יי' ויאר לנו וכו'. אמר כי נכון לבו בטוח ביי' אשר הוא תכליתו שהוא עכ"פ יאיר ויישר אותנו דרך ישכון אור להשגתו. ועל דרך שאמר (תלים מ"ג) שלח אורך ואמתך המה ינחוני. והמשיל לזה המשל עצמו אשר הנחנוהו ראשונה. והוא שאם תאסור חג בעבותים עד קרנות המזבח. שהוא מקום החפץ והמכוון מתכלית הב"ח ההוא המובא בית ה'. הנה לא ימלט מהגיע אל המקום אשר אליו נתבקש והוא המזבח. אם שיבא לשם דרך החבל או שימשיכוהו אליו. ואמר, אלי אתה ואודך אלהי ארוממך. על דרך שאמר משה אדונינו ע"ה (שמות ט״ו:ב׳) זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנהו. כמו שיתבאר במקומו ב"ה. כי זה וזה הוא טעם לומר שמהצד ההוא יש לכל מבוא לכוין אל עבודתו ולשומו תכלית אל כל פעולותיו. גם שלמה אמר על הדרוש הזה עצמו (משלי י״ח:י׳) מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב. כי על הגיעו על הכוונה על כל פנים אמר צדיק. כי הוא השלימות הקניני הכולל כל השלמיות. כמו שמבאר החכם תואר הצדיק בספר הה' מהמדות. ונשגב על עוצם מעלת הפועל כמו שאמרנו. ואמר בו ירוץ. על דרך שאמר הנביא ירוצו ולא ייגעו. ולפי שעוז המגדל לא יאות לענין המרוצה. סמך לביאורו. הון עשיר קרית עוזו וכחומה נשגבה במשכיתו (שם) לומר שמה שאמר מגדל לאו דוקא מגדל בנוי לתלפיות. אבל יאמר כן מהצד ההוא עצמו שהון עשיר הוא מגדל או קרית עוזו וכיושב בחומה נשגבה במשכיתו. כלומר כי שם ה' הוא חוזק ועוז ותעצומות ביד הקורא בו לרוץ ולהגיע אל המבוקשים הגדולים מבלי שום עיפות ויגיעה כלל. והנה להיות הדבר כאשר הונח היה דבר אדונינו דוד אל הפלשתי במעשה הגדול ההוא (שמואל א י״ז:מ״ה) אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון ואנכי בא אליך בשם ה' צבאות אלהי מערכות ישראל וגו'. היום הזה יסגרך וכו' הרי שכיון אל שני הענינים האלו. ועל הראשונ' אמר אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון. ביאר לו בזה החלוף הנמרץ אשר בין פעולותיה' במדרגה כי הוא בא בהשתדלות שפל ופחות במה שהוא מבוקש אנושי לבד. אמנם שהוא משתדל בעסק פועל מעולה מאד במה שהוא פועל אלהי מכוון לעבודתו ולקנאתו. ועל השנית אמר יסגרך יי' בידי. כי מאחר שאתה בא אלי במה שתבטח על בקיאותך בענין המלחמה ושמת מגמת פני תכליתך לקנות שם ותהלה. בהיותך עורר חרב כידון וחנית על קהל רב ועם עצום ואין מכלים. והנה הוא ידוע כי אם השקפת התכלית הזה הישירך להיות מלומד ומזורז במלאכה ההיא. עד שכבר נפל פחדך על מתנה גדול כיום הזה. לא יחוייב מזה שתנצח על כל פנים. שכבר איפשר שיערוך כנגדך איש גבור חיל גדול ועצום ממך ויהרגך. אמנם אנכי הבא בשם ה' צבאות אלהי מערכות ישראל וכו'. כיון ששמתיהו תכלית לפעולתי וקנאת ה' צבאות תעשה זאת. לא די כי לבי סמוך ולא יירא מהנפיל' בידך. אבל אני בוטח בה' כי היום הזה יסגרך בידי וידעו כל העם הזה כי לא בחרב ובחנית יהושיע ה'. כי לה' המלחמ' ירצה כי לא יובטח המשים תכליתו הנצוח שינצח עכ"פ. אמנם מי שתכליתו ומגמת פניו הוא אל השם ית'. נעימות הנצוח בימינו תמיד. כי לה' המלחמ' עם מעלה ורוממות המעשה כמו שאמרנו: והענין הזה בעינו אמרו במקום אחר באר היטב. אמר (תהילים כ׳:ח׳) אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר. וביאר שני הענינים הנמשכים. ועל ההבדל שביניהם במעלה ושפלות אמר המה כרעו ונפלו וכו'. יאמר שמצד בואם בסוסים וברכב המה יבואו במדרגה פחותה ושפלה. אמנם אנחנו כשבאנו בשם ה' קמנו ונשאנו נס של גדולה. וכמו שאמר ראשונה ובשם אלהינו נדגול. והיה זה המאמר שוה לאומרו אתה בא אלי בחרב וכו' ואנכי בא אליך וכו'. ועל בטחון הנצחון אמר (שם) ה' הושיעה המלך יעננו וכו'. דומה למה שאמר בכאן היום הזה יסגרך וכו'. וגם למה שסיים (שם) ימלא ה' כל משאלותיך. ויתר כוונותיו במעשה ההוא הנכבד ובפליאות מאמריו אשר לשם בפרשת נח יתבארו יפה תחזה ותשמח ביי':

ובמדרש לרז"ל (ויקרא רבה כ"א) שעל הענין הזה יסד דוד מזמור ה' אורי וישעי וכו' (תהילים כ״ז:א׳). וע"ז היסוד אבארהו כפי אשר ירא' בעיני נמשך אל הכוונה ומסכים אל הכתובים. אמר כי כאשר ישים מגמת פניו בכל פעולותיו אל התכלית העליון ההוא. מי הוא זה ואי זהו אשר יפול פחדתו עליו בכל עניניו מתחילתן ועד סופן. לא כאשר יתיעצו הקמים עליו בתחלת הענין. כי על זה אמר. בקרוב עלי מרעים לאכול את בשרי. והן הנה דברי הפלשתי עצמן לכה אלי ואתנה את בשרך וכו' כי אז צרי ואויבי והם מלך פלשתים וכל שריו כלם היו בעוזרי כאשר התנו בתחלה. ברו לכם איש וירד אלי אם יוכל להלחם בי וכו' כי אחר זה בנפול גבורם המה ג"כ כשלו ונפלו כלם יחד ולא היה להם פה להשיב. גם יצדק צרי ואויבי לי. לי לעבדים על פי תנאם. וזכר זה הענין המפורסם לראי' לשאר המעשים כי לא יירא ממחשבות האויבים ומעצתם בנפול עליו בתחילה. וגם לא בהחילם לעשות מה שיזמו לעשות. כי על זה אמר. אם תחנה עלי מחנה וכו'. וגם לא כאשר ישימוהו לפועל. כי על זה אמר. אם תקום עלי מלחמה. ואמר בזאת אני בוטח. כי בכל צד מאלו הצדדין הוא בבטחון גמור בזאת הכוונה שזכר באמרו ה' אורי וישעי. כמו שזכרנו: ויתכן שירצ' אחר שלא יירא לבי שתחנה עלי מחנה. זאת היא עצמה הבטחה שלמה שלא תקום עלי מלחמה. שאי אפשר מלחמה אם לא שתחנה מחנה תחלה: אחת שאלתי מאת ה'. כי בעצם ותמיד הוא פועל נכח התכלית הזה העליון. שאין צריך לומר בפועל הפרטי ההוא של הפלשתי שהוא הישיר נכחו למה שחרף מערכות אלהים חיים. כי אם בכל מעשיו ומלחמותיו יש לו השקפה תמידית אליו ית'. והוא שיבקש התגברות והתקוממות עליהם כדי שיהי' שליו ושקט לחזות בנועמו ולבקר בהיכלו ואין מחריד. מה שאין כן המנגדים אליו הנלחמים בו שאין כוונתם כי אם אל המלחמה והנצוח מצד עצמן. הוא מה שביאר במקום אחר ^*אני שלום, ר"ל כל תכליתי בהעריכי מלחמה נגד אויבי הוא רק לסבב השלום הבא לפעמים אחרי המלחמה, כי רק אותו אני אחפץ. המה למלחמה, ר"ל מה שאין כן אויבי כי כוונתם ותכליתם רק המלחמה בעצמה, ואותה לבד הם מבקשים בלבם הרע החפץ להרע לזולתם. אני שלום וכי אדבר המה למלחמה (תהילים ק״כ:ז׳). [אני שלום. ר"ל כל תכליתי בהעריכי מלחמה נגד אויבי הוא רק לסבב השלום הבא לפעמים אחרי המלחמה, כי רק אותו אני אחפץ. המה למלחמה, ר"ל מה שאין כן אויבי כי כוונתם ותכליתם רק המלחמה בעצמה, ואותה לבד הם מבקשים בלבם הרע החפץ להרע לזולתם.] ירצ' אפילו כי אדבר קשות על עסקי מלחמות אין דעתי ודעת הנלחמים בי שוה. כי אני מכוין אל השלום וההשקט אשר יבואו אחרי כן והמה כוונתם למלחמה עצמה: כי יצפנני בסכה וכו'. אמר שכוונה זו תספיק לשיגין עליו ויצפנהו בסכה עד יעבור הוות האויבים ההם. כי תקראנה אותו כאלה. וגם עתה ירום ראשו על אויביו סביבותיו המבקשים את נפשו. בשיש לפעולותיו מעל' נפלאה על פעולותיהם: ואזבחה באהלו זבחי תרועה. היא ההכנעה וההשתעבד אליו ית' עם ההודא' והשבח שהוא ית' עושה כל להיות אליו מגמת פניו. כמו שאמר ראשונ' באומרו תהלים קי"ח) אלי אתה ואודך וכו' הודו לה' וכו'. ולזה אמר אשירה ואזמרה לה'. ואחר שהקדים זאת הכונה הנפלא' ערך לפניו ית' תפלתו המיוחדת אליו להצלחת נפשו. וסדרה על האופן היותר נאות שאיפשר. כפי מה שיתבאר בהציעי הצעה. קראתיה: עיון תפלה. אמרו חז"ל לעולם יסדר אדם שבחו של מקום תחלה ואח"כ יתפלל (ברכות דף ל"ב ע"א). והוא מה שהקדימו מסדרי התפלות פסוקי דזמר' קודם התפלה. גם בתפלה עצמה הקדימו אבות וגבורות וקדושות שהיא עצמו ענין האל הגדול הגבור והנורא. ^*לפי ענינו יתבאר עם האבות וכו', ר"ל כי ענין זה שהי"ת הוא גדול, גבור ונורא, נודע ע"י מקרי האבות הקדושים והנהגתו האלהית, אשר יחד להם הי"ת, ע"כ הוזכרו תארי הי"ת הנשגבים האלה, בברכת אבות, במקום אמרו אלהי אברהם וכו' כי כל אחד מהם הכיר אחד מתאריו אלה ית' יותר מזולתו, כי מאמר "היפלא מה'" וכו' המורה על גדולת הי"ת, והיותו נשגב ונעלה על כל, נאמר באברהם, ומאמר "קח את בנך' וכו' המורה על תואר גבור ר"ל שהוא ית' המלך הכל יכל, אשר יוכל לצוות כל זולתו, כל אשר יחפוץ, גם כבישת רחמי אב הטבעיים על בנו, מורה ונאמר על יצחק, ומאמר "ושמרתיך בכל אשר תלך" המורה על השגחה פרטית וההנהגה הנסיית אשר בו ינהיג הי"ת את יראיו, אשר כל זה נכלל לדעת הרב ז"ל בתואר נורא, נאמר אצל יעקב, לפי ענינו יתבאר עם האבות [לפי ענינו יתבאר עם האבות וכו', ר"ל כי ענין זה שהי"ת הוא גדול, גבור ונורא, נודע ע"י מקרי האבות הקדושים והנהגתו האלהית, אשר יחד להם הי"ת, ע"כ הוזכרו תארי הי"ת הנשגבים האלה, בברכת אבות, במקום אמרו אלהי אברהם וכו' כי כל אחד מהם הכיר אחד מתאריו אלה ית' יותר מזולתו, כי מאמר "היפלא מה"' וכו' המורה על גדולת הי"ת, והיותו נשגב ונעלה על כל, נאמר באברהם, ומאמר "קח את בנך" וכו' המורה על תואר גבור ר"ל שהוא ית' המלך הכל יכל, אשר יוכל לצוות כל זולתו, כל אשר יחפוץ, גם כבישת רחמי אב הטבעיים על בנו, מורה ונאמר על יצחק, ומאמר "ושמרתיך בכל אשר תלך" המורה על השגחה פרטית וההנהגה הנסיית אשר בו ינהיג הי"ת את יראיו, אשר כל זה נכלל לדעת הרב ז"ל בתואר נורא, נאמר אצל יעקב,] כמו שידוע לרבים. והנה זכרו הענין כלל ופרט. וראוי לערוך שבחים אלו תחלה כדי להישיר כוונת המתפלל אל מה שראוי לכוין אליו בתפלתו. וזה כי תואר הגדול יורה על היותו ית' סבת הסבות מקטנם ועד גדולם וגדול שבכלם. ומעתה אין דבר גדול ונפלא ממנו ית' שלא יוכל המתפלל לשאול עליו וכמו שאמר (בראשית י״ח:י״ד) היפלא מיי' דבר. ותואר הגבור יורה על יכלתו המוחלט ושאין מוחה בידו כמנהג מלכי האדמה מהשרים והיועצים וכמ"ש (קהלת ח׳:ד׳) באשר דבר מלך שלטון וכו'. ותואר הנורא יור' על שהוא משגיח ושופט צדיק וישר לתת לאיש כדרכיו אין לפניו עולה ולא משא פנים. ומזה יתישר המתפלל להצדיק עצמו בתפלה ולא ישאר דבר שלא כהוגן וכמ"ש שלמה ע"ה (מלכים א ח׳:ל״ט) ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו. והכונה הזאת באלו התארים תתבאר להם ז"ל במס' יומא (ס"ט: ע"ש) באמרם משה אמר האל הגדול הגבור והנורא. אתא ירמי' ואמר עכו"ם מקרקרין בהיכלו איה נוראותיו אמר האל הגדול והגבור ולא אמר נורא. אתא דניאל אמר עכו"ם משתעבדים בבניו איה גבורותיו אמר האל הגדול והנורא. אתו אנשי כנסת הגדול' אמרו זו היא גבורותיו שכובש את כעסו ונותן ארך אפים לעוברי רצונו. זו היא נוראותיו שאלמלא נוראותיו אומה אחת איך יכולה לעמוד בין האומות: הנך רואה שירמיה מטעם היושר והמשפט היה מוציא והנורא. כי איך יתכן מצד יושרו שיהיו העכו"ם מקרקרין ושמחים בהיכלו כגוי אשר צדקה עשה. ועל זה פירשו רז"ל (סנהדרין צ"ו.) אמרו צדיק אתה יי' כי אריב וכו' מדוע דרך רשעים צלחה וכו' (ירמיהו י״ב:א׳). ודניאל הוציא גבורה מצד החולשה הנראית לעין מצד שעכו"ם משתעבדים בבניו והיא יושב ותוהה כאיש נדהם. וכמו שאמר הנביא בעלונו אדונים זולתך (ישעיהו כ״ו:י״ג). אמנם כנסת הגדולה החזירו הגבורה מהטעם עצמו. כי מאחר שהוא כובש את כעסו שהיה לו לקצוף עליהם ולייסרם והוכיח לבניו הוזקק שלא למחות במזיקין שלא כרצונו. וכמו שאמרו (ברכות ג'.) אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי. הנה הוא נוצח לגבור שבגבורים ואין זולתו. וגם החזירו והנורא מצד עוצם ההשגחה וההתבוננות בהעמדתם ביניהם בביטול מחשבותיהם ונכליהם. דסלקי ונחתי בהם בכל עת ובכל שעה. ולהיות העצה נכונה מאד התחיל בה מרע"ה באומרו (דברים ג׳:כ״ד) ה' אלהים אתה החלות להראות את עבדך את גדלך וכו' אעברה נא ואראה. והדברים מבוארים לפי הכוונה: וזה הדבר בעצמו אשר כיוון אליו המשורר בסוף זה המזמור שהיינו עליו. אמר שמע יי' קולי וכו' כי אחר שהקדים כל מה שאמרנו ראשונ' מהשבח כעין פסוקי דזמרה. עכשיו בעת התפלה חזר לסדר לו אלו הג' ענינים. וכלל ראשונה בזכרו שם יי' כי הוא השם אשר יכלול האל הגדול הגבור והנורא יחד בלי ספק. כמו שיתבאר זה יפה אצל: לכן אמור לבני ישראל אני ה' בגזרת ה'. והיה הכוונה באומרו שמע ה' קולי אקרא. כי הכל נזכר דרך כלל. אמנם פרטם יזכרם אחרי כן אחת לאחת. ואם שינה את סדרן: והנה על ענין הגבורה לענין שאלתו מיוחדת אמר. ^*לך אמר לבי וכו', ר"ל עליך ועל אודותיך הי"ת, אמר לבי לשאר כחות נפשו בקשו פני, ר"ל בואו עדי, ואני אביא כלכם אל התכלית הנרצה, כי את פניך ה' אבקש לבד, ואתה תישירני ותוליכני אל התכלית האמתי, ויען כי השגת הי"ת היא עמוקה מצד עצמה, ר"ל עומק המושג, ומצד האדם אשר ירצה להשיגה שהוא קוצר המשיג, ע"כ התפלל על הראשונה אל תסתר פניך ממני, ר"ל אל נא תהי השגתך נעלמת ממני, ועל הב' אמר אל תט באף עבדך קצר ההשגה. לך אמר לבי וכו'. [לך אמר לבי וכו', ר"ל עליך ועל אודותיך הי"ת, אמר לבי לשאר כחות נפשו בקשו פני, ר"ל בואו עדי, ואני אביא כלכם אל התכלית הנרצה, כי את פניך ה' אבקש לבד, ואתה תישירני ותוליכני אל התכלית האמתי, ויען כי השגת הי"ת היא עמוקה מצד עצמה, ר"ל עומק המושג, ומצד האדם אשר ירצה להשיגה שהוא קוצר המשיג, ע"כ התפלל על הראשונה אל תסתר פניך ממני, ר"ל אל נא תהי השגתך נעלמת ממני, ועל הב' אמר אל תט באף עבדך קצר ההשגה:] ורוב המפרשים אמרו שהוא מאמר הלב אל עצמו שפניו יבקשו אל השם ית'. ואינו מתיישב יפה על הלשון. ולדעתי כאן ביאר הסבה שעליה היה מיחד התפלה אליו יתברך ובעבודה השתוקק תמיד לשבת בבית ה' ולבקר בהיכלו. והוא כדי שיושפע לו שם אצילות השפע האלהי ותנוח עליו רוח הקדש מאתו. להשיג אמתת העיונים והדעות מבלי שום שיח וסיג. ממה שישיגו לנמשכים אחר העיון הפילוסופי. לפי מה שיסדו השכל האנושי בחקירותיו ויחסוהו לשפע שכל הפועל המושפע עליהם. אבל שהוא לא היה מקוה ומיחל בהם שום תקוה ותוחלת לקבל בהם שום תועלת מזולתו ית'. ושהוא לבדו האל הגבור להצליחו ולהצילו מיד עושקיו כח, ולזה אמר כנגד השם ית'. עליך ועל השגת דבר מעניני אמתתך. אמר לבי לשאר כחותי בקשו פני. כי אלי אתם צריכים ואני אביאכם אל תכלית מה שיושג בזה על שלימותו. כי חשב לי משפט האמת והצדק בזה. והפך ממה שיגזרהו הוא שקר. אבל אני לא אמשך אחריו בדרושים עליונים כאלו כי את פניך ה' אבקש שתישרני באמתך ותלמדני. שהיא גבוהה גבוהה מהשכל האנושי רוממות בלתי משוער. וכמה אמת הדרוש הזה עצמו מפיו ית' אל שמואל הנביא כשאמר לו (א' ט"ז): האדם יראה לעינים ויי' וכו' כמו שיבא ביאורו יפה בתחלת פרשת ויצא ב"ה: אל תסתיר פניך ממני וכו'. הנה על צדקו נפשו בשאלתו כמו שראוי לעשותו מצד היותו ית' נורא. ושלא תחשב לו לעזות להיות השאלה קשה מצד המשיג והמושג. יאמר אל תסתר פניך וכו'. בקש מלפניו שלא יטרידוהו מבקשתו. זאת הסבות ההנה. ועל עומק המושג אמר אל תסתיר פניך ממני. ירצה שיקריב ויגלה אליו ההשגות העליונות המכוונות אל פניו ולא יסתרו ממנו מצד עליונותם. ועל קוצר המשיג אמר אל תט באף עבדך. ירצה שלא יחרה אפך בעבדך בקרוב לדרוש ולבקר במופלא ממנו. ונתן טענה וסבה לזה באמרו עזרתי היית וכו'. ירצה אחר שעזרתי היית מבטן אמי לתת בי שכל וצורה נכבדת פונה אל זאת התשוקה המעולה שזו היא התחלת שלמותי. יאות לך שמכאן ואילך אל תטשני ואל תעזבני וכו'. כי המתחיל בדבר מבקשים ממנו לגמור: כי אבי ואמי עזבוני וכו'. רחוק היא שיתרעם דוד מאביו ואמו שעזבוהו ומבקש מהשם ית' שיאספהו כי אין מאסף אליו. ומי יתן כל יתומי עם יי' כמוהו. וחכמינו ז"ל בקשו בו צדדים. אמנם יראה שכיון בזה למה שאמרנו מזכרון שבחו ית' מצד היותו האל הגדול שהכוונה שהוא סבת הסבות כלן. ושאין דבר גדול ונפלא אליו מעשותו. וזה במה שירמוז במליצתו זאת אל מה שכתבו החכם בסוף המאחר השני מהשמע. שמדרגת הדברים אשר קודם התכלית בפעולות עם התכלית לענין המעשה הם במדרגת ההקדמות לתולדה. כי כמו שהתולדה תמשך מההקדמות והם לה כמדרגות האב והאם. כן התכלית יצא אל הפועל כשיוקדמו במציאות הדברים הקודמים אליו כמו הלבנים והעצים לכותל. אלא שיראה הענין בהם מתחלף למה שהיתה התחלת המחשבה בלתי התחלת הוויה. ותכלית המחשבה בלתי תכלית ההוויה. ועל המשל והדמוי הזה בעינו אמר דוד ליחס לו יתברך הגדולה בפעולות כלן ובסבותיהן. הנה כאשר אסמוך בהשתדלותי להמשיך תכליות מבוקשים מהפעולות הראויות להקדים אליהם אשר הם לי בכל עניני במדרגת האב והאם. כלומר שהשכל האנושי יגזור עליהם שהם סבותיהם המחייבות אותם לפי טבעם. כבר יקרה שעל הרוב עזבוני ולא אשיג התכלית. כי תמצאן אותי או להן סבה מונעת גוברת עליהם. ושכלתם לא יולידו כאשר יחושב מהם ונשארתי עצור ועזוב. אמנם כאשר אשים מגמת פני תכליותי נכח פני יי' לא יבצר ממני ככל אשר בלבבי לעשות. וזהו אמרו וה' יאספני כי את אשר יבחר בו לתכליותיו קריב אליו הגעתם עכ"פ כמו שאמרנו:

ובאשר סיים לכלהו שבחי דמריה על הסדר הנאמר. רצוני כלל ופרט. התחיל בעקר השאלה ופרטיותיה ואמר הורני יי' דרכך וכו'. יבקש מלפניו ית' שיראהו התכלית הנכון וגם הוא ינחהו באורח מישור להגיעו אליו מבלי שיטה אל הימין או אל השמאל. והוא התכלית הטוב בלימוד. והישרה בהודיע המבוקש והדרכים המביאים אליו. והוא מה שיגיע מסגולת זה התכלית הנפלא כמו שאמר הכתוב בכל דרכיך דעהו וכו' (משלי ג׳:ו׳). כי הוא תועלת נפלא מסלק כמה ספקות כאשר יתבאר יפה בפרשת במדבר סיני שער ע"ב ב"ה. ולא סר מלהתפלל על שמירתו מהענינים המטעים או המטים האדם מהאמת והמביאים אל השקר. כי לזה אמר אל תתנני בנפש צרי כי קמו וכו'. חלילה שמלך הארץ יתירא מעידי שקר יעידו עליו עד חמס. אמנם האמת יורה דרכו שהוא נמשך אל מה שלמעלה ממנו. והוא שבבקשתו האמת והשגתו לא יעזבהו בידי המופתים האנושיים כי צוררים הם לו בנכליהם אשר נכלו לו בפחזותם ובשקריהם כמו שאמרנו והוא אמרו כי קמו בי עידי שקר וכו'. כדרך שאמר במקום אחר דרך שקר הסר ממני וכו' דרך אמונה בחרתי וכו' (תהילים קי״ט:כ״ט) אמר עידי שקר על משפטי הדמיון בדברים הכוזבים. ויפח חמס על הגזרות המופתיות המכזיבות האמת והחומסות אותו. כהשתברות ופריכת הרחים שהעמידו המכבדים וזולת זה זכרם הרב המורה פ' ע"ג ח"א. כי מזה המין יש בעקרי חכמתם דברים רבים מביאים לשרוש בענינים האלהיים בלי ספק. ולדעתי להלצה זו נמשכו החכמים ז"ל באומרם בגמרא סוכה (כ"ט.) על ד' דברים ^*בענין לקוי המאורות, אמר כי זה דבר טבעי אשר ידעוהו לפני בוא חכמי הטבע ע"פ חשבון הליכת השמש והירח, וע"כ דברי חז"ל על ד' דברים מאורות לוקין אינם ע"פ פשוטן על לקוי שמש וירח. כי אם ד"מ על ד' הסבות המחשיכות שכל החוקרים בענינים אלקיים כמו שמבאר והולך. מאורות לוקים [בענין לקוי המאורות, אמר כי זה דבר טבעי אשר ידעוהו לפני בוא חכמי הטבע ע"פ חשבון הליכת השמש והירח. וע"כ דברי חז"ל על ד' דברים מאורות לוקין אינם ע"פ פשוטן על לקוי שמש וירה. כי אם ד"מ על ד' הסבות המחשיכות שכל החוקרים בענינים אלקיים כמו שמבאר והולך.] על כותבי פלסתר ?) ועל מעידי עדות שקר ועל מגדלי בהמה דקה בארץ ישראל ועל קוצצי אילנות טובות. כי פשוטו הוא מבואר הביטול. ורש"י כתב שם בסמוך על מאמר הדומה לו אשר אזכרנו עוד. לא שמעתי טעם בדבר. ואמר זה לפי שפשוטו שקר מבואר. שהרי הלקיות הם מחוייבים שיחולו ברגע היום ההוא או הלילה היוצא על פי חשבון תנועות גלגלי המאורות הידוע משערי החכמה ההיא. ואינן נתלים בחטאת האדם וזכיותיו. ואין מתנאי התורני לקבל שקרים מפירסמים ולהעמיד דמיונות לקיים פשט דברי הנביאים או החכמים. וזה הענין בעצמו כתבו החכם אל"גזלי בתחלת ספר הפלת הפלוסופים עלמה שטענו על מאמר נמצא מפי מניח דת הישמעלים. וזה נוסחו. השמש והירח הם שני אותות מאותות האל יתב' שאינן לוקין רק בסבת מות אחר וחיותו. וכאשר תראו אותו גורו לכם והחזיקו בתפלה ובזכרון האל עד כאן: וכבר היה זה המאמר לסבה שאמרנו לשמצה בקמיהם. אמר זה לשונו. ומי שחשב שהויכוח בבטל את זה הוא מן האמונה כבר נשתגע באמונה ונחלש ענינו. לפי שאלו הענינים כבר עמדו עליהם המופתים ההנדסיים המספריים וכו'. ואמר מי שיפקפק בהם לומר שהוא כנגד התורה לא יפקפק רק בתורה. וההזק הנמשך לתורה במי שעיין בה שלא כדרכה יהיה רב מההזק הנמשך ממי שיטעון ויחלוק עליה כדרכה: והנה זה הוא כמי שיאמר שהאוהב המשכיל הוא טוב מהאוהב הכסיל עד כאן דבריו: ואנו צריכין לקבל האמת ממי שאמרו ולדעת שאין כוונת הדברים האלה למניחיהן כפשוטן. רק להורות בהם ענינים נכבדים ע"ד הרמז יושגו למעיינים בהם בדברים יש קצת יחס להם עם נגליהם:

אמנם מה שיראה שכוונו בזה ע"ד החידה כמנהגם בכיוצא באלו הענינים. הוא להורות הסבות אשר בעבורם ילקו השכלים האנושיים. וילאו להשיג אור הצצת האמת ונשתבשו במושגיהם ויוציאו משפט מעוקל. האחד המשכם אחר כזבי הדמיון וגזרם מציאות והיות אל ענינים בטלים שאין להם שום מציאות ע"ד האמת. וירמוז לזה באמרם על כותבי פלסתר. ויאמת זה פי' רש"י ז"ל בהוראות זה השם שאמר שהוא ענין כותבי שטרות מזוייפים ומכתבי עמל לשום דופי על אדם לכתוב בשמו מה שלא צוה עכ"ל. וזהו ענינם ממש שגוזרים מציאות והיות לאשר לא צוה הממציא והמהוה ולא עלה על לבו: והשני המשכם אחר גזרות השכל ההיולני בדברים שהמוחש יגזור ביטולם. כמו שנודע מקצת החוקרים הקדמונים שהכחישום בזה החכמים האמתיים כמו שאמרנו. והוא אמרם מעידי עדות שקר: הג' על הודאת הקדמות אשר יראה פרסומם אמתי נאות ונמשכו מהם אחר כמה מופתים דעות נפסדות כוזבות. והיא הסבה הששית מההפך והסתירה שזכר הרב המורה (בהקדמת לחלק א'). ולזה אמרו מגדלי בהמה דקה וכו'. כי מצד עצמו אין רע ולא נאסר רק מפני הגזל הנמשך מהם: הד' על הכחישם ההנחות האמתיות המקובלות מצד התורה האלהית או בהפיל בעקר מעקריה ספק וחשד בשום פנים. וזה רמזו באומרם (ב"ר ו') קוצצי אילנות טובות. והוא לשון ידוע להם ז"ל לאשר זרחה במצחם רוח מינות. כאומרם (חגיגה י"ז) קוצץ בנטיעות היה זה פי' נאות ומתישב טל משליהם: וקרוב לענין זה אצלי מה שאמרו בסמוך באותו מקום עצמו על ד' דברים חמה לוקה על אב ב"ד שמת ולא נספד כהלכתו. ועל נערה מאורסה שצעקה ואין מושיע לה. ועל משכב זכור. ועל שני אחים שנשפך דם כמים (סוכ' שם): כי אב ב"ד שמת הוא הכח המדמה שהוא קרוב אל השכל שהוא הנשיא ומשנהו. שנתדמה אליו הפך האמת ולא הורגש. ובנה עליו מצודים גדולים: והנערה המאורסה שצעקה וכו'. הוא ההתרשלות הנופל בלמודים. כי אף על פי שימצאו אליו ההכנות ונקל לו להזדווג אל שלימותו והוא בעצלותו איננו מושיע. ונמצאת נפשו שוקקה וריקה ואין מושיע לה. והנכון שכוונו אל צעקת התורה על קציצת נטיעותיה הנעימים: כמו שאמרו עליה במקום אחר אל תקרי מורשה אלא מאורס' (ברכות נ"ז.). ומשכב זכור הוא שימשך החוש אחר השכל הפך ממה שראוי להיות. כי השכל חויב להמשך בהתחלות אחר החוש. ושני אחים שנשפך דמם. הם השומר והזוכר שהם אחים תאומים. כמה דאת אמר זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו (ר"ה כ"ז). והוא שנשפכו ונמחקו הצורות המחוקות בם כמים הנגרים ואין מאסף. כלומר שאינם שומרים תמונתם. ולזה לא יוכל להשתמש בעיוניו בהקדמות האמתיות אשר כבר ידעם. וזו היא סבת נפילתם אל הסב' הששית שזכרנו. ובפרשת ויחי בשער ל"ב יתבארו עוד המאמרים האלו בפניסם אחרים נכונים וקרובים זה לזה: אפשר שיכוין הכל מהם. כמו שכתב הרב המורה בפתיחתו שכבר יהי' המשל האחד בעצמו משל לענינים רבים. ואם שתהי' כוונתו יותר רחוקה. אמנם מה שאמרנו הנה הוא היותר ראוי למה שהיינו עליו: ומה נכבד היה פירוש ה"ר יצחק ישראל ז"ל שפירש זה המאמר השני על לקות החמה כמו שהוא בפרק י"ז מהמאמר הג' מספר יסוד עולם. אלו היו ארבע' דברים הללו כל אחת סבה לעצמה ללקות ההוא. כי אז היה ראוי לסבול דוחק הלשון ולומר שהם מסתירים דבר. אבל מה טעם ליחס לסבה אחת ד' כנויים ולומר עליהם שעל ד' סבות אלו חמה לוקה. ועוד שהי' ראוי שיפרש לנו גם כן המאמר הראשון על האופן ההוא מה שלא יסבלהו כלל. והנה לפי מה שכתבנו כבר נשתתפו המשורר ע"ה וחכמינו ז"ל במליצת המשל הזה. כי הוא אמר כי קמו בי עדי שקר וכו'. והם אמרו על כותבי פלסתר ומעידי עדות שקר. וזהו מה שרצינו אליו מעקר כוונת שאלתו זאת הנפלא'. בשיצילהו וישמרהו מהם כי תמיד עומדים עליו לטרדו מלפניו. לולא שהחזיק באמונתו בדעות והשרשים התוריים. ועל אמונתו חיה יחיה. והוא אמרו לולא האמנתי לראות כו'. כי זה עקר ושורש התורה האלהית ויסוד שעליו בנוי כל הבנין. רצוני כי יש שם השארות ונצחיות הנפש אחר הפרד' מהגוף לראות בטוב ה' ולהתענג בזיוו. כי הוא התכלית המופלא אשר הכוונ' אליו תמשיכנו להגיע עדיו עכ"פ כאשר הנחנו ראשונ'. אמנם לזרז על חוזק זאת התשוק' וההשקפ' בה תמיד כדי שיתקומם וגם יוכל כנגד שני המונעים שזכרנו. אם מיוקר המושג ואם מכובד ודוחק מציאותו. חתם ואמר קוה ויאמץ וכו'. יאמר כי כשישים תכליתו התקוה בהשג' וההדבק אליו בתכלית החריצות. שני המונעים האלה לא יעמדו לפניו. כי ע"כ אמר קוה אל ה' שני פעמים לכוין אל שני הענינים. ועל דרך שאמר הנביא (ישעיהו מ׳:ל״א) וקווי ה' יחליפו כח כאשר בארנוהו:

והנה בזה נשלם פי' המזמור הזה החשוב ונתבאר' הכוונה הרצוי' מתחלה. והיא שמסגולת התכלית להגיע עדיו אשר יכספהו. וכ"ש כאשר היה הנכסף הוא ית'. כי אין שום מין מונע. גם כי יהיה בעל התשוק' רחוק מב' הצדדים בתחל'. מלבד מה שיסיע זה התכלית הנפלא לקיום ונצחיות המעשים. כי על זה אמרו המאושרים ז"ל כי כל כנסיה וכו' (אבות פ"ה) ולא עוד אלא שכל מחלקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים. כמו שיבא בפרשת קרח שער ע"ח בעזרת הצור. גם להישיר אל הדרכים המביאים אל הגעתו כמו שאמרנו. רק כשנתחזק מאד בידו תשוקתו יתעל'. גם כי ירבה תפלה ותחנה אליו:

והנה אחר שהגיע רצוני אותי לבא במלאכ' רבה ועצומ' באיכות' וכמותה על דרך הנזכר בהקדמ'. והרגשתי בעצמי כי פעל אשר כזה נפלא ורחוק ממני משני הצדדים שאמרנו. כי הדבר יקר הערך מאד מאד. וערכי וייחסי הדל באלפי המעיינים ולעומת מחברתו כאשר לא הייתי אהיה. וגם מצד הכמות. כי היא באמת מלאכה מרובה והפועל עצל וכחו קצרה וחלושה להשלימ' על כן קדמתי לזכור בראשית אמרי ופתח דברי שני הגבולים אשר ביררתים מתוך פרשה ראשונה של תורה. לדעת ולהודיע כי אני בא אל המעש' הזה בשם יי'. כי כאשר נכוין אליו ית' בכל מעשינו. גם נזכירנו תמיד על דלת שפתינו ובפתח דברינו. כי הוא הנותן לנו כח לעשות חיל כנגד המונעים האלו אשר זכרנום כמו שביררנו ממה שהקדמנוהו. נמשך בזה גם כן למה שיסבול אמרו אדון הנביאים ע"ה (דברים ל׳:י״א) כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא וכו' לא בשמים היא וכו' עד כי קרוב אליך הדבר מאד וכו' ירצה אל יעצרך מדרגת הפעולות היותר מופלאות ממך. כי לא נפלאת היא ממך ולא היגיע' מהגיע אל התכלית אשר יראה רחוק אליך לפי רוב המעשה כי לא רחוקה היא. ועל רום המעל' אמר לא בשמים וכו'. ועל רוחק השגתה אמר ולא מעבר לים היא. וביאר הסבה אל הבטחון הזה ואמר כי קרוב אליך הדבר מאד וכו'. ירצה כי כשתהיה כוונתך אליו יתב' נכרת ומפורסמת. אם בזכירת הפה. ואם בכוונת הלב. יהי' הדבר קרוב אליו מאד. ויספיק בידך לעשות מבלי מונע וכמו שאמר (משלי ג׳:ו׳) בכל דרכיך דעהו וכו'. ובכן אבא בשם ה' אלהים. אכרע ואקוד ואשתחוה ולפני כבודו אתנפל ואתחנן. ומחסדו אבקש אצבע אלהים מבחר התכליות יורני. גם שם ידו תנחני. וימינו תחבקני. יחזיק בידי ולא ירפני. ידריכני באמתו וילמדני. ואל חדריו חדר בחדר יביאני. ואל אכשל לומר דבר שלא כרצונו ושלא כדעת החכמים המאמתים הבאים בסודו. ויהי' עם פי בעת דבורנו ועם ידי בעת מעבדי. כי אליו ית' כל מעייני. ולו נשאתי לבי ועיני. מתחלת המעש' עד סוף עניני. וזה החלי לעשות בשם ה': ?פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים. שאו שערים ראשיכם ושאי פתחי עולם ויבא מלך הכבוד. מי הוא זה מלך הכבוד יי' צבאות הוא מלך הכבוד סלה.