Abudarham, Second Gate; Prayer

השער השני לבאר בו תקון התפלות ועניניהם The Second Gate explains matters relating to the Amidah prayers

מצות עשה מן התורה לעבוד את השם בתפלה שנאמ' ועבדתם את ה' אלוהיכם ואומ' ולעבדו בכל לבבכם. ומפרש בספרי ובירושלמי דברכות בפרק תפלת השחר אי זו היא עבודה שבלב זו תפלה. ומצאנו בפירוש שהתפלה נקראת עבודה שנא' בדניאל אלהך די אנת פלח ליה בתדירא, ותרגום עבודה פולחנא. וזהו שכתוב למעלה מן הענין וזמנין תלתא ביומא הוא בריך על ברכוהי ומצלי ומודה קדם אלהיה. It is a positive commandment from the Torah to serve God by reciting the Amidah prayer, as is stated, “You shall serve HaShem your God,” (Ex. 23:25) and also “You shall serve him with all your heart.”⁶⁴Much of this passage is similar to the Mishneh Torah Hilchot Tefillah, Chapter 1. Abudraham agrees with Rambam that prayer is a Torah obligation and that it is not a time bound commandment. The Ramban and others argue that it is a rabbinic obligation and that it is a time bound commandment since it must be recited at the proper times three times a day. (Deut. 11:13) It is explained in the Sifre and in Berachot in the Jer. Talmud, chapter 4 (Tefillat HaShachar) “What is the service of the heart? It is prayer.” It is explicitly stated in the book of Daniel, “Your God, whom you serve so regularly, will deliver you.” (Dan. 6:17) The word avodah is translated as pulchana (service).⁶⁵JT Berachot 4:1.2 (in Aramaic) This is what a previous verse states, “Three times a day he fell on his knees before his God.” (Dan. 6:11)

ואין לתפילה זמן קבוע מן התורה התמימה ולפיכ' נשים ועבדים חייבין להתפלל מפני שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא. וגם אין לתפלות מנין מן התורה אלא כל אחד ואחד בכוונה גמורה מתפלל בכל עת שירצה אם מעט ואם הרבה יעלה לרצון וירצה וכן היה הדבר מימות משה רבינו ועד זמן שחרב בית קדשנו ותפארתנו וגלו ישראל בין אומות העולם בעבור חטאם ומעללם ונתערבו בתוך העמים ההם כמו שנאמ' ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם ונולדו להם בנים בארצותיהם ואותם הבנים אשר קמו אחריהם היתה שפתם משובשת ומעורבת מלשונו' נכריות מואביות עמוניות אדומיות צדניות חתיות כמו שנאמ' ובניהם חצי מדבר אשדודית ואינם מכירים לדבר יהודית ובלשון עם ועם. ולא היה יכול לאחד מהם להתפלל ולדבר כל צרכו בלשון עברית כי אם בשבוש ותערובת לשון נכרית ותהי לשון האמת לכלה וחרץ ותכחד מן הארץ. וכאשר ראו אנשי כנסת הגדולה זאת הרעה החולה אמרו לכו ונלכה באור אלהינו ונשלמה פרים שפתינו אנחנו וכל קהל עדתנו ולתקן התפלה הנקראת עבודה אשר על הלשון כבדה בשפה ברורה ובלשון קצרה זכה וברה וישרה מחלאת לשון נכריה מטוהרה כדי שתהיה על הלשון קלה ובפה שגורה עד שנהיה כלנו יחד מתפללין בשפה א' ובלשון אחד ונתקבצו כלם ותקנו להתפלל לפני חי העולמים י"ח ברכות בכל יום שלש פעמים. ובשבת ובשלש רגלים וביום הכפורים תקנו במקום שמונה עשרה ברכות שבע ברכות. ובראש השנה תקנו ערבית ושחרית ומנחה שבע ברכות ובמוסף תשעה ברכו' ובתעניו' תקנו כ"ד ברכות לשליח צבור בלבד. וכן תקנו ברכות רבות ותפלות אחרות אשר הם בפי כל ישראל סדורות כדי שיהיה ענין כל ברכה ערוך בפי כל הדורות בלשון צחה מאושרה ונכוחה. ויש לך לדעת כי לשון התפלה הוא מיוסד על לשון המקרא, ולכן תמצא כתוב בפי' הזה על כל מלה ומלה פסוק כמוה או מענינה. ומלות מעטים יש שלא נמצא להם יסוד במקרא ולכן אביא להם יסוד מהגמרא. There is no set time for reciting the Amidah prayer from the Torah and therefore women and slaves are obligated to recite it because it is not a time bound commandment.⁶⁶See Mishneh Torah Hilchot Tefillah 1:2 And there is no set amount (of times) from the Torah; rather each person should pray with complete concentration at whatever time he so wishes, ‘whether a little or a lot’ (Ecc. 5:10) in offering supplication to God. And so it was from the time of Moses, our teacher, until the destruction of the Temple. (Is. 64:10) Israel was then exiled among the nations because of their sins and wrong doing. They mingled among those nations, as is stated, “They mingled with the nations and learned their ways,” (Ps. 106:35) and gave birth to children in their lands. Those children raised other children after them whose language was flawed and mixed with foreign languages of the Moabites, Ammonites, Edomites, Zidonites, Hittites as Scripture states, “their children spoke the language of Ashdod and the language of the various peoples, (k’lashon am va’am) and did not know how to speak Judean (Yehudit).” (Neh. 13:24)⁶⁷The Malbim explains this verse as follows - the Israelites did not speak either their own language or that of their neighbors but a mixture of the two languages together. As a Jew living in Sivile, he was a aware that his community spoke Judeo-Arabic or Judeo-Spanish (Ladino) just as Jews in Eastern Europe spoke Judeo-German -or Yiddish They were unable to speak Hebrew without errors and a mixture of foreign languages. The language of truth became effaced and was nearly wiped off the earth. When the men of the great assembly saw this evil sickness, they said, “let us walk in the light of our God; Instead of bulls we will pay the offering of] our lips,” (Hos. 14:3) and all our congregation will establish prayer services which is called avodah, divine service, in the honored language, in a concise and clear tongue, in a pure and honest language different from the foreign tongue which lack purity so that it will be in simple and familiar and all of us can pray in one language and one tongue. They (The Men of the Great Assembly) gathered and decreed that the people recite 18 benedictions three times each day before the Eternal One. On the Sabbath and the Festivals and on Yom Kippur, in place of the 18 blessings; they decreed 7 blessings on Rosh Hashanah in the evening, morning and the afternoon Amidah and 9 blessings as part of the Musaf Amidah; on fasts they decree that they recite 24 blessings only for the prayer leader. They also decreed many other blessings and prayers so that they would set the mouths of Israel and that they would be familiar language for future generations in a language that is clear, rich and dignified. You should know that the language of prayer is based on Scripture, as you will find in this commentary so that each and every word comes from a verse like it or a similar matter. There are some words that are not from Scripture and are based on the language of the Gemara.

ובימי רבן גמליאל הזקן רבו המינים והיו מצרים לישראל ועמד הוא ובית דינו והתקין ברכה אחת שמבקשים בה מאת האל לאבד את המינים וקבע אותה בתפלה כדי שתהיה סדורה כפי כל איש ואיש מהגולה. נמצאו מנין הברכות אשר בכל תפלה ערוכות תשע עשרה ברכות. שלש ברכות הראשונות שבח הבורא ותעצומו. ושלש ברכות האחרונות כבוד והודאה לשמו. ושלש עשרה ברכות האמצעיות צרכי ישראל עמו כדאמרינן בברכות בפרק אין עומדין אמר רב הונא ראשונות דומות לעבד שמסדיר שבח לפני רבו. אמצעיות דומות לעבד שמבקש פרס מרבו אחרונות דומות לעבד שמקבל פרס מרבו והולך לו. ואם תאמר והלא ברצה ושים שלום מבקש הוא פרס מרבו כמו באמצעיות. ויש לומר שאינו דומה כי אמצעיות הם צרכי האדם, ושלש אחרונות כלם כבוד קב"ה כגון העבודה שנעבדנו. וכן ההודאה זו היא כבודו וכן השלום. ועוד כבוד הוא לרב שהרבים צריכין לו. In the time of Rabban Gamliel and the elder, sectarians increased and they were a great bother to the Jewish people. He arose along with his tribunal and decreed an additional blessing (in the Amidah) which asks God to destroy the sectarians. It was added to the Amidah prayer in order to make it familiar to the entire Jewish people in the diaspora. The number of blessings in the Amidah prayer was 19 blessings: three opening blessings of praise to the creator and God’s might; three closing blessings offering thanksgiving to God’s name; and thirteen middle blessings for the needs of God’s people, as is stated in Berachot, “As Rabbi Huna⁶⁸Should be Rabbi Ḥanina said: During the first three blessings, one is like a servant who expresses praise before thes master; during the middle blessings, one is like a servant who requests a reward from the master; and during the final three blessings, one is like a servant who has received a reward from the master and is taking his leave and departing from him.”⁶⁹See BT Berachot 34a; there are a number of differences between Abudraham’s text and ours including the name of the sage - in the Talmud it is Rabbi Hanina. One might ask, “Doesn’t one ask for gifts from the master in Retzei and Sim Shalom just like the middle blessings (of the Amidah prayer)?” The answer is, these 9 (final petitions) are different (from the middle 13) because the middle blessings deal with the needs of the individual while the last three blessings are for the glory of the Holy One such as the divine service which we offer. The same is true for the blessing of thanksgiving and peace. Similarly it is for the honor of the many for which these are needed.

וכתב החכם ר' דוד קמחי שנקראת התחנה והבקשה תפלה מלשון פקו פליליה שענינו דין ומשפט. והטעם כי המתפלל מבקש מאת השם שישפטוהו ברחמיו ולא יפנה לרוב הרעות שעושה כי המשפט הוא שיעזוב לו מעונותיו ולא יזכרם לו כלם כמו שאמ' הנביא יסרני ה' אך במשפט אל באפך פן תמעיטני. The sage, Rabbi David Kimchi⁷⁰David Kimhi (1160–1235), also known as the RaDaK (רַדָּ״ק), was a medieval rabbi, biblical commentator, philosopher, and grammarian. David Kimhi - Wikipedia. writes that supplications and petitions are called Tefillah from the language, “They stumble in judgment,” (peliliya; Is. 28:7); this refers to law and judgment. The reason is that the one who prays beseeches God to judge him with compassion and not pay attention to all the evils that one has done. For judgment is that one should abandon one’s transgressions and that God should not keep them in mind, as the prophet states, “Correct me, but in measure; not according to Your anger lest you diminish me.” (Jer. 10:24)

גרסינן בירושלמי בפר' תפלת השחר מהיכן למדו שלש תפלות ר' שמואל בר נחמן אמר כנגד שלשת פעמים שהיום משתנה על הבריות, בשחר אדם צריך לומר מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שהוצאתני מאפלה לאורה. במנחה אדם צריך לומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי כשם שזיכתני לראות את החמה במזרח כך תזכני לראותה במערב. בערב אדם צריך לומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי כשם שהייתי באפלה והוצאתני לאור כך תוציאני מאפלה לאורה. ר' יהושע בן לוי אמר תפלות מאבות למדו. תפלת השחר מאברהם אבינו שנאמ' וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה' ואין עמידת אלא תפלה כמה דתימר ויעמד פנחס ויפלל. תפלת המנחה מיצחק אבינו שנאמר ויבא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב ואין שיחה אלא תפלה כמה דתימר תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו. תוספתא ואע"ג דאמרינן במסכת יומא צלותיה דאברהם אבינו מכי משחרי כותלי. יש לומר שהתפלל אותה ולא קבעה על עצמו עד שעמד יצחק וקבעה ע"כ. תפלת הערב מיעקב אבינו שנאמ' ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש. ואין פגיעה אלא תפלה כמה דתימר יפגעו נא בה' צבאות. תוספתא והדרשנים אומרים סימן לזמניהם באות שנייה משמותם. אברהם ב' בבקר. יצחק צ' כנגד צהרים, יעקב ע' כנגד ערבית ע"כ. ורבנין אמרין תפלות מתמידין למדו. תפלת השחר מתמיד של שחר את הכבש אחד תעשה בבקר. תפלת המנחה מתמיד של בין הערביים. ואת הכבש השני תעשה בין הערביים. תפלת הערב לא מצאו במה לתלותה ושנו אותה סתם הדא היא דתנין תפלת הערב אין לה קבע. אמר ר' תנחומא עוד קבעו אותה כנגד איברים ופדרים שהיו מתאכלים על גבי המזבח כל הלילה. We read in the Jer. Talmud Berachot, Ch. 4 (Tefillat HaShachar): “From where did they learn the three prayers? Rabbi Samuel bar Naḥmani said: According to the three times that the day changes for human beings. In the morning, one says: I thank you, HaShem, my God and God of my ancestors, that you led me from darkness to light. At Minḥah, one says: I thank you, HaShem, my God and God of my ancestors, that just as You let me see the sun in the East, so I could see it in the West. In the evening, one must say: May it be Your pleasure, HaShem, my God and God of my ancestors, that just as I was in darkness and You led me into light, so may You lead me from darkness into light. Rabbi Joshua ben Levi said: They learned prayers from the patriarchs. Morning prayer from our father Abraham, as is stated, “Abraham got up early to the place where he had stood there in the presence of God.” (Gen. 19:27) Standing (amidah) means prayer, as it says “Phinchas stood and prayed.”(Ps. 106:30) We learn Minḥah from our father Isaac, as it says, “Isaac went out to speak on the field.” (Gen. 24:63) The Tosafot⁷¹The text says Tosefta but it may very well be referring to Tosafot on BT Berachot 26b, יצחק תקן תפלת המנחה. This statement in the Talmud suggests that Abraham was already reciting an afternoon prayer. The sages explained this by saying that he had not yet made a set time for this prayer. adds that though it states in Tractate Yoma, “The time for the afternoon prayer of Abraham begins from when the walls begin to blacken from shade.”⁷²BT Yoma 28b One might say that though Abraham prayed (the afternoon Amidah) he did not set a fixed time until Isaac arose and set the time for Minchah. Speaking means praying, as it says “A prayer of the deprived one when he faints and pours out his speech before HaShem.” (Ps. 102:1) We learn the evening prayer from our father Jacob. “He entreated (God) at the place.” (Gen. 28:11) Entreaty means prayer, as it is said “Please, let them entreat the God of hosts.” (Jer. 27:18)⁷³JT Berachot 4:1 The Tosefta - sic.(Tosafot) and other homiletical interpreters suggest that a sign of the time of day for each Amidah prayer is found in the second letter of the names of the patriarchs. The second letter of Abraham is t bet for boker, morning; the second letter of Isaac is tzadi for tzaharaim, afternoon; and the second letter of Jacob is ayin, for erev, morning. The sages deduce the daily Amidah prayers from the Tamid offerings. The morning Amidah corresponds to the morning Tamid, “You shall offer one lamb in the morning.” (Nu. 28:4) The afternoon Amidah corresponds to the afternoon Tamid. “The other lamb you shall offer at twilight. (Nu. 29:4) There is no verse upon which to base the evening Amidah so the sages taught it more generally (without scriptural proof); that is why it is stated the evening Amidah has no set time. Rabbi Tanhum taught that they made the night, the time for the burning of the limbs and fats of the daily sacrifices.

וגם סמך לשלש תפלות אלו מדוד שאמר ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי. ופירש ר' אברהם בן שושאן כי ואהמה עולה למנין נ"ז כמנין הברכות שבג' תפלות אלו שבכל תפלה יש י"ט ברכות נמצא לשלש תפלות נ"ז ברכות. ויש לאדם לידע ולהבין שהזהיר בתפלות התקנה שבזכותה הוא נזון ואבא מזמין לו מזונותיו. תדע שהרי מנין הברכות הוא זן. ולפיכך השם יתברך בזכות ברכות אלו הוא זן אותו ואת אנשי ביתו. ומאמרו וישמע קולי למדנו שהזהיר בתפלות אלו כתקנן ובברכותיהם שמובטח לו שהשם ישמע תפלתו. וראה כמה גדול שכר המתפלל עם הצבור כי בתפלה אחת שמתפלל עמהם נחשב לו שכר כמתפלל ערב ובקר וצהרים ביחיד. כיצד תפלתו בלחש מברך תשע עשרה ברכות וחייב האדם שלא לדבר בעוד ששליח צבור מחזיר התפלה ושיכוין לשמוע ברכותיה' ושומע כעונה הרי תשע עשרה ברכות אחרות. וחייב האדם לענות אמן אחר כל ברכה וברכה. ואמרו רבותינו ז"ל גדול העונה אמן יותר מן המברך הרי כאלו בירך תשע עשרה ברכות אחרות. נמצא כי בתפלה אחת עם הציבור כתקנה נותנין לו שכר זן ברכות. ובתפלת ערבית שאין שליח צבור מחזיר התפלה לפיכך תקנו לאחר השכיבנו תשע עשרה פסוקים וחתימה בסוף תמצא בהם בין אזכרות ובין אמנים מנין שמונה ושלשים ותשע עשרה ברכות של תפלת לחש הרי שבעה וחמשים ברכות בערבית, עד כאן דבריו. These Amidah prayers were also based on the statement of King David who wrote, “Evening, and morning, and at noon, I pray, and cry aloud: and God hears my voice.” (Ps. 55:18) Rabbi Avraham ben Shoshan⁷⁴Well-known philanthropist and financier; member of the famous Spanish family, to which the Sassoons trace their descent. He lived in Spain (most likely at Toledo) in the fourteenth century. He is also mentioned several times in the responsa of Asher ben Jehiel. (JE) explains that the word ואהמה “I will pray,” has the numerical value of 57 equal to the number of blessings in the three daily Amidot, since there are 19 blessings in each Amidah prayer, adding up to 57. A person would know and understand that one should be especially careful in reciting the Amidah prayer because it is through this prayer that one merits to feed oneself and one’s family. Note that the number of blessings is 57 (Zan); therefore the most blessed God, through the merit of these blessings feeds the individual and the members of his household. From the statement, “And God hears my voice,” teaches us to be careful in reciting the Amidah prayer as it was decreed. Through all its blessings, God hears one’s prayers. How great is the reward for one who prays with the community. One who recites a single Amidah prayer with the community, is better than one who recites the morning, afternoon and evening prayers alone. How so? When one prays silently one recites nineteen blessings. One is also obligated not to speak when the prayer leader repeats the Amidah; one should concentrate and listen to the blessing so that one who listens to the Amidah is like one who recites nineteen more blessings. One is also obligated to answer Amen after each blessing and the sages have said, “One who says Amen is even greater than the one who recites the blessing so that the person who says Amen is like one who recited the blessings oneself. We find that through one Amidah prayer with the community properly said, one is given credit for 57 blessings. In the evening service when the prayer leader does not repeat the Amidah, the sages decreed that we recite nineteen blessings in the passage after hashkiveinu with a concluding blessing at the end. One finds that God’s name and the number of times one says Amen, 38 and the 19 blessings of the silent Amidah prayer adds up to 57 blessings, in the evening.

ובכל יום שבו קרבן מוסף תקנו תפלה יתירה כנגד קרבן מוסף וכן תקנו ביום הכפורים תפלה אחר תפלת המנחה סמוך לשקיעת החמה ונקראת תפלת נעילה. וגרסינן בירושלמי בפרק תפילת השחר מנין לנעילה אמ' ר' לוי גם כי תרבו תפלה איננו שומע מכאן שכל המרבה בתפלה נענה. ר' חייא בשם ר' יוחנן בשם ר' שמעון בן חלפתא בשם ר' מאיר אמר ויהי כי הרבתה להתפלל אל ה' מכאן שכל המרבה בתפלה נענה. On a day on which the Musaf offering was sacrificed, the sages decreed that there be an additional Amidah prayer. Similarly they decreed on Yom Kippur, an additional Amidah prayer after Minchah close to the setting of the sun, called Neilah. We learn in the Jer. Talmud in Berachot, Chapter 4, (Tefilat Hashacher:) “From where do we learn about Neïlah? Rabbi Levi said: “Even if you prolong your prayers.” (Is. 1:15) From here (we learn) that everyone who increases his prayers will be answered.⁷⁵JT Berachot 4:1 At first glance this seems like a strange proof text. The Sefaria translation of the Jerusalem Talmud adds the following explanation in a footnote: *The argument is from the full sentence: “Even if you augment your prayers, I shall not hear.” Since Isaiah presents this as a particular curse, it follows that, otherwise, if the people increase their prayers they will be heard. Rabbi Ḥiyya in the name of Rebbi Yoḥanan, Rabbi Simeon bar Ḥalaphta in the name of Rabbi Meïr: “When she (Chanah) prayed very long before the Eternal,” (1Sam. 1:12) it follows that everyone who extends his prayers will be answered.⁷⁶Ibid.

ובירושלמי דתעניות מקשי על האי מימרא דר' לוי ואומר מחלפא שטתיה דר' לוי תמן. אמר ר' אבא בריה דרב פפי בשם ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי בכל עצב יהיה מותר דבר שפתי אך למחסור. חנה על ידי שהרבתה בתפלה קצרו ימיו של שמואל שאמרה וישב שם על עולם והלא אין עולמו של לוי אלא חמשים שנה שנאמר ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה וחיי שמואל חמשין ותרתין שני. ואמ' ר' יוסי בר אבין שתים שגמלתו והכא הוא אומר הכין. ומתרץ לא קשיא כאן בצבור כאן ביחיד. נמצאו התפלות בכל יום שלש ערבית שחרית ומנחה ובשבתות ובמועדים ובראשי חדשים ארבע, שלש של כל יום ויום ותפלת המוספין. וביום הכפורים חמש, ארבע אלו ותפלת נעילה. The Jer. Talmud, Ta’anit raises an objection to the statement of Rabbi Levi and states there, “The argument of Rabbi Levi is inverted! There Rabbi Abba, the son of Rebbi Pappai, Rabbi Joshua of Sikhnin in the name of Rabbi Levi says “In all excitement there is something superfluous; and the word of the lips is but for deficit.” (Prov. 14:23) Hannah, because she prayed too long, reduced the years of Samuel because she said (1Sam. 1:22) “He shall dwell there forever” but “forever” for a Levite is only 50 years, as it is written: “At age fifty he should return from the worshiping hosts.” (Num. 8:25) But in fact it was 52. Rabbi Yose ben Rebbi Abun said that it is because she weaned him (Samuel) for two years. And here you say so? He answered (that there is no contradiction): one is for private prayer, the other is for public prayers.⁷⁷Ibid. Rabbi Levi’s contradiction here is that in one statement he seems to suggest that one lives longer when he prolongs his prayers and in the other we are told that one shortens one’s life when prayers are prolonged. The Talmud reconciles the statement by saying that when private prayers are prolonged (like Hannah’s) one is not rewarded but for public prayers one life can be prolonged. We find that on regular days there are three Amidah prayers: Shacharit, Minchah and Maariv. On Sabbath, holidays, and on new moons there are four Amidah prayers there are four: the three we say daily and the Musaf Amidah prayer. On Yom Kippur there are five, the four plus the Neilah.

וכתב הרמב"ם ז"ל תפלות אלו אין פוחתין מהם אבל מוסיפין עליהם אם רוצה אדם שיתפלל כל היום כלו הרשות בידו. וכל אותם התפלות שיוסיף כמו מקריב נדבות לפיכך צריך שיחדש דבר בכל ברכה וברכה מן האמצעיות מעין הברכה, ואם חדש בברכה אחת דיו כדי להודיע שהיא נדבה ולא חובה. ושלש ראשונות ושלש אחרונות לעולם אין מוסיפין בהן ואין פוחתין מהן ואין משנין בהם שום דבר. וכן כתב רבינו האיי הא דאמ' ר יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום כלו היינו דוק' ע"י חדוש אבל בלא חדוש אסור והביא ראיה מדאמרינן בפרק מי שמתו אמ' רב יהודה אמר שמואל התפלל ונכנס לבית הכנסת ומצא צבור שמתפללין אם יכול לחדש דבר בתפלתו כדי שיהיה תפלתו תחנונים יתפלל ואם לאו אל יתפלל אלא שלא התיר אלא בחדוש. והאי דנקט צבור לא מפני שהיחיד אין צריך חדוש אלא נקט צבור לרבותא דלא אמרינן יחיד לגבי צבור כמאן דלא צלי דמי ולא צריך חדוש אלא אפילו בצבור צריך חדוש. ועוד הביא הרב ר' יונה ראיה לדבריו מדאמרינן בפרק אין עומדין יכול יתפלל אדם כל היום כלו כבר מפורש על ידי דניאל וזמנין תלתא ביומא וגו'. ובודאי לא קא מיבעיא ליה אם חובה שיתפלל אדם כל היום כלו אלא ודאי בתפלת רשות קא מיבעיא ליה. והשיב לו דלא יתפלל אלא שלשה פעמים. אם כן היכי קאמ' ר' יוחנן שמותר להתפלל כל היום אלא ודאי ר' יוחנן לא קאמ' אלא היכא שמחדש בה דבר. והאי דפרק אין עומדין הכי קאמ' יכול יתפלל אדם כל היום כלו בלא חדוש והשיב לו דאסור שדומה כמי שמתפלל לחובה הואיל ואינו עושה תפלתו תחנונים לחדש בה דבר. The Rambam, of blessed memory, writes: the number of Amidah prayers may not be diminished but one may add to them; if one wishes a person may pray all day long; the permission is his. All those Amidah prayers that one adds are considered as freewill offerings. Therefore, one should add something new consistent with the topic in each of the middle blessings. However, if one adds something new in even one blessing is sufficient in order to make known that this is a voluntary prayer and not obligatory. One must not add, detract or change anything in the first three (blessings) and the last three (blessings).”⁷⁸Mishnah Torah , Prayer and Priestly Blessings 1:9 So wrote Rabbeinu Hai, quoting Rabbi Yoḥanan “Would that a person could pray throughout the entire day.”⁷⁹BT Berachot 21a That is, by adding something new (to the Amidah prayer); but if one has not added something new it is forbidden. And he brings a proof from Berachot, Ch. 4 (Mi She’meito): “One who has already prayed, and enters a synagogue to find a congregation reciting the Amidah prayer, should introduce something new (into the Amidah prayer), so that his Amidah prayer is a petition, and one doesn’t, one should not pray again.” One is only permitted if one adds something new (chidush).”⁸⁰JT Berachot 4:1 The reason we mention communal prayer here is not because an individual does not need to add something new (chidush). Rather we mention communal prayer to teach us something additional. When comparing individual prayer with communal prayer, we do not say that one who participates in communal prayer does not need to add something additional. Rather one who participates in communal prayer must also add something new. Also Rabbeinu Yonah brings a proof for his opinion from Berachot, Ain Omdim (Ch. 5): “One might have thought that one could pray the entire day was already articulated by Daniel, who stated: “And three times a day…” (Dan. 6:11)⁸¹BT Berachot 31a Certainly it would not be necessary to say this if it was an obligation to pray all day. Rather it was necessary to say this in the case of non-obligatory prayer. He explains that one is only obligated to pray three times daily. Certainly, Rabbi Yochanan said it is permissible to pray all day but only if one adds something new to one’s Amidah prayers. This is found in Berachot, Ain Omdin (Ch.5) where it is stated: “One might have thought that one could pray throughout the entire day without adding something new… the answer was given that is prohibited because one would be like a person who offers an obligatory prayer since he does not make his prayers supplications by adding something new to it.⁸²Rosh Berachot 3:15

עוד כתב הרב רבינו יונה הא דאמרינן שאין לו להתפלל בלא חדוש היינו היכא שיודע בודאי שהתפלל אבל ספק התפלל ספק לא התפלל כשחוזר ומתפלל אין צריך חדוש שכיון שחוזר ומתפלל על הספק אין לך חדוש גדול מזה. כת' הרא"ש בתשובה שיש לאדם ליזהר שלא להתפלל תפלת נדבה אם לא שיוכל לחדש בה דבר ושיהיה מכיר וזריז ואמוד בדעתו לכוין בתפלה מראש ועד סוף הא לנו הכי קרי ביה למה לי רוב זבחיכם ולואי שיוכל לכוין בשלש תפלות שתקנו רבותינו ז"ל. Furthermore, Rabbeinu Yonah wrote, that which we have said, that a person should not pray without adding something new⁸³BT Berachot 29b - “Something personal reflecting his personal needs, to his prayer, and only recites the standard formula.” (Sefaria) only applies where one knows that one already recited the prayers. But if there is a doubt whether or not one has already prayed, one does not add something new when he goes back and prays again since there’s no addition (chidush) greater than this. The Rosh writes in a responsum that a person should be careful not to recite a voluntary Amidah if he is not able to add something new to it.⁸⁴This would then be considered a Berachah Livatalah. See Rosh Berachot 3:15 One should be aware and consciously recite one’s prayer with kavanah from beginning to end. It is for this that we read the verse: “What need have I of all your sacrifices?” (Is. 1:11) Would that we could have kavanah while reciting all three Amidah prayers which the sages decreed!

כתב הרמב"ם ז"ל אין הצבור מתפללין תפלת נדבה לפי שאין הצבור מביאין קרבן נדבה וכן כתב הריא"ף. וכת' הראב"ד באמת כך אמרו הגאונים אבל מצאנו נדבה בצבור והיא עולה הבאה מן המותרות שהיא קיץ למזבח אלא שלא היתה מצויה ומי' התפלו' כנגד חובות המצויו' תקנום ולא כנגד הנדבות שאינן מצויות. הילכך הצבור אין מתפללין נדבה מפני שנראין כמקריבין שלש תמידין ביום. אבל תפלת היחיד מסניפי הצבור היתה לא מעקר התקנה. הלכך כמה שירצה מתפלל ואינו חייב לפסוק אלא אם רצה פוסק. עד כאן. וכתב בעל ההשלמה מה שכתב הרי"ף שאין הצבור מביא קרבן נדבה אע"פ שמצאנו מותרות לנדבת צבור אזלי. מיהו אין צבור מביאין שקלים בתחלה שתהא כוונתם להקריב קרבן נדבה והא דתניא בספרא תקריבו מלמד שהצבור מביאין קרבן נדבה תרגמה אמותר לשכה אבל לכתחלה אין מביאין שקלים לקרבן נדבה ע"כ. The Rambam OB”M writes: “The community should not recite a voluntary prayer, since a community does not bring a freewill offering.”⁸⁵Mishneh Torah, The Laws of Tefillah and the Priestly Blessings 1:10 Much of the next section is based on this passage: “The community should not recite a voluntary prayer, since the community does not bring a freewill offering. Even an individual should not recite the Musaf Prayer twice, once as the obligation of the day and the other as a voluntary prayer, because the additional offering is never a freewill offering. One of the Geonim taught that it is forbidden to recite a voluntary prayer on Sabbaths or holidays, since freewill offerings were not sacrificed on these days, but only the obligatory offerings of the day.” The Rif stated this. The Raavad,⁸⁶Abraham ben David (c. 1125 – 1198) was a Provençal rabbi, an important commentator on the Talmud. however, writes that though the Gaonim agreed with this, we do find communal freewill offerings, such as burnt offering that were brought from Temple surpluses⁸⁷See Shavuot 12b, BT Menachot 91a; See Mishnah Torah Hilchot Shekalim 4:9 See the footnote there explaining this translation of the expression, “The Dessert of the Altar,” based on Rambam’s commentary on Mishnah Shekalim 4:4. Kayitz refers to the end of the summer when they had the harvest of the grapes and figs. but it is not decreed. However, the Amidah prayer is (for sacrifices that were) obligatory but not for freewill sacrifices that were not obligatory. A community cannot recite a voluntary Amidah prayer because it would appear as if there were offering three Tamid offerings during the day.⁸⁸When in fact there were only two Tamid offerings offered each day. Rather, the individual (may recite it) because it is considered an addition to the community and not part of the essential obligation of the community. One may recite as many Amidah prayers as one wishes and one is not obligated to stop. One may stop when one wishes. The author of Sefer Hashlamah⁸⁹Meshullam ben Moses (1175-1250) See Meshullam ben Moses | Encyclopedia.com agreed with the Rif that the community did not bring a freewill offering even though we find that the community could offer such an offering from the surplus (donations). However, the community could not bring the additional Shekalim before hand if it was their intention of offering a freewill offering. This is taught in the Sifra: (Scripture states,) “You shall sacrifice,” teaching that the community may bring a freewill sacrifice; this is explained as referring to the surplus of the Temple. But one may not bring extra shekels from the outset for a freewill offering.

וכתב הרא"ש מה שכתב הריא"ף שאין היחיד מתפלל תפלת המוספין נדבה לפי שאינו מתנדב קרבן מוסף. ומקשים עליו אע"פ שאינו מקריב מוסף מכל מקום מקריב עולות שהיו קרבים מוסף כמו יחיד שאינו מקריב תמיד אלא מתנדב עולה כמו התמיד שהיה עולה. ומתרצים מפני שעיר חטאת שבמוסף שאינו בא בתורת נדבה. ומיהו קשה ממוסף של שבת שאין בו שעיר ולמה אמר על כל מוסף סתם שאין היחיד מתפלל אותו נדבה. ויש לתרץ אע"פ שיכול להקריב קרבנות של מוסף שבת בתורת נדבה מכל מקום אינו יכול להביאם בשבת. ולפי תירוץ זה אפי' תפלת יוצר אין לו להתפלל נדבה בשבת לפי שאין שום קרבן קרב נדבה בשבת. עד כאן. וכן כת' הרמב"ם ז"ל וזה לשונו ויש מן הגאונים מי שהורה שאסור להתפלל תפלת נדבה בשבתות וימים טובים לפי שאין מקריבין בהם נדבה אלא חובת היום בלבד עד כאן. אבל רבינו האיי כתב שהיחיד מתפלל תפלת שבת נדבה בין של שחרית ומנחה בין של מוסף. ובתשובה לריא"ף בענין מרימר ומר זוטרא בשבתאי דרגלא הוו מיכנפי בי עשרה ומצלו והוי אזלו לבי כנשתא ומצלי בהדי צבורא. ושאלת והלא אין מתפללין תפלת נדבה בשבת דקיימא לן תפלות כנגד תמידין תקנום וכשם שאין מביאין קרבן נדבה בשבת כך אין מתפללין תפילת נדבה. תשובה לא ראיתי לגאונים בדבר זה כלום ואם אמת הדבר הא דקאמ' ומצלו בהדי צבורא כל שהיו שומעין ועונין אמן בלבד ואם אין הדבר נכון ויכול להתפלל תפילה שלימה והטעם הואיל ויחיד מקריב נדבה בכל יום מתפלל נדבה ואפילו בשבת כפי שאין מניעת קרבן נדבה בשבת אלא משום חלול שבת ואין חלול בתפילה. The Rosh agrees with the Rif that an individual cannot recite a freewill Musaf Amidah since one cannot offer a voluntary Musaf offering. A question was raised regarding this: even though (the individual) may not offer a Musaf offering, he may offer burnt offerings which are similar to the Musaf offering, just as an individual may not offer Tamid offerings yet may a bring Olah, a voluntary burnt offering similar to the Tamid offering which is an Olah. They answered (that the Musaf offering) is different because Musaf includes the goat of the sin offering which is not included in the laws of the freewill offerings. But there is still a question regarding the Sabbath Musaf Amidah since it does not include the sin offering goat. Why does the halachah say that the individual can never offer a more general freewill Musaf offering? One might answer that even though one is able to bring the Shabbat Musaf offering according to the rules of a freewill offering, one is not able to bring them on the Sabbath. One might also answer that even though one may recite the blessing Yotzer, one may not offer a freewill Amidah on the Sabbath since there were no freewill offerings on the Sabbath. The Rambam OB”M also stated this and it is the same as the statement of the Geonim who ruled that it is forbidden to recite a freewill Amidah on Sabbath and holidays since one did not bring freewill offerings but only obligatory offerings on the Sabbath. Rabbeinu Hai writes that an individual may recite a freewill Sabbath Amidah whether for Shacharit and Minchah or for Musaf. The Rif writes in his responsa, that Miramar and Mar Zutra, “Would gather a minyan on the Shabbat of the festival and pray, and set out to deliver their lecture [pirka].”⁹⁰BT Berachot 30a - Due to the crowds that gathered to hear the lectures of the Sages on the festival, they were unable to pray at the proper time, so they were forced to pray earlier. The question is asked, ‘Is it not the case that one may not recite a freewill Amidah on the Sabbath since the Amidot prayers were decreed for the Tamid offerings; just as one cannot bring a freewill offering on the Sabbath one cannot offer a freewill Amidah prayer. I did not find an answer to this question from the Geonim. But if this is the case, that which we said, that one may pray with a community, it is only for those who listen and answer “amen.” And if it is not correct that one may recite the entire Amidah prayer, the reason is that the individual may offer a freewill offering each day and even on the Sabbath since there is nothing preventing the freewill offering on the Sabbath except the desecration of the Sabbath and there is no desecration of the Sabbath in prayer.

גרסינן בפרק אין עומדין אמר ר' אלעזר גדולה תפלה יותר ממעשי טובים שאין לך גדול במעשים טובים כמשה רבינו ע"ה ואעפ"כ לא נענה אלא בתפלה שנא' אל תוסיף דבר אלי עוד בדבר הזה וכתי' בתריה עלה ראש הפסגה פי' שמעשים טובים לבדם אין מספיקין בלא תפלה. We read in Berachot, Chapter 5 (Ain Omdim): Rabbi Elazar said: “Prayer is greater than good deeds, as there was none greater in the performance of good deeds than Moses our teacher; nevertheless, his request was granted only through prayer, As, it is stated: “Speak no more to Me,” (Deut. 3:26) juxtaposed to which is: “Go up to the summit of the mountain.”⁹¹BT Berachot 32b (Deut. 3:27) Peirush: Good deeds alone are not enough without prayer.

ואמר ר' אלעזר גדולה תפלה יותר מכל הקרבנות שנאמ' למה לי רוב זבחיכם יאמר ה'. וכתיב בתריה גם כי תרבו תפלה אינני שומע. פירוש לולי שתפלה גדולה למה אמר גם כי תרבו תפלה אחר שאמר למה לי רוב זבחיכם. עוד גרסינן התם יכול יתפלל אדם כל היום כלו כבר מפורש על ידי דניאל וזמנין תלתא ביומא הוה בריך על ברכוהי וצלי ומוקדה קדם אלהא. יכול משבא לגולה הוחלה פי' החל לעשות זה מפני טרדת המלכות אבל בהיות הזקנים שלמד מהם בארץ ישראל היו מתפללין כל היום ת"ל כל קבל די הוה עביד מן קדמת דנא. יכול יתפלל אדם לכל רוח שירצה ת"ל וכוין פתיחן לי בעליתיה נגד ירושלים. יכול יהא מתפלל כל שעה שירצה כבר מפורש על ידי דוד ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה. יכול ישמיע קולו בתפלתו כבר מפורש על ידי חנה וקולה לא ישמע. יכול ישאל אדם צרכיו ואחר כך יתפלל כבר מפורש על ידי שלמה לשמוע אל הרנה ואל התחנה רנה זו תפלה תחנה זו בקשה. דרש ר' שמלאי לעולם יסדיר אדם שבחו של הב"ה ואחר כך יתפלל מנא לן ממשה רבינו דכתיב ה' אלהים אתה החלות להראות את עבדך את גדלך וגו'. וכתוב בתריה אעברה נא ואראה. It is also stated: “Rabbi Elazar said: Prayer is greater than all the sacrifices, as it is stated: “To what purpose is the multitude of your sacrifices to Me…” (Is. 1:11). And later it is written: “When you spread out your hands I will not listen…”⁹²Ibid. This implies that not only Israel’s sacrifices, but even their prayers, which are on a higher spiritual level, will not be accepted by God. (Is. 1:15) Peirush: If it was not true that prayer is greater than sacrifices, then why also say, “When you spread your hands in prayer” after saying, “To what purpose is the multitude of your sacrifices?” It is also stated there,⁹³JT Berachot 4:1 “One might think that one may pray all three together - it is explained in Daniel: “Three times a day he fell on his knees, etc.” (Dan. 6:11) Is it possible that when they came to the diaspora this practice began? Peirush: One might think that they began praying three times a day because of the trouble of exile but the elders from whom they learned in the land of Israel used to pray the entire day, therefore Scripture teaches, “As he had always done before that.” (Dan. 6:11) ⁹⁴Implying that Daniel did not introduce prayer three times a day but continued the practice of the elders in the land of Israel. One might think that one can pray in any direction he wishes. Scripture teaches, “Slits were open for him in the direction of Jerusalem,” (Dan. 6:11) One might think one can pray any time he wants… It is already stated explicitly by King David, ““Morning, evening, and afternoon I will speak and moan...”(Ps. 55:18) One might think that one may pray aloud - it was explained about Hannah: “Hannah was speaking to herself.” (1Sam. 1:13) One might have thought that a person should make his requests and then pray. This was explained by King Solomon, “Hear the cry and prayer,” Cry refers to prayer and prayer refers to supplications..” “Rabbi Simlai taught: One should always set forth praise of the Blessed Holy One, and then pray for his own needs. From where do we derive this? From Moses, as it is written in his prayer: “And I beseeched the Lord at that time” (Deut. 3:23). And afterward, it is written: “Hashem, God, You have begun to show Your servant…” (Deut 3:24)⁹⁵BT Berachot 32a

וגרסינן בירושלמי בפרק תפלת השחר למה תקנו שמנה עשרה ברכות ר' יהושע בן לוי אמר כנגד שמנה עשרה מזמורים שכתובים בראש התלים עד יענך ה' ביום צרה. ואם יאמר לך אדם תשע עשרה הם אמור לו למה רגשו גוי' לית הוא ממנינא מכאן אמרו המתפלל ואינו נענה צריך תענית. אמר ר' סימון כנגד שמנה עשרה חוליות שבשדרה שבשדה שאדם עומד ומתפלל צרי לשוח בכולן מאי טעמ' כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך ובתלמודא דידן אומר שברכת המינין סמכוה כגד חוליה קטנה שבסוף השדרה. אמר ר' לוי כנגד שמנה עשרה הזכרות שיש בהבו לה' בני אלים. ובתלמודא דידן אמר שברכת המינין סמכוה כנגד אל הכבוד הרעים ר' חנינא בשם ר' פנחס אמר כנגד שמנה עשרה פעמים שאבות כתובים בתורה ואם יאמר לך אדם תשע עשרה הם אמור לו והנה ה' נצב עליו לית הוא ממנינא. פירוש מפני שאינו נזכר שם יעקב עמהם. We learn in the Jerusalem Talmud in Tefilat Hashachar (Ch. 4) “Why did the sages decree 18 benedictions? Rabbi Joshua ben Levi says, ‘They correspond to the 18 psalms that are written from the start Sefer Tehillim to: “May Hashem listen to you on the day of need.” (Ps. 20:2) If somebody would say to you they are 19, tell them, “Why are the Gentiles in upheaval” (Ps. 2:1) is not in the count. From here they said that one who prayed and not answered needs to fast…. Rabbi Simon said, they correspond to the 18 vertebrae in the spine since when a person prays he must bend all of them when bowing down. What is the reason? “All my bones shall say, o Eternal, who is like You?” (Ps. 35:10)⁹⁶JT Berachot 4:3ff In our Talmud we learn that the additional blessing “corresponds to the small vertebra that is at the bottom of the spine.”⁹⁷BT Berachot 28b, Also Vayikra Rabbah 1:8 “Rabbi Levi said they correspond to the eighteen mentions of God’s name that King David said in the psalm: “Give unto the Lord, O you sons of might” (Ps. 29) Our Talmud states that the 19th blessing, “corresponds to “The God of glory thunders.” (Ps. 29:3)⁹⁸BT Berachot 28b, a reference to God in Psalm 29, in which a name other than the tetragrammaton is used for God Rabbi Haninah said in the name of Rabbi Phineas: They correspond to the 18 times the Patriarchs are mentioned together in the Torah, Abraham, Isaac, Jacob. If somebody tells you that there are nineteen, tell them that “Behold, HaShem was beside him,” (Gen. 28:13)⁹⁹And HaShem was standing beside him and He said, “I am HaShem, the God of your father Abraham and the God of Isaac: is not counted in the number. Peirush: This is because Jacob’s name is not mentioned along with Abraham and Isaac.

ואם יאמר לך שבע עשרה הם אמור לו ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק ממנינא פי' כיון שאומ' ויקרא בהם שמי קרי כאלו מזכיר שם יעקב. ולפי שתפלות למדו אותם מן האבות כמו שאמרנו למעלה הוא אומר שנתקנו שמנה עשרה ברכות כנגד שמנה עשרה פעמים שאבות כתובין בתורה. “If somebody will tell you that there are 17, quote for them, “Let my name be named in them, and the name of my fathers Abraham and Isaac,” (Gen. 48:16) as if Jacob’s name was numbered with them.”¹⁰⁰JT Berachot 4:3 Peirush: It says, “Let my name be named in them,” so that it is as if Jacob’s is included with the others. Since we learn the Amidah prayer was taught by the Patriarchs, as we mentioned above, it states that the 18 blessings correspond to the 18 times that the Patriarchs are written in the Torah.

ר' שמואל בר נחמני בשם ר' יונתן אמר כנגד שמנה עשרה ציווין הכתובין בפרשת משכן שני אמר ר' חייא בר אבא ובלחוד מן אהליאב בן אחיסמך למטה דן עד סופיה דספרא פירוש כי תמצא בסוף ספר ואלה שמות כאשר צוה ה' את משה שמנה עשרה פעמים. ולפי שהתפלות נתקנו בזמן בית שני כמו שאמרנו למעלה הוא אומר שנתקנו שמנה עשרה ברכות כנגד שמנה עשרה ציווים הכתובים במשכן שני. “Rabbi Samuel bar Nachmani said in the name of Rabbi Yochanan. (The Amidah) correspond to the 18 mitzvot that are found in the second description of the Tabernacle. Rabbi Chiya bar Aba said, “from, “Ohaliab ben Achisamach of the tribe of Dan,” to the end of Exodus.”¹⁰¹JT Taanit 2:2:7 Exodus 38:23 Peirush: You will find at the end of the book of Exodus, “As Hashem commanded Moses,” 18 times. Since the Amidah was decreed in the time of the Second Temple, as stated above, the sages decreed 18 blessings corresponding to the 18 commandments that were written in the second description of the building of the Tabernacle.

ובתלמודא דידן בפרק תפלת השחר אומר שנתקנו גם כנגד שמנה עשרה הזכרות שבקרית שמע כי תמצא בקרית שמע בין ה' ובין אלהים שמנה עשרה הזכרות וברכת המינין סמכוה כנגד אחד. ובויקרא רבא אומר שנתקנו גם כנגד שמנה עשרה הזכרות שבשירת משה כי תמצא בשירה אחת עשרה הזכרות ויה ואלי ואלי הרי ארבעה עשר. ובויושע ה' שהוא קודם השירה ארבעה הזכרות הרי שמנה עשרה הזכרות. ובמדרש אומר שנתקנו גם כנגד שמנה עשרה פסוקים שבשירת הים. וכנגד שמנה עשרה פסוקים שבעשרת הדברות ותמצא כי שמנה עשרה פעמים בכל שבוע אנו מתפללין שמנה עשרה ברכות. The Talmud in Berachot, Ch. Tefilat HaShachar (ch. 4) states: “They decreed 18 blessings corresponding to the 18 times God’s name is mentioned in the Shema.” You will find in the recitation of the Shema 18 mentions of Hashem and Elohim, and the blessing for the blessing against the heretics corresponds to the word Echad (One).¹⁰²BT Berachot 28b, Vayikra Rabbah 1:8 Vayikra Rabbah states that it corresponds to the 18 times God’s name is in Moses’ song at the Red Sea. One finds that God’s name is mentioned 11 11 times. Together with Vayah, V’eli, Veli there are 14. Along with the statement before the song, “Thus HaShem delivered Israel that day from the Egyptians…” (Ex. 14:30-31) there are four more mentions of God’s name. Together God’s name appears 18 times in the song of Moses. (The Amidah) corresponds to the 18 verses in the Ten Commandments. You will also find that 18 times each week we recite the Shmoneh Eserei.

עוד אמרינן בירושלמי שבעה ברכות של שבת מנין אמר ר' יצחק כנגד שבעה קולות הכתובים במזמור הבו לה' בני אלים אמר ר' יודן כנגד שבעה הזכרות הכתובות במזמור שיר ליום השבת. תשע ברכות של ראש השנה מנין, כנגד תשע הזכרות הכתובות בפרשת חנה וכתיב בסופה ה' ידין אפסי ארץ הרי שמדבר ביום הדין. וחנם גם כן נפקדה בראש השנה כדאיתא בפרקא קמא דראש השנה. עוד אמרינן בירושלמי עשרים וארבע ברכות של תעניות מנין ר' חלבו ור' שמואל בר נחמן תרויהו אמרינן כנגד כ"ד פעמים שכתו' בפרש' שלמה רנה ותפלה ותחנה. פי' שהו כשהכניס הארון לבית קדשי הקדשים ונענה ובתלמודא דידן בפרק תפלת השחר אי הכי כל יומא נמי נימרינהו פי' כבוד למקדש או כבוד לתורה. ומתרץ כיון דשלמה בשעת רחמי אמרינהו אף אנן בשעת רחמי נמרינהו. פירוש ששלמה אמרן כשדבקו השערים זה בזה ולא יכלו להכניס הארון לבית קדשי הקדשים כדאיתא בפרק במה מדליקין ובפרקא קמא דמועד קטן. Further in the Jer. Talmud we learn, from where do we learn that there are seven (blessings) of Sabbath (Amidah)? Rabbi Isaac said, They correspond to the seven"voices " in, “Give to the Eternal, o sons of the mighty.” (Ps. 29) Rabbi Yudan said, "They correspond to the seven Names of God in “A Psalm, Song for the Sabbath Day.”(Ps. 92)¹⁰³JT Berachot 4:3 The nine blessings of the Rosh Hashanah (Amidah), from where? They correspond to the nine Divine Names in Hanna’s prayer (1 Sam. 1-10); there it is written at the end: “The Eternal will judge the ends of the earth.” (1 Sam 2:10) It speaks of a time of judgment. Also Chanah was visited on Rosh Hashanah as is stated in the first chapter of Tractate Rosh HaShanah.¹⁰⁴BT Rosh Hashanah 11a.16 Furthermore, we read in the Jer. Talmud, “The 24 (blessings in the Amidah) on the fast days, from where? Rabbi Ḥelbo and Rabbi Samuel bar Rav Naḥman both say, “They correspond to the 24 times that entreaty, prayer, and supplication are mentioned in Solomon’s prayer (1 Kings 8:28-52).¹⁰⁵JT Berachot 4:3, BT Berachot 29a Peirush: When he brought the ark into the Holy of Holy and he was answered. In our Talmud states, “If so, then let us say these 24 blessings every day.” Peirush: Say them as a way to honor the Temple or to honor the Torah. “When did Solomon say them? On a day of supplication for mercy. We, too, say them on a day of supplication for mercy.”¹⁰⁶BT Berachot 29a Peirush: Solomon said the gates (of the Holy of Holies) clung together so the Ark could not enter as we find in Shabbat, chapter BaMeh Madlikin and in the first chapter of Moed Katan.¹⁰⁷See BT Shabbat 30a and Moed Katan 9a

ואומר במדרש תלים מזמור לתודה ר' יוחנן בשם ר' מנחם דמן גליא כל התפלות בטלים לעתיד לבא וההודאה אינה בטלה כל הקרבנות בטלין לעתיד לבא וקרבן תודה אינו בטל. ופירש החכם ר' דוד קמחי שרצה לומר באמרו כי התפלות בטלות שלא יצטרכו לשאול צרכי העולם הזה כי בטובה גדולה יהיו כל הימים. ואין להם אלא שבח והודאה לשם ית' וכן לא יהיו חוטאים לעתיד לבא ואז לא יצטרכו לקרבן חטאת ואשם כי אם קרבן תודה שאינו בא על חטאת. וזהו שאמר במדרש ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב. שלא ישוב לטבעו וליצר הרע לימות המשיח. It is stated in Midrash Tehillim: Mizmor Litodah (Ps. 100) Rabbi Yochanan said in the name of Rabbi Menachem of the Galilee: All of the prayers will be suspended in future (Messianic times) but prayers of thanksgiving will not be suspended. All the offerings will be suspended in the future time but the Thanksgiving offering will not be suspended.¹⁰⁸Midrash Tehillim 56:2 Rabbi David Kimchi explains that all the prayers will be suspended because it will be unnecessary to ask for the needs of the world because there will be great goodness all the time. There will only be prayers of praise and thanksgiving to God, and there will no longer be sinners in the future time so there will be no need for a sin offering but only a thanksgiving offering … This is what is stated in the Midrash, “For He remembered that they were but flesh, a passing breath that does not return,” (Ps. 78:39) meaning that a person will not turn to his former nature and to the evil inclination in the days of the Messiah.