(י-יא) ויאמר ה' אל יהושע וגו'. זכר שהשיבו האל לשתי הטענות, אם לראשונה מהעדר ההשגחה אמר שכן הוא האמת בסבת החטא, ולזה אמר לו קום לך למה זה אתה נופל על פניך, ר"ל מה תצעק אלי על העדר ההשגחה, והסבה מבוארת שחטא ישראל וגו'. ואז"ל (ספרי דף ל"ב עמ' קכ"ז) קום לך הלא אמר משה רבך אשר יצא לפניהם ואתה שלחת לעי? קום אתה לך עמהם ולא ימצאך היזק: והנה בענין החטא הזה רשם בחינות רבות. האחת שחטא ישראל ר"ל בהיות ישראל זרע קדש בירך ה' (כי כמו שאמר (בראשית ל"ב כ"ח) שרית עם אלהים) חטא בכבודי. השנית שעברו את בריתי אשר צויתי אותם, והוא מה שצוה שיהיה המקום קדש ולא תגע בו יד. ובחינה שלישית שלקחו מן החרם, ר"ל שאם עברו על מצוה בלי שהיה ענין חרם לא יהיה החטא כל כך עצום. הבחינה הרביעית שגם גנבו כלומר בענין הכסף והזהב שיהיה לאוצר בית ה' וגנבו מאשר לו. והבחינה החמישית שכחשו, שאם היו מודים בדבר לא היה חטאם כל כך גדול. ואחר שזכר מה שחטאו בכסף ובזהב במה שאמר וגם גנבו וגם כחשו, הביא מה שחטאו בשמלה, על זה אמר וגם שמו בכליהם, ר"ל כי שמו בכליהם הכלי שהיה מחוייב לשיהיה נשרף, זהו צורך הפסוק. והנה לא זכר בפירוש עכן, כדי שיודע לעיני העם ולא יאמרו קרוביו שיהושע הגבילו ורשמו מעצמו, ולכן רצה שיודע מפאת הגורל, והותרה בזה השאלה השלישית: ואחז"ל (סנהדרין דף מ"ד ע"א) חמשה גם כנגד ה' חומשי תורה שעבר עכן עליהם, הנה בכל זה השיב להעדר ההשגחה. ואמנם למה שאמר מחולשת ישראל השיבו (יב) ולא יכלו בני ישראל וגו', ר"ל אל תחשוב שהחולשה הזאת טבעית ושלא תשתנה אינו כן, אבל היא לפי שהיו לחרם, וכאשר יסירו החרם מקרבם יתחזקו ויהיו לגבורי חיל, ולזה חתם הדברים לא אוסיף להיות עמכם אם לא תשמידו החרם, ולכן צווהו מיד שיקדש העם (יג) ושלא יאמר אליהם אותו היום כי אם שיש חרם בקרבם ושמפני זה קרה אותו הרע, אבל בבקר יקריבם לנסיון הדבר ולדעת מי החוטא, כי אם היה אז מגיד לו הנסיון אשר יעשה אותו מחר, אולי עכן יעשה תחבולות להנצל מידו, ולזה צוהו שלא יגיד את הנסיון כי אם בבקר בעת המעשה. והמפרשים אמרו שהיה זה על פי הגורל, והוא דעת חז"ל (שם דף מ"ג ע"ב), ועליו אמר (יד) אשר ילכדנו ה', כי בחיק יושלך הגורל ומה' כל משפטו, והיה זה בגורל כדי שיראו אותו כל קרוביו ויצדיקו האמת. ואחשוב שעם הגורל היה גם כן הכהן מגיד אותו על פי האורים והתומים כמו שאז"ל (ב"ב קכ"ב) בגורל חלוקת הארץ וכמו שיתבאר, ועכ"ז התחכם יהושע כדי שעכן יודה בדבר, ונתן המשפט שהנלכד בחטא ישרף (טו) הוא וכל אשר לו, והסבה בזה לפי שהתורה אמרה (דברים ז' כ"ו) ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו, ולכן בהיות שעכן לקח מן החרם ראוי שיהיה חרם, והנה חרם יריחו היה נשרף, אם כן אף עכן וכל אשר לו ראוי שיהיה נשרף, ואמר שהוא ראוי לזה לפי שעבר ברית ה' ולפי שעשה נבלה בישראל, ר"ל שסבב שיפנו ישראל עורף לפני אויביהם שהיא הנבלה שהוא עשה וסבב, או יאמר שמה שעשה בהיותו מזרע ישראל היא נבלה, ואין ספק שיהושע דבר לישראל וקדשם למחרת באמור אליהם חרם בקרבך ישראל וגו', עם היות שלא נזכר זה בספור (להיותו בלתי צריך) כי אם הפעל שעשה, והוא שהפיל הגורלות בשבטים ובמשפחות ובגברים ויפול הגורל על עכן. ורש"י ז"ל כתב על פי האורים והתומים נלכד שבט יהודה, כי העמיד השבטים כלם לפניהם והיו שמות השבטים כתובים בחשן, ואמר מי שאבנו כהה הוא הנלכד ונכהה שבט יהודה, וכדי לדעת המשפחות והגברים עשו בקלפי על פי הגורל, והוא דעת חז"ל (תנחומא פר' וישב). ועוד אמרו כי העביר יהושע השבטים כלם לפני הארון והנלכד בחרם היה הארון קולטו שלא יכול לזוז משם וכן המשפחות והגברים ושלא נודע הדבר על פי הגורל, ואשר כתבתי הוא היותר נכון כפי הפשט: