מגלה עמוקות פרשת נח
ונח מצא חן (בראשית ו ח), (א) (סוטה מ"ז ע"א) שלש חנות (ב) הן, "חן "המקום "על "יושביו זה הקב"ה (ג) על כל יושבי תבל שחטאו (ד) בעבודה זרה. "חן "אשה "על "בעלה שלא חטא בעריות (ה) "ואחות "תובל "קין "נעמה (בראשית ד כב) (ו) היא אשתו של נח (ב"ר פכ"ג ג'), ולא אשתו של אשמדאי שנקראת גם כן "נעמה אמן של שדים, עיין בזהר (ח"א ט' ע"ב). "חן "מקח "על מקחו, ולא מן הגזל (ז) אשר מלאה הארץ חמס (בראשית ו יג). ובשלשתן ניתן לנח ג' תוארים אלו, (ח) "נח "איש "צדיק ולא איש חמסים, וז"ש "צדיק צדיק משלו ונותן (ט) לו, "תמים "היה בדורותיו ששמר בריתו ולא חטא בעריות, שכל מי ששמר בריתו נקרא "תמים, "את "האלקים "התהלך "נח שלא חטא בעבודה זרה, לכך נקרא "נח (י) ולא נחום עבור "זה (יא) ינחמנו (בראשית ה כט). ז"ש ונח (יב), למה לא נקרא "מנחם או "נחום, לפי שמצא "חן בהיפוך אתוון, ואחר כך חוזר ומפרש מה הן החנות אלה וכו', עיקר תולדותם של צדיק (יג) מרומזין במלת "נח, שמורה על ג' חנות, ומפרש אותם (יד), וז"ש (בראשית ו יא) ותשחת הארץ אין השחתה אלא עבודה זרה וגילוי עריות (סנהדרין נ"ז ע"א):
נח נקרא איש "צדיק (בראשית ו ט) (טו), שהם חטאו (טז) דור המבול בעריות ופגמו ביו"ד שבאיש ובה"א שבאשה ונשאר אש (עיין סוטה י"ז ע"א) (יח), וזה ברותחין נידונו (ר"ה י"ב ע"א), וזה גברו המים חמש עשרה אמה (בראשית ז כ), ששם של י"ה עשה (יט) משפט דור המבול, וזה בחזקיה שחטא בברית שלא נשא אשה אמר "והטוב בעיניך עשיתי (ישעיה לח ג) (כ), שסמכתי (כא) "גאולה "לתפלה (ברכות י' ע"ב), ובזה תיקן הברית. וכשקיבל על עצמו לתקן שם י"ה שלקח אשה, הוסיפו לו ט"ו שנה (ישעיה לח ה) (כב), וזה שנקרא חזקיה חזק י"ה, מי כחכם ויודע פשר דבר (קהלת ח א) (כג), שלקח בתו של ישעיה שהוא "ישע י"ה, שיסייעהו לתקן שם י"ה ויצא זרע כשר, וכל זאת לא הועיל ונולד מנשה, (כד) לשון נשני אלקים את כל עמלי (בראשית מא נא), שכל טצדקי שאפשר לעשות עשו ולא הועילו, בהדי כבשי דרחמנא למה לך, עיין במסכת ברכות דף י' ע"א:
מה שאמרו בפרק חלק (סנהדרין ק"ח ע"א) "שחמס "קם "כמקל (יחזקאל ז יא) (כה), הוא שמכל עבירה נעשה מלאך קטיגור (אבות פ"ד מי"א), וכל פרוטה ופרוטה נעשה ממנו לבוש, כמ"ש (ישעיה נט יז) וילבש צדקה כשריון, שכל נימא (כו) מצטרפת ונעשה לבוש צדקה (ב"ב ט' ע"ב), וכן נעשה להם בגדי צואים (כז) מן הגזל שעשו, ונעשה להם רצועה לאלקאה:
ג' שלימות (כח) הן לאדם (כט), הן הן ג' תוארים שאמר (ל) לנח, שעל אלו ג' תוארים אמר "לא "מהם, זה מה שהיה להם עם אלקיהם, "ולא "מהמונם מה שבינם לבין הבריות "המון "עם (לא), ולא "מהמה"ם בינם לבין עצמם, "ולא "נח "בהם שאף "נח לא היה שלם באלו הג' (לב) שלימות. וז"ש "אלה "תולדת "נח, אלה פוסל היה מעשה ראשונים (לג) בג' אלו, על ידי חן שמצא (לד) בעיני ד', ושבחו והללו בג' תוארים (לה) אלו, "איש "צדיק בינו לבין עצמו, "תמים בינו לבין הבריות, "את "האלקים התהלך "נח בינו לבין המקום, עיין בפרק חלק (סנהדרין דף ק"ח ע"א) (ט"ס):
ענין דור הפלגה שבנו מגדל (בראשית יא ד), הוא סוד (לה) מגדל עז שם הויה (משלי יח י), שכתב בציוני (לו) שרצו לבנות שעור גדול בחשבון שיעור "קומה, שהוא סוד רל"ו אלפים (לז), בסוד גדול אדונינו (לח) "ורב כח (תהלים קמז ה), שכן החשבון של שם הויה בזה הענין יו"ד ה"י ו"ו ה"י (מ), כשתכה מילוי של השם שהוא הנסתר על הנגלה (מא), תמצא רל"ו. י' פעמים י' הרי ק', י' פעמים ה' הרי נ', ו' פעמים ו' הרי ל"ו, י' פעמים ה' הרי נ',, סך הכל רלו. (מב) ידוע (מג) כי חטא אדם הראשון היה בסוד אלף, "ונרגן "מפריד "אלף (משלי טז כח), שמתחילה היה צורת אל"ף, בסוד "וייצר (מד) ד' אלקים את האדם (בראשית ב ז), שהיתה צורת יו"ו (ט"ס יו"ד נ"ל) (כך מצאתי כתוב), שהוא חוטמא ותרין עיינין, ואחר כך בחטא אדם הראשון נתהפכה צורת האלף וירדה למטה, (נ"ל המעתיק אשר בכאן צ"ל יוד), והנה החשבון צורת אלף הראשונה, שהוא בסוד ר"ת (תהלים קמו ט) "יתום "ואלמנה "יעודד, "יכין "צדיק "ילבש (איוב כז יז), (עיין באות נ"ט מ"ש שם), יו"י פעמים יו"ו עולה רל"ו, ולפי שדור הפלגה "נערו (מו) חטא של אדם הראשון, לכן קרא הפסוק בני האד"ם (בראשית יא ה) דאדם קדמאה, שפגם בצורת אלף שחשבונה רל"ו שהוא שיעור קומה, לכן נתמעטה גם כן קומתו (מז) של אדם הראשון (ב"ר פי"ב ו'), וטעם שנתמעטה קומה של אדם הראשון על ק' אמה (מח), לפי שאדם גרם לצורת א' שהיתה מתחילה כ"ו חשבון שם בן ד', אחר כך נעשה צורת א' יו"ד, י' למעלה וד (מט) למטה, וכשתכה הנעלם וד על י', הרי ק' (נ), לכן העמידו הקב"ה על ק' אמה:
ולכן (נא) אמר "לפני "בדור הפלגה (כצ"ל) "גבור ציד "לפני "ד' (בראשית י ט), שפגמו בשם של (נב) אדנ"י. ועל זה אמרו (נג) מגדל עוז, ר"ל דור הפלגה שבנו "מגדל, פגמו בשם (נד) של אדנ"י, "בו "ירוץ "צדיק זה (נה) "אברהם (נו) שקידש שם שמים עם שבירת הצלמים אצל נמרד, שהוא "אמרפל (נז) שהפיל אברהם לכבשן האש, וקיים אברהם בעצמו פסילי אלהיהם תשרפון באש (דברים ז כה) (נח), עיין במגלה עמוקות אופן (נט) קס"ב (ס) וקס"ט (סא) וקפ"א:
ואם נאמר (סב) שפסוק "מגדל "עז קאי על דור המבול (סג), שצוה הקב"ה לנח לבנות תבה נקרא "מגדל "עוז (סד), והוא בחשבון שם בן ד', דהיינו כשתכה שם של אדנ"י על שם הויה, הרי כשיעור התבה ש"פ (סה) כזה, א' של אדני על י' של הויה הרי י', ד' של אדני על ה' של הויה הרי ך, נ' של אדני על ו' של הויה הרי ש', י' של אדני על ה' של הויה הרי נ'. (סו) ותמצא בגימטריא אותיות "שכינה (סז) עם התבה בעצמה, שהיא דומה לאכסדרה שהוא עולם הזה דומה לה' כדאיתא במנחות (דף כ"ט ע"ב), וכן אמר "בו "ירוץ "צדיק, הוא נח איש צדיק (סח), "בו ירוץ גימטריא מט"ט, שעד מהרה ירוץ דברו של הקב"ה ולקחו (סט) מדור המבול, והתהלך חנוך והוא היה בעיבורו של נח בסוד "נח איש צדיק "תמים "היה דייקא שראה עולם חדש (ב"ר פ"ל ח') (עא) ואחר כך מפרש (עב) מי היה, "את "האלקים "התהלך (עג) נח דייקא, אותו דאיתמר ביה (בראשית ה כד) ויתהלך חנוך את האלקים. וזה סוד "ונח "מצא "חן בעיני ד' (בראשית ו ח), שהוא סוד "חנוך ח"ן עם חושבן הויה שהוא ך"ו (עד), ולפי שנח היה גם כן בדור הפלגה, עלייהו קרמיז "מגדל "עז שהיו בונים "המגדל, "בו "ירוץ "צדיק שהוא נח איש צדיק שהוכיחן, כי אברהם היה בן נ"ח כשמת "נח, ובן מ"ח היה בדור הפלגה, שהוא סוד אותיות י"ב צירופי הויה שהוא (עו) מ"ח, וכתבו הראשונים שפגימת דור הפלגה היתה במלכות שניקנית בשלשים מעלות (אבות פ"ו מ"ו), לכן הציף ים אוקיינוס דור הפלגה ל' אומות (עז) מן ע' אומות שנתבלבלו בדור הפלגה (עיין סנהדרין ק"ט ע"א), לפי שפגמו בשם הויה שנרמז בסוד ל' (עח), זה סוד "מגדול "עוז (עט) על אות ל', שהוא "מגדול הפורח באויר שדרש "דואג "האדומי ת' בעיי, כדאיתא בחלק (סנהדרין דף ק"ו ע"ב) שאמר דוד איה סופר את המגדלים (ישעיה לג יח), צורת המגדל הוא שם בן ד' צורת ל' הוא כ"ו, (פ) ירוץ צדיק זה אברהם שהיתה מסכת עבודה זרה שלו ת' פירקין כדאיתא בע"ז (י"ד ע"ב) שהוא לקביל ת' בעיי של ל', שהם ת' בתי דינין דחציפין (פא) וקובליהון, הן הם סוד (בראשית כג טז) ארבע מאות שקל כסף, ל' "לעפרן "רע (פב) עי"ן, לכן אמר (פג) "בו "ירוץ "צדיק זה אברהם, שידע לבטל כל כוחות הטומאה של בית עשו "לקש (עובדיה א יח), ובית יעקב (פד) אש (פה), ר"ל באשו של יעקב ניצול אברהם מכבשן האש (פו), כמו שאמרו (ב"ר פס"ג ב') על פסוק (ישעיה כט כב) כה אמר ד' על בית יעקב אשר פדה את אברהם:
ונמרוד שהיה גבור (פז) ציד, ר"ל שכחו היה כח עשו שהוא איש ציד (בראשית כה כז), לכן הרג עשו את נמרוד (פח) גבור ציד (פט), ולקח הבגדים של אדם הראשון (צ) ממנו (ב"ר פס"ה ט"ז), ויעקב קנה הבכורה (צא) באותו הפרק שבה תלוי בגדי כהונה (צב), נמצא שבית עשו לק"ש שהן ארבע מאות איש של עשו, הן הן ת' בתי דינין של נמרוד שירש עשו ממנו. לכן (צג) אותן הל' (אומות) שנחסר בדור הפלגה, השלים הקב"ה באברהם, וזה סוד ואברהם היו יהי"ה לגוי גדול (בראשית יח יח), שדרשו רז"ל (ב"ר פמ"ט ג') לא פחת עלמא (צד) מתלתין צדיקים. וקשה מאי ענין זה לסדום. אבל לפי שאנשי סדום היו מגלגול דור הפלגה, וזה סוד ואנשי העיר (צה) אנשי סדום (בראשית יט ד) (צו), ולפי (צז) שבוני המגדול נחסרו מהם ל' אומות שהציף הים, השלים הקב"ה באברהם דהיינו י"ו בני קטורה וי"ב בני ישמעאל וב' בני יצחק, ולכן אמר (צח) "מגדל "עז, בוני המגדל פגמו בשם הויה שהוא צורת ל' שנקרא מגדול, לכן פגעה בהם יד השם (צט) שהוא המלכות שנקנית בל' מעלות, וחסרו מהם ל' אומות, "בו "ירוץ "צדיק, זה אברהם שהמליך את השכינה שנקרא מלכו"ת בכל איבריו, כמנין אברהם (ק) בגימטריא רמ"ח, ולכן לא היה אדם שקראו להקב"ה אדני (א) עד אברהם (ברכות ז' ע"ב) (ב) כמ"ש דניאל (ט יז) למען אדני, למען אברהם שקראו להקב"ה אדון, ומ"ש במסכת נדרים (דף ל"ב ע"ב) לבסוף מלך על רמ"ח איברים, ר"ל שהמליך השכינה על כל אבר ואבר בסוד ומלכותו בכל משלה (תהלים קג יט) (ג), לכן זכה הוא להשלים ל' אומות שנחסרו עבור "מלכות שניקנית בל' מעלות, לכן קודם מפלת סדום אמר (בראשית יח יח) ואברהם היו "יהיה, שהוא ישלים חשבון יהי"ה שהם ל' אומות שנחסרו מדור הפלגה שהם גלגול סדום, וז"ש "ונברכו "בך כל גויי הארץ מלשון הבריכה, וטעם שנפרדו לע' אומות, שקודם חטא אדם הראשון היה "אור "באלף (ד), ואחר כך "עור בעין וילבשם (בראשית ג כא, זוהר ח"א ל"ו ע"ב), וממנו ירש נמרוד (ה) כתנות "עור בעי"ן, והן בגדים של אדם הראשון שלבש נמרוד, והיו מתייראין ממנו כל חית השדה, והוא סוד הזי"ו (ו) של ע' קליפין, לכן נפרדו לע' (ז) שרים, ואברהם היה תיקן "אור באלף, לכן אמר אברהם אנכי "עפר "ואפר (בראשית יח כז), מן "עפר שהוא בעי"ן עשה "אפר באלף (ח), וזה זכה משעה שנשלך לכבשן האש ונעשה אפר מקלה (ט), וזה נרמז במלת (י) "על כן "יאמר, ר"ל מלת "על, תמן קומת של אדם הראשון שהוא ק' (יא), והם חטאו בחטא אדם הראשון "וגרמו ע' קליפין כמנין כ"ן, לכן נחסר מן ע' אומות ל' כמנין "על (יב), ואברהם שהוא תיקן דור הפלגה אמר כי על כן עברתם על עבדכם (בראשית יח ה), אמרו רז"ל (ב"ר פע"א ד') כל מקום שנאמר "על "כן מרובה באוכלסין (יג), ולכן "בהפרידו "בני "אדם (דברים לב ח) שהוא דור הפלגה (ספרי שם, ילקו"ש רמז תתקמ"ב), "יצב "גבולות "עמים למספר "בני "ישראל, שהם ע' כנגד ע' שרים של מעלה, ולפי "שסנחרב הוא גלגול (יד) נמרוד, שבימי נמרוד היה הניפוץ, ובימי סנחריב היה (טו) הבלבול (ברכות כ"ח ע"א), ונרמז עוד זה בפרשת הפלגה (בראשית י יא) מן הארץ ההוא יצא אשור, ר"ל סנחרב מלך אשור היה מגלגול דור הפלגה שהוא נמרוד, ומן אותו הארץ יצא מלך אשור, ולכן נקרא "אמרפל שהוא סנחרב הנקרא פו"ל (מלכים ב' טו יט) (טז), ואמרו בגמרא (סנהדרין צ"ד ע"א) שהוא גוג ומגוג (יז) שיבוא עם ע' אומות וילחם על ה' ועל משיחו (תהלים ב ב), וזה נרמז במלת "על "כן יאמר (יח) לעתיד לבוא, דאיתמר בספר מלחמות ה' (במדבר כא יד) שהוא על מלחמות (גוג ומגוג) לעתיד, "כנמרד "גבור "ציד "לפני ה', ר"ל על ה' ועל משיחו, ולכן במזמור שלפניו (תהלים א ה) אמר "על "כן "לא "יקומו "רשעים "במשפט, על דור הפלגה שנקראו "רשעים "להפלגת "רשעם, ואחר כך באנשי סדום שנקראים "חטאים, וז"ש "וחטאים "בעדת "צדיקים, וחוזר ומפרש שהיה אברהם יורש אותן ל' אומות שנחסרו מן ע' אומות של דור הפלגה (תהלים א ו), "כי "יודע (יט) י"י "דרך "צדיקים זה אברהם, "ודרך "רשעים "תאבד שהן דור הפלגה, לכן אמר מיד מזמור למה רגשו (תהלים ב א), שהוא על מלחמות גוג ומגוג שהוא מגלגול דור הפלגה, ומלחמות ארבע מלכים של אברהם (כ) שנעשה עפר שלו חרב (ישעיה מא ב), וכן יהיה לעתיד בימי משיח כדאיתא בפרק חלק (סנהדרין דף ק"ט ע"א), וכמו שהיה אברהם מנצח ארבע מלכים, כן לעתיד נכללין בו כל ארבע מלכיות (כא). והנה היה אברהם בימי נמרוד (כב), כמו חזקיה בימי סנחרב וכן משיח בימי גוג ומגוג, ולכן איתא במדרש (במ"ר ) ד' הן שבא להם החכמה מעצמה ולא היה להם (כג) שום רב, "איוב "אברהם "חזקיה "משיח. והענין (כד) כי גלגול תרח (כה) אבי אברהם שהיה בימי נמרוד הפלגה היה איוב, ונרמז (בראשית יא לב) וימת תר"ח "בחרן (בראשית יב א) "ויאמר "י"י "אל, ר"ת למפרע "איוב, ולכן נרמז בפסוק (במדבר יג כ) היש בה "עץ זה איוב (ב"ב ט"ו ע"א), שהגין אחר כך "כעץ על שהיה מתחלה "עובד צלמים (כו), ועל אברהם איתמר (תהלים א ג) והיה כעץ (כז) שתול "על פלגי מים, שהציף (כח) ים אוקיינוס ע' אומות של רשעים הנרמזים ברישא דקרא "הפלגה "סדום (כט), וחוזר ומפרש הל' אומות השלים אותן אברהם, "אשר "פריו "יתן (ל), זה ישמעאל שבו השלים י"ב (לא) נשיאים, ועליהו לא יבול, זה יצחק (לב) שהשלים שני גוים יעקב ועשו, "וכל "אשר "יעשה "יצליח, אלו (לג) י"ו בני קטורה, (תהלים א ד) "לא "כן "הרשעים זה דור הפלגה (לד) שנחסר' ל' אומות מהם, שהם כמוץ אשר תדפנו רוח, שכן הרג אותם אברהם במוץ שלו בעפר שזרק עליהם, ולפי שהיה אברהם (לה) דיוקן תרח אביו, שנתגלגל אחר כך באיוב שהיה מן "יבמה (זוהר ח"ג רט"ז ע"ב) (לו), הוצרך הקב"ה לרמוז בכאן גלגול איוב, ואמרו "לך "לך מארצך, ר"ל כשהיה אברהם בר מאה שנין כמנין "לך "לך, אז זכה איוב להצטרף ולהתגלגל ולבוא לזה העולם, ולכן היה דומה איוב בענין זה לאברהם שלא היה לו רב, רק (ב"ר פס"א א') מעצמו היו שני כליותיו נובעות כמין שני רבנים, וכן חזקיה בימי סנחרב נדמה בזה לאברהם, ואתמר גביה (ישעיה ז טז) בדעתו מאוס ברע (לז) ובחור בטוב, וכן משיח בימי גוג ומגוג "והריחו ביראת ד' (ישעיה יא ג), כי ג' המה בדרגא חדא, וסודו מא"ח רחוק (משלי כז י) בקליפה (לח) "משחית "אף "חימה, ובקדושה ג' אבות אלו שהם מתגרין בג' גוליירין בישין אילין. והנה בקעת דורא (לט) שם העמיד נבוכדנצר צלם (סנהדרין צ"ב ע"ב), כי משם נבראו עגבותיו (מ) של אדם הראשון (סנהדרין ל"ח ע"ב), ולכן נקראת שמה שנער ששם ננערו כל הקליפות, נקרא בבל (מא) שנתערבו שם הרבה ניצוצות טהורות, ולכן היה עיקר (מב) תורה שבעל פה בבבל (סנהדרין כ"ד ע"א). וזה סוד אזכיר "רהב "ובבל (תהלים פז ד) (מג), כמו שהיה במצרים הרבה ניצוצות תקועות שם (מד), עד שהוצרכו ישראל לירד למצרים להוציא משם הניצוצות טהורות, ומזה הטעם הוצרך אברהם לירד למצרים, כי כבר אמר הקב"ה לאברהם קום התהלך בארץ (בראשית יג יז), התהלך דייקא (עיין בביאורי) (מה) והיה תמים להוציא הניצוצות התקוע בארץ ממש, כמ"ש (בראשית טו יג) כי גר יהיה זרעך "בארץ "לא "להם, שרמז בר"ת בל"ל, כדאיתמר גבי בבל כי שם בלל ד' (בראשית יא ט) (מו), לכן אמר אזכיר "רהב "ובבל, שבבל נדמה לענין זה למצרים שהיו שם ניצוצות טהורות, וכמו שלא היו יכולין ישראל לקבל תורה שבכתב "עד "אחר "גלות "מצרים, (התיבות המנוקדים הגהתי בפנים), כן גם כן לא יוכלו ישראל להשלים תורה שבעל פה, עד שהיו בבבל שם נגמר תלמוד רב אשי, ולכן מיד ירידת אברהם למצרים שהיא היתה עבור תורה שבכתב, זכר בתורה בענין ד' מלכים שהיו בעמק המלך, על בבל שהיא עמוקה, ואמרפל הוא מלך בבל, שם זכו ישראל לקבל תורה שבעל פה, וזה סוד שרמז בזה הפרשה והריגת המלכים (בראשית יד יד) וישמע אברהם כי נשבה אחיו (בראשית יד יב) ואת כל "רכושו "בן "אחי אברם, שכתב האר"י ז"ל בספר כוונת שהוא ר"ת "רבא, שבאותו פרק נתכונן (אפשר צ"ל נתכוין) אברהם להוציא ניצוצות של "רבא שהיה תקוע בלוט. וקשה מאי עניינו לכאן. אבל לדידי ניחא שבזו המלחמה היה מתעסק אברהם להוציא ניצוצות של תורה שבעל פה שזכו ישראל בימי "אביי "ורבא (מז) שהיו בבבל, כמו שבירידה ראשונה של מצרים נתעסק להוציא קבלת תורה שבכתב ביציאת מצרים, כן בפרשה שלאחריו בהריגת ד' מלכים, נתכונן לקבל תורה שבעל פה, ולכן אמר במזמור (תהלים פז א) ביסודת"ו (מח) על הררי קדש, על ניצוצות הקדושים שהם בארץ ישראל, כמ"ש (תהלים פז ה) ולציון (מט) יאמר (נ) "איש ואיש יולד בה, כי שם "יסוד "של (נא) קדושה:
(חסלת פרשת נח):
מגלה עמוקות פרשת לך לך
במדרש רבה (במ"ר פי"א ב') ואעשך לגוי (בראשית יב ב), זה שאומרים אלקי אברהם. ואברככ"ה, זה שאומרים אלקי יצחק. ואגדלה שמך, זה שאומרים אלקי יעקב, יכול יהיו חותמין בכולן, תלמוד לומר והיה ברכ"ה, בך חותמין ולא בהם. מקשים הלא יותר טוב שיהיו חותמין, ויזכה גם בנו ובן בנו לחתימה ויהיו כמותו, שבכל אדם מתקנא חוץ מבנו (סנהדרין ק"ה ע"ב), וזה כל אדם (שמבקש צ"ל) שיגדל כסא של בנו (א) מכסאו, ומתחילה בשרוהו שיזכו כולם (ב) שיהיו אומרים אלקי אברהם יצחק ויעקב, ואחר זה לצעורי בא. ועוד הלא יעקב בו היה ראוי לחתום מובחר שבאבות, והוא "גבר "שלים (ג) יושב אהלים (בראשית כה כה) בין אברהם (ד) ויצחק, וחוט המשולש לא במהרה וכו'. והענין שאלו השלשה הם אל אלקים הויה דבר ויקרא ארץ (תהלים נ א) (ה), ג' קוין (ו) "חסד "דין "רחמים, והוא הענין (ז) כוס של ברכה צריך ג', נגד ג' אבות, ואוחז בב' ידיו ונשאר בימין, שהוא ימין י"י רוממ"ה (ח) ימין י"י עושה חיל (תהלים קיח טז), ואף על פי שהקב"ה מתנהג בשלשה מדות, חסד הוא העיקר והכל הולך אחר החתום (ברכות י"ב ע"א), ויהיה (ט) החתום באברהם שהוא חסד (י). או יאמר על פי הגמרא (ר"ה י"ז ע"ב) (יא) כתיב (תהלים קמה יז) צדיק י"י בכל דרכיו, וכתיב וחסי"ד בכל מעשיו, מתחילה צדיק, ולבסוף חסיד. כן לבסוף והיה ברכה, שמתחלה הולך בצדקות (יב), ולבסוף בכל מעשיו חסיד:
או יאמר לפי שג' אבות תקנו ג' עמודים, אברהם גמילות חסדים (יג), יצחק עבודה (יד), יעקב (טו) תורה, ובזמן הגלות חסרים תורה ועבודה (טז), אבל גמילות חסדים (יז) הוא לעולם, כן חותמין באברהם שהוא עמוד גמילות חסדים שקיים לעולם. וז"ש יכול יהיו חותמין (יח) בכולן, שלכולן יש להן קיום לעולם עמידה נצחיות, לזה אמר והיה ברכ"ה בך חותמין, להודיע שעמוד (יט) של אברהם הוא לעולם. גם אמרו (ב"ר פמ"ט ג') אין לך דור שאין בו כאברהם, שנאמר (בראשית יח יח) היו יהיה, לכך חותמין (כ) בו ולא בכולם, כי הוא קיים בכל דור ודור:
גם אמרו (שהש"ר פ"ד ג') תשורי מראש אמנה (שיר השירים ד ח), זה אברהם שהיא ראש למאמינים, מראש שניר זה (כא) יצחק, וחרמון זה (כב) יעקב, ולפי שאברהם הוא הראש (כג) יומא דקדמאה, דכליל תרין יומין (כד) (כה) והוא כלול מכולן (זוהר ), לכך "אמרו (נ"ל שצ"ל "אומרים) "מגן אברהם "מיכאל "גבריאל "נוריאל, כל ג' מלאכים שהם מרכבה "מיכאל נגד אברהם, גבריאל נגד יצחר, נוריאל נגד יעקב, כולם נכללין באברהם:
(והוא סוד ג' אנשים "נצבים "עליו (בראשית יח ב), ר"ל על אברהם שהוא כלול שלשתן, לכן אמר ותתן לי "מגן ישעך (תהלים יח לו), על ג' מלאכים אלו. וז"ש (כו) וימינך תסעדני כי הוא העיקר, לכן פתח בג' ואמר יכול יהיו חותמין בכולם בפרט כמו שהתחיל, תלמוד לומר והיה ברכה, בך נכללין שלשתן ולא בכולן בפרט, שאין בכלל אלא (כז) מה שבפרט (עירובין כ"ח ע"א):
גם נרמז בכאן נגד מה שאמר בפרק הפועלים (ב"מ פ"ה ע"ב) שאליהו מקים לכל אחד מהאבות (כח) ביחיד ולא ביחד, שאלו היה מקים ביחד היה משיח בא בלא זמנו. ולכן על ג' גליות הראשונים אמר בפרט, ונגד גלות האחרון צריכין (כט) לכלול יחד (ל). וז"ש בך חותמין, ר"ל שנכללין שלשתן יחד:
בדרך השכל (לא) בספר מורה נבוכים יש ג' דיעות בהשגחה (לב), על זה אמר (תהלים צד א) במזמור צ"ד (א) אל נקמות ד', נגד הכת שאומרים עזב י"י את הארץ לגמרי השמים שמים לד', אבל למטה מגלגל הירח אין שום השגחה כלל, אמר (לג) אל נקמות י"י, נגד כת שאומרים שגם למטה מגלגל יש השגחה בכלל ולא בפרט, אמר אל נקמות (לד) הופיע, נגד ב' דיעות אלו אמרו במדרש רבה פרשה זו (ב"ר פל"ט א') (צ"ל וט"ס הנ"ל) אמר רבי יצחק משל לאחד שהיה עובר "ממקום "למקום וראה בירה דולקת, אמר תאמר שהבירה (לה) בלא מנהיג, הציץ עליו בעל הבירה א"ל אני הוא בעל הבירה, כך לפי שהיה אברהם אבינו אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג, הציץ עליו הקב"ה וא"ל אני הוא בעל העולם. שעד (לו) היום היה חושב שעל השמים כבודו כסה השמים הודו, ובעליונים משגיח ולא בתחתונים, כמ"ש בפרשת חיי שרה (בראשית כד ז) (לז) אלקי השמים אשר לקחני מבית אבי, ר"ל באותו הפעם כשלקח אותו מבית אביו, לא היה רק אלקי השמים לבד, אבל אחר כך נעשה אלקי השמים ואלקי הארץ, ממקום העליונים ירד (לח) למקום התחתונים, (כשאמר)[נ"ל ט"ס וצ"ל וזה שאמר] יעקב (בראשית כח טז) אכן יש י"י במקום הזה, שגם למטה יש השגחה, ידע בבירור (לט), רק שעל כל פרט ופרט עדיין לא ידע (מ), זה שאמר ואנכי (מא) לא ידעתי שישגיח על כל פרט ופרט. זה שאמר (מב) בעל המשל "ממקום " למקום (מג), זה שאמר הקב"ה אני הוא בעל הבירה, ר"ל מה שחשבת שבירה זו בלא מנהיג כי רם על כל גוים ד' (תהלים קיג ד) (מד), אני הוא, "והציץ "עליו (מה) וראה אז שגם יש השגחה על כל פרט ופרט, שהרי עליו לבדו יש הנהגה, כמ"ש (מו) לך לך מאיצטגנינות שלך אברם אינו מוליד אברהם מוליד (שבת קנ"ו ע"א), ואעשך שם (מז) לגוי גדול:
אחות לנו קטנה ושדים אין לה (שיר השירים ח ח), במדרש (ב"ר פל"ט ג') דרש על אברהם (מח), "בדרך (נ"ל צ"ל "ובדרך) הפשט (מט) על שרה, שהיא קטנה (נ) אצל נחור (צ"ל הרן) אבי מלכה ואבי יסכה (בראשית יא כט), (נא) הרי שמלכה היתה גדולה מיסכה, ולקח אברהם הגדול ליסכה הקטנה, מזה למדו (מגילה י"ד ע"א) שהיתה סוכה ברוח הקודש (נב) על שלקחה קטנה, ושדים אין לה אפילו עיקר ולד אין לה (ב"ר פמ"ז ב'), גם שדים צומקות כדרך עקרה וטומטמין, (נד) וברוח הקודש סכה שיהיה לה ולד, לכן לקחה אברהם. גם טעם ותהי שרי עקרה (בראשית יא ל) (נה), ר"ל עבור שנקראת "שרי ביו"ד, שהוא אות של עולם הזה שנברא ביו"ד (מנחות כ"ט ע"ב), "ולכן "היתה "בזה "העולם, "רק "אין "לה "ולד (נ"ל שר"ל ולכן רק בזה העולם אין לה ולד) מלמטה, אבל למעלה נשמות (נו) של הצדיקים יש לה. זה שאמר הכתוב "אחות "לנו "קטנה, ר"ל עבור אות יו"ד שהיא קטנה מכל האותיות (נז), עבור זה ושדים אין היתה יכולה להוליד בנים לזה העולם, מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה, ר"ל שיתן לה (הקב"ה) עיקר (נח) מטרון שהיא אות ה' (נט), וקרי כאן ביום שידובר בה', ודרשו רז"ל (תנחומא בהר סי' ג') "ורות דבקה בה' (רות א יד), ונתגיירה לקיים (סא) תורה, ז"ש (שיר השירים ב יב) (סב) הנצנים נראו "בארץ, שהולידו זרע בשעה שקול "התור (סג) נשמע בארצנו היא אות ה', בהגיע תור (סד) אסתר בת אביחיל (אסתר ב טו), כי אבא (סה) יסד ברתא (זוהר ח"ג רנ"ו ע"ב), י"י בחכמה יסד (סו) "ארץ (משלי ג יט), אז נקרא אברהם אב (סז) המון (בראשית יז ה), ואברם נקרא אברהם בה' נשלם בו (צ"ל של מ"ה). ז"ש (סח) ד' אלקים "מה תתן לי (בראשית טו ב), ר"ל שם של "מה תתן, והטעם שאני מבקש שם של מ"ה (סט), "מה "יעשה "לי "אדם (תהלים קיח ו), ר"ל שם של מ"ה, הוא שם של "אדם (ישעיה מד יג) "תפארת (ע) אדם לשבת "בית, (ואנכי הלך ערירי ובן (עא) משק "ביתי וכו'), אות ה' שיתנו לו לאברהם, בזה יהיה לו ה' ויהיה לו מ"ם ה"א לכם זרע (בראשית מז כג), (נ"ל שצ"ל בזה יהיה לו לאברהם מ"ה), והא' הוא סוד הא' לכם זרע, (עב) תולדות (עג) שמים וארץ בהבראם (בראשית ב ד) (עד) באברהם (ב"ר פי"ב ט'), ז"ש מ"ה (עה) נעשה לאחותינו, אין לה (נ"ל שצ"ל "ושדים אין לה) (עו) את ה' הם שדים, בסוד א"ל ד"ד ומ"י ד"ד (במדבר יא כו), (עז) שם של אלקים (עח) נחלק לב' דדים, אל מימין, מי משמאל, ה באמצע:
במה אדע (עט) כי אירשנה (בראשית טו ח). בשני תיבות אלו (פ) סוד גאולה אחרונה, על פי חשבון זוהר חדש בפרשת וישב (מ"ט ע"א) לחשבון רד"ו (פא) שנה, ובזה הגלות שבע פעמים רד"ו (פב), הרי אלף ת"ע, שביק לאלפא קמא (פג), ונשאר "עת לעשות (פד) לד' (תהלים קיט קכו), כשהפרו תורה "זכו (אפשר צ"ל לא זכו) יהיה (פה) "בעתה (סנהדרין צ"ח ע"א, ישעיה ס כב), ומתחילת הבריאה הקב"ה מגיד מראשית אחרית (פו) "יהי "אור "ויהי "אור (בראשית א ג), והוא חשבון שהיו ישראל במצרים ת"ל שנה (שמות יב מ), ואחר כך מ' שנה במדבר עד (פז) בואם אל ארץ נושבת (שמות טז לה) אל המנוחה ואל הנחלה. (פח) וזה סוד ויוציאם "מכור "הברזל (דברים ד כ), "כור "הברזל עולה ת"ע. וז"ש (שמות ג יט) ואני ידעתי כי לא יתן אתכם "מלך "מצרים (פט) (ט"ס וצ"ל להלוך), שלא השלימו. וזה סוד (בראשית לז יד) וישלחהו "מעמק "חברון, (צ) (ב"ר פפ"ד י"ג) עצה העמוקה (צא) (מאותו צדיק) הקבור בחברון, שהוא אברהם הקבור שם, שרצה לתקן (צב) קלקול של אדם הראשון שחטא בשם הויה (צג) אב"א, וקלקול של הבל (צד) שחטא בשם אהיה אימא, וראי' שהוצרך אברהם לתקן חטא של הבל, לבד הנפש אשר תיקן אברהם בגלגולו נפשו של אדם הראשון בענין עבודה זרה שקלקל אדם הראשון, וקיים בנפשו (צה) פסילי אלהיהם תשרפון באש (דברים ז כה), ושיבר צלמי אביו, ויצא ממנו פסולות ישמעאל שהיה מצחק בעבודה זרה, ולכן נקרא "אדם (צו) הגדול בענקים (יהושע יד טו), והוצרך לתקן גם כן חטא "הבל, כמ"ש הקב"ה קום "התהלך "בארץ "לארכה (בראשית יג יז), ר"ת "הבל. לכן היה "אברהם "הלוך "ונסוע "הנגבה (בראשית יב ט) (צז), גושפנקא דאתשרו (אולי שצ"ל דאתחתם) ביה שמיא וארעא, "את "השמים "ואת "הארץ (בראשית א א), שהוא ר"ת שם אהו"ה, (שני אותיות ראשונות משם אהיה), ושני אותיות אחרונות משם הויה ו"ה, כי בזה החשבון שהיו ישראל "בכור "הברזל, (צח) תיקנו שני שמות אלו (צט) אבא ואמא הויה ואהיה, שהוא סוד "זוכר חסדי (ק) אבות (תפלת י"ח) (קא) ע"ב קס"א, שהוא מילוי הויה ואהיה ביודי"ן, שהוא מוטל על אבות העולם לתקן, ואבות תיקנו (קב) "רגל המרכבה שהוא ע"ב קס"א, לכן אמר (בראשית יב ה) את הנפש אשר "עשו (קג), על רבים קאמר (קד), ר"ל שתיקן הנפש אשר עשו (קה) אבא וברא, שהוא אדם והבל בחרון אפו של (קו) עולם, הוצרך אברהם לתקן. והנה ידוע י' פעמים הויה עולה "חברן, י' פעמים אהיה עולם עמ"ק. וז"ש וישלחהו "מעמק "חברן, לתקן ב' שמהן אילין שניהם יחד, על כי (קז) "עת לחננה כי בא מועד (תהלים קב יד) של גאולה כבר בא, מאחר שהיו ע"ת שנה בגלות, אז "עת רצון. והנה תיקון (קח) הויה ואהיה, הוא נרמז "במה "אדע כי אירשנה, ב' שמות אלו בגימטריא "במה "אדע, נוטריקון א'לף ד' מאות ע', אז אורישנה לכל עשר אומות קני וקניזי וקדמוני (בראשית טו יט), (קט) שהראה לו הקב"ה אחר כך לכל ד' מלכיות, גם (קי) גלות מצרים הראה לו, כי מן גלות מצרים נודע זה הגלות (קיא) האחרון, שהראה לו אחר כך שירד העיט (קיב) על הפגרים (בראשית טו יא):
ודור רביעי ישובו הנה (בראשית טו ז). ר"ל גלות מצרים לא יהיה רק עד דור רביעי ולא יותר, כי לא היו שם רק דו"ר (קיג), שהוא רד"ו, אחר כך ישובו. אבל גלות האחרון אמר כי לא שלם אמור"י הוא עשו (קיד). וד' אמר "המכסה "אני "מאברהם (בראשית יח יז), ר"ת "הפלגה "אנוש "מבול (קטו), ודור רביעי ישובו הנה, אנשי סדום הוא דור רביעי, שכל אלו הדורות תיקנו זרע של אברהם, על כן הוצרך הקב"ה להודיע שיקבל עליהם שכר כולם ויסכים בכליון שלהם, ולתקן אחר כך הדורות ההם והוא אב המון גוים (בראשית יז ה):
ויקח לו את כל אלה (בראשית טו י). תורה (קטז) הראה לו, וקרבנות של מנחת עני (קיז) הראה לו, וקביל זה (קיח) הראה לו גהינם (קיט), שהוא נחלק לג' פתחים, ג' פעמים אלה (קכ) בגימטריא גהינם. ז"ש ויק"ח לו את כל אלה, ר"ל ק"ח הוא חשבון גהינ"ם, פערה פיה לבלי ח"ק (ישעיה ה יד), (קכא) וו' הוא חרבו של מלאך המות י' פיות. את כל אלה (קכב) ג' פעמים של תורה, שהיו הלוחות נחלקין ג' פעמים אלה, כי ג' פעמים אלה היו טפחים בלוח אחד, ובשתי לוחות ב' פעמים ח"ק, אלה (קכג) העדות לוחות העדות החקים והמשפטים (דברים ד מה), ויקח ל"ו את כל אל"ה ויבתר אותם בתו"ך, בכאן הראה הקב"ה לאברהם קתדרין דדין (ב"ר פמ"ד ט"ו) (קכד), הן הן ע"ב צדיקים שצריכין להיות בכל דור, אל"ה מול "אלה, "אלה בארץ ישראל ל"ו, "ואלה בחוץ לארץ גם כן ל"ו. וז"ש ויקח ל"ו את כל אל"ה, ל"ו דייקא, כי הוא עבור מדתו של אברהם שהוא (קכה) חס"ד, לכן ויבתר אותם בתו"ך, חצי המרכבה בארץ ישראל שהוא מצד ימין, וחצי מרכבה בחוץ לארץ שהוא מצד שמאל. ז"ש (בראשית טו ה) ויוצא אותו החוצה ויאמר ל"ו כה יהיה זרעך, מנין ל"ו "כה יהיה זרעך (קכו) שיהיו כאברהם, המה יהיו בכל דור ודור מנין שלו שהוא חסד לאברהם. ז"ש הבט נא השמימה (קכז), שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אל"ה מול אל"ה (ישעיה מ כו), וכן התורה (קכח) הניתנה בלוחות גם כן ו' טפחים על ו' טפחים, מנין אלה. וכאן הראה לו שבירת הלוחות, ז"ש ויבתר אתם בתו"ך, (קכט) והוא עבר בין הגזרים (בראשית טו י), ר"ל מדת אברהם שהוא חס"ד עבר בין הגזרים, כי אלו לא (קל) נשתברו הלוחות לא היה ח"ו תקומה לישראל. גם בכאן הראה (קלא) לו שגם שברי לוחות מונחים בארון (ברכות ח' ע"ב), והיה יוצא עמהם למלחמה, ז"ש והוא עבר בין הגזרים. גם קריעת (קלב) ים סוף הראה לו, לגוזר ים סוף לגזרי"ם (תהלים קלו יג), על י"ב גזרים מנין (קלג) הו"א, ובשם של ע"ב קרע את הים (קלד) שהוא שם חסד, והתחלתו וה"ו, ז"ש (בראשית טו יז) והו"א עבר בין הגזרים. וי"י אמר (קלה) המכס"ה אנ"י מאברה"ם (בראשית יח יז), ס"ת הי"ם, שהראה לו הקב"ה קריעת ים סוף, אש"ר אנ"י עוש"ה, שהוא סוד יר"ה בים (שמות טו ד) שגם לס"א יש שם של ירה (קלו) "כי "גר "יהיה זרעך (קלז), תחת קליפת מצרים שהיא חסירה אחת (קלח) מן רי"ו, ז"ש כפל לשון המכסה אנ"י מאברהם אשר אנ"י עושה, כפל אנ"י אנ"י, כי שם של אנ"י הוא אמצע השם, וה"ו התחלה, ובתיקונים (תיקו"ז ו כ"ג ע"א) איתא עיקר וכלל שם של ע"ב הוא "אני "והוא (קלט). וז"ש (סוכה נ"ג ע"א) אם אנ"י כאן הכל כאן, ר"ל כשזה השם הוא כאן הכל כאן, כי הוא כלל כל השם, כי "אני "אני "הוא (דברים לב לט) (קמ). ז"ש במדרש (ב"ר פ"צ ב') מן אני של בשר ודם (קמא), אתה יודע אני של הקב"ה, אני פרעה (בראשית מא מד) ונעשה יוסף שלטון, ז"ש עשו ברכני גם אנ"י (בראשית כז לד), כי לי יש אנ"י כמו בקדושה:
לך לך מארצך (בראשית יב א). בזוהר חדש (מ' ע"ב) מפרש על ענין הנשמה כשהיא יורדת לגוף. והנה לפי זה נרמז כאן (קמב) בפסוק (בראשית יב ב) ואעשך לגוי גדול זה שאומרים אלקי אברהם (במ"ר פי"א ב'), על ענין הנפש היורדת לזה העולם, כי אברהם היה שורש (קמג) לכל הנפשות. ואברכך על יצחק, שהוא שורש (קמד) כל הרוחות. ואגדלה שמך על יעקב, שהוא שורש (קמה) לכל הנשמות, כי כל אחד מישראל כלול מג' אבות. ומזה הטעם נקרא (קמו) "חלל "רשע (יחזקאל כא ל), ר"ל רשע עושה חלל בקרבו, שמסתלקין ממנו תלת קיטרין דיליה שהם נפש רוח נשמה, וכן תעיין במלת "חלל "רשע, ותמצא זה הוא החלל שעושה הרשע, דהיינו שמסתלקין ממנו ג' שרשין העליונים שהם "אברהם "יצחק "יעקב, שכן "חלל "רשע בגימטריא תרל"ח, כמנין "אברהם "יצחק "יעקב (קמז), וכן ג' תפלות שתיקנו בכל יום אבות העולם לקביל ג' קטרין, שאין תפלה שלנו נשמעת, אלא כשעולין דרך מערת המכפלה ששם ג' אבות. לזה אמר לנשמה "לך "לך מארצך, ג' לשונות כנגד ג' תפלות, וחוזר ומפרש שג' תפלות הם באים מג' אבות, ואעשך לגוי "גדול (קמח) תפלת שחרית של אברהם, "ואברכך (קמט) "מנחה, "ואגדלה שמך (קנ) זה ערבית (של יעקב נ"ל). ועל זה אמר "והיה ברכה, ר"ל שמרמז על סוד הברכות (קנא), שהברכות על ראש צדיק (קנב) באים בהשתלשלות ג' אבות. ומזה הטעם אתמר בשבת (שמות לא יד) מחלליה מות יומת, לשון חל"ל, בסוד חלל רשע, כי בשבת עולין התפלות ג' עליות מג' קטרין (קנג) נפש רוח נשמה, כמ"ש (ישעיה נח יג) וקראת לשבת "ענג, ר"ת "עדן "נהר "גן, שהם ס"ת "נפש "רוח "נשמה (קנד), והם סוד ג' סעודות (קנה). נמצא איש המחלל שבת, מסתלקין ממנו קטרין נפש רוח נשמה, נמצא חלל רשע נקרא, לשון מחלליה מות יומת:
ולפי הזהר (ח"א ע"ו ע"ב) לך לך דמסר קוב"ה לנשמה מאה מפתחין בחושבן "לך "לך (קנה), לזה חוזר הפסוק השני ומפרש ענין מאה מפתחין אלו מה הן (קנו), "ואעשך "לגוי "גדול זה אברהם, שהוא בהיפך אתוון "בר "מאה, שהוא אדם (קנז) "גדול (יהושע יד טו), שתיקן קומת של אדם הראשון שהיה ק' אמה (ב"ר פי"ב ו'), וכשהיה (קנח) אברהם בן מאה, עשה משתה גדול (בראשית כא ח), ונתקיים (קנט) אז ואעשך לגוי גדול. אחר כך אמר ואברככה זה יצחק, דאיתא גביה (בראשית כו יב) ויזרע יצחק וכו' בשנה ההוא מאה שערים, וטעם (שזרע ט"ס) מאה שערים ויברכהו הויה, שאותן מאה שערים לקביל מאה ברכות (עיין פרקי דר"א פל"ג) (קס). ואגדלה שמך זה יעקב, (ב"ר פס"ח י"א) שתיקן תהלים (קסא) בביתו של לבן, ויש בספר תהלים ק' פעמים ש"ם (קסב), וכן בתורה שהיא חותמו של יעקב, כמ"ש בתיקונים (כח ס"ח ע"א) (קסג) שימני כחותם על לבך (שיר השירים ח ו), כ"ח ת"ם (קסד). ויש מוזכר בתורה ק' פעמים "שמים, שהוא דרגא דיעקב דאיקרי (קסה) "שמים, וזה סוד (אבות פ"ב מי"ב) כל מעשיך (קסו) יהיו לשם שמים, מאה פעמים "שמים בתורה, ומאה פעמים "שם בתהלים, שהוא מסוד תורה שבעל פה. וז"ש ואגדלה "שמך, כמנין "שם שיש בתהלים, שהם רומזים על סוד ק' תיבות (קסז), בסוד שיעור קומה של אדם הראשון, והיה ברכה, כנגדן תיקן גם כן מאה ברכות בכל יום. וזה סוד י"י אדונינו "מה אדיר "שמך בכל הארץ (תהלים ח ב), אל תקרי "מה אלא "מאה (קסח), שהם לקביל ק' פעמים שם שבתהילים, אשר תנה הודך על "השמים לקביל ק' פעמים "שמים שבמקרא, מפי עוללים ויונקים (תהלים ח ג), מיד כשבאים לזה העולם, יסדת עוז למסור להם ק' מפתחין, וכן בסט"א עד מאה כח השד (קסט), כדאיתא בפרק ערבי פסחים (ק"י ע"א) מאה ואחד פקע שידא, לכן נקרא (קע) אברהם אב "המון (בראשית יז ה), בגימטריא "מיכאל שהוא מלאכו של אברהם (קעא), שהוא עולה מאה ואחד (קעב), לכן מאה (קעג) כבלים הם בסטרא אחרא, לקביל מאה (קעד) תוכחות, ז"ש למען צורריך להשבית אויב ומתנקם, לכן סמכם (קעה) פסוק (תהלים קלה יג) י"י שמך לעולם (קעו), ואחר כך (תהלים קג יט) י"י "בשמים הכין (קעז) כסאו:
אחר הדברים האלה היה דבר י"י אל אברהם במחזה לאמר אל תירא אברם אנכי מגן לך (בראשית טו א) (קעח). במדרש (ב"ר פמ"ד א') אמרת אלקי צרופה (תהלים יח לא), שצירף הקב"ה לאברם (קעט) בכבשן האש, מגן הוא לכל החוסים שאמר לו אנכי מגן לך. מה הוא ענין (קפ) צירוף של אברהם למגן "אבות (אפשר צ"ל אברהם). הענין הוא תיקון של אדם הראשון שחטא בעבודה זרה, ולכן הוצרך לצרפו בכבשן האש לקיים קרא (דברים ז כה) פסילי אלהיהם תשרפון באש, וזה כוונת הגמרא (ברכות ז' ע"ב) לא היה אדם שקראו להקב"ה אדון עד שבא אברהם, אף דניאל לא נענה אלא בשביל אברהם, ועתה אלקינו כו' למען אדני (דניאל ט יז) (קפא), למען אברהם שקראך אדון. בכאן מקשים וכי קצרה ידו של דניאל לומר בקיצור בשביל (קפב) אברהם, למה אמר למען אדני. אבל הענין לפי שאברהם היה תיקונא קדמאה של אדם הראשון שקלקל "בנפש (קפג) בעבודה זרה, ואברהם הוצרך לתקן את הנפש אשר עשו (קפד) בחרן (בראשית יב ה), והוצרך להקריא שמו של הקב"ה בפי כל הבריות שהוא "אדון "יחיד, לכך הוצרך לקרוא להקב"ה "אדון (קפה). וז"ש אף (קפו) דניאל, שכן גם כן בדניאל אמרינן בגמרא פרק חלק (סנהדרין צ"ג ע"א) תנו רבנן שלשה היו באותו (קפז) עצה, הקב"ה ודניאל ונבוכדנצר, דניאל אמר איזיל מהכא דלא "לימא ("לתקיים "בי צ"ל) פסילי אלהיהים (קפח) תשרפון באש וכו', ולפי שהיה דניאל מתיירא מזה, הוצרך להתפלל למען אדני, שלא ילכוד במצודה של פסילי אלהיהם ויארע לו כמו שאירע לאברהם, לכן אמר למען אברהם (קפט) שקראך אדני, על זה אמר אמרת אלקי צרופה, שהוצרך הקב"ה לצרף לאברהם בכבשן (קצ) האש, ומטעם שהראה אברהם לכל העולם שהקב"ה "אדון "יחיד, עבור זה שילם הקב"ה שכרו ואמר "אנכי מגן לך, שכן "מגן בגימטריא "אדון "יחיד, וכן "הויה "בהיכל (קצא), שמזה זכו ישראל שהיו צ"ג כלים במקדש (תמיד ל' ע"א). ז"ש שכרך הרבה מאד, שהראה לו הקב"ה באותו פרק בית המקדש (קצב) בנוי, גם הראה לו ענין (קצג) הגלות, לכן פתח מתחלה בב' (קצד) לשונות מן עשרה (קצה) לשונות נבואה, שהוא "דבר "י"י במחזה, ושניהם מורים על גלות "בדיבור, כנגד גלות מצרים דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות (בראשית מב ל), "במחזה חזות קשה הוגד לי (ישעיה כא ב), על ד' גליות שזכר שם ישעיה (קצו), שהוצרך הקב"ה להראות לאברהם קלקול של אדם הראשון, שהיה מתחלה כלול מכל ס' רבוא נשמות, ובחטאו יפלו ד' ירידות (קצז), וצריך להעלות ניצוצות שלהם למעלה, לכן אמר במדרש רבה (ב"ר פמ"ד כ"א) ד' דברים הראה הקב"ה לאברהם, תור"ה, ובי"ת המקד"ש, גיהנ"ם וגליו"ת, שהם על סוד הניצוצות שנפלו בעמקי הקליפות, שמעלין אותם על ידי התורה ועל ידי המקדש. וזה ענין גיהנם מוריד שאול (רצח) ויעל (שמואל א' ב ו), וכן הוא ענין הגליות להעלות משם נשמות הדחות (קצט), זה כוונת הגמרא (פסחים פ"ז ע"ב) לא גלו ישראל בין האומות אלא כדי להרבות הגרים (ר), ר"ל הנשמות שנפלו (רא) בין האומות, צדקת פרזונו בישראל (שופטים ה' י"א) (רב). ז"ש (בראשית טו יג) "ידוע "תדע, אמרו במדרש (ב"ר פמ"ד י"ח) ידו"ע מפזרם, תדע מכנסם. ר"ל הפיזור שפיזר הקב"ה את ישראל לבן האומות, הוא מטעם כדי שנדחי ישראל אחר כך יכנס (רג). וז"ש משל לאדם שזרע סאה חיטים כדי להוציא כמה כורין, אמר משל של חיטים (רד), לפי שעץ שאכל אדם הראשון חטה היתה (ברכות מ' ע"א) (רה), ובחטא של אדם הראשון נפלו כל הנשמות בקליפות, ונסתלק ממנו באותו פרק כ"ב אותיות התורה, שהוא כמנין חט"ה. ז"ש (כתובות קי"א ע"ב) עתידין הצדיקים שיעמדו בלבושיהם, קל וחומר מחט"ה (רו), לרמז על ענין זה, קו"ם התהלך בארץ שאמר הקב"ה לאברהם (בראשית יג יז), קו"ם נוטריקון "קל "וחומר "מחטה, שאברהם הוציא יקר מזולל (רז), נשמות העשוקות שהם הנשמות של צדיקים, "התהלך "בארץ "לארכה, ר"ת הב"ל. שכל הנשמות של צדיקים באים מסטרא דהב"ל, ז"ש כי ל"ך אתננה, לך דייקא, כי מלאכו של אברהם הוא מיכאל, שהוא מקרב רחוקים (רח) ומקריב נשמותיהם של צדיקים (תוס' מנחות ק"י ע"א), מלכי צדק מלך שלם (בראשית יד יח) (רט) הוא מיכאל, שהוא מוציא "לחם "ויין, שהוא סוד (רי) נשמות ורוחות של צדיקים, לפי שהוא כהן לאל עליון, ואף על פי שאברהם הוציא גם כן נשמות טהורות (ריא) שנתערבו מסטרא דקי"ן, כמ"ש וב"ן מש"ק בית"י (בראשית טו ב), ס"ת קי"ן, ומתרין סטרין הוצרך אברהם להוציא יק"ר מזולל, לכן בית"י דמש"ק אליעז"ר, ס"ת יק"ר (ריב). ז"ש במחזה, שמחזה (ריג) שדי יחזה כל הנשמות עד סוף כל הדורות, נשמת שדי (ריד) תבינם (איוב לב ח), ועליו קאמר אנכי מג"ן לך, שהראה לו הקב"ה שכרן של צדיקים (רטו). גם רמז (רטז) במלת מג"ן לך, לפי שלא היה אדם בעולם שקראו להקב"ה אדו"ן רק אברהם, לפי שאברהם היה תיקון אדם הראשון שקלקל בתרין שמהן (ריז) שם הויה אדני, לכך הוצרך לבוא אברהם לתקן שניהם, ויקרא "בשם "הויה "אל עולם (בראשית כא לג), שהקריא בשם של הויה בכל העולם, וגם שם של אדני (ריח) ז"ש להקב"ה, ויוצא אותו החוצה (בראשית טו ה), שאמר לו הקב"ה צא מאיצטגנינות שלך (שבת קנ"ו ע"א), במלת צ"א נרמז התיקון שלו, שיתקן תיקון תרין שמהן, כמ"ש הקב"ה (ריט) לנח צ"א מן התבה (בראשית ח טז), שבמלת צא הראה הקב"ה לנח התיקון שיתקן קלקול אדם, דהיינו ב' שמות הויה אדני שסודם צ"א, ודבר זה תלמוד מן התבה, (רכ) כדאיתא בזהר (ח"א נ"ט ע"ב) שהתבה בנויה על (רכא) שמא גליפא, שהוא סוד תרין שמהן אילין משולבין כזה, כשתקח א' של אדני ותצרף עם י' של הויה (רכב) הרי י', אחר כך ד' של אדני עם ה' של הויה ד' פעמים ה' הרי כ', אחר כך נ' של אדם עם ו' של הויה נ' פעמים ו' הרי ש', ואחר כך תצרף י' של אדני עם ה' אחרונה של הויה הרי נ', תצרף יחד הרי ש"פ, כחושבן התבה שהיתה ש', אורך, נ' רוחב, ל' גובה, הרי ש"פ. והוא השכר של צדיקים (רכג), בסוד בגדי יש"ע (ישעיה סא י). ז"ש הקב"ה לאברהם שיצא ורמז במלת צ"א, לתקן איצטגנינות שלך (רכד) ולייחד תרין שמהן אילין, ויאמר כ"ה יהיה זרעך, שגם ישראל כל עניינים לייחד תרין שמהן הנרמזים במלת כ"ה יהי"ה, כ"ה הוא סוד אדני (רכה), יהיה סוד הויה, ביום ההוא יהיה הויה אחד (זכריה יד ט), שלעתיד לבוא יהיה אור הלבנה כאור החמה (ישעיה ל כו), וב' אותיות אחרונות של שם הויה שהם ו"ה, יהיה י"ה, ר"ל במה יהיה אור הלבנה כאור החמה, ז"ש יהי"ה כשיתקנו ישראל אותיות הויה, בסוד יהי"ה "בד "בבד יהיה (שמות ל לג), כמ"ש בכ"י ב"ד, הוא בא"ת ב"ש ש"ק, שאז יתוקנו הקליפות (רכו), "יהיה דייקא, ולכן מיד שאמר הקב"ה לאברהם צ"א מאיצטגנינות שלך, א"ל אנכי מג"ן לך, מג"ן דייקא שהוא בגימטריא "הויה "בהיכל, והוא מדה כנגד מדה מאחר שאברהם ייחד הויה עם אדני, שהוא בסוד "הויה "בהיכל, לכן שכרך הרבה מאוד (רכז), והשכר הוא בסוד מג"ן שכרו אתו ופעולתו לפניו (ישעיה מ י), בסוד ותתן לי מג"ן ישעך (תהלים יח לו), שהם בגדי יש"ע (רכח), זה סוד וירא אליו י"י "באלוני "ממרא (בראשית יח א), שהוא בגימטריא יש"ע, והוא מדה כנגד מדה שהראה לו שם של הויה בשילוב שם של אדני, שהוא סוד "פתח "האהל (רכט), והוציא חמה מנרתיקה (ב"מ פ"ו ע"ב) (רל), חמה הוא שם של הויה, כי שמש ומגן "הויה (תהלים פד יב), (נרת"ק כצ"ל) הוא אדני (רלא):
או אמר במחזה (בראשית טו א) לשון תרגום, לפי שאברהם היה קדמאה לגרים, שתיקן כל הנפשות של גרים עד סוף כל הדורות, וידוע שהגרים הם בסוד קליפת נג"ה, שהיא נקראת תרגום (רלב) בסוד שנים מקרא ואחד תרגום, (רלג) שמתקנין בערב שבת קליפת נג"ה, דשרי בחיבורא (רלד) ומסיים בפירודא, ז"ש (בראשית יג ט) הפרד נא מעלי שאמר אברהם ללוט שהיתה יניקתו מקליפת נג"ה (רלה), שמסיים בפירודא נ"א נוטריקון "נגה "ארמית, לכן נקרא אברהם אב "המון "גוים "נתתיך (בראשית יז ד), ר"ת א"ב נג"ה, שהוא אב שתיקן נג"ה בכל הגרים, וגילה הקב"ה לאברהם אנכי מגן לך, בסוד קליפת נג"ה שניתקנה בימי יון, כ"ש בהתחלת חכמה בסוד מלך עוזר ומושיע (רלו) ומג"ן (תפלת י"ח). וז"ש אנכי "מגן "לך דייקא, שבברכה דילך שהוא ברכת מגן אברהם, שם נתקנה קליפת נג"ה שנקרא מחז"ה, שהוא סוד תרגו"ם, והוא סוד ויפל תרדמ"ה על אברם (בראשית טו יב), שהוא בגימטריא תרגו"ם, ויהי השמש לבוא, שהוא סוד ערב שבת בין השמשות שאז קליפת נגה עולה למעלה, והוא סוד העי"ט (רלז) על הפגרים (בראשית טו יא), והנה תנור אש (בראשית טו יז) הוא סוד שלהוביתא (רלח) דנחתא מתחות כרסייא, בסוד בפרוח רשעים כמו עשב (תהלים צב ח), לפי שאברהם הוא תיקון של אדם הראשון, והוא גרם קליפת נג"ה (רלט) נכנסה כולה בטומאה ותרדמה שלו (רמ), אבל אברהם בתרדמה שלו תיקן, מזה (נ"ל צ"ל לז"ה) הראה לו הקב"ה בענין הקרבנות, שאז באותו פרק גם כן קליפת נג"ה עולה למעלה, בסוד (ויקרא ו ב) זאת תורת העולה הוא העולה קר"י (רמא) על הקרבן הוא העולה כתיב, (רמב) שבאותו הפרק אדם רע בליעל רוצה גם כן לעלות עמה, ונפקא שלהוביתא דאשא מתחות כרסייא. גם רמז בענין קרבנות, ד' קליפות שראה יחזקאל (א ד), כל אחת היא משולשת בסוד (רמג) ושלשים על כולו (שמות יד ז), עגלה משולשת (בראשית טו ט) לקביל רוח סערה, אי"ל משולש לקביל ענן גדול, עז משולשת לקביל אש מתלקחת, ותור וגוזל לקביל קליפת נוגה, וקרא אותו (רמד) תו"ר שהוא עוף טהור, כשזוכין ישראל אזי הוא טהור וראוי להקרבה להיכל המלך, ואם אינם זוכים, אזי הוא סוד גוזל שממית בידים תתפש, שהוא גוזל השפע מישראל (רמה) ונכנס כולו בטומאה, בסוד טיקלא (רמו) שהוא דמעת העשוקים אשר (רמז) אין לה מנחם (קהלת ד א), וכן "אימה "חשכה "גדלה "נפלת, רומז על ד' קליפות אלו מלמטה למעלה (רמח), כנגד קליפת נג"ה אומר נפל"ת, שכן היא עולה ויורד בסוד נחשא דפרח באוירא, כשישראל זוכין היא בעלייה, כשאינן זוכין היא בירידה שנופלת בקליפה (רמט), ומזה הטעם אמר ידוע תדע (בראשית טו יג), ידוע שאני מפזרם (רנ), בסוד פזר לרשעים נאה לעולם (סנהדרין ע"א ע"ב), (כמדומה שצ"ל פזר לצדיקים רע לעולם נ"ל), תדע שאני מכנסם לעלות למעלה במקום קדוש שהוא עולם החיבור, כי ג"ר יהיה זרעך, שעיקר ירידתן לארץ מצרים לתקן קליפת נגה ולהעלות נשמות של גרים, לכן (רנא) ת' מאות שנה לקביל ד' קליפין, כל אחד כלולה מעשר ועשר מעשר הרי ת':
גם לפי שאברהם הוא תיקון של אדם הראשון שקלקל בעבודה זרה, וגרם ת' של מות (רנב) שנכנס בתיבת ותרא האשה כי טוב העץ (בראשית ג ו), שהוא סוד אות ת' נכנסה באותיות או"ר (רנג) עד שבא אברהם, ואמרינן בגמרא (ע"ז י"ד ע"ב) מסכת עבודה זרה של אברהם אבינו (רנד) ת' פרקים הוה, לפי שמדת אברהם הוא חס"ד, שהוא שם של ע"ב שיוצא מן חכמה עילאה, ויש בשם של ע"ב שבחכמ"ה במילוי יודין יו"ד ד"י וי"ו ד"י, ד' יודין, כל אחד כלולה מי' הרי ת' (רנה) עלמין דכסיפין, והוא סוד ארבע מאות שקל כסף ששקל אברהם לעפרן (בראשית כג טז), (רנו) שהוא "רע "עין, לקביל ת' בתי דינין (דכסיפין)[נ"ל שצ"ל דחציפין] (רנז) דיליה. וז"ש (בראשית כג ט) בכסף מלא יתננה "לי, "כסף דייקא שהוא חס"ד, שבא ממילוי חס"ד שהיא שם של ע"ב (רנח). זה סוד שם שם בראשית כג ב) ותמת שרה בקרית ארבע, שרה שהיא היתה גלגול חוה, תיקנת "ות מן ותר"א שקלקלה חוה, לכן אמר בכאן ותמ"ת שרה, פתח בו"ת מן מו"ת, בקרית ארבע דייקא בארבעה יודי"ן שהם (במלת)[בשם צ"ל]ע"ב, בהם השלימה שרה תרין אתוון אילין. וזה סוד שהוצרך יצחק להיות בן מ' שנה בקחתו את רבקה (בראשית כה כ), כי רבקה נשמתה של חוה, בסוד (בראשית כד סז) ויבאה יצחק האהלה שרה אמו ממש (רנט) שהיתה חו"ה, ולכן כשמתה שרה נתבשר אברהם הנה ילדה מלכה גם היא (בראשית כב כ), כמ"ש (קהלת א ה) וזרח השמש ובא השמש, עד שלא שקעה כו' (יומא ל"ח ע"ב) (רס), כי נשמת שרה נכנסה ברבקה (רסא), ולפי ששרה לא תיקנה רק ב' אתוון של (רסב) מות, אבל מ' של מות הוצרך יצחק לתקן, שהוא היה ממש נשמת אדם וחוה כדאיתא בתיקונים, ואז תיקן גם כן מ' של מו"ת, ולכן בן מ' הוצרך להיות בנשואין של רבקה, ובזהר איתא שבלידת משה ניתקן ותר"א אותו כי טוב הוא (שמות ב ב), אותו קלקול של חוה ותרא (רסג) האשה כי טוב העץ למאכל, ונתמלא הבית אורה (מגילה י"ד ע"א) (רסד), שקלקלה חוה בת' של ותר"א, ולא פסקה זוהמ"ת (רסה) הנחש לדעתו, עד שקיבל התורה ו' בסיון, שאז נתקנה ו' של מו"ת, ובמ' יום שהיה בהר שקיבל לוחות, נתקן מ' של מו"ת, ולכן דרשו (עירובין נ"ד ע"א) חרות על הלוחות (שמות לב טז), כשניתנה (רסו) תורה למשה במתנה שהוא ביום מ' (רסז), שבתחילה היה לומד ושכחה, עד שניתנה לו במתנה (רסח) בסוף מ' יום (נדרים ל"ח ע"א), ואז היתה חרותה על לב"ה (לב"ו צ"ל), אל תקרי חרות אלא חירות שבאותו שעה נעשה חירות ממלאך המו"ת, מו"ת דייקא שבאותו הפרק נשלם התיקון של אותיות מו"ת (רסט). וצריך ליתן טעם (ער) למה לא נתן הקב"ה למשה התורה מיד במתנה, ולמה המתין עד סוף מ'. בדרך הדרש לפי שבסוף מ' עשו ישראל העגל, והקב"ה אמר למשה ואעשה אותך לגוי גדול (שמות לב י), שדרשו רז"ל (ברכות ז' ע"א) שלא חזר דיבורו של הקב"ה ריקם, שכן בני רחביה (רעא) רבו למעלה ראש (דברי הימים א' כג יז), שהיו למעלה מס' רבוא, ונמצא באותו שעה (רעב) שאמר הקב"ה למשה ואעשה אותך לגוי גדול, אז ניתנה התורה למשה במתנה, כי התורה היא ס' רבוא אותיות כנגד ס' רבוא נשמות של ישראל, והקב"ה הבטיח למשה שיהיה הוא כלול מס' רבוא נשמות, ז"ש במסכת נדרים (ל"ח ע"א) לא נתן הקב"ה התורה אלא למשה (רעג), ומסיק לפלפולא בעלמא (רעד), ולכן כל זמן שלא היה משה כלול מס' רבוא, היה לומד ושכחה עד שנתן הקב"ה למשה הפלפול במתנה (רעה), כמ"ש ר' חנינא לר' חייא בהדי דידי קמנצית, אילו משתכח תורה מישראל מהדרינא (רעו), וזה גם כן המתנה של משה, שבפלפולו היה מהדר התורה, אבל לפי מה שאמרנו (רעז) הוצרך דוקא (לתקן)[לקבל נ"ל]ביום מ', לתקן מ' של מו"ת חמת המלך מלכי המלכים (רעח), שבאותו שעה שעשו העגל רגליה יורדת מות (משלי ה ה), ואיש חכם זה משה יכפרנה (משלי טז יד), וזה הראה לו הקב"ה לאברהם אנכי מגן לך דייקא, שלא יוכל משה לקבל את התורה עד שנתן לו הקב"ה קלסתר פניו של אברהם (שמו"ר פכ"ח א') (רעט), "שכרך "הרבה "מאוד ר"ת מש"ה, שאז פסקה זוהמת נחש (עיין שבת קמ"ו ע"א), כמבואר בפסוק (בראשית ג א) והנח"ש הי"ה ערו"ם, ס"ת משה. שעיקר התיקון היה כשקיבל הלוחות כמ"ש:
ויקח לו את כל אל"ה (רפ), אלה דייקא אלה העדות והחוקים, הם לוחות העדות (רפא) שהם ו' טפחים על ו' טפחים מנין אלה, וכל הלוחות היו ח"ק (רפב) טפחים, נרמזים במלת ויק"ח (רפג), ז"ש ויבתר אותם בתוך על ב' לוחות, שנרמזים אל"ה העדות והחוקים (דברים ד מה), שהם ב' פעמים ח"ק (רפד). גם במלת אלה נרמזת בו כל התורה שהוא ה' ספרים, אלה (רפה) תולדות השמים והארץ בה' בראם (בראשית ב ד), והוא ה' פעמים או"ר שביום א' (רפו) בראשית, כדאיתא במדרש (ב"ר פ"ג ה') (רפז) כנגד ה' חומשים, ה' פעמים או"ר בגימטריא אל"ה, שהוא אלף (רפח) ל"ה (רפט). או יאמר מן י' לשונות של נבואה, לא דיבר עם אברהם (רצ), רק בב' בדיבור ובמחזה, שרמז על ב' שמות דב"ר י"י, כנגד שם של הויה, מחז"ה נגד שם של אדני, שהוא מחזה שד"י (במדבר כד טז), והן תרין שמהן שאמרנו שהם "הויה "בהיכל קדשו (חבקוק ב כ), והראה הקב"ה לאברהם ד' דברים התורה והמקדש (גיהנ"ם ומלכיות כצ"ל) (רצא), התורה נרמזת במלת אנכ"י, והמקדש במלת מג"ן לך, שכן היו במקדש צ"ג כלים (רצב) כדאיתא במסכת תמיד (ל' ע"א) (רצג), שהוא לכבוד "אדון "יחיד (רצד), "הויה "בהיכל (רצה), כל זה עבור אברהם שנצרף בכבשן האש, ג"ץ (רצו) היוצא מתחת הפטיש (שבת כ"א ע"ב), ובשבילו העם בחר לנחל"ה לו (תהלים לג יב), נחל"ה (רצז) דייקא, נחלה לישראל עבדו (תהלים קלו כב), וכן קחשיב במשכן צ"ג דברים בפרשת נשא, לפי שיש בין דור המבול לדור הפלגה ש"ם שנה (ש) משנולד יעקב, שהיה ראוי לירד בשלשלאות של ברזל (שבת פ"ט ע"ב). ולפי דברי כנפי יונה שפסוק (ישעיה מא ג) "אורח "ברגליו "לא "יבוא (שא), דאיתמר גבי אברהם בהריגת ד' מלכים (ב"ר פמ"ג ג'), שזכה אברהם באותו פרק לרתיכא קדישא, שסודו (שב) ארגמן, עיין שם (שג). והנה לזה אמר הקב"ה לאברהם בדב"ר הויה במחזה (שד), כשתצרף דב"ר הויה אל במחז"ה, הרי סוד ארגמ"ן שהוא בגימטריא רצ"ד, לאחר שנלחם (שה) אברהם עם נמר"ד שהוא בס"א, גם כן עולה לחשבון ארגמ"ן, לכן אמר אנכי "מגן "לך, לך דייקא (שו) שכבר מדתו של אברהם נקרא או"ר (שז), כמ"ש (ישעיה מא ב) מי העיר ממזרח צדק, שדרשו רז"ל (ב"ר פ"ב ג') האי"ר בא', וכן שם של אברהם מורה על האור, שדרשו זרח בחשך (תהלים קיב ד) (שח), או על (שט) אברהם, שהוא צירף (שי) אחד מן ק"כ (שיא) צירופים, הוא א"ר בה"ם. ז"ש אנכי מג"ן לך, שבאותו פר"ק זכה אברהם לאו"ר (שיב) דארגמן, שבאותו הפרק זכה לאור"ה (שיג), ומגן לך דייקא כשתצרף אותיות א"ר הרמוזים בשמו, עם אותיות מג"ן, הרי ארגמ"ן לקביל נמר"ד (שיד) שנצח אברהם באותו פרק, גם סוד ארבע"ה (שטו) מלכים "את "החמשה (בראשית יד ט), שנתעסק אברהם להגביר ד' אתוון של הויה, את החמשה הם אתוון של אלקי"ם (שטז). ז"ש דבר הויה מורה על ד' אותיות הויה, במחז"ה מורה על חזות קשה, שהוא שם של אלקי"ם, שהמתיק אברהם חזות קשה עם שם של הויה, כנרמז במלת דבר "הויה (שיז). גם אמר "בדיבור "ובמחזה (שיח), הראה הקב"ה הגלות שהם כפולים, ישתרגו עלו על צוארנו (איכה א יד), א' קשה וא' ניחא, כדאיתא במדרש רבה פרשת ויצא (ב"ר פס"ח י"ד) (שיט):
בירושלמי במסכת ברכות (פ"ה ה"א) אלישע (שכ) דכתיב ביה (מלכים ב' ב יא) "ויהי הם הולכים הלוך דבר דפליגי ביה אמוראי, חד אמר בקריאת שמע היו מתעסקים, דכתיב ביה (דברים ו ז) ודבר"ת בם (שכ"א), גם בכאן נוכל לומר לומר "דבר "הויה מדבר בקריאת שמע (שכב), שגילה הקב"ה לאברהם סוד נפילת ד' מלכים בד' חלקים (שכג) שנחלקה קריאת שמע כדברי ריב"ל בזוהר חדש, שהראו לו בגן עדן מתחילה מ"ב חדרים, כנגד אותן בני האדם שכוונו בפרשה ראשונה (שכד), אחר כך ראה ע"ב מדורין, על אותן בני אדם שכוונו בפרשה שניה עד ושמת"ם (דברים יא יח) (שכה), אחר כך הראו לו נ' שערים, לאותן בני אדם שמכוונין מן ושמת"ם עד ויאמ"ר (במדבר טו לז) (שכו), אחר כך ע"ב היכלות, לאותן בני אדם שמכוונין מן ויאמ"ר עד אמ"ת עם חזרת ג' תיבות י"י "אלקיכם "אמת (שכז) כשמתפללין עם הצבור (שכח), אשרי "אדם "שומע לי (משלי ח לד), זה שמתפללין שמע ישראל, אד"ם דייקא שהוא משלים רמ"ח איברין של אדם (שכט), לשקוד על דלתותי (של), כשהוא מתפלל עם הצבור, אז משלים רמ"ח איברים, ז"ש (משלי ח לה) כי (שלא) מוצאי מצא חיים כי רפאות תהי לשרך, שכל תיבה משלים אבר אחד (שלב). הנה ד' חלקים אלו של קריאת שמע, הם כנגד ד' אותיות השם, לכן אמר "דבר "הויה, בקריאת שמע (שלג) נשלמו ד' אותיות הויה, זה על פי רעיא מהימנא פרשת שופטים (זוהר ח"ג רע"ד ע"ב) לדון ס"ם בסייף שהוא קריאת שמע, שהוא חרב של הקב"ה, י' רישא דחרבא, ו' גופא דחרבא, הה' תרין פיפיות דילה, נרתקא דחרבא הוא אדני. והענין כי בב' יחודין שמ"ע (דברים ו ד) וברו"ך, יש בכל אחד ו' תיבות, והוא סוד וישאוהו במוט (שלד) בשנים (במדבר יג כג), כמ"ש אתוון דיחודא הורגין ס"מ ובת זוגו, והוא סוד רמ"ח (שלה) של פינחס וידקר "את "שניהם (במדבר כה ח), שהם ס"מ ובת זוגו. ולדעתי שהוא סוד במחז"ה (שלו), שהוא סוד מחז"ה שד"י יחזה, מחז"ה בגימטריא ס', הם ששים גבורים של קריאת שמע, ס' אותיות שיש בפרשה ראשונה משם של הויה (שלז), ולפי התיקונים שיש (שלח) ס' דבקים בקריאת שמע, שהנותן ריוח לדבקים (שלט) מצננין לו גיהנ"ם (ברכות ט"ו ע"ב), ומלת שד"י נוטריקון "ששים "דבקים "יפריד (שמ), יחז"ה י"ח אזכרות בקריאת שמע, וי"ב תיבין דיחודא (שמא) נרמז במלת ז"ה, ז"ש אנכי "מגן "לך (שמב), במלת מגן נרמזו סוד תרין יחודין, העליון (שמ"ע, ומסיים) אח"ד שהוא כנגד שם של הויה (שמג), יחוד התחתון ברו"ך, ומסיים וע"ד שהוא שם של שד"י (שמד), נרמז במלת שם כבוד, תצרף שד"י עם הויה, הרי ברוך ש"ם (שמה), וכשתצרף וע"ד עם אח"ד, כי במלת (שמו) ועד נרמזין גם כן אח"ד, כדאיתא בזהר תרומה (ח"ב קל"ד ע"א) דכתיב (זכריה יד ט) י"י אחד "ושמו "אחד (שמז), רק שצריכין אנו לרמוז (שמח) אותיות אח"ד באותיות מחולפים, ו' של וע"ד הוא במקום א' של אחד, באתוון ידועין א"ב של א"ו ב"ה (שמט), ע' של וע"ד בחילוף אחה"ע (שנ) במקום ח' (שנא), התחילו עבדיה (שנב) להביא לה בחשאי (פסחים נ"ו ע"א), כדי שלא ישלטו החיצונים (שנג), תצרף וע"ד עם אח"ד הרי מג"ן. וז"ש אנכי מג"ן לך, שרומז על קריאת שמע, ולפי שעל קריאת שמע אמר רוממות א"ל בגרונם (תהלים קמט ו), במלת מג"ן נרמזין ג' פעמים אל (שנד) שאמר בזו הפרשה (שנה). וז"ש (בראשית יד כ) ברוך אל עליון אשר "מגן "צריך בידיך, מג"ן דייקא בב' יחודים אלו של אח"ד וע"ד, שהוא בגימטריא מג"ן, דייקא באלו הב' יחודים ידקרו שניהם, שהם (בגימטריא מיותר נ"ל) ס"מ ונחש:
ולפי שחרב פיפיות הם סוד ב' ההין (שנו), נתן לאברהם ה' ולשרה ה', שהם סוד ה' חלוקי אבנים שהרג (בהם) דוד את גלית הפלשתי (שמואל א' יז מ), שנתלבשו (שנז) בו כל הד' גליות שהם ד' קליפות, ולכן נקרא גלית, ונקרא איש הבינים (שמואל א' יז ד) (שנח), שהיה מבונה מכל מום (סוטה מ"ב ע"ב), ר"ל שנתלבשו בו כל הד' גליות שהם ד' קליפות, ואמרו רז"ל במסכת סוטה בהתיצב הפלשתי מ' יום (שמואל א' יז טז), כנגד התורה (שנט) שניתנה במ' יום, השכם והערב כנגד (שס) קריאת שמע, לפי שבשנים אלו מבטלין כח הס"א, כמ"ש (ברכות ה' ע"א) על רגזו ואל תחטאו (תהלים ד ה), שירגיז יצר טוב על יצר הרע בתורה ובקריאת שמע (שסא), ושניהם אלו נרמזין בכאן (שסב), דבר הויה, על התורה (שסג). "במחזה, על קריאת שמע (שסד). ז"ש אנכי רמז על התורה, שנתנו הלוחות שמתחילין "אנכי (שמות כ ב), למ' יום. מגן לך על קריאת שמע, שהם ב' יחודין שאמרנו שמסיימין "אחד וע"ד, לכן יהיו במקדש צ"ג כלים, לכבוד ב' יחודין אלו שמורין על "הויה "אחד "ושמו "אחד (שסה). ז"ש (בראשית טו י) "ויקח לו את כל "אלה ויבתר אותם בתוך, שנרמז בו אלו הב' דברים (שסו) תורה וקריאת שמע, תורה ניתנה בב' לוחות (שסז), כל לוח היה ו' טפחים על ו' טפחים מנין "אלה. וגם תרין יחודין שמע ישראל ו' תיבות, ברוך שם ו' תיבות, תחשוב ו' פעמים ו' (שסח), הרי ל"ו מנין "אלה (שסט), זה סוד "שאו "מרום "עיניכם (ישעיה מ כו), שהוא ר"ת "שמע (שע), וראו מי ברא אלה, לפי שיש (שעא) בקריאת שמע י"ח אזכרות, וכשתחשוב י"ח בשחרית וי"ח בערבית (שעב), הרי בקריאת שמע נרמז מלה אלה. ז"ש ויקח לו את כל "אלה דייקא, ויבתר אותם "בתוך שבקריאת שמע, ובתורה מבתר הס"א (שעג), וישאוהו במוט בשנים (שעד), לכן אחר הריגת ד' מלכים שהם כנגד ד' מלכיות שלעתיד, והם כנגד ד' כוחות הטומאה שלמעלה וד' קליפות שראה יחזקאל, הוצרך הקב"ה לגלות לאברהם דמה שמבטלין אותם ולהרוג אותם בחרב. ולזה אמר ("חרב "ורומח "ומגן "מלחמה סלה ), [צריך עיון כי לא נכתב כן רק מגן וחרב ומלחמה סלה, והייתי רוצה לומר שט"ס היא, לולי שדרש המחבר כל (תורה)[תיבה]בפני עצמו, ואף על פי כן רצוני להגיה בדברי הרב כאשר תראה], שלשתן קאי על קריאת שמע, ("חרב כמשמעו, "ורומח רומז על רמ"ח תיבין דקריאת שמע עם שית תיבין של "שמע "ישראל), [נ"ל דהכי גרסינן "וחרב כמשמעו, והו', על ו' תיבין "דשמע "ישראל וכללות הקריאת שמע הוא רומח, שהיא רמ"ח תיבין דקריאת שמע]. מג"ן גם כן מורה על קריאת שמע כמ"ש (שעה). או אמר ויקח לו את כל אלה (שעו), שרמז קתדרין דדין לקביל קתדרין דדין, שהם תרין סתרין דלעילא מימין רהב (שעז), שיש לו ל"ו שרים (שעח), "אלה ברכב (תהלים כ ח) ומשמאל ס"מ, שיש לו ל"ו שרים, "ואלה בסוסים "אלה מול "אלה (לבתר), ["ויבתר] אותם בתוך, שישראל עומדים באמצע (שעט), והוא כמ"ש הבחיי על פסוק (ישעיה סו יז) המתקדשים והמטהרים על הגנות אחר אחד בתוך, שכן ישמעאל עושין יום מנוחה וחג שלהן בערב שבת (שפ), ואדום באחד בשבת (שפא), וישראל הם באמצע (שפב), ונקדשתי "בתוך בני ישראל (ויקרא כב לב), "בתוך דייקא, ז"ש בתוך (שפג) קאי על ישראל, ושכנתי "בתוכם כתיב (שמות כה ח):
או יאמר דבר הויה, שהראה לו ענין מתן תורה, דאיתמר בהו (שמות כ א) וידבר הויה את כל הדברים "האלה דייקא, ויקח לו את כל "אלה, ולפי שיש בי' דברות תר"ך אותיות (שפד), והם יו"ד שורות (שפה), על כל שורה מגיע סב כמנין "במחזה, שהוא סוד ב' פעמים אל, בסוד אל ארך אפים אל רחום וחנון (שמות לד ו) (שפו), וכן הראה הקב"ה לאברהם קחה לי עגלה משולשת, שהם ענין קרבנות, שכן "קרבן בגימטריא "ארך "אפים, שהראה לו ענין "אריך "אנפין, אחר כך הראה לו ענין זעיר אנפין שהוא אל רחום וחנון (שפז), וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, ז"ש ויבת"ר אותם "בתוך, שהראה לו הביתור שחלק י' הדברות על יו"ד שורות, וכל שורה ב' פעמים אל, שהוא מדתו של אברהם (שפח) "חסד אל כל היום (תהלים נב ג) (שפט), חסד עליון בל ימוט (תהלים כא ח) (שצ), לכן היה אברהם בדור ך', שהוא סוד ך' פעמים אל (שצא), מנין אותיות תר"ך (שצב). ז"ש "אנכי (שצג) מגן "לך דייקא, שאתה בדור ך', מורה על זו המדה (שצד), מזה הטעם ניתוסף ר' בשמו, שהיה ראוי לקרות "אבהם, על שם אב המון גוים, כתוב בסודי רזי לפי שאות ר' היא אות העשרים בא"ב, שמורה על אברהם שהוא בדור ך', לפיכך ניתוספת אות ר' באברהם, שגילה הקב"ה לאברהם מתן תורה שהיא ה' (שצה) ספרים, גם קריאת שמע שהיא ה' חלוקי אבנים (שצו), גם ה' שגילה לו המרכבה העליונה שנחלקה לה' (שצז), וזכה להיכל שנקרא היכל "אהבה (שצח), ומבואר בר"ת "המן "גוים "נתתיך, ר"ת "נגה, שכן איתא בזהר פקודי, שבהיכל אהבה תמן כובב "נגה, ומבואר בנוסח אהבה רבה שהוא לקביל היכל "אהבה, "כן "תחננו "ותלמדנו אבינו אב הרחמן, שמזכירין אנו "אב "המון "גוים, שהוא אב נג"ה זכותו של אברהם אב הרחמים, "כן תחננו, "כן נוטריקין "כוכב "נגה. או אמר דבר הויה על תורה שבכתב, "במחזה על תורה שבעל פה (שצט), שהוא מנין "מחזה ס' מסכתות. גם הראה לו נחמות ירושלים, "דברו על לב ירושלים (ישעיה מ ב), זהו "דבר הויה:
שייך להתחלת הסדרא
אמר ג' לשונות בפסוק קמא (ת), לקביל ג' דורות שקיבל אברהם שכר כולם, ומבואר בצירוף של אברהם שהוא בהיפך אתוון "בר "מאה, שאז נתן לו הקב"ה בר, כשהיה בן ק' שנים, ואז נעשה נקי כפים ובר לבב (תהלים כד ד), שאז זיכה וצירף (אלו) שנרמזין במלת "מאה, נוטריקון מבול "אנוש "הפלגה, ואף על פי שד' דורות הן שפגמו בד' אותיות הויה (תא), שרמז עליהן דוד (תהלים ו ז) בדמעתי ערשו "אמסה, שלא כנגד עצמו אמר דוד, אלא כנגד כל ישראל שהן הן ד' דורות, נוטריקון "אנוש "מבול "סדום "הפלגה, ונרמזים (במלת)[בר"ת כצ"ל]"מאלקי "העמים "אשר "סביבותיכם (דברים ו יד), ר"ת "מבול "הפלגה "אנוש "סדם, הן הן ד' שליבות של סולם שראה יעקב, ונרמזין בראשי אתוון "הנה "סלם "מצב "ארצה (בראשית כח יב), ו' של והנה שימוש (תב), ד' דורות אלו נתגלגלו למצרים כמ"ש בפרדס (תג) שער השערים. דור המבול, עליהם אתמר (שמות א כב) כל הבן הילוד היאורה תשלכוהו (תד). דור הפלגה, איתמר עלייהו (שמות ה יב) ויפץ העם (תה), הוא סוד לקושש קש. (בראשית יט יא) אנשי סדם שהוכו בסנורים, מתו בחשך בג' ימי אפילה (תו), וד' דורות הללו הוא קופה שהיתה תלויה בצווארו של אברהם (תז), שהוצרך אברהם לזכך ארבעתן, כמו שהראה לו הקב"ה בברית בין הבתרים, כנגד דור אנוש אימ"ה, שבא אוקיינוס והציף שליש של עולם (ספרי האזינו לב ח') (תח). חשיכ"ה, בדור המבול שלא שמשו המאורות (ב"ר פכ"ה ב'). גדול"ה, דור הפלגה שבנו עיר גדול"ה וראשו בשמים (בראשית יא ד). נופל"ת, כנגד סדום (תט), עלי"ו דייקא, שאלו הד' דורות היו מרגליות טובה תלוי בצווארו (תיא) של אברהם (ב"ב ט"ז ע"ב), שהוצרך לזכך אותן, ואם כן (תיב) ארבע דורות הן למה לא נרמזין בכאן רק ג' דורות. אבל הענין שהן הן פגמו בד' אותיות (הויה), שהן ד' יסודין קדמאין, ובאמת עיקר שם של הויה אינו רק ג' אותיות, והה' היא כפל. וכן גם כן דור הפלגה ואנשי סדום הם גלגול אחד, כמ"ש הבחיי "ואנשי "העיר "אנשי "סדם (בראשית יט ד), שאנשי העיר שבנו המגדל, אנשי סדום הם ממש, אם כן הם באמת רק ג' (דורות) שנרמזין בצירוף של אברה"ם (תיג), שהוא היה רב (תיד) שנטל שכר (בשמרו עקב ר"ב) של אלו הג' דורות, שנרמזין באותיות של אברה"ם הנשארים שהם מא"ה, ובזה תיקן אברהם קומה של אדם הראשון שהעמידו הקב"ה על ק' אמה (ב"ר פי"ב ו') (תטו), וזה רמז בזהר (ח"א ע"ו ע"ב) שהתחיל הקב"ה לדבר עם אברהם "לך "לך, שהם חשבון מא"ה, שאז כשהיה אברהם ב"ר מא"ה, אז נתקיים ואעשך לגוי גדול שנולד יצחק, שהוא היה ממש אדם הראשון, וניתקנה קומה שלו (תטז) שנתקלקלה בג' דורות שנרמזים במלת מא"ה, שהם "מבול "אנוש "הפלגה. ולכן אמר ג' לשונות, כנגד דור הפלגה דאיתמר שם (בראשית יא א) ויה"י כל האר"ץ שפה אחת (תיז), מן האר"ץ ההיא יצא אשור (בראשית י יא), כנגד זה אמר לך לך מארצך. כנגד דור המבול דאיתמר תמן (בראשית ו ט) אלה תולדו"ת (תיח) נח, שלשה אלה בני נח, ומאלה נפצה (תיט) הארץ (בראשית ט יט), אמר וממולדתך. כנגד דור אנוש שהיו עובדי צלמים, ואז הוחל לקרות בשם הויה (בראשית ד כו) (תכ), איתמר "ומביא "אביך, שהיה תרח עובד צלמים. ולכן מיד אחר פרשה זו איתמר (בראשית יב י) וירד אברם מצרימה, כי במצרים נתגלגל אלו הדורות (תכא), והוצרך אברהם להעלות משם (וסוד וירד אברם מצרימה), [נ"ל שצ"ל והוא סוד ויעל אברם ממצרים (בראשית יג א) ](תכב), והוא סוד ואברם כבד מאוד במקנה בכסף ובזהב (בראשית יג ב), כסף הוא סטרא דימינא (תכג), וזהב שמאלא, ובמקנה באמצעותא, והם סוד ג' קווין של אברהם יצחק ויעקב חסד דין ורחמים, והוא סוד ה' שניתוספה באברהם, שהוא צורות ג' קווין (תכד), ועליו קרמיז אברהם בן מש"ק ביתי דמשק אליעזר (שם בראשית טו ב), מש"ק נוטריקון "מן "שלשה "קוים, דולה ומשקה (תכה) מתורתו של רבו, שהיה מתקן ג' קווין שהעולם עומד עליהם שנבראו בב' של בראשית (תכו), "משק "ביתי רומזים על ב' של אברהם (תכז), שגם היא צורת ב' מן ג' קוים, והוא סוד אליעז"ר, שכן אליעז"ר גימטריא ג' פעמים ק"ו, ולכן נקרא דמש"ק אליעז"ר שדולה ומשקה מתורתו של רבו, תורתו דייקא, שקיים אברהם כל התורה (יומא כ"ח ע"ב) שהתחלתה בב' של בראשי"ת (תכח), שנרמז בצורת שלשה קוין שהוא סוד אליעזר, שעולה ג' פעמים ק"ו, ולכן הוי ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות (בראשית יד יד), אמרו רז"ל (נדרים ל"ב ע"א) שהוא היה אליעזר לבד שחשבונו עולה שי"ח, וקשה מה ענין זה חשבון של שי"ח (תכט), אבל רזא דמלה יליד ביתו דייקא (תל), שהן הן הנשמות שבעולם שנחלקין בג' קווין (תלא), דהיינו "קו החסד "קו הדין "קו הרחמים, וזה נרמז במלת ביתו שהוא ב' של בראשית. #
בעוה"ר יתר הכתבים על המגלה עמוקות אינו בנמצא אתנו להעתיק, ואם ימצאו תחת מי יחזירו האבידה לבעליה:
בארות עמוקים פרשת נח
(א) בא לפרש ענין הסמיכות "ונח "מצא "חן, "לאלה "תולדות (בראשית ו ט). גם בא לפרש מציאת החן מה הוא, אם הוא ראוי לכך, לא יצדק ח"ן, רק שזכה להצלה מצד צדקותיו, ואם לא היה ראוי לכך, וכי משוא פנים יש בדבר. גם בא לפרש ענין הג' תוארים שזכר בנח "צדיק, "תמים, "את "האלקים "התהלך. גם בא לתרץ כפי הפשט שמפרש בכתוב "זה "ינחמני, יקשה למה לא נקרא שמו "נחום או "מנחם כקושיית המפרשים, זה מה שרצה הרב הק' לבאר בפיסקא הלזו:
(ב) ר"ל "ונח מצא "חן הכי פירושו, שמצא והמציא ענין השלשה דברים שנתלים בחן, שבאותן ג' דברים פגמו דור המבול, דמבואר בגמרא שלש חינות הן, ח"ן אשה על בעלה, חן מקח על מקחו, חן המקום על יושביו. ובאלו הג' פגמו דור המבול, ונח היה שלם באלו הג' חנות:
(ג) שנקרא מקו"ם, שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו, וגם השם הויה ב"ה בגימטריא מקום כזה, י' פעמים י', ה' פעמים ה', ו' פעמים ו', ה' פעמים ה', סך הכל בגימטריא קפ"ו:
(ד) כענין שאמרו רז"ל (סנהדרין נ"ז ע"א) אין השחתה אלא עבודה זרה, כמה דאת אמר (דברים ד טז) פן תשחיתון, וכאן נאמר ותשחת:
(ה) רק שמח בחלקו, חן אשתו עליו:
(ו) ר"ל דלענין זה פירשה לנו התורה שם אחות תובל קין, על כרחך כמו שאמרו רז"ל שנעמה היתה אשתו של נח, ואף על פי כן יקשה מה יתן ומה יוסיף לנו בהודיע לנו שם אשתו. אך הוא להורות שלא נתפתה אחר עצת נעמה אמן של שדים, כמבואר בזוהר הק' אשר היא מפתה את האדם לזנות, רק אשתו בקדושה נעמ"ה הצדיקית, (ר"ל שלא חטא בגזל רק מה שלקח במקח החזיק):
(ח) ר"ל כולם נרמזים בפסוק הסמוך "ונח "מצא, נסמך תיכף אחריו "אלה "תולדות "נח "נח "איש "צדיק, ולא איש חמסים, שהיה נקי מן הגזל:
(ט) כמבואר בגמרא ומדרש תואר צדי"ק:
(י) ר"ל על שם הח"ן שמצא, אלו הג' חנות שהיה שלם בכולם:
(יא) כי לפי הטעם ז"ה ינחמנו, היה לו להקרא נחו"ם או מנח"ם, אך הוא בשביל הח"ן. והנה בתורתינו מפורש הטעם ז"ה ינחמנ"ו, על כרחך צריכין אנו לפרש "ויקרא "את "שמו "נח "לאמר "זה "ינחמנו, ר"ל לאנשי הדור שהיו בני בליעל, היה מתיירא לאמר עיקר הטעם שהוא יהיה יחיד בדורו במציאת החן מה שאין כן כל הדור, ואמר להם טעם "זה "ינחמנו, ובזה יוצדק הלאמ"ר, נ"ל:
(יב) ר"ל בזה יש לפרש הפסוק בסמיכות בזה האופן ונח, רצונו לומר מפני [מה] קראוהו נ"ח, ולא מנח"ם או נחו"ם, כי מצא ח"ן בעיני ד', רצונו לומר מפני שמצא חן כנ"ל, ואיזה חן מצא, מפרש אחר כך אל"ה וכו' "איש "צדיק וכו', וכנ"ל:
(יג) רצונו לומר "אלה "תולדות "נח, בתיבת נח שהוא אותיות ח"ן, מרומזים הג' שלימות האלו וכנ"ל:
(יד) ר"ל איש צדיק, ולא איש חמסים וכו', וכדלעיל:
(טו) בא לפרש באופן אחר תואר צדי"ק. גם בא לפרש למה ט"ו אמה גברו המים של דור המבול:
(טז) ר"ל מי חטאו הלא הם דור המבול, ויותר נראה שאלו הב' תיבות "דור "המבול היו כתובים על הגליון פירוש על "שהם "חטאו, והכניסו אותו לפנים:
(יח) כי אמרו רז"ל כל זמן שאיש ואשה מתנהגים כשורה וחברותם נאה על פי התורה, אזי בחמימות אש אהבה שביניהם מתחבר השם י"ה ושוכן עמהם, על כן תמצא בשמותם א"ש א"ש בחיבור השם י"ה, מה שאין כן כשאין חברותם נאה שאינו על פי התורה, אזי מסתלק היו"ד "מאיש "והה"א "דאשה, ונשאר "אש "אש, על כן בדור המבול שחטאו בעריות, נידונו ברותחין להיות שנשאר בשמותם רק "אש "אש:
(יט) להיות שפגמו בי"ה שבאיש ואשה על ידי זיווגם בעבירה:
(כ) לתקן מדת היסוד שנקרא טו"ב כנודע, כי זה מקום הפגם של הברית אות ברית קודש, וראיה מפנחס בקנאותו קנאת הברית, ניתן לו ברית שלו"ם (במדבר כה יב), וידוע למשכילים כי מדת היסו"ד יכונה שלו"ם (זוהר ח"ג קט"ו ע"ב, עיין שבת קנ"ב ע"א)
(כא) כבר ידעת סוד הגאול"ה הוא יסו"ד צדיק שנקרא "גואל, "ותפלה סוד המלכו"ת. והנה חזקיה שלא נשא אשה, לא השתדל לחיבור יסו"ד ומלכו"ת, ופעל זה בתיקונו על ידי סמיכות גאולה (יסוד), לתפלה (מלכות) בתפילותיו:
(כב) מנין י"ה, שתיקן בהתחברות י' שבאיש עם ה' שבאש"ה:
(כג) הפסוק הזה דרשו רז"ל בגמרא על חזקיה וישעיה שלא הלכו זה אצל זה, והש"י עשה פשר דבר, כי בימים ההם חלה חזקיה ואמר הקב"ה לישעיה לך ובקר את החולה, ודרשו הרב הק' גם כן על הפשר דבר שביניהם, שכל אחד נרמז בו שם י"ה, על כן לקח חזקיה בתו של ישעיה, כמבואר בגמרא שאמר ישעיה לחזקיה מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא, א"ל מאי כולי האי א"ל משום דלא אנסיבית, א"ל דחזאי ברוח הקודש דנפקי מנאי בנין דלא מעלי. א"ל בהדי כבשי דרחמנא למה לך, מאי דאפקידית איבעית לך למיעבד, ומאי דניחא קמי קוב"ה ליעבד. א"ל אם כן הב לי ברתך, אפשר דגרמא זכותא דידי ודידך וכו'. ומעתה תבין דברי הרב שבשניהם נרמז שם י"ה:
(כד) אגב דרש הרב שם מנש"ה מלשון שכחה, שאמר חזקיה נשני אלקים את כל עמלי, שהיה מייגע את עצמו ומחשב בתחבולת איך להכשיר זרעו ולא הועיל כלום, על כן קראו מנש"ה. עד כאן מה שרצונו לבאר:
(כה) ז"ל הגמרא סנהדרין, כתיב החמס קם למטה רשע, לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נח בהם, אמר רבי אלעזר מלמד שזקף עצמו כמקל, ועמד לפני הקב"ה ואמר לפניו רבונו של עולם לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נח בהם, ואף על נח נחתם גזר דינם כו', אלא שמצא חן בעיני ד', עכ"ל הגמרא. ובא כעת הרב הק' לפרש ענין אמרם כמק"ל:
(כו) כן דרשו רז"ל וילבש צדקה כשריון, מה שריון מחובר מקשקשים ומכולם נעשה שריון, כן צדקה כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול:
(כז) ותוכן כוונת הרב הק' לפי זה לפרש תיבת כמקל, דרשו בר"ת "מלאך "קטיגר "לבוש, כנ"ל כוונתו:
(כח) בא לפרש אחר כך הפסוק "לא "מהם "ולא מהמונם ולא "מהמהם שזכר יחזקאל, שהביאו בגמרא שהעתקתי לעיל:
(כט) הם מה שזכר אחר כך. א', מה שבינו לבין קונו. ב', מה שבינו לבין הבריות. ג', מה שבינו לבין עצמו:
(ל) כמ"ש הרב אחר כך אי"ש צדי"ק בינו לבין עצמו, תמי"ם בינו לבין הבריות, א"ת האלקי"ם בינו לבין המקום:
(לא) המונ"ם, דריש נוטריקון המו"ן ע"ם:
(לב) כמבואר בגמרא נ"ל רק שמצא ח"ן, ועל ידי הח"ן נקרא שלם באלו ג' תוארים:
(לג) שהיו מקולקלים באלו הג':
(לד) כי באמת גם הוא לא היה שלם כמבואר בגמרא הנ"ל, רק שמצא חן, ועל ידי כך נחשבו בו כל הג' תוארים:
(לה) כי מצא חן בעיניו לשבחו בתוארים הללו:
(ר"ל הפסוק במשלי "מגדל "עז "שם "יי "בו "ירוץ "צדיק, בזה הפסוק נרמז ענין דור הפלגה, שבנו "מגדל "עז בכוונה מיוחדת נגד שם הויה ב"ה, כדמסיק אחר כך בו ירוץ צדי"ק זה אברהם, שקידש אז שמו של הקב"ה כדמסיק הרב הק' ז"ל:
(לו) עתה מתחיל הרב לפרש דבריו האיך רצו לעשות נגד שם הויה ב"ה:
(לז) כמבואר בפרקי היכלות דשיעור קומה הוא רל"ו אלפים פרסאות. והנה ודאי אין הדברים כפשוטן וצריך לזה שימוש חכמים, וז"ל אותיות דר"ע באות ח' וז"ל, דבר אחר קרוב ד' לנשברי לב (תהלים לד יט), שכל שבורי לב חביבין לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת, שמלאכי השרת מרוחקין מן השכינה שלשים וששה אלפים רבבות פרסאות, שנאמר (ישעיה ו ב) שרפים עומדים ממעל ל"ו, ל"ו בגימטריא שלשים וששה אלפים הן, מלמד שגופו של שכינה מאתיים ושלשים וששה רבבות פרסאות, קי"ח ממתניו ולמעלה, קי"ח ממתניו ולמטה. ופרסאות הללו אינם כפרסאות שלנו, אלא כפרסה שלו אלף אלפים אמה, ואמה שלו ד' זרתות, וטפח וזרת שלו מסוף העולם ועד סופו, שנאמר (ישעיה מ יב) מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן, עכ"ל. המשכיל ישקוד על דברי המשכילים בחכמה ויבין דברי קדשו במעט קט שאינם כפשוטו, והנה אחת ארמוז ד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, עם ד' כוללי השמות או עם ד' אותיות השורש, בגימטריא רל"ו. #
(לט) עתה בא לפרש האיך נרמז זה המספר בשם הויה כמ"ש לעיל:
(מ) זה השם בגימטריא ס"ב, והוא אחד מי"ג מילואי הויה אשר הם נגד י"ג מדות, הגם דשם ס"ב נצטייר במקובלים באופן אחר, (עיין במאמר המלואים להרמ"ע ז"ל), והוא נגד מדה עשירית שבי"ג מדות מדת נושא עו"ן (שמות לד ז), עיין בויקהל משה:
(מא) ר"ל הפשוט על המילוי:
(מב) ובוני המגדול רצו לבנות שיעור גדול בחשבון רל"ו נגד שיעור קומה, לזה תמצא נבנה לנו עי"ר ומגד"ל וראש"ו, ס"ת רל"ו, כן הוא בציוני. ולזה שפיר יש לפרש הפסוק שהתחיל הרב על דור הפלגה, "מגדל "עז ר"ל שבנו "מגדל "עז שם הויה, ר"ל נגד חשבון שם הויה שיעלה מספרו רל"ו באופן הנ"ל:
(מג) עתה בא הרב ז"ל בדרשותיו לדרוש מענין לענין, מה שאמרו רז"ל (ב"ר פל"ח ט') על הפסוק וירד ד' וכו' אשר בנו בני האדם, קרא להם בנ"י האד"ם בנוי דאד"ם קדמאה, כי חטאם היה מעין דוגמת חטא אדם הראשון וכן הוא בזוהר הק' (ח"א ס' ע"ב), וכיון שהרב ז"ל מפרש שחטאם היה שרצו לבנות דוגמת שיעור קומה, על כרחך צריכין אנו למצוא דוגמת חטא זה באדם קדמאה, לזה קמפרש הרב ידוע כי חטא אדם הראשון וכו', כאשר יבוא לפנינו:
(מד) "וייצר, ר"ל וי"י צר, שמבראשית היצירה היתה האל"ף בצורת ו', ושני יודי"ן בשיווי קומה כזה יו"י, כן הוא במקובלים ראשונים. (מה) י' פעמים י', ו' פעמים ו', י' פעמים י', סך הכל בגימטריא רל"ו:
(מו) ר"ל לשון ניעור משנתו חוזר וניער, ר"ל שהם פגמו גם כן בבנותם סוד רל"ו וכנ"ל:
(מז) מדה הוא פגם בשיעור קומה, לכן נתמעטה קומתו:
(מח) כמבואר כל זה בדברי רז"ל:
(מט) ר"ל שאותיות וד, אינם בשיווי קומה עם היו"ד שלמעלה:
(נ) ר"ל כיון שכל צירופי האלף תצטרף לאותיות יו"ד במבטא, נוכל לומר הנעל"ם והפשו"ט. #
(נא) כאן מתחיל הרב הק' ענין אחר, ועל ידי זה נוכל לפרש פסוק "מגדל "עז, על דור הפלגה בענין אחר, והוא שהתחיל הרב לחקור למה נאמר אצל נמרד שהיה מדור הפלגה גבור ציד לפנ"י ד', תיבת לפנ"י אין אנו יודעים פירושו:
(נב) שהוא מלכו"ת שמי"ם, ולכן אמר לפנ"י הויה, ר"ל קוד"ם הויה, כי הנה השם אדנ"י הוא השער להויה והוא תחילה העליה מתתא לעילא כנודע. ובזה ידוקדק לפנ"י, ר"ל קודם, נ"ל והבוחר יבחר:
(נג) ר"ל ועל פי זה נוכל לפרש פירוש אחר בפסוק "מגדל "עוז, דקאי על דור הפלגה שבנו מגדל עוז:
(נד) שם הויה אדנ"י נקרא שם הויה, כי אין אחיזה לחקור בהויה זולתי על ידי אדני, דמיון השם של אדם כשרוצין לדבר באותו אדם, אין אחיזה לאדם להתבונן בו ולדבר בו כי אם על ידי שמו, והבן נ"ל, ותמצא בכמה ספרי מקובלים שכינו למלכו"ת שמי"ם מגדל, והבן:
(נה) זה מפרש לשני הפירושים של "מגדל "עוז:
(נו) איתא במדרש אברהם חלף ועבר לפני בוני המגדל, והוכיח אותן ואמר להם העל השם אתם מורדים לא תצליחו:
(נח) שהוא ראשית התיקון של אדם הראשון שחטאו היה דוגמת עבודה זרה גילוי עריות שפיכות דמים, והתחיל אברהם ראשית התיקון לתקן עון עבודה זרה, והבן:
(נט) כוונתו לבאר מה שסתם בכאן שקודם חטא אדם הראשון היתה האלף בצורת יו"י בשיווי קומה, ואמר הרב לעיל שהוא סוד הפסוק "יתום "ואלמנה "יעודד "יכין "וצדיק "ילבש. והנה סתם בכאן ענין הרמזים האלו, ובמגלה עמוקות ואתחנן מבאר הרב באריכות וז"ל שם, ידוע שבבריאת עולם קודם חטא של אדם הראשון היתה הא' כדמות יו"י, כי הו' האמצעית היתה זקופה כעמוד, כי הב' יודין הם ב' עינים, והו' הוא החוטם בסוד פרצוף אדם כשיעור קומה, וזה סוד וייצ"ר (בראשית ב ז) בשני יודי"ן וא"ו, ולאחר שחטא אדם הראשון נתעקם הוא"ו ונעשה התמונה כמו יו"ד, י' למעלה ו' באמצע ד' למטה, וזה סוד "יתום "ואלמנה "יעודד, (כוונתו לאלף הראשונה), יתו"ם סוד יסוד, אלמנ"ה הוא מלכו"ת, בסוד "יכין "וצדיק "ילבש, צדיק הוא יסוד, ילב"ש הוא סוד מלכו"ת, כי מתחילה היה יו"י, אבל ודרך רשעים יעות, ר"ל נרגן מפריד אלף ונעשה תמונת יו"ד וכו', עיין שם כל הענין:
(ס) שם מבאר הרב כמה רמזים על שיעור קומה שהוא רל"ו, וכבוד י"י מלא את המשכ"ן (שמות מ לה), מילוי משכ"ן כזה ם' י"ן פ' ו"ן, בגימטריא רל"ו, אל"ה פקוד"י (שמות לח כא) גימטריא רלו, הלוחות היו רי"ו טפחים, ומזה ומזה הם כתובים (שמות לב טו) הרי ך' דברות, הרי סך הכל רל"ו, "הויה "קנני (משלי ח כב) רל"ו, "קדם "מפעליו רל"ו, "כי "עצום (יואל ב יא) רל"ו, "אלקים במספר הקדמי בגימטריא רלו, ובשם התמונה אהיה גם כן בגימטריא רל"ו, כשנצטייר הא' בציור רי"ו כזה א:
(סא) שם מבואר ענין ארבע מלכיות שהיו עם אמרפל הוא נמרד, וענין סנחריב וגוג ומגוג שהם דוגמתם וגלגולם, כמו שמפרש הרב לקמן וכאשר נבאר אי"ה:
(סב) בא הרב ז"ל לומר שאפשר לפרש הפסוק גם על דור המבול, ויצדק שפיר גם כן:
(סג) יצדק גם כן על זה הדרך וכמו שיתבאר, וקיצר הרב בלשונו ומתחיל לפרש על דור המבול:
(סד) שנבנית בתכונתה ומתכונתה מרמזת למלכו"ת שמים שנק' מגד"ל כמ"ש לעיל, וכבר ידעת (זוהר ח"א נ"ט ע"ב) ענין נ"ח איש צדי"ק מרכבה ליסו"ד צדי"ק, נכנס בתב"ה סוד מלכו"ת, ועל ידי זה נבנה העולם בחיבור יסוד ומלכו"ת, והבן. וז"ש הרב שצוה הקב"ה לנ"ח דייקא בחינת צדי"ק, לבנות התב"ה סוד מלכו"ת שמים להעמיד תולדות בעולם, ועיין מ"ש בציונים על התורה אשר חנן הש"י אותנו:
(סה) דהיינו בהחשב מספר האורך ורוחב וגובה, שלש מאות אמה ארך התבה, חמשים רחבה, ושלשים קומתה, נמצא כל המספרים שנ"ל בגימטריא ש"פ, כמנין חיבור הויה אתוון הויה אדני כל אות בחבורו כמ"ש הרב, דהיינו א' פעם י', ד' פעמים ה', נ' פעמים ו', ה' פעמים י', סך הכל בגימטריא ש"פ, בגימטריא שלו"ם עם הד' אותיות, כי היחוד הוא השלו"ם, בסוד שאמרו רז"ל (שבת קנ"ב ע"א) משים "שלום "בבית, והבן:
(סו) ענין הכאות אותיות אלו על אלו, הוא סוד החיבור והריבוי, כי כבר ידעת כי אותיות אדנ"י הם היכל לאותיות הויה ומקבלין דין מן דין, בסוד הכתוב (חבקוק ב כ) וד' בהיכל קדשו, אדני בגימטריא היכל כנודע:
(סז) ר"ל לכן כיון שנדע שבחינת התבה הוא סוד מלכו"ת בחינת שכינ"ה, על כן כל המספרים באורך ורוחב וגובה בגימטריא ש"פ, והנה התבה בעצמה היא דומה לאכסדרה שהיה צורת ה', והנה ש"פ עם צורת התבה בגימטריא שפ"ה בגימטריא שכינ"ה:
(סח) מרכבה ליסו"ד צדי"ק המתחבר עם התב"ה סוד מלכו"ת שכינ"ה:
(סט) בא הרב הק' לתרץ מה דקשה על זה הפירוש מה ענין הריצה, בו יבו"א צדי"ק מבעיא ליה, דבשלמא לפירוש הא' דקאי על אברהם, יצדק "בו "ירוץ, שהיה אברהם רץ לפני בוני המגדל ולא שהה בעמדו, אחר שאמר להם לא תצליחו, הוצרך לברוח ולהסתר מפניהם הגם שמסר נפשו על דבר כבוד שמו, עם כל זה לא היה מוסר עצמו בידים בידם כיון שהיה אפשר לו להמלט, וכן הוא על פי דת ודין תורתינו הק'. מה שאין כן אי קאי על נח בדור המבול, צריך להבין הריצה מה הוא. לזה קאמר דבא לרמז ענין אחר, דנ"ח היה גלגול חנו"ך מט"ט, ומט"ט בגימטריא "בו "ירוץ, ואפקיה בלשון זה, מפני שמט"ט עד מהרה מריץ דבריו של הקב"ה:
(ע) ירו"ץ הוא פועל יוצא שמריץ דברו, או יאמר שעד מהרה ירוץ הש"י דברו, ולקחו מדור המבול קודם זמנו:
(עב) שכבר היה לעולמים, היינו שהיה חנו"ך, וגם עולם חדש ראה, שלקח אותו אלקים לעולם עליון:
(עג) ר"ל אותו שנאמר בו ויתהלך חנוך נתעבר בו, על כן ראה עולם חדש:
(עד) הויה ח"ן, בגימטריא חנו"ך, עיין בצרור המור שכתב גם כן בפשט הכתוב כדברי הרב:
(עה) עתה מתחיל הרב שוב לפרש פירוש ג' על פסוק "מגדל "עז, שקאי על דור הפלגה כפי הפירוש הא', רק שבפירוש הא' פירש "בו "ירוץ "צדיק, על אברהם, וכאן פירש שקאי על נח שהיה בחיים חיותו עדיין בימי דור הפלגה, כי אברהם אבינו היה בן מ"ח שנה בימי דור הפלגה, כפי המקובל מרז"ל וכפי חשבון הדורות, ובן נ"ח שנה היה אברהם כשמת נ"ח, נמצא היה נ"ח עדיין בחיים בימי דור הפלגה:
(עו) תיבה של ד' אותיות בונה כ"ד צירופים, רק שבשם "הויה יש ב' אותיות שוות לא יבנה רק י"ב בתים, ממילא הם מ"ח אותיות:
(עז) כמבואר במדרש:
(עח) זה פירש טעם ב' שנתבלבלו למ"ד אומות, לפי שפגמו בשם הויה שנרמז בסוד ל', כי ל' הוא צורות ך"ו כמנין הויה, וגם הויה עם ד' אותיות בגימטריא ל':
(עט) ר"ל שקורא את חטאם ופגמם בשם "מגדל "עז, לפי שפגמו בלמ"ד שנקרא בשם מגד"ל הפורח באויר, שאמרו רז"ל שדואג ואחיתופל דרשו ת' בעיי על מגדל הפורח באויר, ופירש רש"י שם שרצו לומר על גגו של למד דרשו ובעיא להו ענינו מה הוא, עיין בחלק דף ק"ו:
(פ) שוב חזר הרב לפי זה לפרש פירוש הראשון "בו "ירוץ צדי"ק, על אברהם שהם פגמו בל', שעליו יש לחקור ת' בעיי על מגדל הפורח באויר דאיבעיא להו לדואג ואחיתופל, ולתקן כל זה "בו "ירוץ "צדיק זה אברהם, שהיה רץ לתקן כל זה, על כן היתה מסכת עבודה זרה שלו ת' פירקין כמבואר במסכת עבודה זרה. וכשתעמוד על תוכן דברי הקדוש, זה הוי כמו פירוש רביעי על פסוק "מגדל "עוז, ושיעור הכתוב "מגדל "עוז, בוני המגדל פגמו בל' סוד המלכות שניקנית בל' מעלות, והל' נקרא מגדל, כדאיתא בגמרא בדואג ואחיתופל שהוא מגדל הפורח באויר, וגם פגמו בסוד המגד"ל שהוא הל', אשר בו נרמז שם הויה בצורתה, ובל' איבעיא להו לדואג ואחיתופל ת' בעיי, וכזאת אירע לדור הפלגה, "בו "ירוץ "צדיק זה אברהם שתיקן זה, והיתה מסכת עבודה זרה שלו ת' פירקין:
(פא) מבואר בזוהר הק' (ח"א קכ"ג ע"ב) שיש בקדושה ת' עלמין דכסיפין, דהיינו שהצדיקים משתוקקים, וכנגדו בס"א ת' בתי דינין דחציפין, שהם סוד ר"ע עי"ן במספר השוה:
(פב) ר"ל בעבור זה שקל אברהם לעפרון עבור מערת המכפלה, בכדי להכניס המערה לרשותו, ולעפרו"ן שהוא בגימטריא "רע "עין, בגימטריא ת' מאות, נתן לו אותן ארבע מאות, שישאר הוא בבתי דינין דחציפין, ויצאת המערה מסוד "הרע "עין לאבינו אברהם, לעפרן הוא חסר ו', כי בחסרונו יעלה מספרו ת' מנין "רע "עין, ודוקא לעפר"ן חסר, לרמז ל' עפרן, כי באות הל' הם ת' בעייא, והבן:
(פג) שוב חזר הרב להחזיק ולפרש דבריו מענין תיקון סוד הד' מאות שנתחזק אברהם כנגדן, שהוא היה מוכן לזה לבטל הת' בתי דינין דחציפין:
(פד) ר"ל בא ואראך שאברהם מסוגל לבטל סוד הת' דחציפין:
(פה) ק"ש בגימטריא ת', ונאמר לק"ש ר"ל ל' ק"ש, כי מבעייות הל' נמשך סוד הק"ש וכנ"ל:
(פו) ר"ל דיקשה יעקב הוא המבטל ולא אברהם, על כן אמר הרב שודאי אברהם ביטל זה במסירות נפשו על קדושת שמו לכבשן האש, ואמרו רז"ל במדרש (ב"ר פס"ג ב') בזכות יעקב ניצל אברהם, כמד"א כה אמר ד' על בית יעקב אשר פדה את אברהם, על כן נאמר בפסוק ובית יעקב א"ש, בזכותו ניצל אברהם מאש, וביטל הק"ש בתי דינין, והבן:
(פז) עתה מתחיל הרב לבאר לפי פירוש הנ"ל, שיצדק שהיה נמרד עיקר בדור הפלגה, והוא היה המנגד של אברהם, והנה ביאר הרב שאברהם אבינו עמד לבטל ת' בתי דינין דחציפין, על כרחך צריכין אנו למצוא איזה רמז בנמרוד המנגד, שהיה כלול מת' בתי דינין הנ"ל, ואברהם עמד כנגדו לבטלם, על כן התחיל לפרש האיך נרמז בנמרוד ת' בתי דינין:
(פח) כך הוא בקבלה לרז"ל שעשו הרג את נמרוד ולקח ממנו בגדי החמודות אשר היו לו, דהיינו בגדי אדם הראשון, עיין כל זה בספר הישר ובמדרש:
(פט) וכיון שמבואר שנמרוד היה לו כח של עשו, וכבר ידעת בית עשו לק"ש, אינון ת' בתי דינין דחציפין כמבואר לעיל:
(צ) זכר תזכר את אשר כתבנו לעיל שהרב מפרש שאופן חטא דור הפלגה, היה הכל כענין חטא אדם הראשון, כענין שקראם הכתוב "בני "האדם כמבואר בזוהר (ח"א ס' ע"ב), וכיון שביאר הרב שחטא דור הפלגה היה שהתעוררו ת' בתי דינין דחציפין, על כן גם חטא אדם הראשון היה באופן זה, והנה נמרוד היה המלך בדור הפלגה ולקח בגדים של אדם הראשון, והנה הגם שיצדק כפשוטו. עם כל זה י"ל בגדי"ם, מלשון "בגד "בוגדים "בגדו (ישעיה כד טז), ר"ל שלקח המעל והחטא של אדם הראשון, ועשו לקחם ממנו, כי בית עשו לק"ש וכנ"ל, וזה הוא על דרך דרש, אבל יוצדק כפשוטו בגדי"ם ממש:
(צב) נמצא לו שייכים הבגדים והבן, כי באמת לבשם בשעת קבלת הברכות מאביו:
(צג) חזר הרב לדבריו הראשונים שפירש ענין הפגם של המגדל הוא הל', על כן נחסרו מהם ל' משפחות. והנה אברהם שתיקן הפגם, נשלמו בו אותן הל' משפחות כאשר יבא:
(צד) מנין יהיה:
(צה) האנשים שבנו העיר והמגדל, המה היו אנשי סדום:
(צו) על כן נרמז בכאן ענין הל' צדיקים שישנם בכל דור בזרע אברהם, להיות דור הפלגה שהן הן אנשי סדום, פגמו בסוד הל' ונחסר מהם ל' משפחות, והשלימם הקב"ה בזרע אברהם המתקן, והוציא ממנו ל' צדיקים בכל דור:
(צז) הרב ז"ל הוסיף שנית ידו לבאר האיך נתקנו ונשלמו הל' משפחות בזרע אברהם:
(צח) הוסיף לפרש "מגדל "עוז:
(צט) ר"ל שיעור הכתוב "מגדול "עוז, אותן שבנו המגדל ש"ם י"י, פגעה בם יד השם:
(ק) אברה"ם אברה"ם בגימטריא מלכו"ת, והמשכיל יבין:
(א) כמו שאמרו רז"ל בברכות שאמר דניאל והאר פניך על מקדשך השמם למען אדנ"י, למענך מיבעי ליה, למען אברהם שקראך אדון, כי עד אברהם לא היה אדם שקרא להקב"ה "אדני:
(ב) והנה מדת המלכות נקרא "אדני, והם פגמו במלכו"ת, והוא תיקן הפגם, על כן קראו "אדני:
(ג) על פי מה שרמזנו כי ב' פעמים אברה"ם בגימטריא מלכו"ת, להורות קישור רמ"ח איברים שלו ברמ"ח איברין דמלכא, על כן נכתב אברה"ם אברה"ם, והוא גימטריא מלכו"ת, והבן:
(ד) קודם חטא אדם הראשון היה כתנות "אור "באלף, וכן היה כתוב בתורתו של ר' מאיר כתנות או"ר באלף (ב"ר פ"כ י"ב), שרמז על קודם החטא, ואחר החטא נתהווה כתנות עו"ר בעי"ן. והענין הוא כי קודם החטא היה הכתונת שלו, דהיינו גם הגוף היה אור, שהיה ספיריי והיה מזהיר כזהר הרקיע, ועקיבו היה מכהה גלגל חמה (ויק"ר פ"כ ב'), ואחר החטא נתעכר גופו כתנות עו"ר משכא דחויא:
(ה) שהוא נמשך מאוד אחר משכא דחוויא, ונטה אחר החומר העכור סטרא מסאבא, עד שבא לידי כפירה ורצה להרחיב גבול הטומאה ח"ו להשליט כוחות החיצונים על הארץ בעצת חבורתו הרשעה דורו של הפלגה:
(ו) נעלם ממני כעת פתרון התיבה הזאת וענינה:
(ז) ר"ל על שניערו חטא אדם הראשון "עור "בעין:
(ח) אתון פ"ר הן הדינים דמנצפ"ך, כנודע בגימטריא פר, ובהחלק אותם לחמשה חלקים שוין, הם חמשה נ"ו המרומזין בויהי נועם אלקינ"ו עלינ"ו ידינ"ו עלינ"ו ידינ"ו (תהלים צ יז), והמתקתם על ידי האלף בהיתוסף לכל אחד אלף, ויתהוה מפר פר"ה, ויתהווה מספר כל אחד מהחמשה חלקים של הגבורות אל הויה, שהם שמות החסדים והרחמים ויתמתקו הדינין. וז"ש נעים זמירות (תהלים קיח כז) "אל "הויה ויאר "לנו, כן הוא במקובלים, ויתהווה מפר "פרה. ובאפשר הוא גם כן סוד הה"א שניתוספה לאברהם אבינו איש החסד, ויהי רצון שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו, ושיעור הדברים בכאן שאדם הראשון הגביר הדינין דפ"ר על ידי תגבורת העי"ן, ונעשה "עפר, בסוד כי "עפר אתה (בראשית ג יא), ואברהם אבינו תיקן הה' גבורות על ידי הוספת הא', וביטל תגבורת העי"ן והמתיק הה"א גבורות דפ"ר, ונעשה בסוד "האפר, נ"ל:
(ט) ור"ל על ידי המסרו את נפשו וגופו על דבר כבוד שמו, נתבטל החומריות של זוהמת הנחש שנמשך כתנות "עור משכא דחוויא, ונעשה גופו ספיריי:
(י) בא בדרך זה לפרש הפסוק "על "כן יאמר כנמרוד גבור וכו':
(יא) "על גימטריא ק'. (יב) ר"ל במלת על נרמז זה גם כן, שנחסר ל' מן ע', (יג) כן אמרו רז"ל אצל השבטים שנאמר במקצתם "על "כן קרא שמו לוי, "על "כן קראה שמו יהודה, אמרו רז"ל כל מקום שנאמר על כן מרובה באוכלסין, וקאמר הרב לדרשא גם בכאן שנאמר "על "כן עברתם "על וכו' אצל אברהם, לרמז ריבוייו באוכלסין, שאותן הל' אומות שנחסרו בהפלגה נשלמו באברהם, וכן ע' נפש לבית יעקב (בראשית יא כז) מנין כל הע' אומות, ונרמז בתשובת המלאכים לאברהם "כן תעשה כאשר דברת, ר"ל "כן "תעשה השבעים אומות בגימטריא כ"ן, "כאשר "דברת, שאמרת כי "על "כן עברתם, ולזה נרמז "על "כן מרובה באוכלסין:
(יד) הנה התחיל הרב לפרש הפסוק "על "כן, ועתה השלים דבריו והקדים הקדמה ידועה, גלגול נמרד הוא סנחרב, והוא יהיה גו"ג לעתיד שיעלה בדעתו להלחם על ה' ועל משיחו, כמבואר במזמור למה רגשו גוים, ודרשו חז"ל על גוג ומגוג. ובזה יבאר בכאן הפסוק "על "כן על נכון:
(טו) ר"ל שבכאן מפורש שני מיני עונש, דהיינו כי שם "בלל ד' "שפת "כל "הארץ היינו הבלבול, "ומשם "הפיצם היינו הניפוץ, והנה הניפוץ מפורש בקרא (בראשית יא ח) ויפץ י"י "אותם "משם, והבלבול אינו מפורש. אך הבלבול היה אחר כך בדורו של סנחרב שהוא גלגול נמרוד, ואז נתבלבלו כל האומות:
(טז) כמבואר בפסוקי מלכים "פול מלך אשור:
(יז) אינו מבואר כל כך בגמרא, רק שזה מבואר בחלק שרצה הקב"ה לעשות חזקיה למשיח וסנחרב גוג ומגוג, ומבואר שם גם כן שכמנין החיל שבאו עמו, כן יבואו עם גוג לעתיד, מבואר מזה שיש לו התייחסות עם גוג:
(יח) ר"ל שיעור הכתוב "על "כן, שפגמו בחטא אדם הראשון ובשיעור קומה שהוא מאה אמה כנרמז בתיבת על, וגם כן חסרו על ידי זה ל' אומות מן ע' כנרמז גם כן באותיות "על, וגרמו ע' קליפין לע' אומות כנרמז בתיבת "כן, יאמר ר"ל בשביל זה "יאמר לעתיד "בספר "מלחמות י"י, ר"ל במלחמת גוג ומגוג, שהוא הוא נמרוד הרשע יאמרו אז כנמרד גבור ציד לפני ד', ר"ל יאמרו זה הוא כמו נמרד שמרד בהש"י ובאברהם עבדו, כן גוג ומגוג "נוסדו "יחד "על "ה' "ועל "משיחו:
(יט) "כי בגימטריא ל', נ"ל:
(כ) שוב חזר הרב והוסיף ביאור שגו"ג לעתיד הוא מדור הפלגה גלגול נמרוד, על כן כמו שאברהם נלחם ונצח ארבע מלכים ונעשה עפר שלו חרב, כן יהיו גם כן לעתיד בימי משיח, כדאיתא בפרק חלק דף ק"ט במעשה דנחום איש גם זו, שאמר אליהו אל הקיסר על הכלי עפר שמילאו הגנבים, דילמא האי עפרא מעפרא דאבוהון אברהם, מוכח מזה ששמור גם כן לדורות "עפר כמו "עפר דאברהם, ועל כרחך יצטרכו זה למלחמה לעתיד:
(כא) נ"ל דאתיא בגזירה שוה "גוים "גוים, כתיב הכא (בראשית יד א) ותדעל מלך גוי"ם, וכתיב התם למה רגשו גוים, מה הכא היו ארבע מלכיות, אף התם ארבע מלכיות, ובדרשות דאגדה אדם דן גזירה שוה מעצמו, עיין באור החיים שכתב כן. (כב) הוסיף הרב לבאר ענין בפני עצמו איך נמרוד נתגלגל בסנחרב והוא יהיה גוג לעתיד, וכמו שאברהם עמד נגד נמרוד, כן עמד חזקיה נגד סנחרב, ומשיח יעמוד נגד גוג. על כן אלו השלשה דהיינו "אברהם "חזקיה "משיח בדרגא חד סלקי, והם דומין זה לזה כאשר יתבאר:
(כג) הענין הוא כמו שהרשעים הללו באו להזדווג דוקא לפטרונו של עולם בלי אמצעי, רק כוונתם על הש"י לבדו, על כן העמיד הש"י אנשים שדבקו בהש"י לבדו בלי אמצעי, דהיינו שלא היה להם רב, נ"ל. (כד) בא לפרש כי הניחא אלו הג' אברהם חזקיה משיח, אבל איוב מה עבידתיה, לזה מפרש כי איוב נדמה לזה בזה, להיותו כי גלגול תרח "אבי "אברהם וכו' כמו שיתבאר:
(כה) הוסיף הרב הנך תיבות "אבי "אברהם, להורות דגם תרח להיותו "אבי אברהם לכבודו שבשרו הש"י שיעשה תשובה, ובשביל אברהם זכה לכל זה, כי הוא בעצמו היה עובד צלמים, רק שבזכות אברהם גרמה לו, על כן אותו ענין ממש שהיה לאברהם, אירע לתרח בגלגול שני דהיינו איוב, שלא היה לו רב:
(כו) ע"ץ ר"ת עובד צלמים:
(כז) ר"ל גם אברהם נרמז בעץ שתיקן חטא אביו שהיה עוב"ד צלמי"ם:
(כח) ר"ל בתיבת על פלג"י מים, שהציפו המים ל' אומות מן ע':
(כט) הנרמזין בפסוק דלעיל בעצת רשעים הם דור הפלגה, ובדרך חטאי"ם הם אנשי סדום שנקראים חטאים, שהן הן גלגול דור הפלגה, כמ"ש הרב לעיל בסוד הכתוב (בראשית יט ד) ואנשי העיר אנשי סדום:
(לא) "יתן "בעתו, ר"ת י"ב. והנה נרמזין בפרי, כמו הפרי שאינו עומד לעולם רק בעתו ואחר כך נופל מן האילן, כן הוא ישמעאל ביבוש קצירה תשברנה במהרה בימינו:
(לב) נרמז בעלין, כמו העלים שאינם נופלים כולם מן העץ השתול על פלגי מים, והגם שנופלין מקצתן אבל לא כולם, כמו כן זרע יצחק מקצתן נופלין הם זרע עשו, אבל זרע יעקב יעמדו לעולם:
(לג) בני קטורה נרמזין בכל אשר יעשה, הם אותם המוגשמים מעולם העשיה, גם באלו יצליח יותר משאר האומות, כמ"ש במדרש (ב"ר פס"א ה') זמר"ן (בראשית כה ב) שהיו מזמרין בעולם, יקש"ן שהיו מתקשין בעולם:
(לד) ורמז לא כ"ן, שלא היו במספר כ"ן, כ"ן היינו ע':
(לה) עתה סיים הרב דבריו למה היה איוב בדומה לאלו הג' שלא היה להם רב, לזה קאמר שהיה אברהם דיוקן תרח אביו, ותרח נתגלגל באיוב, לכן נדמה בזה איוב לאברהם, ועיין מ"ש לעיל:
(לו) כן הוא בדברי רז"ל שאיוב היה בן יבמ"ה, ונרמז בהתחבר פרשת וישלח לוישב (בראשית לו מג) אדום וישב יעקב בארץ (בראשית לז א), ר"ת איו"ב. יעקב בארץ מגורי, ר"ת יב"ם, וידוע שעל ידי היבום מתגלגל נפש המת בעולם לתקן אותו כנודע:
(לז) ר"ל בדעת עצמו ולא מפי רב:
(לח) ר"ל סוד הפסוק טוב שכן קרוב מאח רחוק, מא"ח ר"ת "משיח "אברהם "חזקיה, הם אחים קרובים. ובקליפה מא"ח רחוק, "משחית "אף "חימה. והג' צדיקים הנ"ל מבטלים ג' כוחות הקליפות הנ"ל:
(לט) זה הוא ענין בפני עצמו, שבא הרב לפרש שענין "הצלם בבקעת דורא, היה דוגמת דור הפלגה שהיה גם כן בבבל, ושם העמיד גם כן את הצלם:
(מ) כן דרשו רז"ל שהש"י הצביר עפרו של אדם הראשון מכל העולם, ומבבל נברא עגבותיו שהוא מרובה בבשר, על כן בבל עמוקה מאוד. והרב ז"ל הראה פנים לדברי רז"ל בדבר החכמה, להיות ידוע שעל ידי העגבות נדחה המותרות מן הגוף שהוא חלק הס"א, משום הכי נקרא בבל "שנער, ששם ננערו כל הקליפות והבן, על כן בבל היה מוכן מאז למכשול לרשעים, עד עת בוא הצדיקים לברר הניצוצות הנידחות ולהוציא בלעם מפיהם, וישארו רק מותרות שלא יצלח כנודע, והבן:
(מא) ר"ל להיות המקום הזה מקום מוכן להתעוררת הס"א, והם רודפים תמיד לבלוע ניצוצות קדושות להחיות את נפשם, והם מחטיאים בשביל זה את האדם, על כן במקום השראת הקליפות ביותר, שם יש יותר מובלעים ניצוצות, וגם מבראשית כן הוא כנודע להמבינים בסוד מעשה בראשית ענין ז' מלכי אדום, ובענין בניית העולמות וחורבנן, כדי שיהיה עולם הנסיון שיוכלו הצדיקים לעבוד עבודת משא ועבודת מתנה, להוציא ניצוצות הנידחות מתוך עמקי הקליפות, ויצטיירו בציור למלך הכבוד:
(מב) סגולת התורה שבעל פה על ידי הפלפול והיגיעה בה, לשבר כח הקליפות ולהוציא בלעם מפיהם היינו ניצוצות הקדושה, ולעשות ע"ז ציור למלך הכבוד היינו קישוטין לשכינה הכלה העליון, "הלכה אותיות ה' "כלה, ולכן עיקר תורה שבעל פה בבבל להוציא ניצוצות הנידחות משם אל הקדושה, ולכן תבין שנקרא הש"ס תלמו"ד בגימטריא ת"פ, לבטל הקליפה נוק' היא לילית עם ת"פ מחנותיה הבולעת הניצוצין, ועל ידי העסק בהלכות שבש"ס, מבטלין כוחותיה כנודע:
(מד) כי מצרים הוא מקום העכור ביותר כי נקרא ערות הארץ (בראשית מב ט) והבן, על כן שם היו מובלעים ביותר ניצוצות קדושות, על כן המתנגד הראשון למשול כנגדם, היה יוסף שהוא בקדושה אות ברית קודש, ונתנסה בדבר ערוה וקידש שמו ית' ולא פנה אל רהבים, והדברים עתיקין אין כאן מקומם:
(מה) לכאורה אינו מובן מה שאמר "התהלך דייקא, ואפשר יש ליישב כונתו מדלא קאמר "לך בארץ רק "התהלך, על כרחך התהלך הוא פועל יוצא לאחרים, ר"ל עשה הילוך לאחרים דהיינו לנצוצות הנדחים בארץ. ולולי דמסתפינא הייתי אומר דתיבת "התהלך הב' מיותר, וצ"ל "התהלך בארץ דייקא, וכוונתו לדייק תיבת "בארץ, הניצוצות התקועים בארץ, והבוחר יבחר:
(מו) ר"ל שהש"י אמר לו כי גר יהיה זרעו בארץ מצרים להוציא משם ניצוצות הנידחות, כמו שבאחרית הימים בגלות בבל יוציאו מבבל הנצוצות התקועות לשם:
(מז) "אביי "ורבא, פלפול הש"ס נקרא בשם הויות דאביי ורבא (עיין סוכה כ"ח ע"א), כי הם עיקר תורה שבעל פה שבש"ס, יעויין שורש נשמתם בכתבי האר"י ז"ל. ונ"ל הקטן כי על כן הלכה רווחת בישראל מאביי ורבא ואילך הלכה כבתראי, ועדיין צריכין אנו למודעי. והנה נרמז בכאן רבא ולא אביי, כי ברוב פעמים הלכה "כרבא זולת יע"ל קג"ם (קידושין נ"ב ע"א), והוא סוד אדמגרמיתו "גרמי בי אביי וכו', (ב"ב כ"ב ע"א), "גרמי בגימטריא "יעל "קגם, כן איתא בספר חמ"צ:
(מח) ר"ל בחינת "יסוד "צדיק, כי כשמעלים ניצוצות הקדושים, על ידי זה יתהווה היחוד למעלה ומשם יושפע שפע קדוש להררי ציון וירשלים. ועוד יש דברים בגו, ושמתי מחסום לפי:
(מט) יסוד דדכורא נקרא ציון, ועיין במאורי אור:
(נא) "איש נקרא היסוד, כי הוא עיקר האיש ובו יוכר בין איש וכו', וכבוד אלקים הסתר דבר והש"י יכפר בעדינו, עד כה הגיע דברינו לפרש דברי הקדוש בפרשת נח, ברוך הנותן ליעף כח:
בארות עמוקים פרשת לך לך
(א) כן דרשו רז"ל מדברכו את דוד ויגדל השם את כסאו מכסא אדוני (מלכים א' א לז), דהיינו בשעה שהמליכו את שלמה, דרשו רז"ל בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו:
(ב) דבשלמא בלא זה הייתי אומר דהש"י הודיע לו האמת שיהיה כן, אך מדחזינן דכוונת הש"י היה בכאן להבטיחו בשורות טובות, ואחר כך לצעורי בא בהודעתו זאת בכאן, על כרחך צריך לומר דגם זה היה בשורה טובה, שלא יהיה החתימה ביצחק ויעקב:
(ג) איש תם, מתרגמינן גב"ר שלי"ם:
(ד) כך הוא הפירוש של יוש"ב אהלי"ם הנאמר ביעקב, שהיה יושב בין אהל אברהם ובין אהל יצחק, וכך הוא בגבהי מרומים מדת יעקב הוא תפאר"ת, ממוצעת ומכרעת בין חסד וגבורה שכנגדן אברהם יצחק:
(ה) אל הוא חסד, אלקים הוא מדת הדין גבור"ה, והי"ה הוא רחמים תפאר"ת, אם כן אלו הג' שמות הם חסד גבורה תפארת, ג' רגלי המרכבה שכנגדן אברהם יצחק ויעקב, ויקרא אר"ץ הוא מלכו"ת רגל רביעי שבמרכבה, ואלו הג' מדות חסד גבורה תפארת, שהם הג' יסודות הרוחניים מים אש אויר, משפיעים וביסוד הרביעי מלכות שהוא יסוד עפר הרוחניי:
(ו) הוא סוד הפסוק (בראשית ב ה) כל שי"ח השדה טרם יהיה באר"ץ, כי ג' פעמים ק"ו בגימטריא שי"ח, הם המשפיעים באר"ץ מלכו"ת, והבן:
(ז) מלכות נקראת כוס של ברכה, צריך ג', הם ג' רגלי המרכבה הנ"ל חסד גבורה תפארת, ג' יסודות אמ"ש המשפיעים ביסוד העפ"ר כנ"ל:
(ט) ר"ל על כן גם כאן אמר לו הש"י שיהיה החתום באברהם שהוא מדת החס"ד, סוד וימינו תחבקני הנ"ל:
(י) ר"ל ונמצא שהוא הכל בשורה טובה והבטחה, הגם שהתחלת השפעה הוא מג' מדות חסד גבורה תפארת, עם כל זה הכל הולך אחר החתום, והחתום יהיה רק בחסד מדת אברהם, והבן:
(יא) ר"ה דף י"ז ע"ב רב הונא רמי, כתיב צדיק י"י בכל דרכיו, וכתיב וחסיד בכל מעשיו, בתחיל"ה צדי"ק (פירש רש"י צדיק במשפט אמת), ולבסוף חסי"ד (פירש רש"י חסיד נכנס לפנים מן השורה):
(יב) ר"ל ולזה הוא בשורה טובה גם כן לאברהם, שמתחילה יהיה ההנהגה גם בבחינת אלקי יצחק ויעקב, שהוא די"ן במשפט אמת, והחיתום יהיה רק בבחינת אלקי אברהם חס"ד, חסיד בכל מעשיו:
(יג) הן ג' עמודים שאמר שמעון הצדיק באבות (פ"א מ"ב) שהעולם עומד עליהם, תור"ה עבוד"ה גמילו"ת חסדי"ם. והנה אברהם תיקן עמוד גמילות חסדים, שידוע שהיה מכניס אורחים והיה מתחסד עמהם:
(יד) עבודה הוא קרבנות, והנה יצחק הקריב את עצמו על גבי המזבח:
(טו) היה איש תם יושב אהלים בבית מדרשו של שם ועבר, ומעולם לא פסקה ישיבה ממנו, ואת יהודה שלח לפניו (בראשית מו כח), לקבוע לו בית המדרש במצרים כנודע מרז"ל (ב"ר פצ"ה ג') :
(טז) כי עבודת הקרבנות בטלה, וגם התורה נמסרו רזיה לחיצונים, ואי אפשר לעסוק בה כראוי מחמת עול הגלות. אבל גמילות חסדים הוא בכל עת ובכל רגע בכל דבר ובכל מקום ובכל זמן, ועיין בב"י ריש חו"מ שכתב דבתורה וגמילות חסדים אי אפשר לעסוק בגלות וראוי (אולי שצ"ל כראוי), והוא היפך דעת הק' המחבר בכאן:
(יז) שלא יתבטל גם בזמן הגלות, ויתקיים העולם על ידי זה העמוד:
(יח) דקדק לפרש באריכות, כי הנה הקושיא במקומה עומדת לפי זה דצעורי קא מצער ליה, לזה פירש דהוכרח הש"י להודיע, כדי שלא יתרעם אברהם אחר כך הלא הבטחתנו על כל הג' עמודים, וממילא בעת ההפסקה בעולם הזה יתרעם אברהם. לזה פירש לו השי"ת תיכף והיה ברכ"ה, בך חותמין ר"ל עמוד שלך יתקיים לעולם, דממילא ישתמע דאינך לא יתקיימו לעולם, וממילא לא יתרעם אברהם:
(כ) ולא יקשה לפי זה דצעורי קא מצער ליה, כי הנה זה הוא הבטחה אחרת שיהיו בכל דור צדיקים כמותו המתנהגים בחסד ומתחסדים עם באי עולם, ומתפללים גם כן עבור הרשעים כמוהו שהתפלל אפילו על אנשי סדום, והוא הבטחה גדולה שזה מן ההכרח יהיה שיהיו צדיקים המתנהגים (בחסד), אבל אינו מן ההכרח שיהיו צדיקים נוהגין בדין דוקא עם דלת העם לומר ימחו על קדושת שמך (שבת פ"ט ע"ב), רק מן ההכרח לצדיקים לבקש להם זכות:
(כא) כן הוא במדרש שיר השירים, תשורי מראה אמנה, זה אברהם שכתוב (בראשית טו ו) והאמין בד', מרא"ש שני"ר, זה יצחק, מה זה השניר שונה את הניר, (נ"ל שצ"ל שונא את הניר, ודרש שני"ר ב' תיבות שונא ני"ר, ועיין במתנות כהונה שפירש שאותו הר אינו מקבל חרישה, ועיין שם גירסא אחרת בשם הילקוט), כך לא נתנסה יצחק אלא בנסיון אחד דהיינו בעקידה), נ"ל:
(כב) וחרמון זה יעקב, מה חרמון (ר"ל מצודה שצודין בה עופות או דגים), זה כל טובו נתון בזוטו (פירוש בתחתיתו), כך כהונה לויה מלכות מיעקב:
(כג) ר"ל שנקרא בפסוק רא"ש אמנ"ה, אף על פי שגם יצחק נקרא רא"ש שניר, עם כל זה אברהם הוא הראש הראשון. וז"ש יומא קדמאה דכליל תרין יומין, כי באינך תרווייהו כתיב חד ראש, מרא"ש שני"ר וחרמו"ן, כי אברהם הוא הראש הראשון יומא דכולהו בן בכור, מדת החסד דכלול מכולהו יומין, וז"ש (כה) והוא כלול ר"ל מכולן, ר"ל מכל ז' ימי הבנין, כי לו משפט הבכורה כידוע מיום הראשון (חסר תיבה) ויום הראשון דחג כמבואר בזהר ומקובלים. והנה הוא גם כן הבטחה גדולה לאברהם הבטחה בפני עצמה שיהיה הוא כלול מג' רגלי המרכבה, כי לו משפט הבכורה למנות לכל באי עולם, מה שאין כן באינך שהם מתנהגים בדין והלכה כדברי המזכה הכלול מכולם, ולא תענה על ר"ב כתיב (שמות כג ב, סנהדרין י"ח ע"ב) :
(כו) סיפא דפסוק ותתן לי מג"ן ישעך קא דריש:
(כז) לכאורה צ"ל הכוונה אין בפרט אלא מה שבכלל, וכן צריך לדחוק ולפרש דהפרט מסכים אל הכלל, נ"ל:
(כח) ר"ל כל אחד בפני עצמו:
(כ"ט) ר"ל דודאי כשיגיע זמן גאולה האחרונה, יקימם כולהו ביחד, מה שאין כן בגאולות הראשונות, היה מספיק אחד:
(ל) ר"ל וזה על דרך האמור למעלה שאברהם הוא כלל כולם ביחד, וזה הבטחה גדולה שגם הגלות האחרון שצריכין זכות גדול, יכלול הש"י זכות שלשתן יחד להביא הגאולה לבני בניהם:
(לא) זה ענין אחר בפני עצמו, התחיל לפרש התחלת הפרשה כפל ל"ך ל"ך, ומפרש המדרש רבה שגם כן כוונתו לתרץ ל"ך ל"ך, ומפרשו על פי הקדמה מהרב המורה:
(לב) הג' דיעות הם כך, הדיעה הא' הוא שאומרים שאין הש"י משגיח כלל בתחתונים, כי הוא נעלה ומרומם מאוד, ולפי מעלתו ורוממתו אין זה כבודו להשגיח בשפלים. דיעה הב' אומרים שהוא משגיח בתחתונים, אך על דרך כלל לקיום המינים, אבל לא על פרטות האישים, ושני הדיעות האלו הם אפקורסות לא כאלה חלק יעקב, ועיין ביטולם במורה ובחובות הלבבות ובשאר ספרי קודש. והדיעה הג' הוא דעת תורתינו הק', שהש"י משגיח בכלל ובפרט בפרטות אישי המין, והוא אמונת התורה לאיש הישראלי, וזה כל האדם:
(לג) זה הענין מבטל דעת הידיעה הא', שאמר שהש"י נוקם מהעוברים על רצונו, וזה מורה השגחתו ית':
(לד) מתיבת הופי"ע, מורה שוהא מופיע לפרטיות המין העובר על רצונו ית':
(לה) ר"ל שהיה מעיין להשיג אם יש השגחה בתחתונים, והיה עובר ממקו"ם למקו"ם רצה להשיג אם גם בפרטיות יש השגחה:
(לו) ר"ל שהיה חושב באפשר זה כבודו ית' שלא להשגיח בתחתונים, כי הוא נעלה ומרומם מאוד ונבדל מהגשמיים כדעת הדיעה הא':
(לז) בכאן התחיל להביא ראיה לפירושו שהיה אברהם מחשב ומתבונן בזה הענין, דהנה אמר בעת לקיחתו מבית אביו היה נקרא אלקי השמים, כי אז היה מסתפק דילמא אינו משגיח בשפלים רק בצבא מרום:
(לח) "ירד דייקא, כי אדרבה במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו (מגילה ל"א ע"א), וזה כבודו להשגיח בתחתונים, ועיקר הבריאה להיות לו דירה בתחתונים:
(לט) ר"ל יעקב היה בידיעה ברורה אצלו שיש ה' "במקום "הזה, דהיינו שמשגיח בשפלים בדרך כלל לכל המין:
(מ) ר"ל על פרט המין לאישיהם, דהיינו הדיעה הב':
(מא) ר"ל "ואנכי, דהיינו שיש השגחה עלי לבדי שאני פרט במין, זה לא ידעתי:
(מב) ר"ל זהו הכוונה גם לכאן במדרש שאמר לשון "ממקום "למקום, שהיה מתבונן אם הבירה הוא בלא מנהיג כלל, דהיינו שאינו משגיח כלל בשפלים, וגם היה עובר "ממקום "למקום להתבונן אם משגיח בכל פרטיות המקומות כל אחד בפני עצמו:
(מג) התחיל לבאר המדרש תשובת הש"י אליו אני הוא בעל הבירה, שאני משגיח בשפלים:
(מד) ר"ל כי הם דהיינו בעלי הדיעה הא' אשר יומרוהו למזימה (תהלים קלט כ), ר"ל שמרוממים את הש"י בפיהם, שאומרים שאין זה כבודו ית' להשגיח בשפלים, ובאמת היא מזימה ושבע תועבת בלבם, כי בהפקרא ניחא להם שאומרים לית דין ולית דיין בעולם הזה תיפח רוחם, על כן אמר הש"י אני הוא:
(מה) "עליו דייקא, וזהו מבטל דעת הדיעה הב' שאומרים שאינו משגיח בפרטים, מדחזינן דהש"י משגיח על הנהגתו, הלא הוא פרט איש אחד מאישי המין:
(מו) עתה התחיל לפרש למה אמר המדרש זה המשל בכאן על "לך "לך, כי רצונו לפרש תיבת "לך "לך, והוא להיות שהיה אברהם מסתפק בענין ההשגחה, ואימת לו הש"י אמיתיות השגחה שמשגיח בשפלים גם בפרטות האישיים ובפרטות המקומות מקום ומקום לבדו. וז"ש לו "לך "לך, ר"ל תלך מאיצטגנינות שלך שאתה רואה, אברם אינו מוליד אברהם מוליד, הרי בזה תראה השגחה בפרטות האישיים:
(מז) ר"ל זה פירוש על תיבת "מארצך, ר"ל שגם תלך "מארצך רק תלך לארץ ישראל, ושם אעשך לגוי גדול, הרי יתאמת לך השגחה בפרטיות המקומות:
(מח) במדרש דרש הפסוק הזה על אברהם "אחות "לנו "קטנה, זה אברהם שאיחה את כל העולם, "ושדים "אין "לה, לא היניקוהו לא מצות ולא מעשים טובים, עיין שם במדרש פרשה זו כל הענין:
(מט) המחבר הק' רוצה לפרש הפסוק הזה בדרך הפשט על שרה, כמו שביאר אחר כך והדרשה תדרש:
(נ) ר"ל "אחות "לנו "קטנה, ר"ל לנו עם ישראל שייכה אחות הקטנה, דהיינו שרה שהיתה קטנה וצעירה מאחותה מלכה:
(נא) חז"ל דרשו "יסכה זו שרה, שהיתה סוכה ברוח הקודש, ולמה לא קראה מקודם לכן יסכה, לזה אמר הק' המחבר לפי דרכו שמכאן נשמע שהיתה סוכה ברוח הקודש, דהרי נחור היה אבי מלכה ואבי וכו', הרי שהיתה מלכה גדולה ממנו, ולמה לא לקח אברהם הגדול את מלכה ובירר את שרה, לפי שהבין שסכתה ברוח הקודש לקחה:
(נב) הגם שהיתה קטנה:
(נג) חז"ל דרשו על פסוק ותהי שרי עקרה אין לה "ולד, מיתורא דקרא דרשו אפילו עיקר מטרון לא היה לה, דהיינו האם והמטרון שהולד מונח בתוכה לא היה לה, והנה אשה כזאת היא איילונית ועקרה גמורה, ולא תלד לעולם בטבע, ומסימנה היא שאין לה שדים נכונו כדרך הנשים. וזה שדרש גם בכאן לראיה שסכתה ברוח הקודש, ובשביל זה לקחה אברהם דהרי היתה קטנה, והיה לו ליקח מלכה הגדולה. זאת ועוד אחרת "ושדים "אין "לה, דמורה שלא היתה לה עיקר "מטרון, והרי היא איילונית גמורה, אלא על כרחך שסכתה ברוח הקודש:
(נד) וסכה אברהם בצדקתה שבודאי יהיה לה בנים, דלמה זכתה לרוח הקודש, על כרחך בשביל צדקתה, ובודאי יעשה לה הש"י נס:
(נה) בא המחבר הק' לפרש פירוש אחר לדרוש על שרה אחות לנו קטנה, למה קראה "קטנה. והקדים לפרש הפסוק ותהי שרי עקרה:
(נו) דייק "אין "לה "ולד, ר"ל שיהיו מיוחס אחריה ולד בעולם הזה, מה שאין כן נשמות ילדה, וכן הוא מדוקדק ושרי אשת אברם לא ילדה "לו דייקא, אבל ילדה למעלה נשמות. וזהו את הנפש אשר עשו בחרן (בראשית יב ה), שילדו נפשות כל ימי היותם בחרן:
(נז) רצ"ל שהוא אות עולם הבא, על כן אין לה שדים המניקים ולדות עולם הזה, וגם כדלעיל שמורה שלא יהיה לה "עיקר "מטרון, הצדיק לתולדות עולם הזה להיות שמה שרי ביו"ד, שלא הולידה רק בעולם הנשמות:
(נח) כמו שאמרו רז"ל שגלף לה הקב"ה "עיקר "מטרון כמו בריה חדשה:
(נט) כי "עיקר "מטרון הוא עיקר התולדה לנקבה, ועל זה מרמז אות ה' המורה על נקבה כידוע, והוא סוד הכתוב (בראשית מז כג) ה"א לכם זרע, מאות ה' באה הזרע, כי הוא סוד התולדה:
(ס) הביא ראיה שמאות ה' באה התולדה, והביא ראיה מרות שנתן לה השם זרע "מלכות:
(סא) ר"ל שאמרו רז"ל שנתגיירה לקיים "תורה, מהיכן נשמע זה מפסוק "ורות "דבקה "בה, אך הכוונה "ורות, ר"ל אותיות רו"ת דבקה בה', הרי "תורה שהיא תו"ר ה', כי גם תו"ר נקרא תורה שבעל פה מדת נוקבא, וכן הוא בזהר במדבר (ח"ג ד' ע"ב) תור"ה תורה שבכתב, תו"ר דא תורה שבעל פה:
(סב) בדרך הנ"ל פירש המחבר בסוף הנצנים נראו בארץ, ומפרש הנצני"ם היינו הצמיחות של הזרעים, דהיינו בנים נראו בארץ, אימתי בשעה שקול התו"ר:
(סג) היינו ה' תור נשמע בארצינו, ובכדי שיהיה לראיה שתיבת תו"ר היא גם כן כינוי למלכו"ת שמשם קבלת הריון לנוקבא, מביא לראיה הפסוק ובהגיע תור:
(סד) אסת"ר, וכבר ידוע כי אסת"ר היתה מרכבה למלכו"ת, בסוד הכתוב (אסתר ה א) ותלבש אסתר מלכות. והנה נכתב אצלה תו"ר, נשמע מזה דתו"ר היא סוד מלכו"ת, ובהצטרף הה' היא תור"ה. וזה סוד ורו"ת דבקה בה', לעשות הכנה לזרע המלוכה שיבוא ממנו. כן בכאן אצל אברהם ושרה הה', סוד הריון הנקיבה שניתנה לשרה:
(סה) בא לפרש כיון שפירשנו אסת"ר היא סוד המלכו"ת, האיך יתפרש בת אביחי"ל. ומפרש הק' אבי חי"ל, אבי חיל הוא חכמה אב"א, שהוא א"ב על כל החי"ל, דהיינו כל שיעור קומת האצילות, וידוע דאבא יסד ברתא הוא מלכות דמשם איתגזרת, כנודע להבאים בסוד ה', על כן קרא לאסת"ר (מלכות) בת אביחי"ל:
(סו) הביא ראיה לדבריו מפסוק מלא ה' בחכמ"ה (אבא), יסד אר"ץ (כינוי למלכו"ת ברת"א):
(סז) ר"ל ולזה להיות שהשפעת הנוקבא לזרע בא מבחינת אב"א, על כן כשניתנה לשרה כח ההולדה, ניתוסף לה גם כן ה"ה, ואז היה נקרא אב המון כמו אב"י חי"ל באסתר:
(סח) עד הנה פירש הפסוק אחות לנו קטנה ושדים אין לה, עתה מתחיל לפרש שאר הפסוק מ"ה נעשה לאחותינו, ואמר הנה אברם היה נקרא, ולא היה בו משם מ"ה רק המ"ם, וכעת נתוסף בו ה"ה, נשלם בו שם של מ"ה שהוא כח השפעת הדכורא, כנודע ששם מ"ה היא תפאר"ת זעיר אנפין דכורא. וז"ש אברהם י"י אלקים מ"ה תתן לי:
(סט) ר"ל שם מ"ה בגימטריא אד"ם, הוא סוד התפאר"ת דכורא כמו שפירשתי:
(ע) ר"ל גם תפארת אד"ם (זעיר אנפין), לשב"ת בי"ת (בי"ת הוא סוד המלכות נוק' דזעיר אנפין), ועל ידי זה היחוד בעליונה בגבהי מרומים נפקדו אברהם ושרה, שהיו בעולם הזה דוגמת האורות העליונים:
(עא) הכוונה ובן משק בית"י, כמ"ש לעיל דבי"ת יכונה לנוקבא, ונוקבא הוא סוד שם ב"ן, זה סוד "ובן משק "ביתי, ר"ל הבית שלי הוא סוד השקאה משם ב"ן, והבן:
(עב) כמ"ש לעיל מסוד הה' יבוא לכם הזרע, והוא סוד אלה תולדות השמים וארץ, (כי תולדות אברהם ושרה הם עיקר קיום שמים וארץ, "בהבראם בה' בראם. וגם כן לזה הדרך יצדק גם כן דרוש רז"ל תולדות:
(עג) שמים וארץ בהבראם, שנברא להם תולדות מחדש הם עיקר מטרון, בהבראם (עד) באברהם כמו שדרשו רז"ל, והכוונה כשנקרא "אברהם שאז נשלם בו שם המ"ה):
(עה) עתה סיים הפסוק הנ"ל שהתחיל לדרוש, ובקיצור נחזור פירוש כל הפסוק לדעת המחבר היא כך, "אחות "לנו "קטנה זו שרה, שהיתה קטנה ממלכה אחותה, וגם היתה קטנה דהיינו שהיה בה אות הקטנה, דהיינו יו"ד שהוא סוד עולם הבא, על כן "ושדים "אין "לה, הוא סוד עיקר מטרון שהוא כח תולדות (הנוק'), מה עשה הש"י מ"ה ר"ל (מ"ה), נעשה (באברהם להשפיע) לאחותינו (שרה הנ"ל), "ביום "שידובר ב"ה, ר"ל שניתוסף ה"ה סוד תולדות העולם הזה, היא ה"ה בסוד ה"א לכם זרע:
(עו) עתה מפרש מחדש פירוש אחר ושדים אין "לה, הכוונה "ושדים "אין ל"ה, ולהיות הדברים ארוכים בכתבי האר"י ז"ל תקצר היריעה, עם כל זה אעתיק לך דברי האר"י ז"ל בספר התחלת חכמה ששם מצויינים העניינים בקיצור נמרץ, וז"ל בסימן ק"ח בביאור סוד היניקה דזעיר ונוקב' מאימא עילאה, בסוד שני דדים שהם אל בימין הוא דד אחד, ה' מאלקים באמצע, ומ"י בשמאל שהוא דד שני, ואות ה' הוא צנור החלב שהוא שם אלקים, כאשר יתבאר אל הים שכל אלקים בנקיבה, ודדים הם נצח והוד שבבינה הנכנסים במוח זעיר, ומגיעים עד נצח הוד דזעיר, בדד אחד של הבינה כתוב אל, ובדד שני מ"י, וה' בצורת ד"ו ד"י באמצע, דהיינו שהצורת ה' נעשה בב' אופנים בד"ו כזה ה', ובד"י כזה ה', וזה דוד"י שעולה ך"ד, וג' מילואי ה', דהיינו יה"א, עולים י"ז שהם בין הכל מ', כמנין חלב. וזהו חלב נקבה שהוא קל, אך הזכר הוא כבד, והוא באופן זה ה"י ה"א ה"ה, שעולים ל"א. ושש אותיות וג' מילואים, הרי חל"ב. ובאלו הדדים ובזה החלב, אמא מניקת לזעיר ונוקב', עכ"ל. והנה בזה יתבאר לך שלמעלה בגבהי מרומים סוד שם אלקים בנוק', הם סוד הדדים והחלב, וכן הוא הרמז באדם התחתון שהוא חותם העליונים כנודע. והנה נודע לך בהיות השדים צומקים בהעדר החלב, הוא העדר אות ה'. וזה שפירש המחבר ושדים אין לה, ור"ל כאלו נכתב אין לה ה, או ושדים אין לה שלא היו השדים מוכנים לקבל סוד ה"ה הוא החלב, והב' דדים הם סוד אל דד ומידד כמבואר:
(עח) כבר נתבאר לך איך הוא סוד שם אלקים. ובזה נ"ל גם כן מ"ה נעשה לאחותינו, ר"ל לעשות מה במילוי כזה מ"ם ה"א בגימטריא אלקים, והבן:
(עט) המחבר הקדוש התחיל לפרש כוונת אברהם באמרו במ"ה אד"ע, שלא יפול לב בן אדם על אבינו הראשון אשר האמין בי"י, איך לא האמין כאן במאמרו ית':
(פ) ר"ל ב' תיבות במ"ה אד"ע:
(פא) מבואר שם שחשבון רד"ו היו בגלות, עבור שגרמו עשרת השבטים ליוסף הצדיק להיות ך"ב שנה במצרים, (בגלות בלי אביו, נ"ל). והוצרך להיות מדה כנגד מדה לכל אחד מהשבטים ך"ב, וכשתחשוב עשרה פעמים כ"ב הרי ר"ך, וניכו להם עשרה שנים שהיתה מכפרת מיתת עשרה שבטים במצרים, נשאר ר"י עיין שם:
(פב) מבואר שם שגם אז במצרים היה הקטרוג שילקו שבע על חטאתיהם, כמאמר הכתוב (ויקרא כו כד) והכתי אתכם גם אני שבע וכו', רק שזכות השבת עמדה להם, ובגלות האחרון גרם השנאת חנם שלא הועיל הזכות ונמסרו בגלות שבע על חטאתיהם, והנה שם חושב סך הכל אלף תק"ם, כי חושב שבע פעמים ר"ך, והמחבר הק' סובר שיש לרמז גם כן בכאן הקץ, ואין לחשוב רק שבע פעמים רד"ו, כי מיתת הצדיקים שכיפרה במצרים, הוא שכיפרה גם לדור אחרון, ואם כן ז' פעמים רד"ו הוא אלף ת"ע, ואל תתמה על החפץ מה שהקדוש משנה מדעת הזהר, כי בדבר כזה לדרוש בתורה, רשות לכל ישראל לדרוש כפי שכלו על פי הקדמות מקובלות באמיתה של תורה:
(פג) נראה דעת המחבר שלא לחשוב בחשבון הזה אותן קע"ב שנים שקודם האלף החמישי שנחרב המקדש, שזה גרם החטא הרב להקדים הגלות, והחשבון מתחיל מהתחלת אלף החמישי שהוא ב' אלפים ימות בן דוד, ואם כן אותו האלף אין לחשוב בפסוק לקץ, כי על אותו האלף נגזר כל היו"ם דו"ה (איכה א יג), הו"ד בהיפוך אתוון שהו"ד (ספירה ה"ה מחסד נגדו אלף הה'), נהפך לדו"ה בסוד והוד"י נהפך עלי למשחית (דניאל י ח), ואם כן מהראוי להיות הקץ לפי דעת המחבר ת"ע לאלף הששי, ובעוה"ר כבר חלף ועבר ואין הדבר תלוי אלא בתשובה, והנה זה עומד אחר כתלינו משגיח מן החלונות. והנה זה שאמר המחבר שביק לאלפא קמא שאין לחשבו, שעליו היה גזירה בפני עצמו כל היום דו"ה, והבן:
(פד) בזהר מפרש ע"ת, נקראת השכינה (ולהיות שמקבלת מעשרה שמות הויה ועשרה אהיה, סך הכל בגימטריא ע"ת) לעשות להויה, ר"ל לתקן ולחבר השכינה עם הויה זעיר אנפין, להיות היחוד השלם לגאולה אחרונה, ולרמז זה היה מהראוי להיות הגאולה בשנת ע"ת:
(פה) ר"ל בעת"ה הרמז ה' אלפים ת"ע, והנה המחבר כתב זכ"ו בעת"ה, וברז"ל הוא להיפך לא זכו בעת"ה זכו אחישנה. והנה המחבר באפשר מפרש בהיפך על פי דרכו, (כי רשות ניתן לדרוש כל אחד לפי שכלו), זכו בעת"ה ר"ל ה' אלפים ע"ת, לא זכו אחישנה, ר"ל אחוש לזה בכל עת וזמן אחר כך שאהיה מציץ מן החרכים, או לא זכו בעת הזאת, אז אחישנ"ה על ידי חבלי משיח בזוזי ובזוזי דבזוזי, ואם כן לפי זה אל תתמה על החפץ כי אף על פי שיתמהמה חכה לו, כי הש"י ממהר כעת את הקץ לגאלינו:
(פו) ר"ל יה"י או"ר ויה"י או"ר, גם כן בגימטריא ת"ע, (הוא סוד יה"י או"ר דא התפשטות, ויה"י או"ר דא צמצום [זוהר ח"א ט"ז ע"ב]), שכל הפסוק הוא בחק מאמרו ית', ויאמר אלקים יה"י או"ר ויה"י או"ר, על כן נרמז הגלות והגאולה, והבן ואין כאן מקומו:
(פז) ארץ נשב"ת, הכוונה להגאולה מארץ החיים יובל העליון שהוא נ' שב"ת, דהיינו שער החמשים ושבת הגדו"ל. וז"ש שמרומז אל המנוח"ה ואל הנחל"ה, ר"ל שהחשבון הזה דהיינו ת"ע, היה בעת בואם אל הנחלה, דהיינו ירושת ארץ ישראל בראשונה, שהיה הגלות ת"ל וארבעים במדבר סך הכל ת"ע, וכן בבואם אי"ה אל המנוח"ה הוא גאולה אחרונה שהיא מנוחה, כי גאולת עולם היא להם ולא יוסיף להניד עוד את רגל ישראל (מלכים ב' כא ח), יהיה גם כן בזה המספר:
(פח) וזה סוד ויוציאם מכור הברזל, ובסיפא דקרא להיות לו לעם נחל"ה, הוא אשר דברנו שגאולת מצרים נרמז בתיבת נחל"ה, וגאולה אחרונה נקרא מנוחה:
(פט) מל"ך מצרי"ם בגימטריא ע"ת, וזה שלא יתן מל"ך מצרי"ם לעלות, שעדיין לא הגיע מספר שמו:
(צ) כן דרשו רז"ל אצל יוסף וישלחהו מעמ"ק חברו"ן, מאותו עצה העמוקה מאותו צדיק הקבור בחברון:
(צא) כי אז התחיל השעבוד בעת רדת יוסף מצרימה:
(צב) בא לפרש למה נרמז הענין הזה בתורה הק' באותן תיבות עמ"ק חברו"ן, וקאי על אברהם. ובא לפרש כי תיבת עמ"ק, הוא בגימטריא ר"י שהוא בגימטריא י' שמות אהיה, חבר"ן בגימטריא ר"ס, שהוא בגימטריא י' שמות הויה, סך הכל בגימטריא ע"ת. וענין הרמז ביו"ד שמות אה"יה והו"יה הוא, כי הוצרך אברהם לתקן קלקול של אדם הראשון שחטא בשם הויה (חסר תיבה), וי' ספירות דאבא הם י' הויות:
(צד) י' ספירות דאימא, הם יו"ד דאהיה, וענין קלקל אדם הראשון והבל שהציץ בשכינה, יעויין בדברי האר"י ז"ל בליקוטי תורה:
(צה) ר"ל במה שהשליכו אותו לכבשן האש במה שלא רצה לעבוד עבודה זרה, בזה קיים בעצמו פסילי אלקיהם וכו', שהוא בעצמו היה מקודם בקלקול אדם הראשון שקלקל בעבודה זרה:
(צו) ר"ל עבור זה נקרא אדם הגדול, שתיקן חטא אדם הגדול, דהיינו אדם הראשון:
(צז) ר"ל בשם הזה הוא שם הדע"ת הממוצע בין חכמה ובינה, וביה נחתמו שמים וארץ הם זעיר ונוקב', על כן ר"ת א"ת השמי"ם וא"ת האר"ץ הוא שם הלז, ושני אותיות ראשונות הם ראשונות דאהיה, ושני אותיות אחרונות אחרונות דהויה:
(צח) ולהיות אברהם התיקון מיו"ד שמות הויה וי' שמות אהיה כנ"ל, נתבשר שיגמרו בניו התיקון במצרים, כו"ר הברז"ל בגימטריא הכי הוי, על כן נרמז עמ"ק חברון בגימטריא הכי הוי, ורמזו רז"ל בפירושו מעצה עמוקה, מאותו צדיק הקבור בחברון:
(צט) ר"ל שני שמות הויה אהיה:
(ק) זוכ"ר בגימטריא ב' שמות אלו, היינו הויה אהיה, יעוין בכוונת הרג"ל שתיבת זוכ"ר בגימטריא רג"ל, ושתי שמות אלו במילואם (קב) בגימטריא ע"ב קס"א בגימטריא רג"ל:
(קג) דהוה ליה למימר אשר עשה, דקאי על אברהם הנאמר בתחילת הפסוק:
(קד) ר"ל דלא קאי על אברהם, רק על הדורות הראשונים שקלקלו, דהיינו (קה) אב"א ובר"א, אד"ם והב"ל אשר עשו את הנפש (קו) בחרן, ר"ל בחרון אפו של עולם, זה תיקן אברהם:
(קז) ר"ל י' פעמים הויה י' פעמים אהיה, בגימטריא ע"ת:
(קח) עתה חוזר הרב לפרש מה שהתחיל, שבתיבת במ"ה א"דע נרמז הגאולה האחרונה, כי תיבת במ"ה בגימטריא הויה אה"יה, ותיבת אד"ע ר"ת אלף ד' מאות ע, אז יוריש את כל האומות:
(קט) רצה הרב לתרץ איך אפשר שבכאן רמז אברהם הגאולה האחרונה, והרי בכאן לא נזכר רק גלות מצרים. לזה אמר דמצינו שהראה לו כל הד' מלכיות, כמו שדרשו רז"ל (ב"ר פמ"ד ט"ו) בפסוק והנה אימה חשכה גדולה נפלת:
(קי) ר"ל גלות מצרים הראה לו בפרטות, כי מן גלות מצרים שהיה ע"ת שנה, נודע זה הגלות האחרון שהיא גם כן ע"ת לחננה:
(קיא) כמ"ש הרב לעיל, כי הגלות האחרון נרמז הגאולה בזמן ע"ת הנ"ל:
(קיב) ר"ל בפסוק וירד העיט על הפגרים נרמזת הגאולה האחרונה, כמו שדרשו רז"ל (ב"ר פמ"ד ט"ז) וירד העיט על הפגרים, שרצה דוד לכלות את האומות, וישב אותם אברם, שלא הניחו עד שיבוא משיח הוא דוד בעצמו שנרמז בעי"ט:
(קיג) בא לפרש ישוב"ו הנ"ה. ומפרש שר"ל ודו"ר רביעי, ר"ל בדור הרביעי ישובו הנה, ר"ל בתיבת ישובו, אז כשיהיה כמנין דו"ר דהיינו רד"ו, מה שאין כן בגלות האחרון כדמסיק שלא די ברד"ו:
(קיד) אמורי הוא עשו, כמו שדרשו רז"ל (ב"ר פצ"ז ו') בפסוק (בראשית מח כב) אשר לקחתי מיד האמרי, הוא עשו שעשה מעשה אמורי:
(קטו) רוצה לפרש פירוש אחר בפסוק ודור רביעי, על כן מקדים שאברהם ובניו היו מתקנים הג' דורות הפלג"ה אנו"ש מבו"ל, כמו שנרמז בר"ת, על כן ודור רביעי וכו', הוא תיקון דור רביעי אנשי סדום, שהוצרכו גם כן לתקן בגלות מצרים ובשארי הגליות:
(קטז) הכוונה לפרש תיבת כ"ל, דהוה ליה למימר ויקח את אלה. ורצה לפרש בזה כוונת המדרש רבה (ב"ר פמ"ד כ"א) וז"ל, ארבעה דברים הראה לו, גיהנם, ומלכיות, ומתן תורה, ובית המקדש, אמר לו כל זמן שבניך עסוקים בשתים, הם ניצולים משתים, פירשו משתים וכו'. ור"ל כל זמן שבניך עסוקים בתורה ובעבודת הקרבנות בבית המקדש, ניצולים ממלכיות ומגיהנם. ובכל הד' הדברים הללו כתיב בהן תיבת אלה. בתורה, אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל (שמות יט ו). מלכיות, (דברים כח סח) והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות ואין קונה, (דברים כח סט) אל"ה דברי הברית וכו'. במקדש, אל"ה פקודי המשכן משכן העדות (שמות לח כא). גיהנם, אלה לחיי עולם ואל"ה לחרפות ולדראון עולם (דניאל יב ב), נ"ל. וזהו שדרש המדרש אלו ארבעה דברים, על הפסוק והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האל"ה, וכוונתו על ענייני אל"ה הנ"ל, וכוונת הרב הק' לפרש בכאן תיבת כ"ל, דמשמע ריבוי, ואין ריבוי פחות משלשה, כי מיעוט רבים שנים, וריבוי שלשה כנודע. על כן בא לפרש על כל אחד, שיש בהם ג' פעמים אל"ה, כאשר יבוא בביאור לקמן האיך יתואר בתורה ג' פעמים אל"ה:
(קיז) במדרש (ב"ד פמ"ד י"ד) אף עשירית האיפה הראה לו (שהוא מנחת עני), נאמר כאן ויקח לו את כל אל"ה, ונאמר להלן (ויקרא ב ח) והבאת את המנחה אשר יעשה מאל"ה לי"י. והנה בענייני הקרבנות לא הוצרך הרב לפרש כמה ענייני אל"ה, כי מבואר הוא שכמה מיני קרבנות הם, שכולם הראה לו:
(קיח) כמבואר שם במדרש שהבאתי לעיל שתורה וקרבנות הם נגד גיהנם ומלכיות:
(קיט) ובא לפרש שגם בגיהנ"ם יש ג' פעמים אל"ה:
(קכ) וכל פתח הוא ודאי שליש מגיהנם, וענייני הגיהנם מבוארים בדברי רז"ל בגמרא:
(קכא) בא לפרש תיבת ויק"ח לגמרי, כי אותיות ק"ח הוא גיהנ"ם בגימטריא, והו' הוא חרב של מלאך המו', והי' הוא עשרה פיות:
(קכב) עתה מתחיל לפרש האיך משכחת ג' פעמים אל"ה בתורה, כי הלוחות כל לוח היה ו' טפחים אורך, ו' טפחים רוחב, הרי ל"ו טפחים. ועביין ג' טפחים הרי ג' פעמים אל"ה, סך כל לוח ק"ך פעמים טפח על טפח:
(קכג) מפרש לפי זה כוונת הפסוק אל"ה העדות והחוקים וכו', כי תיבת העדו"ת הכוונה על הלוחות, כמה דאת אמר לוחות העדו"ת. וז"ש אל"ה העדו"ת, ר"ל בלוחות שהם עדו"ת מרומז בהן אל"ה החקי"ם, וגם מרומז בהם חקי"ם, דהיינו ב' פעמים ח"ק, כי כל לוח ח"ק טפחים, וזה מה שרצינו לבאר בכוונת הרב. ומעתה לפי זה יצדק ויקח לו א"ת כ"ל אל"ה, שהנה כ"ל מרמז לריבוי שלשה אלה, וגם תיבת א"ת לרבות, ע"כ צ"ל ריבוי פעמים אל"ה. והנה הן בגיהנ"ם ג' פעמים אל"ה, ובתורה ג' פעמים אל"ה, וכן בקרבנות כמה פעמים אל"ה, ודי בזה. בזה הפיסקא בא לפרש תו ויקח לו את כ"ל אלה כנ"ל, גם מאי ויבתר אותם בתו"ך דייקא, ואגב יתורץ ויקח ל"ו דייקא, הוה ליה למימר ויקח את כל אלה:
(קכד) ז"ל המדרש רבה ויקח ל"ו את כל אלה, ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אומר שרי אומות העולם הראה לו, ר' נחמיה אומר שרי ישראל הראה לו, על דעתיה דר' יהודה קתדרין דדין לקביל קתדרין דדין, על דעתיה דר' נחמיה ששם היו סנהדרי גדולה יושבת וחותמת דיניהם של ישראל. והנה מפרש הרב הקדוש שהראה לו הקב"ה ע"ב צדיקים בכל דור, המגינים על דורם שלא ישלטו בהם הע"ב שרי אומות העולם. וזהו ויקח לו את כל אל"ה, ר"ל ב' פעמים אל"ה, שהם ל"ו צדיקים בארץ ישראל ימין המרכבה, ול"ו בחוץ לארץ שמאל המרכבה, והנה ע"ב שרי אומות העולם, הם גם כן ל"ה שרים מבחוץ מימין המרכבה וישמעאל על גביהם, ול"ה משמאל המרכבה ועשו על גביהם. והנה זרע אברהם העמוסים מני בטן דהיינו בני ישראל, הם מפנימיות המרכבה, ויש בהם בפנימיות ע"ב צדיקים, ונגדם ל"ו בארץ ישראל שהוא ימין, ול"ו בחוץ לארץ שהוא שמאל. וזהו ויקח לו את כל אלה ויבתר אותם בתו"ך, ר"ל הע"ב חלק באמצע בעצם המרכבה לימין ולשמאל, שיעמדו מנגד לע"ב שרים החיצונים של אומות העולם:
(קכה) מדת אברהם הוא חס"ד שהוא בגימטריא ע"ב, וזהו ויקח ל"ו דייקא שמדתו מדת החסד:
(קכו) מנין ל"ו יהיו כאברהם, ודייק מתיבת כ"ה, ר"ל דוגמתך:
(קכז) ר"ל שאמר לו הש"י להביט בשמים, כענין שנאמר שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אל"ה, ר"ל השרים שהם אל"ה מול אל"ה, במנין הזה יהיו זרעך צדיקים בדומים לך:
(קכח) בא הרב לפרש שוב הפסוק על פי המדרש שאמר שמתן תורה הראה לו, ויפרש הרב שגם זה נרמז בכל אל"ה ובתיבת בתו"ך, ומפרש שתיבת אל"ה הוא ל"ו, שכל לוח היה ו' טפחים על ו' טפחים, אם כן הוי ל"ו טפחים. וזהו כל אל"ה, ר"ל כל הלוחות וגם הלוחות הראשונות שנשברו, ונרמז בויבת"ר אותם בתו"ך, ר"ל ששיברם:
(קכט) והוא עבר בין הגזרים, והו"א ר"ל אברהם שמדתו מדת החסד, הוא הופיע שישברו לוחות הראשונות:
(קל) כי אלו לא נשתברו הלוחות לא היה נשאר ח"ו משונאיהם של ישראל וכו', כן אמר ז"ל כי הלוחות היו דמיון קידושין, והיו ישראל נידונין כארוסה כאשר תשטה אשה תחת אישה, והנה משה רעיא מהימנא שיבר הלוחות וביטל הקדושין ונידונו כפנויה:
(קלא) כמו שאמרו רז"ל לוחות ושברי לוחות מונחים בארון, ובארון שורה השכינה הנלחם לישראל, ז"ש והו"א עבר בין הגזרים:
(קלב) גם זה במדרש (ב"ר פמ"ד כ"א) ריב"ל אמר אף קריעת ים סוף הראה לו, דכתיב אשר עבר בין הגזרים האלה, המד"א לגוזר ים סוף לגזרים, ומפרש הרב שגם זה הענין מרומז בויקח לו את כל אלה ויבתר וכו':
(קלג) ר"ל ז"ש והו"א עבר וכו', לרמז על י"ב גזרים, שכך אמרו רז"ל (תנחומא בשלח סי' י') שהים נקרע לי"ב גזרים, וכל שבט הלך בפני עצמו:
(קלד) בא לפרש אם הכוונה על י"ב גזרים, למה אמר והו"א, הוה ליה למימר הו"א. גם למה אפיק הרמז בתיבת והו"א, ולא בתיבת ז"ה. וכיוצא לזה אמר דאמרו תיבת הו"א, מרמז גם כן על אברהם שמדתו מדת חסד בגימטריא ע"ב, ובשם הזה קרע הים כנודע מפסוקי (שמות יד יט) ויס"ע (שמות יד כ) ויב"א (שמות יד כא) וי"ט. ומה שאמר והו"א, הכוונה על שם הראשון מע"ב שמות שהוא וה"ו:
(קלה) הביא ראיה לדבריו ממקום אחר שהראה הש"י לאברהם קריעת ים סוף, בסוד ע"ב שמות שהם רי"ו אותיות, כנודע מפסוקי ויס"ע ויב"א וי"ט בצירופיהן פנים ואחור ופנים, עיין ברש"י סוכה (מ"ה ע"א ד"ה אני) :
(קלו) ר"ל אחד חסר מן רי"ו דקדושה כמו שמפרש:
(קלז) ר"ל עיקר זה השם החסר בקליפה הוא יר"ה, הוא תחת קליפת מצרים שהוא מרכבת המשנה מצרנית לקדושה, ונרמז לאברהם בס"ת כ"י ג"ר יה"יה, ס"ת יר"ה:
(קלח) בכונת האריז"ל כתוב על פסוק (שמות יד ז) ויקח שש מאות רכ"ב בחו"ר, ר"ל דפרעה היה רוצה לדמות עצמו במרכבתו הטמאה אל הקדושה, להיות רי"ו משלם כמנין בחו"ר, ולא ידע כי חסר יבואנו ויקח שש מאות רכב, ר"ל מאותיות רכ"ב לקח ממספרו שש, נשאר מנין בחו"ר, והש"י חסר מרכבתו, ומרכבות פרעה וחילו ירה בי"ם (שמות טו ד), והבן:
(קלט) וזה הפירוש ויבתר אותם בתו"ך, שהוא שם אנ"י שהוא אמצע השם, על ידי זה ביתר ופילג הים:
(קמ) ר"ל כל השם, דהיינו התחלה ואמצע:
(קמא) במדרש מקץ בפסוק ויאמר פרעה אל יוסף "אני פרעה, ר"י דסכנין בשם ר' לוי אמר, מן אני של בשר ודם אתה למד אני של הקב"ה, מה אני של בשר ודם, על ידי שאמר פרעה ליוסף אני פרעה, היה לו כל הכבוד הזה. לכשיבוא אני של הקב"ה "אני עשיתי "ואני אשא (ישעיה מו ד), על אחת כמה וכמה:
(קמב) כוונת הרב בזו הפיסקא לפרש ענין הג' לשונות "ואעשך "ואברכך "ואגדלה, ודרשו ז"ל במדרש על ענין ג' אבות, וסובב סובב הולך הרב לפרש על פי דרך המדרש, לפי הרמז שדרשו בזהר על הנשמה:
(קמג) כי אברהם היה תיקון נפש של אדם הראשון, וכן הוא אומר (בראשית יב ה) ואת "הנפש אשר עשו בחרן, ועל כן הוא שורש לכל הנפשות של כל ישראל:
(קמד) כי יצחק תיקן הרוח של אדם הראשון, על כן הוא שורש לרוחות של כל ישראל:
(קמה) כי יעקב תיקן נשמה של אדם הראשון, על כן הוא שורש לכל הנשמות:
(קמו) ר"ל קרא הנביא יחזקאל לרשע "חלל "רשע, כי עושה חלל בקרבו בהסתלק ממנו הג' קטרין:
(קמז) כי מסתלקין ממנו הג' קטרין דאבות, ויש להם במקום הזה נפש רוח נשמה דס"א, על כן הוא בגימטריא אברה"ם יצח"ק יעק"ב, כי זה לעומת זה עשה אלקים:
(קמח) כי אברהם מדתו מדת הגדול"ה חס"ד לאברהם:
(קמט) מנח"ה זמן התגברות הדינים כי ינטו צללי ערב, ותיקן זו התפלה יצחק שהוא בסוד הגבור"ה, ומצד השמאל דגבורה הוא סוד הברכה דפריה ורביה חימום האש דגבורות, על כן סוד הברכות מסר יצחק ליעקב, והבן סוד קדושים שמאלו תחת לראש"י (שיר השירים ב ו) :
(קנ) הנה אברהם הוא בעצמו נגד מדת הגדולה, נאמר בו בפירוש גדול כנ"ל, אך מדת יעק"ב תפאר"ת ישראל כלול מגדולה וגבורה, אך שהוא מטה כלפי חס"ד, נאמר בו ואגדל"ה שמך, והבן נ"ל:
(קנא) כי בהכלל האדם בג' אבות ג' קטרין נפש רוח נשמה, הוא עיקר הברכה ששורה באדם על ידי זה, ומפרש הטעם:
(קנב) שהברכות על ראש צדיק באים וכו', כבר ידעת צדיק הוא יסוד צדי"ק, הנשפע בו שפע חסד גבורה תפארת ומשפיע למלכו"ת שמים, והוא סוד שמאלו תחת לראש"י וימינו תחבקני:
(קנג) על ידי תוספת נשמה מג' חלקי נפש רוח נשמה בשבת:
(קנד) נראה לפי הענין ג"ן מרמז למלכו"ת שמים, שמשם סוד הנפ"ש, על כן הנו"ן שבסוף התבה מרמז לנפש. נה"ר יתפרש בכאן לזעיר אנפין תפארת ישראל, שהוא סוד הרו"ח, ונקרא נה"ר על שם קבלתו מרחובות הנה"ר סוד הבינה, על כן ס"ת ר' מרמז לרוח עד"ן הוא סוד הבינ"ה, על כן קבלתו מחכמה ומשם סוד הנשמה, על כן ס"ת הנו"ן מרמז לנשמה:
(קנה) סעודת ליל שבת סעודתא דחקל תפוחין סוד הנפש, סעודת שחרית סעודתא דעתיקא משם סוד הנשמה, סעודת מנחה סעודתא דזעיר אנפין מתמן "סוד הרו"ח. ואל תתמה על הסדר, כי המעיין בכתבי האר"י ז"ל יאירו עיניו וילך לבטח:
(קנה) בזהר פרשה זו מבואר הדבר, עיין שם:
(קנו) ר"ל הן הג' קטרין נפש רוח נשמה שיש לנו בירושה מאבות, שכל אחד יש בו סוד מאה כאשר יתבאר:
(קנז) כן דרשו רז"ל (ב"ר פי"ד ו') אדם הגדו"ל בענקים זה אברהם, להיות שתיקן חטא אדם הראשון, כמ"ש הרב לעיל:
(קנח) ר"ל כשהיה בן מאה שהוא שיעור קומת האדם, אז עשה משתה גדו"ל, להיות שתיקן את הגדול בקומתו, כי אדם הגדול קלקל באכילתו, והוא תיקן:
(קנט) כי אז נולד לו זרע שיהיה לגוי גדול דייקא:
(קס) על כן נאמר ויברכהו:
(קסא) כן הוא במדרש ויצא, שיעקב אבינו אמר תהלים בביתו של לבן, דייק לה מדכתיב (תהלים כב ד) יושב תהל"ת ישראל, ישראל סבא:
(קסב) שם כינוי למלכות כנודע, וכבר ידעת כי דוד הוא סוד מלכו"ת, על כן אמר בתהלים ק' פעמים ש"ם, סוד מאה אדני"ם, עיין בשערי אורה:
(קסג) הביא ראיה מתיקונים שהתורה הוא חותם של יעקב, שדרש על פסוק שימני כחותם וכו':
(קסד) כ"ח ת"ם, הוא יעקב איש ת"ם:
(קסה) ר"ל להיות שבתורה הוא גם כן חותם יעקב, יש בתורה ק' פעמים שמי"ם דרגא דיעק"ב דאיקרי שמים, כי יעקב הוא סוד התפאר"ת, בסוד ואתה תחזה שמי"ם:
(קסו) ש"ם שמי"ם, הוא יחוד זעיר ונוקב' תפאר"ת ומלכו"ת, יעק"ב ודו"ד תורה שבכתב ותורה שבעל פה, ור"ל כל מעשיך יהיו ליחוד קוב"ה ושכינתיה:
(קסז) איני יודע מה כוונתו בק' שמות, ובאפשר כוונתו כפשוטו ק' פעמים ש"ם:
(קסח) כמו שאמרו רז"ל (מנחות מ"ג ע"ב) בפסוק (דברים י יב) מ"ה י' אלקיך שואל מעמך, אל תקרי מ"ה אלא מא"ה, כן יש לדרוש בכאן:
(קסט) כן הוא בגמרא במי ששתה זוגות, יאמר ואנ"י, ר"ל שימנה את עצמו עם השתים ששתה הרי תלת, ובאם ישמע שיאמר השד "ואני הרי ארבע, יאמר הוא "ואני הרי חמשה, ומביא בגמרא מעשה היה שמנה השד עד מאה, ואמר הוא ואני, הרי ק"א ופקע שידא, כי יותר ממאה הוא כח הקדושה דמיכאל שר החסד, ואין רשות לסטרא דשמאלא:
(קע) זה הביא לראיה כי ק"א הוא מסטרא דקדושה דמיכאל:
(קעא) אברהם מרכבה לחסד, ומיכאל שר החסד:
(קעב) על כן ברית כרותה הלומד פרקו ק"א פעמים אינו משכח תלמודו, והוא סוד הכתוב (שיר השירים א ב) ישקני מנשיקות "פיהו:
(קעה) ר"ל אנשי כנסת הגדולה סמכו אלו ב' פסוקים ביחד בפסוקי דזמרה:
(קעו) רמז למאה פעמים שם:
(קעז) רמז למאה פעמים שמים:
(קעח) כוונתו לפרש ענין פירוש אנכי "מגן לך, ומפרש כל זה על פי המדרש:
(קעט) במדרש הוא בקצת שינוי לשון, והמחבר הביא בקיצור:
(קפ) ר"ל מפני הוא הנצרף לצירוף, כי צירוף פירושו זיכוך שהיה צריך להזדכך, וצריך להבין מאיזה פסולת, וגם מה ענין זה לזה שאמר כיון שנצרף, אמר לו הש"י אנכי מגן לך, דלפי הנראה הפירוש הוא שיאמר "מגן אברהם, (ט"ס תיבת אבות וצ"ל אברהם נ"ל), וגם מהו ההבטחה שיאמרו מגן אברהם:
(קפא) כן אמרו רז"ל דהוקשה להם "למענך מבעיא ליה, אלא הכי קאמר למען אברהם שקראך אדון:
(קפב) וכי אין לו לאברהם שום זכיות יותר רק שקראו להקב"ה אדון, ולמה הניח בסימן שקראו אדון דייקא:
(קפג) חטא אדם הראשון היה כלול מעבודה זרה גילוי עריות שפיכות דמים, ופגם "בנפש "רוח "נשמה, ופגם עבודה זרה הוא "בנפש, וכענין שכתוב (ירמיה לח טז) חי ד' אשר עשה לנו את הנפש, ומי שפוגם כביכול "בחי ד', הוא פוגם בנפשו, וזה הוצרך אברהם תיקון קדמאה דאדם, לתקן הנפש (קפד) אשר עשו "בחרון אפו של מקום, כמ"ש הרב לעיל:
(קפה) כי זה תקונא דאדם שפגם באדנות השם, שחטא פגם עבודה זרה, על כן תיקן אברהם וקראו "אדון, על כן הוצרף בכבשן האש, והתיך הזוהמא דנפש אדם שנפגם בעבודה זרה, והבטיחו הש"י אנכי "מגן לך, "מגן בגימטריא "אדון "יחיד וכדמסיק הרב:
(קפו) ר"ל כמו שאברהם קרא להקב"ה אדון, לתקן חטא עבודה זרה דאדם, כמו כן דניאל שרצה נבוכדנצר לעשותו עבודה זרה ולא קיבל עליו, על כן הזכיר בתפילתו זכות אברהם שקרא להקב"ה אדון:
(קפז) דהיינו שילך דניאל אז מבבל, בעת הקים נבוכדנצר הצלם בבקעת דורא:
(קפח) ר"ל להיות שעשאו נבוכדנצר עבודה זרה, ואחר כך ישרפו באש כשלא ירצה להשתחוות, כמו שגזר על מי שלא ישתחוה, ואם כן יתקיים בו ח"ו פסילי וכו':
(קפט) כמו שניצל אברהם בתיקונו לחטא עבודה זרה דאדם:
(קצ) בכדי להסיר הסיג והזוהמא בחטא אדם שחטא בעבודה זרה:
(קצא) "אדני בגימטריא "היכל, שהוא היכל להויה, ואם כן הויה "בהיכל הוא היחוד השלם הויה עם אדני:
(קצג) גם זה לרז"ל במדרש שהראה לו הגליות, ונרמזין באימה חשיכה גדולה, והוא מאמר מפורסם:
(קצד) ר"ל דיבור ומחזה שהם לשונות קשים, דיבור כמד"א דיבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות, מחזה כמד"א חזות קשה הוגד לי, כן הוא במדרש:
(קצה) נבואה, חזון, הטפה, דיבור, אמירה, ציווי, משא, משל, מליצה, חידה, כן הוא במדרש:
(קצו) בארבע לשונות הם שם "הבוגד "בוגד "והשודד "שודד:[קצז]בארבע גליות, אפשר להיות שפגם בגופו שנתמעטה קומתו, וגם בנפש רוח נשמה, נ"ל:
(קצח) שעל ידי הורדה לשאול, מתעלין הניצוצות הנדחים שם, ומתדבקין בישראל על ידי כור הברזל כנודע:
(ר) כן הוא בגמרא פסחים וזרעתיה לי בארץ (הושע ב כה), כלום אדם זורע כור, אלא כדי להוציא כמה כורים, ממילא לא פזר הקב"ה את ישראל לבין האומות, אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, והגרים ר"ל הניצוצות שהם בין האומות משוקעים, ומתדבקים בישראל:
(רא) על ידי חטא האדם, ועל ידי חטאת כל דור ודור:
(רב) כן הוא בגמרא על פסוק צדקת פזרונו בישראל, צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפיזרן בין האומות:
(רג) כי עיקר הפיזור הוא עבור כינוס הנדחים, ואם כן הוא בשורה נפלאה:
(רד) בגמרא שלפנינו ל"ג של חטים רק משל לזורע סאה אלא להכניס כמה כורין, והוא בפסחים דף פ"ז ע"ב. ואפשר היה לפני המחבר הקדוש גירסא אחרת, או שמצא במדרש גירסא של חטים:
(רה) הדבר ידוע ליודעי חן שפגם בכ"ב אותיות התורה מנין חט"ה וכמ"ש הרב לקמן, וגם "חטה היא ח"ט ה', שפגם בה' אחרונה:
(רו) ר"ל כי חטא אדם הראשון שהיתה בחט"ה, נתגשם הלבוש דהיינו הגוף שהיה ספיריי, וכעת שנתגשם הגוף, הוצרך למיתה להתעכל זוהמת הנחש, וישאר הגוף ספיריי ויעמדו בלבושיהם, ואם כן המיתה שהוא חומרא לאדם מצד אחד, אבל באמת הוא קולא וטובה גדולה לאדם, וזהו "קל "וחומר "מחטה, הקולא והחומרא נמשכת מהחטה שאכל אדם הראשון, נ"ל:
(רז) הוא סוד הנפש אשר עשו בחרן, נשמת הגרים, וכל אותן השנים שלא הוליד, הוליד נשמות הגרים כדרכן של צדיקים, כנודע שזיווגם צורך גבוה, ומוציאים נשמות העשוקים:
(רח) אברהם מרכבה לחסד, ומיכאל היא מלאך החסד, והוא מקריב נשמותיהם של צדיקים על המזבח העליון של מעלה, כדאיתא בתוספת סוף מנחות. ועל זה אנו מתפללין כעת (תפלת י"ח) ואשי ישראל ותפלתם תקבל ברצון, כדאיתא בט"ז :
(רט) אפשר נקרא מלכי צדק, על שהוא מצדיק את ישראל ומלמד עליהם סנגוריא, כנודע ומבואר בדניאל. ונקרא מלך שלם, באפשר להיות שהש"י ברא את העולם כדי שיהיה מתואר "במלך, כי אין מלך בלא עם, ויציבא מילתא בסוד חכמי האמת, כי בנקודת המלכות נברא העולם, והנה עלה במחשבה לברוא במדת הדין, וראה שאין העולם מתקיים ושיתף מדת הרחמים (ב"ר פי"ב ט"ו), ואם כן שלימות המלוכה הוא על ידי מדת החסד, על כן נקרא "מיכאל שר החסד "מלך "שלם, נ"ל:
(רי) רוחות נרמזין בלח"ם, כי על ידי הרוח משיג האדם פשטי התורה, שהוא כמו הלח"ם שעליו יחיה האדם, ובלעדו אי אפשר להיות, ועל ידי הנשמה משיג סודות התורה, שהוא סוד היי"ן שהוא בגימטריא "סוד, ועל ידו יצא הסוד כנודע, נ"ל:
(ריא) כי הלא ידוע שנתבררו נשמות בזרע אברהם גם מסטרא דקין, ויתרו חתן משה לעד נאמן, שהוא היה גלגול קין כנודע, על זה תירץ "מתרין סטרין וכו', וא"ו ומתרין נ"ל מיותר:
(ריב) סוד "היקר, נ"ל שהוא סוד קליפת נוגה, שבירר משם אברהם הטוב, ונודע מה שאמרו רז"ל (סנהדרין ל"ח ע"ב) אדם הראשון בלשון ארמי סיפר, שנאמר (תהלים קלט יז) ולי מה "יקרו וכו', ולשון ארמי הוא סוד קליפת נוגה, נ"ל:
(ריג) ר"ל דבר י"י הויה אליו בנידון המחזה, דהיינו שהראה אליו נשמות כל הדורות שהוא צריך להוציאם מן הקליפות, ורמז מחזה שד"י, שהוא שם היסוד המוליד נשמות כנודע, וזה שרמז אחר כך (ירד) ונשמת שדי תבינם, והבן:
(רטו) הנראה דכוונתו לסיפא דקרא שכרך הרבה מאוד:
(רטז) בא לפרש תיבת "מגן על דרך הגימטריא, ורצה בכאן לומר שקלקול אדם הראשון היה באופן אחר, ותיקון אברהם בזה האופן:
(ריז) המשכיל על דברי רז"ל ימצא שאמרו שאדם הראשון קיצץ בנטיעות, וסודו הוא פירוד היחוס ח"ו דהיינו הויה "אדני, ואי אפשר לדבר מזה באורך:
(ריח) ר"ל ושם של אדני תיקן מה שקראו "אדון:
(ריט) שנח היה סוד צדיק סוד ברית קודש הוא מרכבה להויה (עיין זוהר ח"א נ"ט ע"ב), כי גוף וברית חשבינן חד, בסוד אלה תולדות יעקב יוסף (בראשית לז ב), והוא עיקר היחוד כנודע למשכילים, והתב"ה הוא סוד מלכות אדני כנודע בזהר:
(רכ) וז"ל הזהר אלה תולדות נח (בראשית ו ט), אלה ודאי דהא "יסודא דעלמא איהו, דעביד תולדת לקיומא בארעא וכו', ות"ח משיעורא דתיבותא, אוף נמי הכי הוא עכ"ל. ור"ל לדעתי על דרך שפירש הרב לעיל בפרשת נח ששיעור התיבה ש' אורך, נ' רחבה, ל' קומתה, סך הכל ש"פ כמנין יחוד אותיות אדני כזה יהוה אדני, בהכפל כל אות משם זה על חבירו, כמ"ש הרב לקמן, וז"ש (רכא) שהתבה שהיא סוד מלכות שנתחברה עם נח יסוד צדיק, בנוי' ע"ס שמא גליפא, הוא סוד שם המפורש, שהוא סוד תרין שמהן אילין וכנ"ל:
(רכב) כמו שציירתי זה למעלה מזה שהוא סוד היחוד כשנכלל זה בזה, נקרא כפל אות זה בזה, והבן:
(רכג) שעבור שהצדיקים מתעסקים ביחודו של עולם, שהוא סוד ש"פ, זוכים לבגדי "ישע בגימטריא ש"פ:
(רכד) ר"ל שלך האיצטגנינות שפגמת בראשונה בהיות אופתך באדם הראשון שפגם באלו הב' שמות:
(רכה) כמ"ש בזהר (ח"ג ר"י ע"ב) אצל בלעם שאמר לו הש"י שוב אל בלק "וכה תדבר (במדבר כג ה), ר"ל השכינה תדבר הברכות בעל כרחך, וזה "כה תברכו וכו' (במדבר ו כג), והדבר ידוע בכל המקובלים:
(רכו) הקליפות נקראים ש"ק, סוד ת' בתי דינין דחציפין ארבע מאות איש של עשו, אז השם יאיר באותיותיו יהי"ה:
(רכז) ר"ל כי השכר הוא גם כן יחוד ב' שמות הויה אדנ"י בהכפלם בסוד היחוד, שהם סוד בגדי "ישע, שהנה זה שכרו על ידי שתיקן ב' שמות הרמוזים בב' אותיות צ"א, שהם סוד ב' שמות הויה אדנ"י, ובהכפלם הם שכר הצדיקים:
(רכח) ישע"ך ר"ל "הישע שלך, כי הכ' היא הפעולה לנוכח:
(רכט) שם אדני נקרא פתח האהל, כי זה הוא השער להויה, כי היא מדה הראשונה ממטה למעלה כנודע, על כן אברהם היה יושב במדה הזאת "פתח "האהל, וירא אליו הויה, אז על ידי זה היה אברהם מרכבה להויה, ונתהוה ביחוד הכפל, סוד הגימטריא "באלוני "ממרא שהוא היחוד הנ"ל ש"פ בגדי "ישע, והבן:
(רל) זה שהוציא הש"י חמה מנרתיקה, כי חמה סוד הויה כנודע, והנרתק (חסר תיבה אחת), אם כן כשהיה אברהם כבר בפתח האהל, ראה החמה בלא נרתק:
(רלא) הוא סוד אדנ"י שהוא נרתק להויה, כמו שלוקחין החפץ על ידי נרתק, וכן כתיבת הויה נתבונן על ידי קריאת אדני, והבן הדבר בגבהי מרומים:
(רלב) שהקליפה הזאת קרובה אל הקדושה מצרניית בין הקדושה והטומאה, וכן "תרגום קרובה בלשון ללשון הקודש:
(רלג) בערב שבת כשמכינין עצמם העולמות לעלות למעלה בעליית שבת, אז הקליפת נגה מתחברת אל הקדושה לעלות, על כן מחברין אז התרגום אל המקרא. והנה הקליפה הזאת מחוברת אל שלש קליפות הטמאות, ואז גם הם רוצים לעלות ונפיק שלהוביתא דנורא סוד מים חמין בערב שבת, והם בורחין לנוקבא דתהומא רבה. וזהו (תהלים צב ח) בפרוח רשעים כמו עשב וכו', (תהלים צב י) יתפרדו כל פועלי און, עיין כל זה בויקהל משה. וז"ש הרב דשרי בחיבורא (רלד) וסיים בפירודא, שמתפרד הרע מהנוגה והטוב נכלל בקדושה, והדבר צריך שימוש חכמים, והשם הטוב יכפר בעדינו ואל יאמר פינו דבר שלא כרצונו, ויש בזה ענינים נסתרים, וכתבנו הקרוב לפשוטו:
(רלה) שבא ממנו נשמות גרים, שהיה כלול בתוכו ניצוצות הקדושה ממלכות בית דוד, והוא סוד בירור הטוב מנוגה המעורב ברע ומתברר בכל עת, על כן היתה יניקת לוט מנוגה והבן, על כן אמר לו אברהם לשון "הפרד, להפריד הטוב מן הרע ולכללן בקדושה:
(רלו) אין בידי ספר התחלת החכמה לעיין בו, ומה שנ"ל הוא, כי אמרו בזהר (ח"ב רל"ז ע"א) כי יון הוא קרוב למהימנותא, דהיינו לפענ"ד שמהם היו הפלסופים הגדולים כגון ארסטו וחביריו, על כן הנראה שהוא סוד קליפת נג"ה, והנה בימי החשמונאים התגבר הרע שבקליפה מהיונים הרשעים ורצו להעביר הדת, ועל ידי הכהנים נתן הש"י תשועה ונצחום, וניתקן מדת הנצ"ח והו"ד שהם בחינת הרגלי"ם כנודע, ובכוונת השמונה עשרה כתב האר"י ז"ל בסוד מלך עוזר ומושיע ומג"ן, מל"ך הוא סוד הכתר, עוזר סוד הג' ראשונות, ומושי"ע ג' אמצעות, ומג"ן הוא סוד ג' התחתונות נצח הוד יסוד, אם כן לפי זה מג"ן הוא סוד נצח הוד יסוד שנתקן בימי חנוכה מקליפת יון, וגם מג"ן הוא בגימטריא הויה בהיכ"ל, שהוא הויה ואדני, שהוא סוד נצח הוד. כל זה הנני כותב ברתת וזיע, ואין בידי כעת לפרש יותר, והשם הטוב יכפר בעדינו אם שגיתי ח"ו, כי הוא לבדו מבין שגיאות:
(רלז) פגרים הם ג' קליפות הטמאות שעתידין להתבטל ולהיות פגרים, והעי"ט הוא קליפת נגה, ואפשר קראו הכי על שם להיותו שואף על הפגרים הנ"ל, ופורח למעלה להיכלל בקדושה:
(רלח) כמ"ש לעיל בסוד האי שלהוביתא, יעויין סודו בכוונת האר"י ז"ל, ועל ידי זה בורחין הקליפות:
(רלט) בסוד עץ הדעת טו"ב ור"ע שהוא סוד קליפת נגה, ובחטאו גרם שנכנס כולו בטומאה בג' קליפות הטמאות, והדברים עתיקין:
(רמ) כי תרדמה הוא סוד תרגו"ם, שהוא סוד קליפת נג"ה והוא פגם בתרדמה שלו, והנראה כי הכוונה על מ"ש במדרש שאדם היה ישן בעת שהתעסק הנחש עם חוה, על אותן תרדמ"ה כוונת הרב נ"ל, אבל אברהם במראה הזאת שנאמר ותרדמה נפלה על אברם, תיקן התרדמה של אדם:
(רמא) ר"ל שקורין בחירק הי"א תואר נקבה, כי עולה לשון נקב"ה, ונכתב בוא"ו שהוא תאר דכורא:
(רמב) שבאותו הפרק אדם רע וכו':
(רמג) אפשר שכוונתו שכל אחת נכללת מי' ספירות, ואם כן כתר חכמה בינה הוא מערכת א', חסד גבורה תפארת מערכת ב', נצח הוד יסוד מלכות ג', כמו בקדושה. ובליקוטי תורה מפרש ושלישים על כולו (שמות יד ז), הם סוד ג' רישין שהם המוחין:
(רמד) ר"ל שקרא לקליפת נג"ה בב' שמות תו"ר וגוז"ל הוא, כי לפעמים נקרא תו"ר שראוי להקרבה לקדושה, ולפעמים כשנכנס בטומאה גוזל השפע (רמה) ונכנס כולו בטומאה, ויונקין הקליפות הטמאות השפע רחמנא ליצלן:
(רמו) טיקלא היא משקל, וקראו בזהר (ח"ב צ"ה ע"ב) להקליפה הזאת טיקלא, להיותה כמו משקל, לפעמים מכרעת לקדושה ופעמים להיפך:
(רמז) דמעת העשוקים הם הניצוצות והנשמות הנעשקים על ידי קליפות, כשנכנסה בטומאה עם השפע שגזלה מהקדושה, ואותן הניצוצות אין להם מנח"ם, ר"ל יסו"ד שנקרא מנח"ם, להעלותם מני שחת ולהשפיע לקדושה לבוא בסוד הציור להתראות פני מלך הכבוד, נ"ל:
(רמח) ר"ל המחבר הק' בא לפרשם כסדרן מלמעלן למטן, אך כוונתו שהפסוק סידרן מלמטה למעלה, והנה מפרש רק "נפלת, דקאי לפירושו על קליפת נג"ה, והשאר לא הוצרך לפרשן כעת, כי שמותם בפסוק מוכיח עליהם אימ"ה וחש"ך, והבן:
(רמט) ר"ל על כן נקראת נפל"ת, שאינו עומדת במקום אחד, רק נפלת לכאן ולכאן:
(רן) כן דרשו רז"ל (ב"ר פמ"ד י"ח) על פסוק ידוע תדע, ידוע שאני מפזרם, תדע שאני מכנסם. והנה אם נגרוס בדברי הרב בסוד פיזו"ר לרשעי"ם נא"ה לעול"ם, נצטרך לדחוק ולפרש דהכי קאמר שזה בשורה טובה לאברהם שיפזר את הקליפות יתפרדו כל פועלי און, ותדע שאני מכנסם דהיינו הניצוצות הנדחים. ויותר נראה שיש טעות סופר, וצריך לגרוס פזר לצדיקים רע לעולם. ולעיקר הבשורה שלא תדאג בראותך הפיזור ותחשוב שח"ו אבדה, כי תדע שאני מכנסם לעלות למעלה להביאן לסוד הציור, ויתוספו עליהן גרים, דהיינו כל הניצוצות נידחים אשר מימות עולם:
(רנא) ר"ל על כן היו במצרים ת' שנה, לקביל וכו':
(רנב) כי תיבת ותר"א הוא או"ר עם הת', כי מתחילה היה אור. באפשר רצ"ל כתנות או"ר, כמו שהיה כתוב בתורתו של רבי מאיר (ב"ר פ"כ י"ב), ור"ל שהיה הגוף שלו ספיריי ולא היה מתבטל, רק היה קיים בגוף ונפש, וכן הוא בזהר בתיבות מאורות "אור "מות, עיין שם. ועל ידי הת' שהפריד בתיבת אור ונרגן מפריד אלוף, נתהווה "מאורות:
(רנג) עד שבא אברהם שתיקן שלא חטא בעבודה זרה, ומסר עצמו על קידוש השם:
(רנד) (אולי שצ"ל שתיקן הת', שגרם אדם הראשון בחטאו בעבודה זרה):
(רנה) כן הוא בזהר דאית ת' עלמין דכסיפין לצדיקייא המקדשים שמו הגדול:
(רנו) "עפרן חסר, בגימטריא ר"ע עי"ן בקליפה, עוד ת' בתי דינין (רנז) דחציפין, ונ"ל שיש לגרוס כן:
(רנח) ר"ל ממילוי ע"ב שהוא בחסד, ובמילוי הזה ד' יודין, ובהתכללות עשרה ועשרה למאה הרי ת' כנ"ל, כמו שנתן לעפרן:
(רנט) לא אמר ויבאה יצחק לאהל שרה אמו, רק "ויבאה יצחק האהלה, ותיכף הרי היא שרה אמו וכמו שפירש רש"י לדרכו, ואם כן היא היתה מתקנת ו"ת כמו שרה כנ"ל, ונשארת המ' עדיין לתקן:
(רס) כן דרשו רז"ל מזה הפסוק, שקודם שנפטר צדיק אחד נולד אחר כדומה לו, וכן חשבו בגמרא הרבה תנאים ואמוראים קודם שנפטר זה, נולד זה:
(רסב) דהיינו ו"ת, וזה היה גם תיקן רבקה שהיתה שרה ממש כנ"ל, ונשאר המ' לתקן:
(רסג) ר"ל כי הנה גם שם כתיב ותר"א אותו וכו', דהיינו שתיקן האות הנכנס ליתר בתיבת ותר"א והפסיק בין האו"ר, על כן נתמלא הבית (רסד) אור בעת הוולדו, כי חזר האו"ר בימיו כמו קודם החטא:
(רסה) זוהמ"ת אותיות זוהם ת', ויש לדרוש גם כן ז"ה מו"ת, אבל כוונת הרב כמו שכתבתי:
(רסו) שאז נעשה חירות מכל תיבת מו"ת, כי הת' ניתקן בעת הוולדו, והו' בנתינת התורה, והמ' במ"ם יו"ם דלוחות וכדמסיק:
(רסז) כן דרשו רז"ל ויתן אל משה וכו' (שמות לא יח), שמתחילה היה לומד ושכחה, עד שניתן לו במתנה לסוף מ' יום:
(רסח) כי השכחה באה מזוהמת הנחש, וכשניתקן בסוף מ', לא שכחה, נ"ל:
(רסט) כי אז היה התיקון וכנ"ל:
(ער) י"ל גם על דרך הדרש יש לתרץ למה דוקא לסוף מ' יום נתן הש"י במתנה:
(רעא) הם היו בני אליעזר בן משה:
(רעב) שזה היה בשעת מעשה העגל שהיה בסוף מ' יום:
(רעג) שהיה כלול מס' רבוא:
(רעד) רצ"ל שעל ידי הפלפול אפילו אם משכח התורה, יכולין להחזירה על ידי הפלפול, כדאשכחן בר' חנינא וכדמסיק:
(רעה) שלא לשכחה עוד, כי אפשר להחזירה על ידי הפלפול:
(רעו) מהדרינא מפלפולאי, כן הוא שם בגמרא:
(רעז) ר"ל כל זה הוא דרך הדרש, אבל לפי הנ"ל הוצרך דוקא להיות הענין סוף מ' יום, כי קודם שניתקן המו"ת זוהמת הנחש, היה עדיין השכחה מצויה:
(רעח) כן הוא הפסוק חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה, ומפרש הרב חמת מלך מלאך המות, רצ"ל על ידי חטא אדם שהכעיס למלך נעשה מלאך המו', ואיש חכם זה משה כדמסיק וגם חמת מלך, שאז עלה חמת המלך על ידי העגל שהחזירו המלאך המו', ואיש חכם זה משה יכפרנה:
(רעט) כן הוא במדרש שצר הקב"ה קלסתר פניו של משה דומה לאברהם, ולא יוכלו שוב המלאכים לקטרג על נתינת התורה, ונתביישו ממנו על שאכלו משלו כשנתאכסנו בביתו:
(רפ) לדרך האמור התחיל לפרש המראה ויקח לו את כל אל"ה על הלוחות, שאז נשלם התיקון כנ"ל, ומפרש תיבת אל"ה על הלוחו"ת, שנאמר בהן אלה העדות והחוקים, וזה בודאי הכוונה על הלוחות, כי עדו"ת נקראים הלוחות לוחות העדו"ת, ונקראים אל"ה כי היו (רפא) ו' טפחים על ו' טפחים, והנה ו' פעמים ו' הם ל"ו מנין אל"ה, ונקראים חוקי"ם, כי כל לוח עביו ג' טפחים, ג' פעמים ל"ו בגימטריא ח"ק (רפב) טפחים, ואם כן ב' הלוחות נקראים חוקי"ם:
(רפג) כי תיבת ויק"ח הם אותיות חוקי"ו, גם הכוונה י' דברות ו' טפחים ק"ח טפחים, נ"ל:
(רפד) כי ב' ביחד הם רי"ו טפחים, וחלק אותם אל"ה מול אל"ה לחוקי"ם:
(רפה) מפרש איך נרמז כל התורה באל"ה, כי הנה כתיב אלה תולדות השמים והארץ בה' בראם, הכוונה ה' פעמים או"ר שהוא בגימטריא אל"ה וכדמסיק:
(רפו) ר"ל ה' פעמים אור, נזכרים בפרשה ראשונה דבראשית:
(רפז) כן הוא במדרש שאותן ה' פעמים או"ר, מרמזין לה' חומשי תורה, עיין שם:
(רפח) ר"ל בהחשב האלף לאלף, כנודע כמה פעמים בהחזרת סוף הא"ב עם אותיות מנצפ"ך, כי הץ' פשוטה הוא תת"ק, ואחר כך האלף הוא אלף:
(רפט) אותיות ל"ה כפשוטו בגימטריא ה' פעמים או"ר, המרמזין לה' חומשי תורה, וזהו ויקח לו את כל אל"ה, הם ה' חומשי תורה וכנ"ל (רצ) י"ל באותו מעמד:
(רצא) כדאיתא במדרש :
(רצב) מנין מג"ן:
(רצג) עיין שם בתוספות יום טוב (רצד) בגימטריא הכי הוי:
(רצה) גם הוא בגימטריא הכי הוי:
(רצו) הוא הגץ והניצוץ הנזרק מכח האש הנבחן בפטיש, וכן נתברר אברהם מכסילתו, והנה ג"ץ בגימטריא הכי הוי:
(רצז) נחל"ה בגימטריא הכי הוי, כי כיון שנתברר אברהם בחר השם בניו לנחל"ה, כי אין בהם פסולת כנודע:
(רצח) כי ק"ל שנה היה יעקב כשירד למצרים, ומירידה עד יציאתן למתן תורה היה רד"ו כנודע:
(רצט) והנה הויה שד"י בגימטריא ש"ם, הוא סוד צמצום והתפשטות לכל באי עולם במדה ובמשקל לפי כח המקבל לקבל אלקותו ית' כנודע:
(ש) ר"ל שלא היה רוצה לחשוב כמו שחשב הש"י משנולד יעקב, רק מעת ירידתן למצרים, על כן שאל ליעקב כמה ימי שני חייך (בראשית מז ח), ר"ל שהם ימי שני חייך לך ולא ראית ברעה, על כן לא יוחשבו, והוא השיב מעט ורעים היו (בראשית מז ט), על כן יוחשבו, והבן:
(שא) הוא בכנפי יונה ח"ב סימן צ"א, וזה הפסוק דרשוהו רז"ל על אברהם שהלך באורח רגליו לא יבא מעולם להרוג המלכים, והקב"ה האיר לו הלילה בזיקים וברקים, והכנפי יונה דרש שזכה או לרתיכא קדישא כאשר נבאר:
(שב) ר"ת אוריא"ל רפא"ל גבריא"ל מיכא"ל נוריא"ל, שהם מלאכי המרכבה בסוד הפסוק מרכבו ארגמ"ן, וכתב הב"י שחמשה מלאכים הללו עם הה' כוללים, בגימטריא אר"ח בהחשב האלף לאלף, וזהו ברגלי"ו "לא יבו"א, כי אברהם סוד ה' חסדים דאבא אינו מתפשט אליהם, כי המה סוד אימא בלבד, עכ"ל עיין שם עוד. ולי נראה עוד ברגלי"ו ל"א יב"א, בגימטריא ארגמ"ן עם הכולל:
(שג) שכתב עוד כי נמר"ד בגימטריא ארגמ"ן, והוא ארגמן בס"א, על כן זכה אז אברהם בהריגת נמר"ד לארגמ"ן דקדושה:
(שד) ר"ל היה דבר י"י אל אברהם במחז"ה, והם ב' לשונות דב"ר הו"י במחז"ה, כי "דבר "הויה "במחזה, גימטריא ארגמ"ן, והוא דוקא אח"ר הדברי"ם האל"ה, ר"ל לאחר הריגתו את נמר"ד:
(שה) ארגמ"ן דקליפה, על כן יצא לקראתו מלכ"י צד"ק ארגמ"ן דקדושה:
(שו) ר"ל אצטרף תיבת מג"ן לך, דהיינו למה שכבר מרומז בשמך תיבת א"ר, ובצירוף מג"ן יהיה ארגמ"ן וכדמסיק:
(שז) הגם שאור הוא בוא"ו, עם כל זה יש אם למסורת:
(שח) חוש"ך דור הפלגה:
(שט) האור אור דאברהם:
(שי) ר"ל בצירוף אחר יש להצטרף א"ר בה"ם:
(שיא) כי תיבה בת ה' אותיות, בונה ק"ך צירופים:
(שיב) שהרג אנשי דור הפלגה שהם חשך, ועל כן האיר לו הקב"ה את הלילה וזכה לאור:
(שיג) הוא שהאיר לו הקב"ה את הלילה:
(שיד) שהוא ארגמן דס"א:
(שטו) ר"ל דנכתב בתורה במלחמת המלכים ארבעה מלכים את החמשה, דקשה וכי מניינא אתא לאשמועינן:
(שטז) ובכתבי האר"י כתב בענין אחר, יעויין בליקוטי תורה:
(שיז) שהוא רחמים, ואפשר שזה הכוונה שהראה לו גיהנם, שיציל הש"י את בניו וימתיק הדינים ברחמים, כי הנה מהד' דברים לא דיבר הרב מגיהנם, רק מתורה ומקדש וגליות:
(שיח) ששני הדיבורים הם לשון קשה, רק אחד קשה מאוד, ודיבו"ר הוא נ"ח:
(שיט) שם פרק ס"ח בסופו, ובמקום אחר אומר המדרש (שוח"ט מזמור י"ח י') שכל המלכיות הם כפולים, בב"ל ועיל"ם, מד"י ופר"ס, יו"ן ומוקד"ן, אדו"ם ישמעא"ל:
(שך) אלישע כשהלך עם אליהו בעת הלקחו:
(שכא) ובכאן כתיב הלוך ודב"ר:
(שכב) שנאמר בה ודברת:
(שכג) ואהב"ת, והי"ו, ושמת"ם את, ויאמר:
(שכד) מואהב"ת עד סוף הפרשה, יש מ"ב תיבין נגד שם בן מ"ב שצריך לכוין בו:
(שכה) ועד בכלל יש ע"ב תיבין, נגד שם ע"ב היוצא מפסוקי ויסע ויבוא ויט, ישר הפוך וישר:
(שכו) יש נ' תיבות, נגד נ' שערי בינה:
(שכז) יש ע"ב תיבין, נגד שם ע"ב כל הפסוקים ביושר:
(שכח) אז אומרים אותן הג' תיבות, והרב כתב זה כדי לפרש אגב אורחא הפסוק אשרי אדם וכו':
(שכט) כי בלא החזרה הוא רק רמ"ה תיבין, ועל ידי החזרת ג' תיבות, משלים שיעור קומת אדם חושבן רמ"ח:
(של) ר"ל מי ששוקד על דלתות בית הכנסת, שצריך לכנוס ב' פתחים להתפלל בצבור:
(שלא) הוא פסוק אחר הפסוק דאשרי אדם וכו':
(שלב) וכשאינו מתפלל עם הצבור, אינו מחזיר הג' תיבות, נמצא ג' איברים אינם מושלמים:
(שלג) דאיתמר גביה ודבר"ת, ועל פי האמור בד' חלקי קריאת שמע, נרמז גם כן בפסוק ארבעה מלאכים את החמשה, חמש"ה ר"ת חדרי"ם מדורי"ן שערי"ם היכלו"ת, תן לחכם ויחכם עוד:
(שלד) במ"ט, ר"ל מ"ט אתוון דיחודא שמ"ע וברו"ך:
(שלה) דאיתמר גביה (במדבר כה ז) ויקח רמ"ח בידו, הם רמ"ח דקריאת שמע להרוג דכר ונוק' דקליפה שקטרגו באותו מעשה דזמרי:
(שלו) עד כה פירש הרב רק לשון דב"ר י"י, וכעת מתחיל האמור בקריאת שמע גם לשון במחז"ה (שלז) נ"ל כוונת הרב, דהנה אותיות יודי"ן וההי"ן ווי"ן, שמהם נבנה השם "הויה, יש בפרשה ראשונה נ"ז אותיות, כמ"ש האר"י ז"ל בכוונת כתיבת התפילין, וביחוד דברו"ך ששה ווי"ן, אם כן סך הכל ס"ג אותיות השייכים להויה, וכשלא נחשוב בג' שמות הויה שבפרשה זו ההין אחרונים שהם כפולים, נשאר ס' אותיות, והבוחר יבחר:
(שלח) בענין הס' דבוקים הללו יש דיעות רבות, עיין בספרי המקובלים:
(שלט) כן הוא בגמרא ברכות, ואפשר גם זה כתב הרב לפרש המדרש במה שהראה לו גיהנם, ועיין מ"ש לעיל:
(שמ) בא לפרש מחזה שד"י יחז"ה, ומפרש השם ר"ת ששי"ם דבקי"ם יפרי"ד, ואחר כך מפרש תיבת יחז"ה, י"ח אזכרות שהם בקריאת שמע, וי"ב תיבין מנין "זה "דיחז"ה, מג"ן דייקא בגימטריא חותם דב' יחודין אח"ד וע"ד, וכדמסיק ול"ך דייקא שאתה מתיירא מן המלכים, ובקריאת שמע מקטלין המלכים כנ"ל:
(שמג) שיסוד העליון הוא נגד זעיר שהוא מרומז בהויה:
(שמד) שהוא יחוד התחתון במלכות נוק' דזעיר, המרומזת לפעמים בשם שדי, להורות מקום יחודה ביסו"ד:
(שמה) הויה שדי בגימטריא ש"מ:
(שמו) בא לפרש מפני מה מרומז דוקא מב' יחודין סופי תיבות אח"ד וע"ד, ובא לפרש כי במלת וע"ד וכו' על ידי חלופי תיבות וכדמסיק, והוא דוקא כעת שעדיין סיהרא אזעירת נהורא, מה שאין כן כשתהיה אור הלבנה כאור החמה, אז יהיה הוי"ה אח"ד, היינו יחודא עילאה:
(שמז) ושמו אח"ד היינו יחוד ברו"ך ש"ם וכו', יהיה גם כן אח"ד, שלא תתחלף עוד בחילוף וע"ד:
(שמח) ר"ל כעת בגלות שסיהרא אינה בשלימותה:
(שמט) יש צירוף אחד מאלפא ביתות, כל ששה אותיות יתחברו לזוגות, ג' מלמעלה למטה עם הג' אחרים ממטה למעלה:
(שנ) שהם ממוצא אחד, כנודע בדקדוק:
(שנא) דא חד:
(שנב) כן הוא בגמרא דעל כן אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בחשאי, משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה, תאמר יש לה גנאי, לא תאמר יש לה צער, התחילו עבדיה להביא לה בחשאי. והנה הדבר הזה הוא אחד מגנזי סודות התורה, והרב הנ"ל מפרש כפשוטו, שסוד החשאי הוא מה שמרמזין אח"ד בחלופי אותיות דוע"ד, (שנג) שלא ישלטו החיצונים כעת שעדיין הקליפות בעולם המכסים מאור הלבנה, עד שיהיה אור הלבנה כאור החמה שאז יבוטלו הקליפות, יהיה אח"ד בשלימות בלי כיסוי בלבושים באותיות מחולפים:
(שנד) ג' פעמים אל בגימטריא מג"ן:
(שנה) והוא כהן לאל עליון, ברוך אברם לאל עליון, וברוך אל עליון:
(שנו) כמו שהביא לעיל בשם הרעיא מהימנא בסוד הקריאת שמע שהביא:
(שנז) שמבטלין אותם מן ק"ש:
(שנח) כן כתוב בשמואל איש הביני"ם, ודרשו רז"ל שהיה מבונה מכל מום:
(שנט) שרצה לבטל ח"ו התורה:
(שס) שרצה לבטל קריאת שמע:
(שסב) שרמז לו במה מבטלין הד' גליות:
(שסג) שהוא דברי אלקים חיים, וכתיב בה והיו הדברי"ם וכו':
(שסד) דאיתמר בה אשר מחזה שד"י יחז"ה, דדרש הרב לעיל על קריאת שמע:
(שסה) דדרש לעיל בשם הזהר, דקאי על ב' יחודין שיסויימו לעתיד באח"ד וכנ"ל:
(שסו) שכל אחד נחלק לחלקים כאשר יפרש:
(שסז) זהו ויבתר אותם בתו"ך, שנחלק לשנים לשני לוחות, ויקח לו את כל אלה, כל לוח היה בו טפחים כמנין אלה:
(שסח) כי כל תיבה כלולה מכולם ביחודין עילאין:
(שסט) זה גם כן ויקח לו את כל אל"ה:
(שע) ונרמז שא"ו מרו"ם עיניכ"ם, כי קריאת שמע צריך לייחד הש"י במעלה ומטה כנודע:
(שעא) ועוד מפרש פירוש אחר דיצדק אקריאת שמע, אל"ה דהיינו י"ח אזכרות וכו', וזה גם כן הביתור לב' לקריאת שמע דערבית ושחרית:
(שעב) כל השמות שאינם נמחקים בג' פרשיות, הם י"ח:
(שעג) וקאי לפי זה תיבת אות"ם אסטרא אחרא:
(שעד) אפשר כוונתו מ"ט שערי בינה שבתורה, ומ"ט אתוון ביחודין דקריאת שמע:
(שעה) כמ"ש לעיל מג"ן, בגימטריא אח"ד וע"ד:
(שעו) במדרש ויקח לו את כל אל"ה, רבי יהודא אומר שרי אומות העולם הראה לו וכו', על דעתיה דרבי יהודא קתדרין דדין לקביל קתדרין דדין, עכ"ל המדרש. ומפרש הרב הק' דהכי דייק המדרש מכל אל"ה, שרי אומות העולם שהם ע' שרים חוץ אדום וישמעאל, והם הם ל"ה שרים מימין הקדושה כביכול, ועל גביהם שר הישמעאלי הנקרא רה"ב, ואם כן נקראים שרי הימין אל"ה, דהיינו ל"ה ואחד על גביהם, ומשמאל גם כן ל"ה, ועל גביהם שר האדומי הנקרא ס"מ, ואם כן גם כן אל"ה משמאל, ואם כן הם אל"ה מול אל"ה, קתדרין דדין (ר"ל כסאות הימינים), לקביל קתדרין דדין (השמאלים):
(שעז) הוא שר הישמעאלי:
(שעח) ר"ל עם השר העצמיי שלו הם ל"ו, והנה הימיניים קרואים רכ"ב, כי תמיד הימין גובר ושליט על השמאל, כמו הרוכב על הנרכב שהוא הסוס. וזהו אל"ה ברכ"ב ואל"ה בסוסי"ם שכתב הרב:
(שעט) שישראל אחוזים בקדושה בקו האמצעי יעקב תפארת ישראל, שאין שם מגע גוי כנודע, עיין בשערי אורה ובשערי צדק ותבין הענין. והנה הרב מפרש הדבר במוחש, במה שאנו רואים מנהגם בעולם הזה בענין יום המנוחה:
(שפ) שהוא ימין לשבת דהיינו קודם לשבת:
(שפא) שהוא שמאל לשבת:
(שפב) קדושת יום שבת קודש הנבחר לחלקם, וזהו (תפלת שבת) ולא נתתו יי' אלקינו לגויי הארצות וכו', על כן גוי ששבת חייב מיתה (סנהדרין נ"ח ע"ב), כי אין לו רשות לכנוס להיכל המלך פנימה, ומאן דעייל בלא בר חייב מיתה:
(שפג) ר"ל מה שכתוב בכאן בתוך, קאי על (תפארת):
(שפד) מנין תרי"ג מצות וז' מצות דרבנן, סך הכל תר"ך:
(שפה) הגם דדיבור אחד יותר מחבירו, עם כל זה להיותם כולם דברי אלקים חיים, מחוייבים להיותם יחד בשלימות, ולא יצוייר הדבר בשכל אנושי, אך כך הוא מקובל:
(שפו) אל ארך אפים, הרמז על אריך. אל רחום וחנון, רומז לזעיר אנפין כנודע:
(שפז) (חסר תיבה אחת) כלול מחס"ד ודי"ן, יעקב איש תם יושב אוהלים, על כן היה נגוף למצרים ורפוא לישראל (ישעיה יט כב) :
(שפח) שאברהם מדתו חסד הנקרא א"ל:
(שפט) חסד דזעיר אנפין:
(שצ) חסד דאריך אנפין:
(שצא) שאורות הדורות היה בחס"ד, שלא ניתנה עדיין תורה, כמו שדרשו רז"ל (תנחומא נשא סי' י"ט) על כ"ו כי לעולם חסדו שאמר דוד, על כ"ו דורות שהיה בחסד מבלי תורה, וחס"ד הוא שם אל:
(שצב) מנין האותיות שבעשרת הדברות:
(שצג) ר"ל עשרת הדברות שמתחילין באנכי:
(שצד) כ' פעמים אל, מורה על אריך אנפין שהוא כת"ר דאצילות:
(שצה) בא לפרש שזה הענין כשניתוסף לו ה', ומשום מה ניתוסף הה"א, שהיא מרמזת גם כן לתורה ולקריאת שמע ולכללות אצילות, ואז גם הר' עמדה במקומה, להורות על כת"ר דאצילות, והבן:
(שצו) הם ה' חלקים של קריאת שמע כמ"ש לעיל:
(שצז) הם ה' פרצופין אריך אנפין אבא ואימא זעיר ונוקב':
(שצח) שהוא ההיכל החמישי ממטה למעלה, ה' שמות ההיכלות הם לבנת הספיר, עצם השמים, נגה, זכות, אהבה, רצון, קדש הקדשים, נמצא אהבה הוא היכל הה':
(שצט) חוץ מפירוש הרב גם כן יצדק מחז"ה על תורה שבעל פה, כי היא מחז"ה שרואין על ידה תורה שבכתב:
(ת) מארצך א', וממולדתך ב', ומבית אביך ג':
(תא) היינו דורות "אנוש "מבול "הפלגה "סדום, כל אחד מדורות הללו פגם באות א' מהשם:
(תב) ר"ל דהר"ת דקאמר הרב, קחשיב ה' דוהנ"ה, ובאמת "והנה כתיב ו' בראש התיבה, לזה קאמר דהו' אינה מגוף התיבה רק משמשת:
(תג) כי אלו הדורות נתגלגלו במצרים לברר משם הטוב מן הרע על ידי כור הברזל ויסורי הגלות:
(תד) כמו שדור המבול נענשו במים, וכפי הנראה גם דור אנוש בכלל זה, שגם הם נענשו במים שהציף הים שליש עולם:
(תז) אמרו רז"ל (יומא כ"ב ע"ב) אין ממנין פרנס על הצבור אלא אם קופה של שרצים תלויה לו, ומפרש הרב דהנה גם [אולי שצ"ל גבי] אברהם הושוו כל האומות והמליכו אותו, כמו שדרשו (ב"ר פמ"ב ה') על עמק שוה הוא עמק המלך (בראשית יד יז), ופירש הרב הכוונה בקופה של שרצים, להורת דהפרנס מחוייב להוציא יקר מזולל מקופה של שרצים:
(תח) ונפל אז אימה על הנשארים:
(תט) שנפלה ולא הוסיפה קום:
(תיא) כן אמרו רז"ל מרגליות טובה הית"ה תלוי בצווארו, ומפרש הרב דהיינו הטוב שהוציא מהקליפות הללו:
(תיב) כאן סיים הרב הקושיא שהתחיל:
(תיג) דהיינו שצירוף שהתחיל הרב ב"ר מא"ה, שיצורף גם כן ר"ב מא"ה:
(תיד) שנטל שכר נגד כולם:
(תטו) כן דרשו רז"ל על קומת אדם הראשון:
(תטז) איני יודע מנין הוציא הרב שיצחק היה אדם הראשון ממש:
(תיז) דאיתמר גבייהו תיבת האר"ץ:
(תיח) איתמר גבייהו תיבת תולדה:
(תיט) בא בפסוק הזה לתרץ דהרי תיבת "תולדה לא איתמר בשעת המבול, על כן בא כמתרץ דנאמר בפסוק דמאלו התולדות נפצה הארץ, שנתרוקנה מהדרים עליה בימי המבול:
(תכ) כן דרשו רז"ל שהוחלו לקרוא שמות העצבים בשם "הויה:
(תכא) כמ"ש לעיל:
(תכב) לפי מה שהגהתי בדברי הרב, הראיה הוא שהיה לו עליה ממצרים, שירד לשם לברר ועלה משם מלא מכל טוב, דהיינו מג' קווין הכוללים כל מציאות הטוב, שהם "חסד "דין "רחמים:
(תכג) שהוא רומז לחסד בכל מקום:
(תכד) דהיינו צורות ה כזה:
(תכה) כן דרשו רז"ל על דמשק אליעזר, שהיה דולה ומשקה מתורתו של רבו לאחרים:
(תכו) שגם ב' היא ג' קווין כזה ב':
(תכז) שגם באברהם יש אות ב', ועליו קרמיז ובן "משק "ביתי דייקא, היינו "הבית שלי:
(תכח) וזה דייק תורתו שהוא היה:
חבל על דאבדין: